א.ס. נ' קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ ואח'

לפניי תביעתה של התובעת להכיר בה כידועתו בציבור של המנוח ר.מ. ז"ל (להלן – "המנוח").

העובדות הצריכות לעניין

1. אין חולק, כי התובעת היתה ידועתו בציבור של המנוח, אשר היה בחייו פנסיונר של הנתבעת 1 (להלן – "הקרן") מחודש יולי 1998 והלך לבית עולמו ביום 24.01.15 (הצהרת ב"כ הנתבעת 2 בעמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 04.07.16 מול שורה 23).

2. בין המנוח לבין גרושתו, הנתבעת 2 (להלן – "הגב' מ'"), נכרתו הסכמים שונים, כדלקמן:

   • ביום 11.07.99 על הסכם גירושין, אשר קבע בין היתר, כי הואיל ולמנוח הכנסה חודשית גבוהה יותר מאשר לגרושתו, הוא יעביר לה מידי חודש את מחצית ההפרש בין הפנסיות (2,500 ₪ לחודש) וסכום זה יעודכן בהתאם לעדכונים הנהוגים בקרן מעת לעת (להלן – "הסכם הגירושין הראשון");

     • ביום 29.10.10 חתמו השניים על הסכם גירושין מתוקן (להלן – "הסכם הגירושין המתוקן"), בו הוסכם, בין היתר, כי:

       1. התשלומים החודשיים בסך 2,500 ₪, שהמנוח נהג לשלם לגב' מ', עד לסוף חודש יוני 2009, בניכוי התשלום שהועבר לה ביום 01.07.09 ע"ס 2,773 ₪, ישולמו לה ע"י המנוח מיד לאחר קבלת הגט, וזאת עד למועד קבלת תשלום שכר דירה בסך 4,250 ₪, אשר בהתאם להוראות סעיף 5א להסכם יועבר לחשבונה של הגב' מ'. הסכום הנ"ל יבוא חלף התשלום שהועבר לגב' מ' עד לסוף חודש יוני 2009;

          1. כל התוספות שנחתמו ע"י הצדיים וכל ההסכמות שהיו ביניהם לאחר ההסכם מיום 11.07.99 – יבוטלו;

          2. בכפוף לאמור בהסכם זה, הצדדים מוותרים הדדית על כל תביעה ודרישה כספית זה מזה;

          3. הגב' מ' מתחייבת שלא להתנגד להכרה בגב' ס' כידועתו בציבור של המנוח, לרבות בכל הקשור לזכויות הנובעות מכך.

              

             טענות התובעת

3. לטענת התובעת, היא עונה להגדרת המונח "אלמנת פנסיונר" בתקנון הקרן, בניגוד לגב' מ', לגביה אין חולק כי התגרשה מהמנוח בשנת 2010 ודרכיהם נפרדו שנים רבות עוד קודם. לטענתה, הגב' מ' אינה ממלאת אחר התנאי הראשון שבהגדרת "אלמנת פנסיונר" (חרף העובדה שקיבלה ממנו מזונות והיא עונה על הרישא של החלופה הראשונה), בעוד שהיא עונה לחלופה השנייה שבהגדרה הנ"ל, שכן היתה לבת זוגו לאחר חודש הזכאות הראשון וגרה עמו לפחות שנתיים רצופות עד למועד פטירתו ובמועד הנ"ל אף הגיעה בעצמה לגיל קצבת זקנה.

4. יתרה מכך, בהסכם הגירושין המתוקן שנחתם בין המנוח לבין הגב' מ' בשנת 2010, לאחר שהליך הגירושין כבר הסתיים, נקבע לעניין התשלום בסך 2,500 ₪ כי הוא ישולם לגב' מ' עד לקבלת דמי שכירות בסך 4,240 ₪, שיתחלקו בינה לבין הגב' א.מ., באופן שחלקה של הגב' מ' יעמוד על סכום בסך 2,500 ₪, במקום הסכום שהמנוח נהג לשלם לה בהתאם להסכם הגירושין הראשון. התשלום עצמו יבוצע ישירות ע"י השוכר בדירה ולא ע"י המנוח.

5. לאור האמור לעיל, טענה התובעת כי מחודש יוני 2009, ולכל המאוחר ממועד חתימת הצדדים על הסכם הגירושין המתוקן, הפסיק המנוח לשלם לגב' מ' את הסך של 2,500 ₪ ולאחר קבלת הגט, היא המשיכה לקבל את חלקה בדמי השכירות ישירות מהשוכר שהתגורר בנכס. כך או כך, טענה, שגם אם ייקבע כי הסכום בסך 2,500 ₪ הוא במהותו תשלום מזונות, כהגדרתו בחלופה הראשונה של הגדרת "אלמנת פנסיונר", הרי שתשלום זה שולם עד חודש יוני 2009 ומשפיע על קביעת תקופת המגורים המשותפים של בני הזוג.

