ז.ש. ואח' נ' קרן גמלאות של חברי אגד בעמ

לפניי 2 בקשות – האחת, של המבקשות 1-3 להצטרף להליך כמשיבות, השנייה, של המבקשת 4 להצטרף להליך כתובעת נוספת.

הרקע לבקשה וטענות הצדדים בקצרה

1. ביום 14.10.15 הגישה המשיבה (להלן: "הגב' נ. ") כתב תביעה במסגרתו עתרה לקבלת סעד הצהרתי לפיו היא הייתה ידועה בציבור של המנוח ע.ש.  ז"ל (להלן – "המנוח") לצורך קבלת קצבת פנסיה מהנתבעת.

2. ביום 18.1.16, הגישו המבקשות 1-3, בנות המנוח ויורשותיו על פי צוואה (להלן – "היורשות"), בקשה להצטרף להליך דנן הואיל לגרסתן, בהתאם להסכם הממון שנחתם בין הגב' נ. למנוח, הייתה קיימת הפרדה רכושית מלאה בין השניים ולפיכך אין היא זכאית לקבלת זכויות מקרן הפנסיה.

3. ביום 10.3.16 הגישה המבקשת 4, גרושתו של המנוח משנת 2004 (להלן – "הגב' א. ") בקשה לצירופה כתובעת נוספת ולתיקון כתב התביעה. לגרסתה, בהתאם לפסק הדין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה, על הצדדים חל הסדר איזון משאבים במסגרתו נקבע כי כל אחד מבני הזוג זכאי למחצית שווה של כלל נכסי בני הזוג, לרבות במניית אגד, אשר יחולקו עם פרישת המנוח ביום 1.5.14 (נספח א' לבקשה).

   הואיל והצדדים לא הגיעו להסכמה הוגשה תביעה נוספת שעניינה היה ביצוע פסק הדין אשר קבע איזון משאבים. מאחר שהמנוח נפטר במהלך ההליכים המקדמיים, נכנסו בנותיו בנעליו וניתן פסק דין המקבל את תביעתה והמורה לעיזבון לשלם את זכויותיה הכספיות (נספח ו' לבקשה).

   לפיכך, טענה הגב' א. כי ככל שקיימת זכות על פי חוק על הכספים המוחזקים אצל הנתבעת, זכות זו קיימת לה בלבד.

4. הגב' נ. התנגדה לצירופן של המבקשות להליך. ביחס לצירופן של היורשות טענה כי בהתאם להוראות חוק הירושה, תשכ"ה – 1965 (להלן – "חוק הירושה"), זכויות בקרן הפנסיה אינן חלק מעיזבון המנוח וכי על פי תקנון הנתבעת, הידועה בציבור היא זו אשר זכאית לקבל את הכספים הצבורים אצלה. הגב' נ. הוסיפה כי טענתן כי אביהן והגב' נ. לא ניהלו משק בית משותף, היא עדות כבושה ומלאה סתירות אשר אין לקבלה. עוד הוסיפה כי ככל שבית הדין ייעתר לבקשתן, הרי שיש להורות על הפקדת עירבון בסך שלא יפחת מ- 50,000 ₪ לצורך הבטחת הוצאותיה של הגב' נ. .

5. ביחס לצירופה של הגב' א. הטעימה, כי פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה מיום 22.2.07 קבע כי לגב' א. מגיע מחצית הזכויות במניית אגד בלבד. הואיל ובמסגרת זו הוטל עיקול על זכויות המנוח, באופן שלא ניתן היה לשלם לגב' נ. את אשר התחייב בהתאם להסכם הממון בין הצדדים, הרי שיורשותיו חוששות מתביעתה של הגב' נ. ועל כן הוגשו בקשות ההצטרפות. עוד הוסיפה כי מעולם לא ניתן פסק דין בעניין הפנסיה וכי יש לדחות את הבקשה מחמת היעדר יריבות.

6. הנתבעת טענה כי יש לקבל את בקשתן של היורשות ולדחות את בקשתה של הגב' אלכסנדרה. בהתאם לתקנון הקרן, רק במקרה בו המבוטח הלך לעולמו ללא הותרת שארים (אלמנת מבוטח כהגדרתו בתקנון הקרן), זכאים היורשים למשוך את הכספים שצבר בקרן בסכום חד פעמי. לפיכך, ככל שהגב' נ. לא תוכר כידועה בציבור, יהיו זכאיות היורשות למשיכת הכספים שצבר המנוח. ביחס לגב' א. , הרי שהואיל והיא אינה טוענת שהיא עומדת בהגדרות התקנון ולנוכח הוראות חוק הירושה המחריגות את הזכויות בקרן הפנסיה, הרי שהסעד המבוקש על ידה נוגד את הוראות הדין.