רקע ועובדות.
1. הנאשם, ציון כהן, העומד היום רגע לפני גזירת דינו בתיק זה, הוא הנאשם הששי בפרשת המעילות שהתרחשה בתקופת השנים 1998-2005 (להלן - התקופה הרלוונטית) בהסתדרות העובדים הלאומית (להלן - ההסתדרות) ובעמותת נ.י.ל.י הקשורה בה (להלן - נילי) אשר החליט לסיים עניינו בתיק הזה, במסגרת הסדר טיעון שקשר עם התביעה.
חמישה נאשמים נוספים, מתוך שבעת הנאשמים בפרשה האמורה (להלן - פרשת המעילות) שנדונה בת.פ. 40138/08 ובת.פ. 401/39 - בפני עמיתי, כב' השופט רוזן, ובפני - סיימו גם הם ענייניהם בתיקים אלה, בהסדרי טיעון שקשרו עם התביעה, ואשר במסגרתם הודו והורשעו במיוחס להם, כל אחד בתורו, ולפי חלקו.
2. פרטיה של פרשת המעילות הנ"ל בהסתדרות ובנילי (להלן - שתי העמותות) כבר הובאו בפרישה רחבה בחמשת גזרי הדין שיצאו לנאשמים הנ"ל, זה לא מכבר, כך שאין עוד צורך לשוב ולהרחיב בהם גם כאן. במיוחד כך, לאחר שהוברר כי זיקתו של הנאשם לפרשה זו, היא זיקה עקיפה שנבעה ממעורבותם של שני אחיו בה; הם, עובדיה ודוד כהן, אשר גררוהו לביצוע מעשי העבירה נשוא אשמתו, ואשר הפכוהו למסייע למעשים הפליליים שביצעו הם, במסגרת תפקידיהם בשתי העמותות.
השניים, יש להזכיר, כבר נדונו על העבירות בהן הודו, ומרצים היום עונשיהם בין כתלי הכלא.
לא אביא, איפוא, במסגרת גזר דין זה, את כל פרטי הגניבות והמעילות שבוצעו בהסתדרות ובנילי באותם ימים, שנגיעתו של הנאשם אליהם, היא שולית. די לי שאביא, תמציתם של דברים בלבד; אלה, הרלוונטיים לקביעת חלקו ומעמדו של הנאשם הזה בעשייה העבריינית הכוללת, אשר גרמה בתקופה האמורה, לריקון קופותיהן של ההסתדרות ושל נילי, ולעושק חבריהן.
3. ייאמר תחילה, כי מכתב האישום המתוקן בו הודה הנאשם במסגרת הסדר הטיעון עם התביעה, עולה, כי באותם ימים בהם התרחשה פרשת המעילות בשתי העמותות, שימש הוא, בתפקידים בכירים בקרן הפנסיה ה.ע.ל (להלן - הקרן) אשר על אף שמה, איננה ולא היתה קשורה להסתדרות או לנילי, לא מינהלית, לא ארגונית ולא אחרת.
החל משנת 2003, כך הובהר, שימש הנאשם כמנכ"ל הקרן.
בבסיס פרשת המעילות, עמד, לפי העולה מכתב האישום המתוקן, סיפור הקשר הפלילי שקשרו ביניהם מספר עובדים בכירים בשתי העמותות, להוציא במירמה כספי עתק מקופותיהן, למטרות אישיות, זרות לעמותות עצמן (להלן - כספי המעילה).
על הקושרים נימנו בין היתר, אחיו של הנאשם דנא, עובדיה כהן, ששימש כמנהל הכספים של ההסתדרות וכיו"ר עמותת נילי; יצחק רוסו, ששימש כמנכ"ל ההסתדרות; גדעון בן-צור המנוח, ששימש כמנהל החשבונות של ההסתדרות, וכן, אחיו הנוסף של הנאשם, הוא, דוד כהן, שעבד כשליח בהסתדרות.
חלק מכספי המעילה, שנועדו לרווחתם של בכירי ההסתדרות ונילי ולהעשרת כיסיהם, נותבו בין היתר אל דוד כהן, אחי הנאשם, לצורך כיסוי חובות העתק שצבר בעקבות הפסדיו בהימורים להם היה מכור.
סך כל הכספים שהועברו במסגרת הקשר, לידיו של דוד כהן, הגיע לאורך התקופה הרלוונטית, לסכום של לא פחות מ-6 מיליון שקלים, שמתוכם נמסרו לנאשם שיקים על סך כולל של מיליון שקלים לצורך הפקדתם בחשבונותיו בבנק, כנגד שיקים שלו שמשך במקביל לטובת אחיו.
ביתר פירוט, המדובר הוא בשיקים רבים שגנבו עובדיה ודוד כהן, ביחד עם אחרים מן ההסתדרות ומנילי, בין היתר, על ידי משיכת שיקים כאמור, על שמו של דוד, כמוטב, ופריטתם על ידי הנאשם לאחר הפקדתם בחשבונותיו, כנגד שיקים נגדיים שלו.
המדובר הוא עוד, בשיקים שנמשכו לטובת מוטבים פיקטיביים, אשר נמסרו לדוד, שחתם עליהם, לצורך פריטתם, חתימת היסב מזויפת שנחזתה להיות חתימתם של אותם מוטבים פיקטיביים. עוד, מדובר בשיקים שנמשכו על שמות עובדי ההסתדרות או נילי, בלא ידיעתם, שגם אותם פרט דוד, בעזרת הנאשם, בדרך המתוארת.
4
. במהלך שנת 2001, כך הובהר, החלו עולים חשדות בליבו של הנאשם, לגבי טיב ומשמעות מעורבותו בפריטת השיקים הגנובים, ולגבי יעודם האמיתי של אלה.
תחילה, כך נטען ואושש, ניסה הנאשם להדחיק חשדותיו, מתוך אמונתו הבלתי מסויגת באחיו הבכור, עובדיה, אותו אהב והעריך מאד. רק בהמשך, כעבור כשנה וחצי מאז החל במעשיו המתוארים, קלט הנאשם את משמעות המתרחש, והחליט, אליבא דכולי עלמא, לשים קץ לקשריו עם שני אחיו, ולהתנתק מכל אותה עשייה בשיקים של העמותות.
על משמעות החלטתו זו של הנאשם, אעמוד בהמשך.
מכל מקום, בתחילת שנת 2003, כך כתב האישום המתוקן, הופסקו פעולותיו של הנאשם בשיקים של ההסתדרות ושל נילי, ושום העברות כספים לא בוצעו עוד על ידו למען אחיו, מכאן ואילך.
עד אותו זמן, יש להבהיר, הספיקו האחים, עובדיה ודוד כהן, להעביר דרך חשבונותיו של הנאשם, ודרך חשבונה של אימם, הגב' רחל כהן, שבו היה הוא מיופה כח, סכום כולל של כ-930,000 ש"ח, לצד מזומנים על סך 80,000 ש"ח; כל אלה, בשיקים שנמסרו לידיו והופקדו על ידו בחשבונות האמורים שמהם הועברו לידי דוד, לצורך כיסוי חובותיו.