גונן נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון ואח'

עו"ד ולטמן שירי

להלן: "הנאמנת"

1. בפניי בקשת חייבת להכריזה פושטת רגל.

    

2. הכונ"ר והמנהל המיוחד אינם מתנגדים לבקשת החייבת, כמפורט בפרוטוקול מיום 11.2.19.

    

3. ביום 28.8.17 ניתן צו כינוס לנכסי החייבת, לבקשתה ועו"ד שירי ולטמן מונתה כמנהלת מיוחדת מטעם הכונס הרשמי. במסגרת צו הכינוס הושת על החייבת תשלום חודשי בסך של 1,000 ₪ לחודש החל מיום 15.9.17.

    

4. כנגד החייבת הוגשו 13 תביעות חוב בסך של 2,017,599 ₪ מתוכן נתבע חוב בדין קדימה בסך 21,271 ₪ ע"י המוסד לביטוח לאומי בגין גל"ש. מתוך תביעות החוב, נתבע סך של 1,380,686 ₪ על ידי הנושה ישראל קולפינצקי בע"מ (להלן-"קולפינצקי") וסך של 70,000 ₪ על ידי הנושה ריינו יבוא לבניין בע"מ (להלן-"ריינו"). בדו"ח המסכם פורט כי תביעת החוב של בנק הלאומי ע"ס 93,545 ₪ נמחקה לאחר שהחוב סולק על ידי מימוש רכב ששימש בטוחה לחוב.

    

5. בשל מחדלי החייבת בקיום הוראות ההליך ובשל הצורך בהשלמת מסמכים מטעם הנושים, תביעות החוב טרם נבדקו על ידי המנהלת המיוחדת.

    

6. המבחן העיקרי להכרזתו של חייב כפושט רגל, ע"פ הפקודה והכללים שהתפתחו בפסיקה, הוא אם החייב נהג בתום לב עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם. בהעדר תום לב, אין החייב זכאי לחסות בצל המטריה של הפקודה. (שלמה לוין ואשר גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שלישית, בעמ' 173; כן ראה ע"א 5503/92 קירצמן ואח' נגד כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1) עמ' 749 בעמ' 756).

   וראה גם ע"א 6021/06 דגנית פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי תק-על 2003 (3) 1913 (2009).

    

7. מנימוקי הבקשה, לאור עמדת הכונ"ר והמנהלת המיוחדת ובהעדר התנגדות מטעם נושי החייבת אשר לא התייצבו לישיבת בית המשפט שנוהלה בעניינה של החייבת, אני מקבל את בקשה ומכריז כי החייבת פושטת רגל.

    

8. כל ההגבלות שהוטלו על החייבת יעמדו בעינן, והחייבת תשלם סך של 4,000 ₪ לקופת הפש"ר מדי חודש בחודשו החל מחודש אפריל 2019.

    

9. עו"ד שירי ולטמן תשמש כנאמנת בהליך, כנגד חתימה על התחייבות עצמית על סך 50,000 ₪, להבטחת מילוי תפקידה.

    

10. לאור תוצאות ההליך, ישולמו הוצאות ההליך ושכר המנהל המיוחד, בהתאם להנחיות הכונ"ר.

     

    קביעת תכנית הפרעון:

11. עסקינן בהליך פש"ר החוסה תחת הרפורמה בהליכי פשיטת רגל של חייבים שהנהיג הכונ"ר, ובמסגרת ההליך אמורה להקבע לחייבת תכנית פרעון שלאחר שתמלא החייבת את תנאיה היא תהיה זכאית לקבל צו הפטר.

     

12. בדו"ח המסכם ציינה המנהלת המיוחדת כי היא סבורה שטרם בשלה העת להכרזת החייבת פושטת רגל וכי נוכח ממצאי החקירה שלפיהם החייבת שימשה כסות לבעלה לשם ניהול עסק משפחתי במספר גלגלולים, ספק אם החייבת ראויה להכרזה.

13. עוד פירטה המנהלת המיוחדת כי החייבת אינה משתפת פעולה בהליך באופן מלא לאורך ההליך ומסמכים רבים להם נדרשה, בין היתר להוכחת מצבת נכסיה, לא הומצאו. כמו כן דווח על חשד כי בעלה של החייבת ממשיך לנהל את העסק המשפחתי, שבגלגוליו נרשם על שם החייבת וצבר חובות כבדים, כעת תחת כסות של צד ג' ואף נהנה מרווחיו וכי מדובר בהכנסות לא מדווחות. עוד פורט כי החייבת לא מדווחת על הכנסות ילדיה הבגירים הסמוכים על שולחנה ומאידך מדווחת על הוצאות כלל התא המשפחתי ובחלקן הוצאות מופרזות.

