קבלת רמ"ש שעניינו פרשנות פס"ד שניתן בזמנו

1. בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת איריס ארבל-אסל) מיום 18.12.17 (תמ"ש 44991-04-13).

2. בקשה זו הינה המשך להליכים משפטיים רבים בין הצדדים, כאשר לצורכי הבקשה דנן, נפרט חלק מההליכים הקשורים לבקשה זו.

הרקע עובדתי וההליכים:

3. ביום 18.10.15 ניתן פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה, במסגרת תיק התמ"ש האמור, בתביעת המשיבים כנגד המבקש (להלן: הבנק) ולמעשה בתביעת המשיב 1 (להלן: הבעל) כנגד הבנק.

הנסיבות כפי שפורטו בפסק הדין ובקצרה, רישומה של המשיבה 2 (להלן: האישה) כבעלים של דירה ברמת גן (להלן: הדירה) עוד בשנת 1992 וכאשר בשנת 2000 נרשמה הערת אזהרה בגין מכר מלוא זכויותיה בדירה, לטובת בנם של בני הזוג (להלן: הבן) ורעייתו, וכך גם רישומה של הערת אזהרה נוספת על מלוא זכויותיהם של הבן ורעייתו לטובת הבנק בגין נטילת משכנתא.

התביעה הוגשה בעקבות הליכים קודמים מול הבנק. כך ביום 22.1.04, הגישה האישה תובענה לבית משפט המחוזי בתל אביב (ת.א. 1147/04) בה עתרה להורות כי המשכנתא בטלה וחסרת תוקף, הואיל ונרשמה על סמך מסמכים מזויפים. כך טענה כי מעולם לא מכרה את זכויותיה בדירה לבן או לרעייתו או כי הסכימה לרישום המשכנתא, וכי המסמכים זויפו על ידי הבן שהסתבך בחובות. מנגד, הגיש הבנק תביעה שכנגד, כאשר הבעל לא היה בעל דין בהליכים בפני בית משפט המחוזי.

בפסק דין מיום 28.10.10 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת פלפל) את התביעה וקיבל את התביעה שכנגד וקבע כי הבנק הרים את נטל השכנוע כי המסמכים תקפים וכי על כן יש להשלים את העברת זכויותיה של האישה בדירה ע"ש הבן ורעייתו ולרשום את המשכנתא לטובת הבנק. ערעור אשר הגישה האישה לבית המשפט העליון נדחה, נוכח המלצת בית המשפט, וכאשר בא כוחה של האישה ציין כי אינו עומד על הערעור תוך שמירת זכותו של הבעל לנקוט הליך.

ואכן, על רקע האמור, הוגשה התביעה לבית המשפט המחוזי על ידי בני הזוג, אך בית המשפט הורה על מחיקת האישה כתובעת והותרתה כנתבעת בלבד וכך גם על העברת התביעה לבית המשפט לענייני משפחה.

4. בתביעה עתר הבעל לפסק דין הצהרתי כי הינו בעל מחצית מהזכויות בדירה וזכאי להירשם כבעל מחצית מהזכויות, וכי יש להורות על ביטול ההתחייבות לרישום המשכנתא ועל ביטול רישום הערת האזהרה שנרשמה לטובת הבנק, ביחס לזכויותיו של הבעל בדירה.

העתירה נסמכה על הטענה כי הדירה הינה רכוש משותף של שני בני הזוג וכי בעת רישום המשכנתא היו בני הזוג נשואים 34 שנה והתגוררו כ-8 שנים בדירה. כך גם נטען כי הבנק פעל בחוסר תום לב כאשר עצם עיניו לגבי זכויות הבעל בדירה.

מנגד, טען הבנק, כי יש לסלק את התביעה על הסף מטעמים שונים הקשורים גם להליכים הקודמים.                   עוד נטען כי בחלק מכספי ההלוואה שהעמיד הבנק, נפרעה הלוואה קודמת שנטלה האישה מבנק משכן, תוך רישום משכנתא לטובת בנק משכן (להלן: הלוואת בנק משכן). בנוסף, טען הבנק טענות לגופם של דברים.

בפסק הדין קיבל בית המשפט קמא את טענת הבעל אודות חזקת השיתוף וכך גם התנהלות הבנק, וכאשר בסופו של יום קיבל בית המשפט את התביעה לפסק דין הצהרתי, בהצהירו כי הבעל הינו הבעלים של מחצית מזכויות הבעלות בדירה מכוח הילכת השיתוף וזכאי להירשם ככזה ברשם המקרקעין.

עוד נקבע כי נוכח האמור, יש לצמצם את העיקול (כך במקור) לטובת הבנק בגין המשכנתא, למחציתה של האישה בדירה בלבד.