התובע עתר לבית הדין בתביעה להכיר בפגיעה בגב העליון ובעמוד השדרה הצווארי כ"פגיעה בעבודה" בגין האירוע מיום 8.9.17 כאמור בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995.
רקע עובדתי
1.עובדות המקרה פורטו בהחלטת ביניים מיום 8.4.19 ועל פיהן:
א.התובע יליד 1978.
ב.התובע עבד כנהג אוטובוס בחברת הסעות וזאת עד ליום 29.10.17.
ג.ביום 8.9.17, יום שישי בצהריים, בעת שחזר התובע מהסעת חיילים, ארעה לתובע תאונת דרכים שבה האוטובוס שבו נהג פגע בגשר (להלן: האירוע). התובע נחבל בפלג גופו העליון.
ד.לאחר התאונה נשכב התובע כשעתיים בספסל האחורי של האוטובוס ולאחר מכן נסע לביתו.
ה.התובע פנה לקבלת טיפול רפואי לאחר כשלושה שבועות ואולם במשך תקופה זו שהה בחופשה באופן חלקי.
ו.מצבו של התובע הוא כעולה מן המסמכים הרפואיים.
2.תביעת התובע להכיר בפגיעה בגב העליון והצוואר כ"פגיעה בעבודה", נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי בטענה כי:
"מעיון בפרטי תביעתך ובמסמכים שבידינו, לא נמצא כי האירוע הנטען על ידך בתאריך 8.9.17 (תאונת דרכים), גרם לך לנזק פיזיולוגי/גופני ולאי כושר לעבודה. על כן לא אירעה לך תאונת עבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. הממצאים בצוואר והתלונות אינם תוצאה של האירוע הנ"ל, אלא נובע ממצב תחלואתי טבעי.
3.הצדדים הסכימו למינוי מומחה רפואי וד"ר רוני בשוראי מונה כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין כאשר הוא נתבקש להשיב על השאלות המקובלות באשר לקשר סיבתי רפואי בין האירוע לבין מצב התובע בגב התחתון ובצוואר.
4.ד"ר בשוראי קובע בחוות דעתו כי:
"ש. מהם הליקויים שמהם סובל התובע בפלג גופו העליון?
ת. לתובע מחלת ע"ש צווארי, שחיקתית ניוונית, המתבטאת בכאבי צוואר, וממצאים בבדיקות הדימות. לפי הרישומים הרפואיים לא נבדק מעולם ע"י רופא בדיקה גופנית הקשורה לצוואר, לכן, פרט לתלונה לא ניתן לאפיין ממצאים קליניים נוספים.
ש. האם קיים קשר סיבתי-רפואי בין האירוע מיום 8.9.17 לבין הליקוי שממנו סובל התובע?
ת. השינויים בבדיקות הדימות הם שינויים ניווניים. הם לא קשורים לפגיעה. להערכתי כאבים שסבל בצוואר לאחר הפגיעה משך מספר שבועות קשורים לפגיעה. מצבו בשנת 2019, כולל הממצאים שבבדיקת ה-MRI – לא קשור לפגיעה.
ש. האם היתה כאן פגיעה?
ת. הייתה פגיעה, קונטוזיה של הצוואר ככל הנראה.
ש. האם הפגיעה גרמה נזק?
ת. נזק קל שחלף תוך מספר שבועות. לא היה לו ביטוי בצילום שעבר.
ש. אם לא - האם יש לראות במצב הקיים תוצאה של תהליך תחלואתי רגיל או תוצאה של מחלה טבעית?
ת. המצב הקיים הוא מצב תחלואי רגיל.
ש. במידה שהמצב הקיים נגרם גם בגין תהליך תחלואתי וגם בגין תאונת הדרכים מיום 8.9.17 האם ניתן לומר, כי השפעת האירוע על הליקוי היא פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים (כגון: מצב בריאות בסיסי, גיל וכו').
ת. תאונת הדרכים לא קשורה למצבו הנוכחי" (הדגשות שלי - י.א.ש.).