     

14. המנהלת המיוחדת הוסיפה ודיווחה כי החייבת הצהירה שאין בבעלותה נכסים אך מעיון בכלל המסמכים שהוצגו, ומטענות הבעל ואביו בהליך פלילי שננקט כנגד החייבת, בעלה והוריו בגין ביצוע עבירות לפי חוק התכנון והבנייה (להלן-"ההליך הפלילי"), המסקנה המתבקשת היא שממכירת בית המגורים שהיה בבעלות החייבת ובעלה ברח' ים סוף בחדרה, התקבל סך של כ- 1,000,000 ₪ שהשימוש בו לא הוכח ולטענת המנהלת המיוחדת שימש בחלקו או במלואו לבניית בית המגורים הנוכחי ברחוב א.ד. גורדון בחדרה שבו מתגוררים היום החייבת ובעלה ואשר רשום ע"ש הורי בעלה של החייבת (להלן-"דירת המגורים"). אי לכך, המנהלת המיוחדת טענה כי הלכה למעשה לחייבת זכויות בבית המגורים ואין ממש בטענתה לתשלום דמי שכירות בסך 4,000 ₪ להוריו של בעלה.

     

15. לאור המתואר, המנהלת המיוחדת טענה כי היה מקום לעתור לביטול ההליך ואולם בשים לב ל"זכויותיה" של החייבת בדירת המגורים המנהלת המיוחדת סבורה כי צפויה תועלת לנושים מקיום ההליך ובשל כך ביקשה להורות לחייבת להמציא מסמכים לרבות, פירוט המלאי שנותר בסיום פעילות העסק ע"ש החייבת; אסמכתאות בגין השימוש שנעשה ביתרת התמורה שהתקבלה ממכירת דירת המגורים ברח' ים סוף בחדרה מעבר לסכומים אשר פורטו בהסכם המכר ששולמו לנושים ולבנק המשעבד; הבהרות באסמכתאות בדבר מהות ההוצאה "אחזקה מבנה" המדווחת במאזני הבוחן של העסק המנוהל על ידי החייבת בהיתר בית המשפט; דפי תנועות חשבון עו"ש ע"ש בעלה של החייבת ל-12 החודשים האחרונים, ככל שמנוהל חשבון על שמו ואסמכתאות למקורות מימון בניית דירת המגורים. עוד דרשה המנהלת המיוחדת הבהרות באמסכתאות למהות ההכנסות מנתוני המל"ל בשנת 2014 וככל שמדובר בהכנסה מהעסק, הבהרות באסמכתאות לשאלה כיצד הנתונים מתיישבים עם הטענה לקריסת העסק בהעדר כיסוי להתחייבויות.

16. בנוסף לאמור, המנהלת המיחדת ביקשה להורות על הגדלת צו התשלומים לסך של 5,000 ₪ לחודש וזאת נימקה בנימוקים הבאים: אי מיצוי כושר השתכרותה של החייבת עד תום, החשד לניהול העסק ע"ש בעלה בו הוא מדווח כשכיר, אי תשלום דמי שכירות בפועל בסך של 4,000 ₪ להורי בעלה של החייבת, זכויותיה של החייבת בפועל בדירת המגורים, הוצאות מופרזות ואי דיווח על הכנסות ילדיה הבגירים הסמוכים על שולחנה.

     

17. החייבת, בתגובתה לדו"ח המסכם, ציינה כי ילדיה הבגירים אינם סמוכים על שולחנה אלא מתגוררים מחוץ לבית וטענת המנהלת המיוחדת לפיה החייבת אינה מדווחת על הכנסותיהם אינה מבוססת. עוד טענה החייבת כי היא עושה מאמצים רבים על מנת להגדיל את הכנסתה והשוואת הדו"חות שהוגשו בסמוך למתן צו הכינוס והדו"חות שהוגשו במהלך שנת 2018 מעידים על כך שהחייבת אכן הצליחה להגדיל את הכנסותיה.

