1. התובע עבד אצל הנתבעת במשך בארבע שנים, עד שהתפטר. במהלך עבודתו הופרשה עבורו משכרו הפרשה לפיצויים בסך 8.33%. ההפרשה בוצעה לקופות שונות, לבחירתו. האם מוטלת על הנתבעת חובה "לשחרר" לתובע את רכיב הפיצויים שבקופות? האם פעלה הנתבעת כדין עת שמשכה את רכיב הפיצויים מאחת הקופות? אלה הן השאלות בהן אנו נדרשים להכריע במסגרת הליך זה.
2. להשלמת התמונה נציין שכתב התביעה המקורי הוגש אף נגד מנורה מבטחים פנסיה בע"מ ומנורה מבטחים ביטוח בע"מ בהן מנוהלות הקופות שבמחלוקת. לבקשת התובע, ובהתאם להחלטת כב' השופטת (כתוארה אז) אפרת לקסר, נמחקו הקרנות כנתבעות.
התשתית העובדתית
3. ביום 20.1.04 החל התובע לעבוד אצל הנתבעת, שהיא חברה משפחתית ותיקה העוסקת בייצוג חברות זרות המספקות ציוד מכני, הנדסי וגנרטורים. במהלך ארבע השנים בהם עבד בנתבעת שימש כמנהל שירות במוסך. ביום 8.1.08 שלח התובע לנתבעת מכתב התפטרות (נ/6 לתצהירו). לטענת הנתבעת, התובע התפטר במטרה להצטרף לעסק שהוקם כדי להתחרות בה.
4. שכרו של התובע בסיום עבודתו עמד על סך 20,200 ש"ח ברוטו בצירוף תנאים נלווים. על פי "פירוט תנאי העבודה" (נספח א' לתצהיר לוינסון) זכאי היה התובע להפרשה ל"קופה לגמל או לקצבה או לפנסיה", על פי בחירתו, לפי 5% עובד, 5% מעביד ועוד % 8.33 הפרשת מעביד לפיצויים.
התובע בחר שכל ההפרשות עבורו יבוצעו באמצעות חברת מנורה. בראשית עבודתו הייתה ברשותו פוליסה בשם "עדיף הוני". באמצע 2004, כחצי שנה לאחר תחילת עבודתו, פתח פוליסה שנייה בשם "סטאטוס מנהלים". באוגוסט 2005 הצטרף לקרן הפנסיה מנורה מבטחים.
5. עם סיום עבודתו, הבטיחה הנתבעת לתובע כי אם יעשה חפיפה מסודרת ויתחייב שלא לעבור לעבוד בחברה מתחרה בשם טרטק בע"מ, תשלם לו פיצויי פיטורים (ס' 11 לתצהיר לוינסון). לטענת הנתבעת, בפועל לא קיים התובע את שני התנאים, ולכן, אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים.
6. אשר על כן, הנתבעת פנתה מנורה וביקשה וקיבלה בחזרה את הכספים שהופקדו ברכיב פיצויי הפיטורים ב"עדיף הוני" (סעיף 14 לתצהיר לוינסון). כמו כן סירבה הנתבעת לבקשת התובע "לשחרר" עבורו את רכיב פיצויי הפיטורים מהקופות האחרות. לטענתו, פעולותיה אלה של הנתבעת נעשו שלא כדין, שכן הנתבעת ויתרה מראש על כל זכות שיכולה היתה להיות לה להחזר רכיב הפיצויים.
דיון והכרעה
7. עלינו אם כן להכריע בשאלה האם זכאי התובע, כטענתו, לקבל בחזרה את הכספים שמשכה הנתבעת, וכן האם זכאי התובע לכך שהנתבעת תודיע למנורה על "שחרור" רכיבי הפיצויים שטרם משכה. מאחר ששני הצדדים התייחסו בסיכומיהם באופן נפרד וספציפי להסדרים המשפטיים החלים על כל אחת משלוש הקופות, אליהן הפרישה הנתבעת במהלך תקופת עבודת התובע, נדון גם אנו תחילה בכל אחת משלוש הקופות בנפרד. בהמשך נדון אחת לאחת בטענות כלליות שהעלו הצדדים, טענות המתייחסות לכל הקופות כאחת.
"עדיף הוני" מספר 9609561
8. המדובר בקופה שנפתחה על ידי התובע כעצמאי בטרם תחילת עבודתו בנתבעת. עם תחילת עבודתו בנתבעת בינואר 2,004 המשיכה הנתבעת להפריש אליה מבלי לפגוע בותק של התובע בקופה.
