עבדו נ' דבש

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית-משפט השלום בירושלים (כב' הרשם הבכיר בן סימון) בת"ט 9737-12-17 מיום 15.4.2018.

1.בית-משפט השלום דן בהתנגדות המבקשת לביצוע המחאות בסך כולל של מעל 40,000 ₪. המבקשת והמשיב נחקרו באולם-הדיונים. לטענת המבקשת בחקירתה, היא נטלה מהמשיב הלוואה במזומן בשנת 2013 ונתנה למשיב המחאות לביטחון כשהן פתוחות (ללא סכום וללא מועד פירעון) ורק חתימתה הופיעה עליהן. היא החזירה למשיב את כל כספי ההלוואה באמצעות הפחתת סכומים ממשכורתה החודשית, אך לא קיבלה בחזרה חלק מן ההמחאות שמסרה בשעתו למשיב. היחסים בין הצדדים התדרדרו, והמבקשת מצאה עצמה נתבעת על סכומי כסף גדולים בגין כך שהמשיב מילא סכומים כאוות-ליבו בהמחאותיה שהוחזקו על-ידו שלא כדין. מנגד, המשיב טען במסגרת תשובותיו לשאלות בית-המשפט כי בין הצדדים היו יחסים אישיים ועסקיים, במסגרתם המשיב הלווה למבקשת סכומי כסף שונים. המבקשת נותרה חייבת כסף למשיב, והוא מילא את ההמחאות בידיעתה כחלק מתשלום החוב.

בהתייחס לגרסאות בעלי-הדין כפי שנשמעו לפניו, קבע בית-המשפט קמא כי לטעמו, הגנת המבקשת היא קלושה וגובלת בהגנת-בדים. עם זאת, הואיל והכלל הוא כי בדונו בבקשת רשות להתגונן בית-המשפט לא יבחן את טיב ראיותיו של המבקש אלא את השאלה האם הן מקימות הגנה אפשרית, לא ראה בית-המשפט קמא להורות על דחיית ההתנגדות, אולם ראה לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי או: התקנות), והתנה את קבלת התנגדות המבקשת בהפקדת סכום של 15,000 ₪ תוך 30 ימים, ולא – התנגדותה תידחה.

2.בבקשת רשות הערעור שלפניי טוענת המבקשת כנגד חיובה בהפקדה כספית בסך 15,000 ₪ כתנאי לקבלת התנגדותה. ב"כ המבקשת העלה בהקשר זה שלל טענות דיוניות ומהותיות. בנסיבות העניין, אני רואה להתמקד בטענה אחת, ולפיה לאחר תום חקירות המבקשת והמשיב באולם הדיונים, לא ניתנה לצדדים הזדמנות לסכם את טיעוניהם בטרם מתן ההחלטה בהתנגדות לביצוע השטרות, ובכלל זה לא נשמעו טיעונים בסוגית האפשרות להתנאתה של קבלת ההתנגדות בהפקדה כספית, ובשאלת יכולתה הכלכלית של המבקשת לעמוד בכך.

מנגד, ב"כ המשיב טען כי בתום חקירות הצדדים בבית-המשפט קמא, ב"כ המבקשת לא ביקש לסכם את טענותיו, וממילא סכום ההפקדה שנקבע הוא סביר ומתבקש בנסיבות העניין מטעמים שפורטו בתגובה, ואין עילה להתערב בו.

3.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לה, ראיתי לעשות שימוש בסמכותי על פי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. זאת לאחר שניתנה לצדדים הזדמנות להציג את עמדתם בעניין והם לא הביעו התנגדות לכך, ולאחר ששוכנעתי כי אין בדבר כדי לפגוע בזכותם כבעלי דין. עוד החלטתי לקבל את הערעור, במובן זה שהדיון יוחזר לבית-משפט השלום. להלן טעמיי לכך.