     

18. בהתייחס לטענת המנהלת המיוחדת בעניין הכנסות התא המשפחתי, בעיקר הכנסות בעלה של החייבת, טענה החייבת כי אין בדו"ח המסכם שום ממצא עובדתי המבסס את הטענה לפיה הכנסות בעלה של החייבת הינן יותר ממה שדווח על ידי החייבת בדו"חות הדו חודשיים וכי על פי הדו"חות הכנסות התא המשפחתי הינן מעסק הקוסמטיקה שהחייבת מנהלת בהיתר מבית המשפט ושכר בעלה של החייבת שעובד כשכיר בחברת ע.יהודה שיווק והפצה 2017 בע"מ ואשר משולם לו בהמחאה בנקאית מטעם המעסיקה שמופקדת בחשבון בנק החייבת כפי שדיווחה החייבת.

     

19. לעניין תשלום דמי השכירות, החייבת טענה כי תשלום דמי השכירות מבוצע במזומן לידי חמותה באמצעות כספים שהחייבת מושכת מחשבון הבנק ו/או כספים שמקבלת במזומן מלקוחות במסגרת עסק הקוסמטיקה וכי מדפי החשבון שצורפו לדו"חות ניתן ללמוד על משיכות מזומנים מהחשבון.

     

20. החייבת הפנתה לתצהיר חמותה, הגב' דניאלה גונן, שהוגש למנהלת המיוחדת ובו הוצהר על ביצוע התשלום עבור דמי השכירות במזומן.

     

21. אשר לטענות המנהלת המיוחדת בעניין ההוצאה "אחזקת מבנה" טענה החייבת כי מדובר בהוצאה שמופיעה במאזן הבוחן של עסק החייבת ומתייחסת לשיפור והשקעות בעסק הקוסמטיקה.

22. לעניין יתרת התמורה ממכירת הנכס ברח' ים סוף טענה החייבת כי מסקנת המנהלת המיוחדת לפיה יתרת התמורה שימשה לצורך בניית בית המגורים אינה נכונה שכן בית המגורים נבנה בפועל במימון ועל ידי הורי בעלה של החייבת ולפני עסקת המכירה של הנכס ברח' ים סוף. לגירסת החייבת, רוב כספי התמורה שנותרו לאחר קיזוז החוב שהגיע לקונה של הנכס ברח' ים סוף, שימשו לצורך סילוק חובות ויתרת המשכנתא שרבצה על הנכס. לגירסתה, לאחר קיזוז כל אלה נותר בידי החייבת ובעלה סך של כ- 200,000 ₪ בו עשו שימוש לצורך ביצוע עבודות צבע של דירת המגורים (הרשומה כאמור ע"ש הורי בעלה של החייבת), רכישת מנורות וריהוט והשלמת מקלחות וכן להסבת מבנה החניה לקליניקה עבור עסק הקוסמטיקה של החייבת. החייבת הדגישה כי דירת המגורים נבנתה ע"י הורי בעלה במשך שנים וכי מדובר במבנה בלתי חוקי כפי שניתן ללמוד מההליך הפלילי.

     

23. החייבת הדגישה כי אין לה שום זכויות בבית המגורים למעט זכויות עפ"י הסכם השכירות ובית המגורים רשום ע"ש הורי בעלה של החייבת.

     

24. בדיון שהתקיים ביום 11.2.19, אליו התייצבו ב"כ הנושים קולפינצקי וריינו, הודיעה ב"כ המנהלת המיוחדת, ועוד בטרם נבדקו תביעות החוב, כי לאחר שנשקלו כלל השיקולים והטענות שהובאו בדו"ח המסכם לעניין זכויות "לכאורה" בדירת המגורים הגיעו המנהלת המיוחדת, הכונ"ר והחייבת להסכמה שלפיה תוכרז החייבת פושטת רגל ותאושר תכנית פרעון להוספת סך של 420,000 ש"ח שישולם לפי המתווה הבא: החייבת תשלם סך של 240,000 ₪ ב-60 תשלומים חודשיים שווים של 4,000 ₪ כ"א; החייבת תשלם סך נוסף של 90,000 ₪ בתוך 3 שנים מהיום וסך נוסף של 90,000 ₪ ישולם על ידי החייבת עד תום תקופת תכנית הפרעון. ב"כ המנהלת המיוחדת הודיעה לפרוטוקול כי סכום תכנית הפרעון המוסכמת מגלמת נכונה, לדעתה ולדעת ב"כ הכונ"ר, את החשדות שעלו באשר לשימוש שנעשה בתמורה ממכירת הנכס ברח' ים סוף ואת הזכויות לכאורה של החייבת בדירת המגורים בה מתגוררת היום יחד עם משפחתה.

