קביעת סמכות עניינית בתיק מזונות ילדים שהוגשה בקשה לסגירתו לאחר הגשת התביעה

לפנינו בקשת האישה להורות על סגירת תיק מזונות ילדים שפתחה.

נזכיר: ביום ז' בשבט תשע"ה (27.1.2015) האישה הגישה לבית הדין תביעת גירושין לה כרכה בין השאר את מזונות הילד. לכתב התביעה צרפה התובעת את הסכם הגירושין שנחתם ע"י שני הצדדים ביום י"ח בטבת תשע"ו (30.12.2015).

ביום ג' בניסן תשע"ה (23.3.2015) התקבלה בקשת ב"כ התובעת בה נכתב בכתב יד: "מבוקש בזאת מבית הדין הנכבד לסגור את התיק מזונות ילדים."

עוד באותו יום נשלחה הבקשה לתגובת הצד השני בתוך 14 יום.

ביום כ"א באייר תשע"ה (10.5.2015) התקבלה בקשה ב"כ האשה לסגירת התיק כמבוקש לאור העדר תגובת הצד השני.

בהחלטת בית הדין מאותו יום נאמר:

לפנים משורת הדין ביה"ד מאפשר לבעל להגיב בתוך 10 ימים נוספים.

בהיעדר תגובה אף הפעם ביה"ד ישקול לפרשה כהסכמה למבוקש ולאור בקשה מתאימה.          

ביום ג' בסיון תשע"ה (21.5.2015) התקבלה תגובת האב (ע"י בא כוחו), בה נאמר כי האב מתנגד לבקשה לסגירת תיק המזונות בבית הדין ודורש לפסוק כי ענין זה יידון בפני בית הדין. כן טען שבקשת האם אינה כנה ומטרתה היא הגשת תביעה למזונות בפני בית המשפט. טען שתביעה לפסיקת מזונות ילדים הוגשה כבר לבית המשפט, והוסיף כי בשל העובדה שהתיק נפתח בבית הדין, קבע בית המשפט כי מתוקף עיקרון כיבוד הערכאות, אין מקום בשלב זה לפסיקת מזונות זמניים.

בהחלטת בית הדין מיום זה נאמר:

לאור האמור בתגובה, ביה"ד לא נעתר לבקשת ב"כ האשה לסגירת תיק התביעה למזונות.

כן ראו אף האמור בהחלטת בית הדין מיום י"ג בסיון תשע"ה (31.5.2015). ואכן, לאחר עיון בבקשה ובשאר המסמכים שבתיק מחליט בית הדין לדחות את הבקשה, וכדלהלן.

סמכות מכוח סעיף 3 לחוק

עניין מזונות הילד צוין בכתב התביעה וכן בסעיף 7 להסכם הגירושין.

אין חולק כי האישה במועד הגשת התביעה וההסכם לביה"ד הסכימה בכנות ובלב שלם לסמכות ביה"ד לדון בגירושין ולכל הכרוך בתביעה, לרבות בעניין מזונות הילד. כפי שנפסק, ניתן לכרוך בתביעת גירושין את סוגיית מזונות הילדים (ראו: ע"א 118/80 גבעולי נ' גבעולי, פ"ד לד (4) 155, 158 (1980)).

אין ספק שלביה"ד סמכות חוקית לדון בתביעה, וכבר קבע ביהמ"ש העליון בכמה פסקי דין (ראה: ע"א 617/78 לאה בן יחזקאל נ' יחזקאל בן יחזקאל, פ"ד לג (1) 694,693; ע"א 1565/94 מנדלברג נ' מנדלברג, פ"ד מט (5), 171 ניתן ביום יב בניסן תשנ"ו, (1.4.96) ), שביה"ד קונה את הסמכות עם הגשת התביעה.

משכך, יש לקבוע כי ביה"ד קנה סמכות לדון בנושא המזונות מכוח סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953 (להלן: החוק).

משנקנתה סמכות כדין, שוב אין התביעה תלויה בהסכמתם של התובע או הנתבע, בבחינת "ברצותו נותן וברצותו לוקח."