4. עיון בפרוטוקול הדיון של בית-המשפט קמא מיום 15.4.2018 מעלה כי בתחילת הדיון ביקש ב"כ המשיב לחקור את המבקשת על תצהירה, והיא אמנם נחקרה. לאחר מכן, המשיב הוזהר כדין והשיב לשאלות בית-המשפט (בעניין זה, אומר כי אינני רואה לקבל את טענת ב"כ המבקשת לפיה בית-המשפט חרג מסמכותו, שכן אני סבורה כי בית-המשפט קמא היה מוסמך לברר עם בעל-הדין שכנגד שאלות שלגישתו היו טעונות בירור טרם מתן הכרעה בהתנגדות המבקשת לביצוע השטרות). משתם החלק של חקירות בעלי-הדין, מופיעה בפרוטוקול הדיון החלטת בית-המשפט קמא כפי שהוכתבה במעמד הנוכחים באולם-הדיונים, בלא שקדמו לכך טיעונים מטעם ב"כ הצדדים, ולו בקצרה. למעשה, פרוטוקול הדיון נעדר כל טיעונים מפיהם של ב"כ הצדדים, שכן הוא כולל חקירות של בעלי-הדין ומיד לאחריהן הכתבת ההחלטה שהכריעה בהתנגדות המבקשת לביצוע השטרות.

בהתאם לתקנה 245 רישא בשילוב עם תקנה 158(2) לתקנות סדר הדין האזרחי (החלות בעניינה של התנגדות לביצוע שטר שכמוה כבקשת רשות להתגונן), הרי בתום שלב הבאת הראיות, זכאי היה ב"כ המבקשת לסכם טענותיו, ולאחריו היה זכאי לסכם טענותיו ב"כ המשיב. אני רואה להדגיש כי אין לפניי טענה לפיה ב"כ המבקשת ביקש לסכם את טיעוניו וסורב. עם זאת, גם אין לפניי טענה נגדית לפיה הוצע לב"כ המבקשת לסכם טיעוניו והוא ויתר על כך. נוכח סדרי הדין החלים על העניין, הרי עם תום חקירות בעלי-הדין ובטרם הכתיב בית-המשפט במעמד הנוכחים את החלטתו שהכריעה בהתנגדות לביצוע השטרות, מוטב היה לוודא האם ב"כ הצדדים מוותרים על זכותם לסכם טיעוניהם, תוך עיגון הדבר בפרוטוקול. בדרך הילוך זו היה כדי להבטיח מפני חוסר הבנה תמימה של כוונת ב"כ הצדדים באולם, ואף היה בכך כדי למנוע פגיעה בזכות הטיעון שעל חשיבותה אין חולק.

מאחר שפרוטוקול הדיון שלפניי שותק בעניין האמור ואינו כולל טיעונים מפי ב"כ הצדדים, אני סבורה כי יש מקום לקבל את הערעור לאחר הרשות שניתנה, לבטל את ההחלטה מיום 15.4.2018, ולהשיב את הדיון לבית-המשפט קמא על-מנת שייתן החלטה מחודשת בהתנגדות המבקשת לביצוע השטרות על-בסיס התצהיר והחקירות שכבר בוצעו, וזאת לאחר שמיעת סיכומיהם של ב"כ הצדדים, ובכלל זה- טיעונים בסוגית יכולתה של המערערת לעמוד בהפקדה כספית (לכך שמדובר בשיקול שיש לבוחנו טרם קביעת הפקדה, ראו והשוו: רע"א 3532/06 עז' המנוח יוסף הבי ז"ל נ' בנק הפועלים בע"מ (12.6.2006); ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט(3) 41, 47 (2004)). יובהר כי אין בהחלטתי זו כדי להביע דעה כלשהי במחלוקת בין הצדדים לגוף הדברים, ובית-המשפט קמא יחליט בסוגיות שלפניו לאחר שמיעת טיעוניהם של ב"כ הצדדים כחוכמתו.

בנסיבות העניין, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.