אשה נשואה ואם לארבעה ילדים בגירים הולכת לעולמה. לאחר פטירתה, מוגשת בקשת צו ירושה במסגרתה מסתלקים הילדים מחלקם בעזבון לטובת אביהם וניתן צו ירושה הקובע, כי האלמן הינו יורש בלעדי. חולפות להן לא פחות מ- 32 שנים תמימות ואו-אז בעקבות כוונת האב למכור את דירתו לצד ג', עותרים ילדיו לתיקון צו הירושה ולצו מניעה בטענה, כי מעולם לא הסתלקו מעזבונה של אמם, כי חתימותיהם זוייפו על ידי אביהם או מי מטעמו וכי יש להורות על ביטול צו הירושה שניתן בשעתו בידי בית המשפט המחוזי בנצרת ולתקנו כך שהם יירשמו כיורשי מחצית עזבונה של אמם (וכך גם יוכלו להירשם כבעלים של 25% מדירת המגורים בה מתגורר אביהם). האם יש להיענות בחיוב לתובענה שכזו? זו הסוגייה שבפניי.
א.
העובדות עליהן אין חולק:
1. הנתבע מס' 2 (להלן : "
האב") הינו אביהם של ארבעת התובעים.
2. הגב' מ.ה. ז"ל (להלן:
"המנוחה" או "
האם") היתה אשתו של האב ואמם של ילדיהם המשותפים - הם התובעים - והיא נלקחה לבית עולמה ביום 21/7/77.
3. ביום 15.12.77 ניתן צו ירושה על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת, (כב' הרשם י. זפט כתוארו אז) ובו נקבע, כי האב הינו היורש היחידי של כל עזבונה של המנוחה (להלן : "
צו הירושה").
4. התביעה הנוכחית הוגשה במקור ביום 09.11.09 לבית המשפט המחוזי בנצרת, והועברה ביום 25.02.2010 לבית משפט זה מטעמי סמכות עניינית.
5. בסמוך לאחר ניתוב התיק לשמיעה בפני בית משפט זה, הסכימו הצדדים בישיבה המקדמית מיום 11.07.2010 למנות מומחית להשוואת כתבי יד מטעם בית המשפט, אשר תבחן את טענתם העיקרית של התובעים בדבר זיוף חתימתם על תצהיר הסתלקות (מאוחד) מעיזבון אימם במסגרת בקשת צו הירושה שנערכה לבקשת האב עוד בשנת 1977. על יסוד הסכמת הצדדים ושעה שדובר בענין שבמומחיות מיוחדת, מונתה הגב' פנינה אריאלי כמומחית מטעם בית המשפט להשוואת כתבי יד וחתימות (להלן : "
המומחית")
6. ביום 13.09.2010 הוגשה חוות דעת המומחית, וביום 13.10.09 נמסרו תשובותיה לשאלות ההבהרה שהעבירו לה התובעים. יש לציין כי הללו לא עתרו לזמן המומחית למתן עדות בבית המשפט וטעמיהם שמורים עמם.
7. בית המשפט קיים שתי ישיבות הוכחות בהן נשמעו עדויות 3 מתוך 4 התובעים, עדות הנתבע ועדות עוה"ד צ.א. שערך הבקשה לצו ירושה ואימת חתימת התובעים על תצהיר ההסתלקות בשעתו.
8. אחרון סיכומי הצדדים הוגש אך לפני ימים אחדים וכעת הגיעה שעת ההכרעה.