     

25. ב"כ הנושה קולפינצקי תמך בטענות שהעלתה המנהלת המיוחדת ובחשדות שהועלו בדו"ח המסכם אודות זכויותיה של החייבת הלכה למעשה בדירת המגורים בה מתגוררת היום יחד עם בעלה וילדיה והוסיף וטען כי החייבת ובעלה הם אשר בנו את בית המגורים והם אלו שמימנו את בנייתו, הן ממכירת הנכס ברח' ים סוף והן מרווחי העסק שבעבר, לטענת ב"כ הנושה, גלגל כ- 16 מיליון ₪ בשנה וכי עולה החשד כי כספים מהעסק גולגלו לבניית בית המגורים ולאור האמור נטען כי הנושה עומדת על זכויותיה "בבית המגורים": "כך שאנחנו עומדים על הזכויות, לפחות של מחצית מהדירה הזו" (ש' 10 בעמ' 2 לפרוט' הישיבה מיום 11.2.19). ב"כ הנושה טען לסיכום כי צריך לקחת בחשבון את העובדה כי לגבי העסק שנוהל תחילה ע"ש הבעל ואשר הרווחים ממנו הגיעו למיליוני שקלים בחודש, ואשר כפי שנטען על ידי החייבת קרס ונמכר בשנת 2017 לצד שלישי, לא הוצגו הבהרות או נתונים אודות מה שנעשה במלאי של העסק, האם הונפקו חשבוניות ולאן נעלמו החובות של הלקוחות שנמכרה להם הסחורה וכיוב'.

     

    דיון והכרעה:

     

26. לאחר שבחנתי את נתוני התיק ושמעתי את הצדדים, לרבות הנושים שהתייצבו לדיון החלטתי לאשר את תכנית הפרעון המוסכמת שנמסרה לפרוטקול וזאת מהנימוקים שלהלן;

     

27. עסקינן בבקשה מוסכמת, של החייבת ובעלי התפקיד, לאישור תכנית פרעון מוסכמת של הצדדים כפי שפורטה בפרוטוקול. כלל ידוע הוא כי בית המשפט לפשיטת רגל לא יחליף את שיקול דעתו של בעל התפקיד בשיקולו הוא ולא ימהר להתערב באופן שבו הוא מפעיל את סמכויותיו, אלא אם כן מצא כי שיקול דעתו של בעל התפקיד הופעל באורח בלי סביר או בלתי תקין באופן מהותי ובית המשפט עשוי להתערב מקום שמצא כי בעל התפקיד סטה באופן קיצוני מחובתו למצות את התמורה הראויה ממימוש נכסי פושט הרגל [ראו: ע"א 509/00 לוי נ' ברכה, פ"ד נה(4) 410, בעמ' 427 ו- ע"א 2945/17 דוד דוידוביץ' נ' רונן מטרי ואיל רוזובסקי (15.5.17) פסקה 7 לפסק הדין].

     

28. בענייננו, ובהינתן הכלל האמור, אני סבור כי תכנית הפרעון המוסכמת שהוצעה בדיון הינה סבירה ומשלבת ומאזנת כנדרש בין הצורך בקביעת תשלום הולם לטובת נושי החייבת, ובין שמירה על רמת הכנסה הנדרשת לצורך קיום צרכי מחייה בסיסיים של החייבת. הכל בשים לב לנתוני החייבת, לרבות גילה (בת כ- 45 שנים), הרכב התא המשפחתי שלה (2 ילדים סמוכים על שולחנה) , מקצועה ופוטנציאל השתכרותה בהינתן כל אלה. בעניין זה אפנה לדברים שרשמתי בהתייחס לבקשה להפחתת צו תשלומים חודשיים בפש"ר (חיפה) 53511-07-15 חלבי נ' הכונ"ר מחוז חיפה, (26.1.17) ולאסמכתאות שהבאתי שם, והם יפים גם לענייננו. ראו גם החלטתי בפש"ר (חיפה) 3239-12-10 תומר גברה נ' הכונ"ר מחוז חיפה (10.9.17).

