רת"ק 56833-12-16 שטרמברנד נ' גורודוקין

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בחיפה (כבוד השופט ש. בנג'ו) מיום 14.12.16 בת"ק 17022-11-15.

המבקשת הגישה נגד המשיב תביעה כספית על סך של 30,000 ₪. בתביעתה טענה המבקשת כי היא פנתה ביחד עם אחר למשיב, שהינו מתווך וכי המשיב הציע להם לרכוש דירה ואף החתים אותם על חוזה . לטענתה, כאשר הגיעו למחרת וביקשו לרכוש את הדירה , אמר להם המשיב כי הדירה כבר נמכרה.

המבקשת טענה כי לפי החוזה המשיב היה חייב למכור להם את הדירה וכי כתוצאה מכך שהחוזה לא יצא אל הפועל מצב בריאותה החמיר ונגרמו לה נזקים כבדים.

בפסק דין מיום 14.12.16 דחה בית משפט קמא את התביעה בקובעו כי קיים מעשה בית דין ואף השתק פלוגתא נגד המבקשת . כמו כן קבע כי גם לגופו של ענין אין בסיס לתביעה , לאחר שלכל היותר נחתם בין המשיב ובין האחר חוזה תיווך , וכי לא ניתן לחייב את המשיב לבצע את עיסקת המכירה של נכס שהוא פועל כמתווך למכירתו.

המבקשת הגישה בקשה למתן רשות ערעור וטענה כי היא אינה אחראית לתביעות ותלונות של האחר וכי החוזה שנחתם עם המשיב חייב אותו והיה עליו להודיע למבקשת על מכירת הדירה.

המבקשת טענה כי פנתה למשטרה והגיש תלונה נגד המשיב וכן טענה כי המשיב לא הציג בפני בית משפט קמא הוכחות כי פעל בתום לב.

לאחר שבחנתי את הבקשה , המסמכים וטענות המבקשת, החלטתי לדחות את הבקשה ללא צורך בתגובה.

לא מצאתי בפסק דינו של בית משפט קמא כל טעות עובדתית או משפטית בולטת, המצדיקה התערבות , וגם לגופו של ענין אני סבורה כי צדק בית משפט קמא בקביעתו כי קיים מעשה בית דין וכי המבקשת לא הוכיחה כי המשיב התחייב כלפיה למכור לה את הדירה.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה.

מאחר ולא התבקשה תגובה – איני עושה צו להוצאות (אציין כי לאור התנהלות המבקשת והאחר וריבוי תביעותיהם נגד המשיב ונגד מי שהדירה נמכרה לו , יתכן והיה מקום לחייב את המבקשת בהוצאות לאוצר המדינה).