9. חשוב להדגיש, כי התביעה לא הוגשה מטעמים כספיים או כלכליים של התובעים או מתוך רצונם להתעשר. המדובר בתביעה שמקורה רגשי לחלוטין והתובעים ידעו לבטא לא אחת, כי לא קבלת חלקם בעזבון אמם (בפועל) מעניינת אותם אלא "עשיית הצדק". עוד יוטעם בהקשר זה, כי עזבונה של המנוחה כמעט ולא כלל רכוש כלשהו זולת מחצית מזכויות דירת מגורים, (שבשעתו אף הייתה ממושכנת), ויש להניח כי גם מקום שתביעה זו הייתה נעתרת בחיוב, היה כל אחד מהתובעים זכאי לקבל לכל היותר מספר עשרות אלפי שקלים בודדים (אם בכלל, הואיל והתובעים הצהירו, כי אין להם כוונה לפנות את אביהם מבית המגורים ולקבל חלקם בעין בעזבון).
10. דווקא בשל נסיבות אלו, קשה להשתחרר מהתמונה העגומה שנתחוורה מאולם הדיונים צר המימדים בו שהו בעלי הדין בכפיפה אחת ; כה קרובים פיזית היו הם אחד לשני עד כדי מרחק נגיעה. כה רחוקים ומנוכרים מנטלית הם היו אחד מן השני, עד כדי ניכור מוחלט. ובסופו של יום לא ניתן להשתחרר מהתחושה הקשה, כי זה עלול להיות למרבה הצער אחד המפגשים האחרונים של הנתבע עם ילדיו בערוב ימיו;
11. מפגש של כאב, חוסר אמון והאשמות קשות. אכן לכך כיוון הפסוק "
בנים גידלתי ורוממתי והם פשעו בי
" (ישעיהו פרק א' פסוק ב'). אך תחושות וכאב לחוד והכרעה משפטית לחוד.
12. צר לו לבית המשפט שדווקא בנסיבות אלו, לא השכילו הצדדים לסגת מעמדתם הנוקשה ולא ידעו להתעלות מעבר למחלוקות ולכעסים שהובעו בפניי במהלך הדיונים. אך משהצדדים עומדים על הכרעה שיפוטית, זו תינתן כמבוקש.
ב.
טענות התובעים:
13. כאמור, התובעים מעוניינים בתיקון צו הירושה במובן זה, שיבוא לידי ביטוי חלקם בעיזבון אמם המנוחה, קרי שיירשמו בלשכת רישום מקרקעין כבעלים של 25% מהזכויות בדירה שהייתה בשעתו משותפת לשני הוריהם.
14. התובעים טוענים, כי מאז פטירת אמם ועד בסמוך להגשת התביעה, לא עסקו כלל בשאלת עזבונה וירושתה והיו בטוחים, כי זכויותיהם כיורשי אימם תהיינה מוגנות על פי דין, ולכן לא העלו על דעתם, כי אביהם יפעל בניגוד לזכויותיהם המוקנות ויעביר לידיו את מלוא זכויות אמם בדירת המגורים.
15. לדבריהם, ימים ספורים בטרם הוגשה התביעה הנוכחית, נתברר להם באמצעות גורם שלישי, כי האב מתכוון למכור הדירה המשותפת לו ולאמם המנוחה. רק אז, טענו התובעים, הבינו כי עליהם לבדוק את מצב הזכויות הרשום של הנכס וזאת בטרם תתבצע העסקה.
16. לתדהמתם, הסתבר לתובעים (מעיון בנסח הרישום), כי אביהם ואשתו הנוכחית רשומים כבעלי הזכויות בנכס בחלקים שווים. התובעים העמיקו בדיקתם, על מנת להבין הכיצד אינם רשומים כבעלי 1/4 מהזכויות, וככל הנראה לאחר עיון בתיק העזבון בבית המשפט המחוזי בנצרת, התחוור להם, כי מצוי בו תצהיר הסתלקות שעליו חתומים כל ארבעתם יחדיו. המדובר על תצהיר הנושא חתימותיהם אשר אומתו בידי דודם, עוה"ד צ' א' ביום 2.10.77. מכוחו ניתן במקור צו הירושה הקובע, כי האב יורש את כל עזבונה של המנוחה; למותר לציין, כי אותו עו"ד צ' א' הינו הוא דודם ואחיה של המנוחה.