6. בהינתן אפוא שתקופת המגורים המשותפים נפסקה בחודש יוני 2009 ולכל המאוחר ביום 29.10.10, חרף העובדה שנפרדו למעשה בשנת 1999, יש לבחון האם הארכת תקופת המגורים המשותפת עד למועדים הנ"ל משנה את מעמדה של הגב' מ', לאור האמור בתקנון. התשובה לכך שלילית, שכן המנוח נפטר ביום 24.01.15 ואין חולק כי הגב' מ' לא התגוררה עמו בשנה האחרונה לחייו, כפי שדורשת הסייפא של החלופה הראשונה.

7. מטעמי זהירות, טענה התובעת, כי גם בהתאם לסעיף 19(1) לתקנון הקרן, הקובע כי פנסיונר שהותיר יותר מאלמנה אחת, יחולק סכום קצבתו באופן שווה ביניהן, הגב' מ' אינה עונה להגדרה, שכן, כאמור לעיל, היא אינה עונה להגדרת "אלמנת פנסיונר".

8. ביחס לחוק חלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע"ד-2014 (להלן – "חוק חלוקת חיסכון פנסיוני"), טענה התובעת, כי הואיל והמנוח נפטר ביום 24.01.15, כשבועיים לפני כניסתו של החוק הנ"ל לתוקף (06.02.15), ובהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, הרי שהוראותיו אינן חלות על הגב' מ', והמקור הנורמטיבי היחיד שממנו יש ללמוד על מעמדה, הוא תקנון הקרן, כמפורט לעיל.

    

   טענות הגב' מ'

9. אקדים ואציין, כי לאור העובדה שבכתב ההגנה מטעמה, העלתה הגב' מ' טענות שונות, בין היתר בנוגע למעמדה של התובעת, ובמהלך הדיון שהתקיים בפניי ביום 04.07.16, חזרה בה מהן, אתייחס להלן לטענותיה, כפי שאלה הופיעו בכתב הסיכומים מטעמה.

10. הגב' מ' מבססת את זכאותה לקבלת כספי התגמולים מהקרן על העובדה, שאין עליה מחלוקת לכשעצמה, כי היתה נשואה למנוח במשך 53 שנה, במהלכן, צבר את זכויותיו בקרן.

    כמו כן, לטענתה, הסכם הגירושין בין השניים עיגן משפטית את זכותה לקבלת התגמולים מהקרן, ובהתאם לחוק חלוקת חיסכון פנסיוני, היא זכאית לקבל את חלקה היחסי בכספים אלה.

    עוד טענה כי בהסכם הגירושין המתוקן מיום 01.12.10, אין כל אזכור או שינוי ביחס לחלקה וביחס לזכויותיה בקצבת השאירים, כפי שכאמור לעיל נקבע בהסכמים הקודמים ביניהם. יתרה מכך, בהסכם שנחתם בין המנוח לבין התובעת וקיבל תוקף של פסק דין ע"י בית המשפט לענייני משפחה ביום 27.03.14, נקבע מפורשות כי התובעת לא תהיה זכאית לשום חלק מזכויות הפנסיה של המנוח.

11. הגב' מ' הוסיפה כי "גם אם רצה המנוח בהסכמים שחתם למול התובעת (והוא לא) לפגוע במי מזכויותיה של הנתבעת 2 המעוגנות ביניהם גם בהסכם הגירושין והממון (ההסכם המתוקן) מיום 01.12.2010, לא היה רשאי לעשות כך מכוח ההסכמים עליהם חתומים הצדדים קודם" (סעיף 22 לכתב הסיכומים מטעמה).

12. בפי הגב' מ' טענות נוספות, ובין היתר, כי למרות שנפרדו וביקשו להתגרש, מערכת היחסים ביניהם היתה טובה וחברית (סעיף 17 לכתב הסיכומים); כי רצונו וכוונתו של המנוח בחייו בכל הקשור לזכויות הפנסיה שלו, הן בהסכמי הממון שחתם עם הנתבעת 2 והן למול ההסכמים שנחתמו בינו לבין התובעת, רואים בבירור כי המנוח ביקש להחריג בהסכמים אלה את כל נושא הזכויות הפנסיוניות, הביטוחים והגמלה המגיעות לו גם לאחר מותו, ממערכת היחסים שהיתה לו עם התובעת (סעיף 19 לכתב הסיכומים).

     

    ההליך שהתקיים בפניי

13. כאמור, ביום 04.07.16 התקיים דיון במעמד הצדדים ובאי כוחם. משלא הושגה הסכמה בין הצדדים, ביקשו הצדדים מבית הדין כי יינתן פסק דין בהסתמך על החומר הקיים בתיק, לרבות כתבי סיכומים מטעמם. יצוין בהקשר זה, כי הוגשו סיכומים רק מטעם התובעת ומטעמה של הגב' מ'. הנתבעת 1 בחרה שלא להגיש סיכומיה, חרף החלטות בית הדין, ודומה, כי בכך ביקשה להביע עמדה, כי היא משאירה את ההכרעה לשיקול דעתו של בית הדין.