29. כמו כן, אני סבור כי תכנית הפרעון שהוצעה הינה שקולה בנסיבות וזאת בהתחשב ב"חשדות" שהעלתה המנהלת המיוחדת בדו"ח המסכם לגבי הכנסת בעלה של החייבת ואשר לפיהן בעלה של החייבת ממשיך לנהל את העסק המשפחתי תחת כסות של צד ג' ואף נהנה מרווחיו הלא מדווחים, כן בהתחשב בנתונים והדיווחים עליהם התבססה המנהלת המיוחדת ואשר בחלקן, גם לטעמי, יש כדי לבסס במידה מסויימת חשדות אלה כגון: רישומו של בעלה של החייבת כעובד מס' 1 בחברת ע. יהודה שיווק והפצה 2017 בע"מ, כאשר מדובר בחברה שהוקמה בנובמבר 2017 ואשר נטען כי בעלה מועסק על ידי החברה, בסמוך לאחר הקמתה, כשכיר בשכר קבוע בסך 8,000 ₪ נטו לחודש, וזאת בשים לב לזיקת בעלה של החייבת כעולה מחקירת החייבת בה מסרה כי מדובר במפעל שהיה שייך לעסק המשפחתי וכן בשים לב להעדר הפרשות לפנסיה מטעם המעסיק חרף תקופת ההעסקה המזכה ובשים לב לטענת החייבת כי בעלה עבד לפני כן עד דצמבר 2017 בחברת משטחי טלי בע"מ (העסק המשפחתי בתקופה בה נוהל ע"ש בנה של החייבת). נתון נוסף שיש בו כדי לבסס את החשדות באשר להכנסת בעלה של החייבת מהעסק, כפי שפורט בדו"ח המסכם, הוא מידע הקיים במשרדי הכונ"ר מנתוני המוסד לביטוח לאומי לפיו הכסנת החייבת המדווחת בשנת 2014 היתה בסך 222,982 ₪ ללא ציון שם מעסיק ומכאן סביר להניח כי מדובר ברווחי העסק המשפחתי שניהל בעלה הלכה למעשה.

     

30. יחד עם זאת החשדות שהעלתה המנהלת המיוחדת בעניין הכנסות לא מדווחות של בעלה של החייבת נותרו בשלב זה בגדר חשדות בלבד ולא הוצגה, על ידי המנהלת המיוחדת או הנושים שהתנגדו למעשה לתכנית הפרעון בדיון, תשתית ראייתית מספקת להוכחת אותן חשדות, לרבות הוכחת גובה ההכנסות הלא מדווחות, כך שלטעמי תכנית הפרעון שהוצעה סבירה גם בהתחשב במצב דברים זה.

     

31. בנוסף לאמור, אני סבור כי תכנית הפרעון שהוצעה בדיון אף מגלמת בתוכה נכונה את האפשרות או החשד הסביר כי לחייבת ולבעלה אכן ישנן "זכויות" לא רשומות בדירת המגורים הרשומה כאמור ע"ש הורי בעלה וזאת משני נימוקים המבססים חשד זה:

     

32. האחד, הרשעת החייבת יחד עם בעלה והוריו, ביום 1.12.15 בהליך הפלילי בעבירות של בניה ושימוש ללא היתר לפי סעיפים 145 ו- 204(א)(ב) ו- 208 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (בנוסחו לפני תיקון 116 לחוק). כפי שעולה מגזר הדין שצורף לדו"ח מהסכם (גז"ד שניתן בתו"ב 46293-07-14 ועדה מקומית לתכנון חדרה נ' גונן ואח') החייבת יחד עם בעלה והוריו הורשעו בגין בניית בית המגורים עם מבנה נוסף מבטון ו בשטח של כ- 24 מ"ר ובניות נוספות במהלך שנת 2010 או בסמוך לכך ובגין מגורי החייבת ובעלה בבית המגורים החל משנת 2012. מגזר הדין עולה כי העבירות יוחסו לחייבת ובעלה יחד עם הוריהם ללא כל הבחנה בין חלקו של כל אחד מהנאשמים בבנייה ללא היתר. כמו כן, בעובדות כתב האישום, כפי שתוארו בגזר הדין, ואשר בהן הודו הנאשמים (לרבות החייבת), פורט כי הנאשמים (לאמור- החייבת בעלה והוריו ביחד) בנו בית מגורים והחייבת ובעלה, בנוסף לבניה, מתגוררים בבית החל משנת 2012. עוד אפנה לטיעוני ב"כ הנאשמים טען לפרוטוקול גזר הדין כי בתקופה בה ניתן לנאשמים היתר מותנה לבניית הבית נקלעו החייבת ובעלה לקשיים כלכליים חמורים אשר גררו אחריהם צו כינוס נכסים והסדר פשרה עם הבנק בו התנהל חשבונם כך שהם התקשו ב"הצלת הבית" שנבנה על ידם בשטח השייך להורי בעלה של החייבת.