9. לטענת התובע (סעיף 8 לסיכומיו), בתוכנית זו נקבעה זכאות ללא תנאי בתום 12 חודשי עבודה. התובע מסתמך בטענתו זו על "עמוד 3 לפוליסה" (נספח 3 לתצהירו) וכן על אישור בדבר הזכאות ללא תנאי מיום 31.5.04 שנתנה הקופה לנתבעת (נספחים 12 ו- 14 לתצהירו).
איננו מקבלים את טענת התובע. נספח 3 לתצהירו, על גבו נרשם "זכאות ללא תנאי" מתייחס מפורשות לפוליסה אחרת (סטטוס מנהלים 1348537).כך גם במכתבים ששלחה מנורה לב"כ המערער ביום 27.10.08 וביום 11.11.08 (נספחים 12 ו- 14 לתצהירו) הוסבר מפורשות כי פוליסת "עדיף הוני" אינה פוליסה עם זכאות ללא תנאי, וכי גם בעת שהועברה הפוליסה מהמעסיק הקודם לנתבעת, לא צוין שהצדדים מבקשים להוסיף לפוליסה זכאות שכזו. זאת ועוד. התובע כלל לא התייחס בכתב תביעתו או בתצהירו לנקודת הזמן שבה ביקש כביכול ממנורה כי "עדיף הוני" תכלול "זכאות ללא תנאי", ואף לא צירף טופס הצעה לפוליסה הספציפית הזו (או מסמך אחר) ממנו עולה שבכלל הגיש למנורה בקשה שכזו.
10. נוכח כל האמור, ולאור העובדה שאין מחלוקת שהתובע התפטר מעבודתו בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, לכאורה הנתבעת פעלה כדין עת שביקשה וקיבלה בחזרה את הכספים שהופקדו עבור התובע ברכיב הפיצויים ב"עדיף הוני".
11. להשלמת התמונה נציין שאף על פי עמדת המפקח על שוק ההון, אליה היפנה אותנו התובע בסיכומיו (סעיף 28), בנסיבות בהם הסתיימה עבודת התובע הייתה זכאית הנתבעת למשוך את רכיב הפיצויים מ"עדיף הוני". בהקשר זה, התובע ניסה אמנם לטעון כי מדובר בפוליסה שהינה לקיצבה, ולכן לא רשאית היתה הנתבעת למשוך את רכיב הפיצויים, אך טענה זו לא הוכחה. למעשה, להיפך. התובע עצמו הודה בכך שכנפתחה פוליסה זו היא לא היתה לקצבה (סעיף 23 לסיכומיו).
בהקשר זה, טען התובע שעל פי תיקון 3 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) התשס"ה-2005, מיום 28.1.08, הפכה הפוליסה האמורה ל"קופה שאינה משלמת" ובהתאם להוראות התיקון אין אפשרות למשוך ממנה כספים אלא על ידי העברתם ל"קופה משלמת". ברם, התובע לא הוכיח ולו בראשית ראייה כי הפוליסה "הפכה" ל"קופה שאינה משלמת" וממילא, הוראות התיקון לחוק מתייחסות לרכיב הגמל ואינן חלות על רכיב הפיצויים (ראו הגדרת "קופת גמל שאינה משלמת לקצבה" וכן הוראות סעיף 15((1)(ב) לתיקון 3).
12. עוד נוסיף כי אין בעובדה שהנתבעת חתמה על "האישור הכללי של שר העבודה, בהתאם לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963" (נספח 2 לתצהיר התובע) כדי לשנות מהמסקנה כי הנתבעת היתה רשאית למשוך את הכספים מ"עדיף הוני". כפי שעולה מפורשות מהאישור האמור, בין יתר התנאים לכניסתו לתוקף של הסכם לפי סעיף 14 לגבי עובד ספציפי יש צורך בעריכת הסכם בכתב בין העובד למעביד, לא יאוחר משלושה חודשים מתחילת ביצוע תשלומי המעביד, שיכלול הסכמה מפורשת של העובד להסדר, וכן ויתור המעביד מראש, לגבי העובד הספציפי, על כל זכות להחזר כספים "אלא אם כן נשללה זכות העובד לפיצויי פיטורים...". במקרה שלפנינו, אין מחלוקת שהסכם שכזה לא נחתם בין הצדדים. לזאת נוסיף כי הטענה בדבר הרלוונטיות של האישור הכללי הועלתה על ידי התובע רק בסיכומיו, וגם מטעם זה דינה להידחות.