קפלן נ' קרצמן ואח'

פסק דין

בתאריך 14.1.09 נפגע רכבו של התובע מרכבו של הנתבע 1 (להלן: "התאונה"). אין מחלוקת כי הנתבע 1 אחראי לתאונה, ואכן הנתבעת 2 - מבטחת רכבו של הנתבע 1 - פיצתה את התובע ומבטחיו ("ביטוח ישיר") על מלוא נזקי התאונה.

תביעה זו עניינה הפסד הנחת העדר תביעות בתקופה שלאחר התאונה.

מאחר שרכבו של התובע ניזוק בתאונה באופן שלא ניתן היה להמשיך ולעשות בו שימוש, הוא רכש רכב חדש מסוג יונדאי, שנת ייצור 2010. את הביטוח לרכב החדש, בין התאריכים 16.6.10 ועד 31.5.11 עשה בחברת הביטוח "כלל" באמצעות סוכנות הביטוח "כלביטוח". לדבריו, הפסיד הנחת העדר התביעות בסך של 1,300 ₪, וכתימוכין צרף לתביעתו אישור כאמור של סוכנות הביטוח. לציין כי עם סיום תקופת הביטוח ב"כלל", והחל מיום 1.6.11, חזר התובע לבטח את רכבו ב"ביטוח ישיר", באשר זו איננה מתחשבת בתאונה ומעניקה לו הנחת העדר תביעות. סכום התביעה עומד אפוא על 1,300 ₪ אותם נדרש לשלם, לכאורה ביתר, בפרק הזמן בו היה מבוטח ב"כלל", בצרוף 200 ₪ בגין עגמת נפש.

הנתבעים טוענים כי מאחר שהנתבעת 2 פיצתה את "ביטוח ישיר" בכל נזקי התאונה, למעשה אין מדובר ב"תביעה" שיש לזקוף לחובתו של מבוטח בעת חידוש או רכישת פוליסה חדשה. נטען כי רק מבטח רשאי ליתן אישור על הפסד הנחת העדר תביעות, בעוד שהאישור שהוצג הוא של סוכנות הביטוח ולפיכך חסר כל תוקף. עוד מציינים הנתבעים כי עלות הרכב החדש אותו רכש התובע חלף הרכב הישן שנפגע בתאונה גבוהה פי שלוש, ומאליו, הפרמיה בגין ביטוח הרכב החדש גבוהה יותר. הנתבעת 2 הציעה כי לאחר קבלת אישור מתאים מ"כלל" תעביר את עמדתה לדרישתו של התובע.

בדיון לפני העידו התובעת ונציג הנתבעת 2.

התובע לא יכול היה להציג אישור מחברת הביטוח "כלל" על הפסד הנחת העדר תביעות, וטען כי מאחר שחזר לבטח את רכבו ב"ביטוח ישיר", "כלל" איננה מתייחסת לפניותיו, ואילו סוכנות הביטוח "כלביטוח" טוענת כי אין בידה אישור אחר זולת זה אשר מסרה. יתרה מכך, כאשר נתבקש להסביר מדוע בעמוד השלישי בפוליסת "כלל" (ת/1), לצד הכותרת "מאלוס בונוס" נרשם הסכום של 203 - ₪, טען כי זו הנחה אך זו איננה הנחת העדר תביעות.

לאחר שעיינתי בכתבי בי הדין ושמעתי את הצדדים, וכן לאחר שעיינתי בפוליסת הביטוח של "כלל" (ת/1), אני דוחה את התביעה. התובע אמנם טוען כי נדרש לשלם פרמיה גבוהה יותר ב"כלל" נוכח קיומה של התאונה, אולם בפוליסת הביטוח של "כלל" מצוין במפורש כי קיבל הנחה בגין העדר תביעות ובסך של 203 ₪. בנסיבות אלו, שומה היה על התובע להמציא אישור מ"כלל" המבאר את הסתירה בין האישור שהציג לבין הנקוב בפוליסה. משלא עשה כן לא הוכיח את תביעתו במידת ההוכחה הדרושה במשפט האזרחי. מסתברת יותר ההנחה כי התוספת שנדרשה מהתובע היא בשל העובדה שרכש רכב משנת יצור מתקדמת, שהפרמיה בגינו יקרה יותר.

אשר על כן, התביעה נדחית. התובע יישא בהוצאות הנתבעת 2 בסכום של 200 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מהיום.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מיום המצאת פסק הדין.

המזכירות תעביר העתק מפסק הדין לצדדים, בדואר.

ניתנה היום, ז' אלול תשע"א, 6 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.