     

33. הדברים שהבאתי לעיל מתוך גזר הדין לא נסתרו על ידי החייבת בתגובתה לדו"ח המסכם והם מבססים את הטענה כי לחייבת ובעלה "זכויות" שאינן רשומות בבית המגורים ובמבנה בו מנוהל עסק הקוסמטיקה של החייבת אף שרק הורי בעלה רשומים כבעלים

     

34. השני, הנימוק השני עליו מתבססת האפשרות כי לחייבת זכויות בדירת המגורים הוא העדר הוכחה לשימוש שנעשה במלוא התמורה ממכירת דירת החייבת ובעלה ברח' ים סוף בחדרה לאחר סילוק חוב המשכנתא שרבצה על הנכס וסילוק חובות נוספים של בעלה של החייבת. המנהלת המיוחדת סבורה כאמור כי בהעדר הוכחה לשימוש ביתרת תמורה בסך 1,000,000 ₪ ממכירת הנכס ברח' ים סוף ובשים לב לטענות בעלה של החייבת ואביו בהליך הפלילי לפיהן בניית בית המגורים בוצעה על ידי החייבת ובעלה ומקורות מימון הבניה עלומים, עולה חשד כי יתרת התמורה ממכירת הדירה ברח' ים סוף שימשה למימון בניית בית המגורים ומכאן המסקנה כי לחייבת זכויות בבית המגורים.

     

35. לאחר שעיינתי בתגובתה של החייבת לדו"ח המסכם ולמסמכים שצירפה בנספח ד' בהתייחס לעסקת המכר ולהוכחת השימוש שנעשה לטענתה בתמורה, אין בידי לקבל את טענת המנהלת המיוחדת ליתרת תמורה בסך כמיליון ₪ שלא הוכח השימוש בה ואולם ניתן לבסס את החשד לזכויות בבית המגורים על הודאת החייבת עצמה בתגובתה לדו"ח המסכם ואשר לפיה ביתרת התמורה בסך כ- 200,000 ₪ (שנטען כי נותרה בידי החייבת ובעלה לאחר קיזוז וסגירת החובות) נעשה שימוש לצורך השלמת או הכשרת בית המגורים למגורים, לרבות חיבור לחשמל ומים, עבודות צבע, ריהוט, השלמת מקלחות והבת מבנה החניה לקליניקה עבור עסק החייבת . השימוש שנעשה ביתרת התמורה כפי שטוענת החייבת עצמה מחזק את החשד לזכויות כלשהן של החייבת בנכס, מעבר לזכויות לפי הסכם השכירות כפי שנטען.

     

36. בהינתן כל אלה, ובהעדר שומה של שווי זכויות החייבת בבית המגורים ואף בהתחשב בגובה דמי השכירות שנטען כי החייבת ובעלה משלמים להוריו בגין מגוריהם בבית המגורים (סך של כ-4,000 ₪ לחודש) כפי שהצהירה חמותה של החייבת, לדעתי סכום תכנית הפרעון שהוצע מגלם באופן ראוי גם את האפשרות כי לחייבת זכויות בבית המגורים בו היא מתגוררת היום, על סמך הנתונים שהוצגו ובהעדר תשתית ראייתית מספקת להוכחת חשד זה והקושי להוכיח אותו.

     

37. מכל מקום אף אם הייתי מייחס משקל שונה לנתוני התיק והחשדות שהועלו על ידי המנהלת המיוחדת והנושים שהתייצבו לדיון באשר להכנסת בעלה של החייבת וזכויותיה של החייבת בדירת המגורים בה היא מתגוררת היום, והייתי מגיע לסכום תכנית פרעון שונה בנסיבות, איני סבור, לאור הכלל שנקבע בפסיקה בעניין התערבות בשיקול דעת בעל התפקיד, כי במקרה דנן קיימת הצדקה להתערב בשיקול דעתם של המנהלת המיוחדת וב"כ הכונ"ר ולא מצאתי איפוא הצדקה לקבוע תכנית פרעון אחרת השונה מזו שהוצעה בהסכמת החייבת.