5.הנתבע ביקש להפנות שאלות הבהרה לד"ר בשוראי. בהחלטה מיום 10.11.19 אושרה בקשתו, למומחה הועברו שאלות הבהרה והוא מסר תשובותיו כדלקמן:
"ש. בחוות דעתך מיום 20.7.19 ציינת כי בעברו של התובע לא נרשמו כאבים בגב העליון או בצוואר. מצורף רישום מיום 7.11.12, המתעד כאבים בגב העליון. האם עובדה זו תשנה את חוות דעתך?
ת. אכן ישנו רישום בודד המציין כאבים בגב עליון (גם תחתון) 5 שנים טרם התאונה. חוות דעתי עוסקת בצוואר. לכן ברור שאין רישום בודד זה אמור לשנות אותה.
ש. התובע עבר תאונה ביום 8.9.17 אך פנה לטיפול רפואי ביום 11.10.17 (למעלה מחודש לאחר אירוע) ולא הונפקו תעודות אי כושר לעובד בתקופה זו. בשים לב לנתונים האלה ובשים לב לכך שאין עדות לבעיה בצוואר בתקופה שלאחר האירוע, האם ניתן לקבוע קשר סיבתי בין התאונה מיום 8.7.17 לבין הכאבים בצוואר?
ת. אני מצטט רישומים רפואיים
'11.10.17 – אוטובוס פגע בגשר ... מוסר שנחבל בבית חזה, ידיים ראש, כאבי ראש חזה וצוואר.
16.10.17 – צ. ע"ש צווארי – אין ממצא חבלתי, שינויים ניווניים ב-C567'
ישנה תלונה של התובע המתועדת ברישום הרפואי שנחבל בצוואר בתאונה. לכן סביר שכאבי הצוואר קשורים לתאונה. מדוע פנה רק לאחר חודש לרופא – ניתן לשאול אותו, ובית הדין יוכל להתרשם מאמינותו. אין אני אמור להידרש כמומחה בתחום האורתופדיה לשאלות של אמינות התובע, זו שאלה שבתחום סמכותו של בית הדין.
ש. בשים לב לקביעתך כי הצילום CT ו-MRI הדגימו שינויים ניווניים ודיסקליים שקודמים לתאונה ולא קשורים אליה, מה להערכתך, אם בכלל, השתנה בעמוד השדרה שגרם להופעת הכאבים כמתואר?
ת. השינוי לא היה שינוי צורני-מבני שניתן היה לראותו בבדיקות הדימות כתבתי כי 'הייתה פגיעה קונטוזיה של הצוואר ככל הנראה. נזק קל שחלף תוך מספר שבועות שלא היה לו ביטוי בצילום שעבר'
ש. האם יש בתשובתך לשאלות לעיל כדי לשנות ממסקנות חוות דעתך?
ת. לא".
6.הנתבע ביקש למנות מומחה נוסף/אחר בטענה כי חוות הדעת אינה ברורה ולא ניתן לחלץ ממנה מסקנה ברורה ביחס לשאלה שבמחלוקת והיא שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע לבין פגיעות התובע בצוואר ובגב. בהחלטה מיום 4.2.20 נדחתה הבקשה.
טענות הצדדים
7.לטענת התובע, חוות דעתו של המומחה היא ברורה והוא סבור כי כאבי הצוואר קשורים לתאונה. התובע מציין, כי לפני התאונה לא התלונן על כאבים כאלה או אחרים. עוד טוען התובע, כי הגם שבעקבות התאונה לא התפנה לבית החולים באמבולנס, החל לסבול מכאבים, נאלץ להפחית משעות עבודתו ולא ניתן להתכחש לפגיעה הפיזית שנגרמה לו. לטענתו, באשר לטענת הנתבע, כי מדובר בשינויים ניווניים כתוצאה מגיל, הרי שגם אם לא ניתן לראות בתאונה כגורם לפגיעה, הרי, שלא ניתן להכחיש כי הפגיעה החמירה את מצבו.
