1.החייב, מ.ד., הגיש בקשה לכינוס נכסים ולהכרזתו כפושט רגל בחודש אוקטובר 2016, כאשר במסגרת הבקשה ציין כי הוא חייב כספים בסכום כולל של 200,000 ₪ ל- 7 נושים.
2.על פי דוח המנהל המיוחד, שהוגש טרם הדיון בעניינו של החייב, עולה שהמדובר בחייב יליד 1966, רווק ללא תלויים, המתגורר עם אמו בדירת עמידר.
3.בשל בעיות רפאיות שונות מהן הוא סובל, נעדר רבות ממקומות העבודה, וחובותיו נוצרו – כך לטענתו – בשל הלוואות שקיבל לצורך מימון מחייתו.
4.ראוי לציין ש- 7 מתוך 8 הנושים שהגישו את תביעות החוב, שאושרו בסכום כולל של כ- 172,000 ₪ הם נושים מקצועיים, כאשר רוב החובות נוצרו בין שנים 2015 -2016 וחלקן אף ממש בסמוך למועד הגשת בקשתו לפשיטת רגל.
5.במצב דברים זה, הצהיר החייב, מטבע הדברים שלא ניתנו פסקי דין כנגדו בגין החובות, וכן לא ננקטו כנגדו הליכי הוצאה לפועל.
6.לקראת הדיון בעניינו של החייב הגיש המנהל המיוחד תסקיר מקיף, במסגרתו הציע כי יינתן לחייב הפטר לאחר שיוסיף לקופה 75,000 ₪ שישולמו ב-50 תשלומים של 1,500 ₪ לחודש.
למותר לציין שהתסקיר הועבר טרם הדיון לחייב ולנושים.
7.בעת הדיון, ביקש החייב להתחשב במצבו, לרבות מגבלותיו הרפואיות, וביקש כי יינתן לו הפטר בכפוף לתוספת של 40,000 ₪ לקופת פשיטת הרגל, שזה ישולם ב- 40 תשלומים.
8.במהלך הדיון – אליו לא התייצב מי מהנושים, שאף לא הגישו כל התייחסות בעניינו של החייב, על אף שזומנו – ביקשתי לברר מדוע יש לאשר את התוכנית המוצעת על ידי המנהל המיוחד, ומדוע – גם לאור סכום החובות, ולאור העובדה שנוצרו בסמוך לפני כניסתו להליך, לא ייקבע כי כתנאי להפטר החייב ישלם את מלוא חובותיו.
9.המנהל המיוחד ציין כי מאחר שנושיו של החייב הם נושים מקצועיים, שעיסוקם במתן אשראי, הוא סבר שיש להטיל עליהם סוג של אחריות באשר למרחב הסיכון שהם נוטלים על עצמם בעת מתן אשראי נוסף למי שהוא שרוי כבר בחובות וחייב כבר לנושים קודמים נוספים, ואף חזר וציין את מצבו הרפואי של החייב, שממצה בנסיבותיו את יכולת ההשתכרות שלו (שאינה גבוהה יחסית), כאשר לשיטת המנהל המיוחד ההצעה להפטר משקללת את כושר השתכרות אל מול הוצאותיו החודשיים, תוך שהיא נותנת ביטוי לאחריותם של הנושים המקצועיים.
10.גם עמדת הכונס הרשמי היתה דומה לזו של המנהל המיוחד, כי לנושים המקצועיים אחריות ואשם תורם עת לא עשו את הבדיקות המתאימות טרם מתן האשראי לחייב, וממילא ביחס לתום לב החייב – כמי שקיבל לידו את האשראי – נטען שמשך תקופת הפירעון המשמעותית אמורה נותנת מענה לעניין זה.
11.בהמשך הדיון, ולאור הערות בית המשפט, ביקש ב"כ החייב להצטרף להצעת המנהל המיוחד לתוכנית להפטר כאמור.
12.בטרם אדרש לדיון לעיצומו של עניין, ולסוגייה שהעלה המנהל המיוחד, והיא שאלת מתן האשראי באופן בלתי מבוקר, וההשלכות על הפטרו של חייב, אבקש להעיר כי המקרה שלפנינו, במסגרתו ניתנים לחייב הלוואות ואשראי ממש עובר להליך של פשיטת הרגל – לא ננקטים כנגדו תביעות בבתי המשפט, לא ננקטים כנגדו הליכי הוצאה לפועל לגביית החובות, והנה פונה הוא להליכי פשיטת רגל, ותוך פרק זמן שאינו ארוך יחסית, זוכה הוא להפטר בתשלום מופחת, היא חזיון נפוץ במסגרת הליכי פשיטת רגל, שיימשך כל עוד לא ייקבעו תנאי סף לכניסה להליך, ואלו אינם בנמצא (גם לא בחוק חדלות פירעון החדש);
אם בעבר, חייבים רבים כרעו תחת נטל החובות והליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגדם, בעיקר בשל הריביות החריגות שגרמו לחובותיהם לתפוח, הרי בשנים האחרונות אנו עדים למקרים לא מעטים בהם חייבים פונים להליכי פשיטת רגל תקופה קצרה לאחר יצירת החובות, בדיוק כפי שקורה בתיק זה כשחלק מחובותיו של החייב נוצרו ממש בסמוך לכניסתו להליך, דבר שמעורר תמיהות בקשר לתום הלב ביצירת החובות מחד, אולם מאידך – מעוררת גם את השאלה, ביחס להתנהלות הנושים, הן ביחס למתן האשראי, והן ביחס לנפקדותם (הכמעט מוחלטת) ממעורבות בהליך.
13.טען המנהל המיוחד במסגרת הדו"ח המסכם שהועבר לידי הנושים, וכאמור בעת הדיון – אליו לא התייצב מי מהם – כי חובותיו נוצרו בסמוך לפני פנייתו ואף כי ממצאי החקירה עולה "שהדברים מצביעים, למצער, על קלות דעת קיצונית [במתן האשראי] אשר צריכה לקבל את ביטויה בתוכנית הפירעון".
על דברים אלו ביחס למתן האשראי באופן בלתי אחראי ובלתי מבוקר, לא טרח אף נושה מקצועי להגיב.