14. לפיכך, בשים לב לעובדה שלא נשמעו ראיות בתיק, אקדים ואציין, כי אין בידי לקבל את הטענות העובדתיות שהופיעו בסיכומי הגב' מ' לעניין רצונו לכאורה של המנוח בחייו או טיבה של מערכת היחסים ביניהם ובפסק דין זה אתמקד במחלוקת המשפטית, הנוגעת להגדרת המונח "אלמנת פנסיונר", בשים לב להסכמים השונים בין המנוח לבין התובעת ולבין הגב' מ' ולטענתה של זו כי יש להחיל את חוק חלוקת חיסכון פנסיוני על המקרה שלפנינו.

     

    אשר להכרעתי – 

     

    המסגרת הנורמטיבית

15. כידוע, לתקנון קרן הפנסיה מעמד משפטי מחייב והקרן חייבת לפעול בהתאם לאמור בו, ככתבו וכלשונו וכי הוראותיו גוברות על תניה חוזית (בג"צ 6460/02 אליאב ואח' נ' ביה"ד הארצי לעבודה ניתן ביום 08.02.2006). לפיכך, הזכאות לגמלה נקבעת על פי הוראות התקנון במועד האירוע המזכה ולא ניתן להתנות על כך.

16. לאור האמור לעיל, יש לבחון את זכאותן של כל אחת מבעלות הדין בראי ההוראות הרלוונטיות בתקנון הנתבעת 1.

17. בהתאם לכך, "אלמנת פנסיונר" ו"בת זוג" של פנסיונר, תיחשבנה מי שעונות על החלופות הקבועות בפרק א' לתקנון קרן הפנסיה:

    "אלמנת פנסיונר" – בת זוגו של פנסיונר ביום בו נפטר, ובלבד שהתקיימו בה אחד משני אלה:

    1. היתה לבת זוגו של הפנסיונר לפני חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה וגרה עמו במשך לפחות שנה אחת רצופה עד ליום שבו נפטר;

       1. היתה לבת זוגו של הפנסיונר לאחר חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה וגרה עמו במשך לפחות שנתיים רצופות עד ליום בו נפטר ובלבד שביום שבו נפטר הגיעה בת הזוג לגיל קצבת זקנה.

          לעניין תקופת המגורים מובא בחשבון גם תקופה שבשלה חויב הפנסיונר בתשלום מזונותיה של בת הזוג לפי פסק דין של ערכאה שיפוטית מוסמכת.

          "בת זוג" – אחת משתי אלה:

          (1) אשתו של המבוטח או הפנסיונר;

          (2) מי שהוכרה כידועה בציבור של מבוטח או פנסיונר בהחלטה של ערכאה שיפוטית המוסמכת לכך.

18. בהתאם לאמור לעיל, אין חולק, כי הגב' מ' אינה עונה על הגדרת "אלמנת פנסיונר", וזאת מן הטעם שלא התגוררה עם המנוח בשנה האחרונה לחייו. התובעת, לעומתה, עונה על ההגדרה הנ"ל, באשר התגוררה עמו שנתיים רצופות לפני מועד פטירתו.

19. כאמור לעיל, הגב' מ' טענה כי יש להחיל בעניינה את הוראותיו של חוק חלוקת חיסכון פנסיוני. אין בידי לקבל טענה זו, מן הטעם שבמועד פטירתו של המנוח, החוק טרם נכנס לתוקף, ועל כן, יש לבחון את המצב המשפטי ביחס לעובדות במועד התרחשותן, ולא באופן רטרואקטיבי.

20. טענותיה האחרות של הגב' מ', מוצדקות ככל שתהיינה, הנן בבחינת תניות הסכמיות שונות בין הצדדים, אשר עומדות בסתירה להוראות הקרן בנוגע להגדרת "אלמנת פנסיונר" ומשאין בכוחן לגבור על הוראות התקנון, דינן להידחות.

21. סיכומו של דבר – תביעתה של התובעת מתקבלת ואני קובע כי היא היתה ידועתו בציבור של המנוח עד למועד פטירתו ולפיכך, זכאית לקבל את קצבת הפנסיה שלו, בהתאם לתקנון הנתבעת 1, עד לאחרית ימיה. בהתאם לכך, טענותיה של הגב' מ' – נדחות.

22. בשים לב לנסיבותיו של תיק זה, ועל אף שהגב' מ' חזרה בה מחלק מהטענות (המהותיות) שהופיעו בכתב ההגנה מטעמה, החלטתי כי כל צד יישא בהוצאותיו.

     

     

    ניתן היום, ח' אלול תשע"ז, (30 אוגוסט 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.