מדינת ישראל נ' אלוף

לפניי בקשה לדחיית מועד ביצועו של צו הריסה.

במכתבה של האדריכלית חיה רוזנבלום, אשר צורף לבקשה, נטען כי לשם הכשרת הבנייה נפתחה בקשה להיתר, וכי רוב דרישות הוועדה מולאו. כיום מנסה המבקש לגייס את הסכום הנדרש לתשלום היטל ההשבחה ובכך לסיים את הדרישות והתנאים להוצאת היתר הבנייה. במכתב נוסף של האדריכלית צוין, כי קיימת אפשרות לקבל את זכויות הבנייה במסגרת בקשה לחיזוק מבנים – תמ"א 38, ובכך לחסוך את העלויות הגבוהות של ההיטלים. בשלב זה, התקבל אישור עקרוני לתהליך ממחלקת התכנון בעירית ירושלים, וכעת פועלת האדריכלית להשלמת החומר להגשה.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי המבקש מסתמך על תיק היתר שנפתח בשנת 2008 ולא קודם משנת 2016, כאשר תשלום ההיטלים הוא החלק העיקרי בתיק ההיתר, ולמעשה אין התקדמות תכנונית. עוד נטען, כי היתכנות של תמ"א 38 גם אינה מצדיקה מתן ארכה.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובתיק בית המשפט, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

נקודת המוצא לדיון בבקשה לפי סעיף 207 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט-2008, נקבעה ע"י כב' בית המשפט העליון בשורה ארוכה של פסקי דין ובכלל זה ברע"פ 8220/15 רשיק כאפיה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 27.12.15) וכן ברע"פ 9035/16 מחמוד דאוד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.11.16) . בית המשפט שב והדגיש, כי דחיית מועד ביצוע צו תעשה במקרים חריגים ויוצאי דופן, וזאת כאשר היתר הבנייה מצוי בהישג יד:

"הכלל הנוהג בפסיקה הוא כי ככלל, צו הריסה יבוצע במועדו, ואילו היעתרות לבקשה לדחיית המועד לביצוע הצו תיעשה רק במקרים "חריגים ויוצאי דופן", בהם היתר הבנייה מצוי בהישג יד ורק עיכוב פורמלי מעכב את קבלתו... יוטעם, כי הנטל להוכיח כי קבלת ההיתר קרובה מוטל על המבקש את עיכוב ביצוע צו ההריסה, ובעניין זה אין די בטענות בעלמא בדבר קיומו של הליך תכנוני כלשהו" (רע"פ 8220/15 רשיק כפאיה נ' מדינת ישראל, 27/12/15 (פורסם בנבו)).

במקרה זה, מדובר בבנייה ללא היתר, אשר ניצבת על תילה משנת 2010, וטרם הוכשרה. מתגובת המשיבה, שלא נסתרה, עולה כי הבקשה להיתר אינה מקודמת משנת 2016. אף מן הבקשה עולה, כי המבקש בחר לשנות את דרך ההכשרה ולהגיש תכנית לפי תמ"א 38, כאשר הצפי לקבלת היתר הוא כשנה וחצי. מכאן, שלא ניתן לומר כי ההיתר בהישג יד.

לנוכח הוותק של העבירה והיקפה, הרי שבהעדר אופק תכנוני ברור וקרוב להכשרת המבנה, ומשלא הוכחה התקדמות ממשית בהליכי הכשרת הבניה, האינטרס הציבורי המחייב ביצוע צווי ההריסה לאלתר, וזאת כדי למגר עבירות של בנייה בלתי חוקית ולאכוף את צווי בית המשפט, גובר על האינטרס הפרטי (ראו: ע"פ (י-ם) 36881-03-13 סנאא עטיה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), 17/07/13).

לפיכך, הבקשה נדחית. הואיל ומדובר בצו שביצועו הוטל על הועדה המקומית לתכנון ובנייה, ניתנת ארכה בת 45 יום לצרכי התארגנות.

ניתנה היום, כ"ט תשרי תשע"ט, 08 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.