     

38. לאור האמור, אני מאמץ את תוכנית הפירעון המוסכמת, אשר כאמור אושרה בפניי גם על ידי החייבת, שלפיה החייבת תוסיף ותשלם לקופת הכינוס, בנוסף לסך של 14,994 ₪ שכבר נצבר בקופת הכינוס (נכון למועד הדו"ח המסכם), סך נוסף של 420,000 ₪, שישולם באופן הבא:

     

    1. 60 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בסך של 4,000 ₪ כל אחד החל מחודש אפריל 2019.

    2. תשלום נוסף בסך 90,000 ₪ ישולם לקופת הכינוס בתוך 3 שנים מהיום .

    3. תשלום שלישי בסך 90,000 ₪ שישולם לקופת הכינוס עד סוף תקופת תכנית הפרעון , דהיינו עד תום 60 החודשים ממועד חתימת פסק הדין.

        

39. בנוסף תסלק החייבת את מלוא חוב הפיגורים שנצבר לחובתה בתשלומים החודשיים (ככל שפיגור כאמור קיים).

40. אני נותן לתוכנית הפירעון כפי שאושרה על ידי תוקף של צו הפטר מותנה.

41. על תוכנית הפירעון יחולו התרופות המפורטות שלהלן:

    א.פיגור של שלושה (3) תשלומים חודשיים – יביא להארכת משך תוכנית הפירעון בשישה (6) חודשים נוספים מעבר לתקופת תוכנית הפירעון המקורית ולהגדלת סכום הפירעון הכולל בהתאמה.

    ב.פיגור של שישה (6) תשלומים חודשיים – יביא להארכת משך תוכנית הפירעון בשנה נוספת מעבר לתקופת תוכנית הפירעון המקורית ולהגדלת סכום הפירעון הכולל בהתאמה וכן להשבת המגבלות שהוסרו, ככל שהוסרו.

    ג.פיגור מצטבר של תשעה (9) פיגורים בתשלומים החודשיים יוביל לביטול הליכי הפש"ר, ביטול ההפטר המותנה וביטול ההכרזה על פשיטת הרגל, בהתאם להוראות סעיף 55(ב) לפקודה. במקרה זה, לא יוסרו מפושטת הרגל הגבלות על פי דין הנובעות מן ההכרזה ובמידה וייוותרו נכסים לזכות החייבת, הם יוקנו לנאמן גם לאחר ביטול ההכרזה, בהתאם להוראות סעיף 55(ד) לפקודה, שיהיה רשאי לפעול למימושם לטובת קופת הנושים.

    ד.כל נכס, כספים וזכויות השייכים לחייבת מכל מקור שהוא (לרבות כספים בחב' ביטוח, זכויות להחזרי מס וכדומה) ולא דווחו על ידי החייבת במהלך הליכי פשיטת הרגל, יועברו לקופת פשיטת הרגל במלואם מיד עם גילויים, בין אם התגלו לאחר אישור תוכנית הפירעון או לאחר סיום ביצועה ואף לאחר קבלת הפטר חלוט.

    ה.הסתרת מידע מהכונ"ר ובית המשפט בנוגע לזכויות החייבת, עשויה לשמש גם עילה לביטול הליכי פשיטת הרגל או ביטול ההפטר, במידה וניתן, ולהגשת כתב אישום פלילי כנגד החייבת. זאת, בנוסף על מימוש כל נכסי החייבת לזכות הנושים.

42. כל עוד החייבת עומדת בתנאי תוכנית הפירעון תהא פטורה מהגשת דוחות דו חודשיים.

43. מאחר ולדיון שהתקיים בבקשה התייצבו וטענו שני נושים עיקריים, איני רואה מקום להתנות כניסת פסק דין זה לתוקף במסירת פסק הדין לנושים.

    44.הנאמנת תשלים את בדיקת תביעות החוב ותגיש הודעת עדכון בדבר מצבת הנשייה העדכנית עד ליום 1.6.2019 .

    כמו כן הנאמנת תגיש ביום 22.3.20 הודעת עדכון האם החייבת עומדת בתשלומי תכנית הפירעון.

     

    ניתן היום, כ' אדר ב' תשע"ט, 27 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.