8.לטענת הנתבע, בחוות דעתו הראשונה הסביר המומחה כי השינויים הניווניים אינם קשורים לפגיעה, אך הוא סבור כי הכאבים שסבל התובע לאחר הפגיעה במשך מספר שבועות, קשורים אליה. עוד טוען הנתבע, כי מחוות הדעת עולה כי תאונת הדרכים אינה קשורה למצבו הנוכחי של התובע. הנתבע טוען, כי אין לקבל את קביעת המומחה שלפיה קיימת תלונה על חבלה בצוואר שכן עיון בחומר הרפואי מלמד שהתובע הלין על מכות בבית החזה, בידיים ובראש ולא נקט במילים "חבלה בצוואר" במפורש. עוד טוען הנתבע, כי חוות דעתו של המומחה אינה חד משמעית ולא ניתן על בסיסה לקבוע קשר סיבתי בין תאונת הדרכים לנזק הנטען וכי גם המומחה ציין כי מדובר בנזק קל שחלף תוך מספר שבועות.
הנתבע חוזר וטוען כי משהמומחה לא ענה לשאלות באופן ענייני ומשממכלול התשובות, לא ניתן לחלץ ולגבש מסקנה ברורה לשאלת הקשר סיבתי רפואי בין תאונת הדרכים שעבר לבין הליקוי שלו הוא טוען, יש מקום למינוי מומחה אחר או נוסף.
הכרעה
9.הלכה פסוקה היא כי -
"אין המומחה-היועץ הרפואי בא במקום בית הדין לפסיקה. אך הפוסק הוא בית הדין וחוות-הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידיעתו המקצועית של המשפטן, היינו בתחום ידיעתו המקצועית של הרופא. לפי שיטת המשפט בישראל חוות-דעת כזאת אף היא בבחינת ראיות ויש להתייחס אליה בהתאם לכך. השוני העיקרי שבין חוות-דעת רפואית מטעם מומחה-יועץ רפואי הפועל מטעם בית-הדין לבין חוות-הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות הדעת. אך טבעי הדבר שבית-הדין ייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים". (דב"ע לו/0-8 סימון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 374) (ההדגשה שלי י.א.ש.).
10.מעיון בחוות דעתו של המומחה עולה, כי המומחה סבור שהתובע סובל משינויים ניווניים שאינם נובעים מהתאונה ואולם הגם שהתאונה לא גרמה לתובע לנזק קבוע ומתמשך הרי שנגרמה לו פגיעה זמנית וחולפת אשר באה לידי ביטוי בכאבים לאחר התאונה למשך מספר שבועות.
11.התובע טען כי קודם לתאונה לא סבל מכאבים והגם שאין הוא חולק על כך שהממצא שאובחן הוא ממצא של שינויים ניווניים שאינם קשורים לאירוע התאונתי, הרי שלא נסתרה טענתו כי קודם לאירוע לא סבל מכאבים בשל שינויים אלה בעוד שלאחר האירוע סבל מהם.
כעולה מחוות דעת המומחה, קודם לתאונה לא הלין התובע על כאבים (למעט תלונה 5 שנים קודם לכן אשר לדעת המומחה אין לייחס לה משקל) וכי בסמוך לאחר התאונה ישנה תלונה על כאבי צוואר אשר לעמדת המומחה נובעת מהתאונה (ככל הנראה קונטוזיה של הצוואר) אך לא הותירה נזק קבוע.
12.לא מצאתי כל פגם בחוות דעת המומחה ולא מצאתי מקום שלא לאמץ את חוות הדעת שלפיה, האירוע התאונתי גרם לתובע להחמרה זמנית וחולפת.
13.לאור כל האמור, משלא מצאתי כל עילה לסטות מהאמור בחוות הדעת, מתקבלת חוות דעתו של ד"ר בשוראי והנני קובעת, כי האירוע מיום 8.9.17 שבו נפגע התובע בצווארו ובגבו העליון, מהווה פגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי.
הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך של 4,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
זכות ערעור לשני הצדדים תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.
ניתן היום, ט"ו שבט תש"פ, (10 פברואר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
