לביא גמלינג ואח' נ' אל על נתיבי אויר לישראל בעמ

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה מיום 31.01.18 (כב' הרשם הבכיר א' רגב) אשר דחה את תביעת המבקשים כנגד המשיבה.

רקע ופסק דינו של בימ"ש קמא-

2.המבקשים הגישו כנגד המשיבה תביעה ע"ס 18,000 ₪ בטענה כי על המשיבה לפצותם בסכום זה נוכח פגיעה בזכויותיהם במהלך בידוק שנערך להם לקראת עלייתם לטיסה מצרפת לישראל.

כאמור בפסק הדין, טענו המבקשים כי במהלך הבידוק נשאלו ע"י נציג המשיבה שאלות פוגעניות וחודרניות, כגון: "היכן הכרתם? היכן התחתנתם? כמה זמן אתם נשואים?" וכיו"ב. לאחר מכן הופרדו המבקשים זה מזה ותושאלו ע"י בודקים שונים, כאשר המבקש 2 שאינו יליד הארץ השיב לשאלות מתוך פחד ואילו המבקש 1 סרב לענות לשאלות אלו משום שמצא אותן מוגזמות, בוטות, אישיות ומחוץ לסמכות הבודקים. משסרב המבקש 1 להשיב לחלק מהשאלות שנשאל ע"י הבודקת נאמר לו כי אם יעמוד בסירובו יהיה הבידוק ארוך וקשה יותר. כאשר תושאל ע"י המנהל חזר על עמדתו בדבר העדר סמכות והעדר רלוונטיות.

התשאול היה ארוך מהרגיל, כ-45 דקות, ובסופו גילו המבקשים כי מסמכיהם סומנו במדבקות שונות מאלה של חבריהם לטיסה.

המבקשים טענו כי בשם "בטחון לאומי" הם הושפלו, נוצלו ועוכבו והכל מתוך חריגה מסמכות ושימוש לא חוקי בהוראות חוק הגנת הפרטיות.

בדיון הבהירו המבקשים כי מדובר בתביעה עקרונית וכי אין להם עניין בקבלת תשלום/ פיצוי.

הם הדגישו כי בשום שלב לא סירבו להזדהות אלא סירבו להשיב אך ורק לשאלות חודרניות הפוגעות בצנעת הפרט. שאלות החורגות מתחום סמכותם של נציגי המשיבה.

המשיבה כפרה בטענות המבקשים. לטענתה, מדובר בחלק מהליך בטחוני שגרתי וכי סירובם של המבקשים להשיב על השאלות שנשאלו הוא שהביא להתארכות הבידוק. המשיבה שוללת הפלייה על רקע העדפה מינית או על רקע אחר. המשיבה הוסיפה וטענה כי נציגיה פעלו ע"פ סמכותם החוקית על פי דין ובאופן מידתי. הם לא איימו בבידוק גופני אלא ציינו כי בהעדר שיתוף פעולה עם הליך התשאול, יצריך השלמתו בבדיקה גופנית כמוצא אחרון. המשיבה מפנה להוראת סעיף 19 לחוק הטיס (בטחון בתעופה אזרחית) כמקנה לה חסינות וכי ממילא לא נקטו נציגיה של המשיבה בכל לשון מאיימת או מזלזלת.

נקבע כי פעולת הבידוק נועדה לשמור על חיי הנוסעים וביטחונם וההליך מבוצע בהתאם להוראת המחוקק הראשי בחוק הטיס. מציאת האיזון בין הצורך בשמירה על חיי הנוסעים לבין פגיעה בפרטיות הנוסעים היא משימה קשה. המבקשים אישרו כי לא שיתפו פעולה באופן מלא עם הליך הבדיקה ובית משפט קמא שוכנע כי מורת הרוח וחוסר שיתוף הפעולה מצד המבקשים במהלך התשאול פעל כנגדם וגרם להתארכות ההליך.

נקבע, כי על המשיבה מוטלת האחריות לביטחונם של הנוסעים והיא אינה יכולה להרשות לעצמה להימנע מבדיקה מקיפה בכל מקרה נדרש, אף אם בסופו של יום חששותיה יתבדו.

בית המשפט מציין כי לא שוכנע כי יחסם של נציגי המשיבה למבקשים נבע מטעם פסול כלשהו, מהיותם של המבקשים בני זוג מאותו מין, אלא משום שלא שיתפו פעולה עם הליך הבדיקה ובכך העלו חשד אשר חייב את המשיבה לערוך בידוק מפורט יותר מהרגיל. ההליך נעשה ע"פ חובתה של המשיבה ולא מתוך הפלייה או שרירות לב.

כאמור, התביעה נדחתה ללא צו להוצאות.