קומוסידי ואח' נ' שמילוביץ

לפני תביעה בגין שלוש עוולות: הפרעה לאור שמש מכוח סעיף 48 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"), מטרד ליחיד מכוח סעיף 44 לפקודת הנזיקין, וכן לשון הרע מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן:"חוק איסור לשון הרע").

רקע:

התובעים הינם זוג המתגורר בקומת קרקע בבניין 215 ברח' xxx שבצפת. הנתבע הוא יו"ר וועד הבית המשותף, ודירתו ממוקמת מעל לדירת התובעים.

התביעה מתחלקת לשלוש עוולות: הראשונה: הפרעה לאור שמש בגין תוספת בנייה שהקים הנתבע בביתו (להלן: "פרגולה"), ולטענת התובעים גורמת להם למטרד בגין הסתרת אור השמש. השנייה: מטרד ליחיד לאור ההפרעה לזרימת האוויר בכמות סבירה לדירה. אלא שטענה זו, וכפי שיובא בהמשך, נזנחה במהלך ההליך. השלישית: לשון הרע בגין הכפשת שמה והוצאת דיבתה של התובעת על ידי הנתבע בשתי הזדמנויות שונות.

בפתח הדברים אציין כי הצדדים העלו טענות רבות, אך בחרתי להתייחס לטענות הרלוונטיות לקידום התביעה בלבד, בדגש ששום טענה לא נעלמה מעיני גם אם לא הוזכרה במפורש.

תמצית טענות התובעים:

הפרעה לאור שמש ומטרד ליחיד: לטענת התובעים, הנתבע בנה פרגולה מעץ המקיפה את דירתם לכל אורכה ובין היתר ממוקמת מעל לכל חמשת חלונות הדירה. לטענתם, הפרגולה נבנתה ללא הסכמת הדיירים בבניין, על שטח שאינו שייך לנתבע, וטענת הנתבע כי מדובר בבנייה המשרתת את כלל הדיירים אינה נכונה מאחר ומדובר ברצפת המשך לדירת הנתבע. התובעים טענו כי מעולם לא הסכימו לבניה הנ"ל, ואף הגישו על כך תלונה בעירייה. הם טענו כי למיטב ידיעתם בניית המרפסת הינה בלתי חוקית ואף הוצא נגד הנתבע צו הפסקה שיפוטי מיום 29.11.16. עוד, הם טענו כי המרפסת מסתירה את כניסת האור לדירה, גורמת לאי נוחות, צריכת חשמל מוגברת, ולירידת ערך הדירה. התובעים צירפו חוות דעת מהנדס, מר יורם לנקביץ, לפיה בעקבות בניית המרפסת נחסמת כניסה של 80% מהאור לדירה, הפוגעת בהנאה הסבירה שלכם לשימוש בדירה. התובעים צירפו חוות דעת הנדסית ואדריכלית של מר עמוס מורנו, אך חוות הדעת הוצאה מהתיק לאור אי התייצבותו לחקירה בדיון ביום 19.09.19. בהקשר זה טענו התובעים כי היות ומדובר בקביעת מומחה בנושא שבמומחיות, היה על הנתבע לסתור אותה בחוות דעת נגדית, ומשלא עשה כן הרי שלא עלה בידו לסתור את חוות הדעת. בגין נזק זה דרשו התובעים פיצוי בסך 205,850 ₪, כולל חוות דעת מומחה במקרה והבניה תפורק, ובמקרה ולא תפורק תוספת של 150,000 ₪.

חוק איסור לשון הרע: לטענת התובעים, הנתבע הכפיש את שם התובעת 1 והוציא דיבתה במספר הזדמנויות כנקמה על התנגדותה לבניית הפרגולה. התובעים ביקשו להחיל את חוק איסור לשון הרע על שני מקרים: במקרה הראשון, טענו התובעים כי בשיחה עם שכנה משותפת, הגב' ליפשיץ, הנתבע טען כי כאשר התובעת 1 כהנה בתור יו"ר ועד הבית המשותף, היא גנבה כספים מקופת ועד הבית בסך 28,000 ₪, ומסרה במקומם שיקים מסורבים לחברת המעליות "נחושתן". במקרה השני, טענו התובעים כי באסיפת דיירים, הנתבע האשים את התובעת באותה גניבה. התובעים טענו כי אין בצילומי השיקים המסורבים ובטענה לפיה התובעת 1 סירבה למסור דין וחשבון על התקופה בה כהנה כיו"ר הוועד בכדי לבסס את ההגנה אמת דיברתי. בגין עוולה זו, דרשו התובעים כפל פיצוי לפי סעיף 7(א)(ג) לחוק איסור לשון הרע, על כל פרסום, ובסה"כ 200,000 ₪.

תמצית טענות הנתבע:

הפרעה לאור שמש ומטרד ליחיד: הנתבע טען כי בנה תוספת מעץ בשטח של 60-70 ס"מ, לרווחת כל דיירי הבניין, והכחיש כי הבניה מסתירה את אור השמש מדירת התובעים. הנתבע טען כי מדובר בבניין משותף, ולכל דייר הזכות לבנות תוספת לדירתו, כאשר השימוש הוא באופן סביר. לטענתו, התוספת משביחה את הדירות ומוסיפה לערכן. לטענת הנתבע, הוא לא ידע אודות התלונות על בניית הפרגולה, וחשב כי היא לא מחייבת היתר בנייה. לטענתו, התובעת 1 מקורבת לאישיות בכירה בעיריית צפת ודאגה להריסת חלק מהפרגולה תוך הסבת נזקים לנתבע. לטענתו הנתבע, במסגרת עוולת ההפרעה לאור השמש יש לבדוק האם בשל כמות האור הנשארת נפגעת הנאתו הסבירה של התובע מן הנכס, כך שאם נותרה כמות סבירה של אור שמש המאפשרת הנאה סבירה מהמקרקעין בהתחשב במיקומה וטיבה של הדירה, אזי דין התביעה להידחות. הנתבע טען כי מדובר בבניין רב קומות ולא בית פרטי, ועל כל דייר להביא בחשבון כי הוא מתגורר בבניין משותף. עוד, טען הנתבע נגד הסכומים המבוקשים לפיצוי, וציין כי במכתב הדרישה טרום הגשת התביעה הם דרשו 10,000 ₪ כפיצוי לעומת 200,000 ₪ בתביעה.