מבוא
1. התובעת עבדה אצל הנתבעת במשך כחמישה חודשים, עד לפיטוריה, שהתרחשו לטענתה מיד לאחר שהודיעה למנהל הנתבעת על היותה בהריון. הנתבעת מכחישה וטוענת שפיטרה את התובעת לאור אי התאמתה לתפקיד אליו נשכרה. האם פוטרה התובעת בשל הריונה?
2. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 4.5.2011 נחקרו על תצהירי עדות ראשית שהגישו התובעת עצמה ומר רוני יהב, מנהל הנתבעת. הצדדים סיכמו בכתב.
תשתית עובדתית וטענות הצדדים
3. הנתבעת היא חברה לשירותי ביוב ואינסטלציה הפועלת בתל אביב. התובעת עבדה אצל הנתבעת כמנהלת משרד החל מיום 11.11.08 ועד יום 19.3.09. במהלך תקופת עבודתה הקצרה הועלתה משכורתה מ- 5,000 ש"ח (עד סוף דצמבר) ל- 5,500 ש"ח (החל מינואר). ביום 22.2.09 נבדקה התובעת ומצאה שהיא בשבוע ה- 10 להריונה (נספח 5 לכתב התביעה).
4. לטענת התובעת, יומיים מאוחר יותר פוטרה על ידי מר יהב, מיד לאחר שסיפרה לו שהיא בהריון. לטענתה, מר יהב זעם על הידיעה, אמר לה שלא הביא עובדת והשקיע בה רק כדי שתיכנס להריון, והוסיף שאם לא הייתה רוצה להיכנס להריון, זה לא היה קורה. מעט לאחר סיום שיחתם פרסם מר יהב מודעת דרושים להחלפתה (נספח 6), ואילו התובעת ערכה תרשומת של השיחה (נספח 7). ביום 1.3.09, עוד קודם להגשת התביעה שבפנינו, הגישה התובעת תלונה לממונה על עבודת נשים במשרד התמ"ת (נספח 8) על אפליה ופיטורים שלא כדין.
לטענת הנתבעת, בסמוך לאחר קבלת התובעת לעבודתה הסתבר שכישוריה אינו תואמים לדרישות המשרה, ובפרט הסתבר שאינה שולטת בהנהלת חשבונות "מסוג 3". מר יהב החליט לשלוח את התובעת על חשבונו לקורס הכשרה, אך במהרה הסתבר שהשקעתו הכספית הייתה לשווא. לפיכך הודיע לה מר יהב ביום 12.2.09 על פיטוריה. לטענתו, רק ביום 24.2.09, שבו נודע לתובעת על כוונתו לפרסם מודעת דרושים להחלפתה, הודיעה התובעת למר יהב כי היא הרה, ודרשה שלא לפטרה עקב כך.
דיון והכרעה
האם פוטרה התובעת בשל הריונה?
5. על בסיס כלל הראיות בתיק והתרשמותנו הבלתי אמצעית מעדויות הצדדים, הגענו למסקנה פוזיטיבית מובהקת לפיה התובעת פוטרה אך ורק בשל הריונה. ואלה בין יתר הנימוקים שהובילו אותנו למסקנה נחרצת זו:
ראשית שכרה של התובעת הועלה ב- 500ש"ח בראשית חודש ינואר. העלאת שכר כה משמעותית של 10% מעידה להבנתנו על שביעות רצון של הנתבעת משירותי התובעת, ומכרסמת מאוד באמינות גרסת מנהל הנתבעת לפיה כבר בחודש הראשון ראה "שהיא לא מתאימה למה שהיא אמרה"; "היא לא תפקדה"; "ראיתי שזה לא זה" (עמ' 12 ש' 6 לפרוטוקול). לא סביר ואפילו מוזר לדעתנו הסברו של מר יהב, לפיו סיכם מראש על ההעלאה עם תחילת עבודת התובעת "אם הכול יהיה בסדר" (עמ' 13 ש' 8) אך בסופו של דבר החליט להעלות השכר על אף שלא היה מרוצה שכן "הסכום הזה לא מזיז לי, לא חסר לי כסף, אני צריך אנשים מקצועיים ומשלם עליהם הרבה כסף, ידעתי שזה הולך להיגמר, ידעתי שאני מפטר אותה" (עמ' 13 ש' 15). כך לא נוהג מעביד המבקש לפטר עובדת שאינו מרוצה ממנה;
שנית במחלוקת שבין הצדדים בדבר המועד המדויק בו פוטרה התובע, האם ביום בו הודיעה על הריונה (24.2.09) או 12 יום מוקדם יותר (12.2.09), השתכנענו שגירסת התובעת היא הנכונה. אין מחלוקת שביום 24.2.09 הודיעה התובעת על הריונה, ואין גם מחלוקת שבאותו היום פרסמה הנתבעת את מודעת הדרושים. מדוע, לשיטתו, התעכב מנהל הנתבעת עם פרסום המודעה במשך 12 יום? בחקירה הנגדית טען הנתבע שהסיבה לדחיית הפרסום הייתה "היה לי רגש אליה, היא בכתה בכי מר וכאב לי על הבחורה" (עמ' 15 ש' 25). קשה היה לנו מאוד להאמין בנכונות הדברים, שעל אף היותם מהותיים למחלוקת בתיק זה, הם בגדר עדות כבושה שלא נזכרה כלל בכתב ההגנה ובתצהירו של מר יהב. סביר הרבה יותר שמודעת הדרושים פורסמה באותו היום בו נודע למר יהב על הריונה של התובעת, בסמוך לאחר שהודיע לה על פיטוריה, כפי שטוענת התובעת;
שלישית לא הוכחה בפנינו טענת מר יהב, לפיה שכר את התובעת בעיקר לתפקיד מנהלת חשבונות, להבדיל מתפקיד מנהלת משרד, ומשהסתבר שכישוריה בתחום ניהול חשבונות אינם מספקים פיטר אותה. להיפך. התרשמנו שמדובר בקו הגנה שנבנה לצרכי ההליך המשפטי, ובעיקר בשלב ההוכחות והסיכומים. כך, ברשימת המוסכמות והפלוגתאות עליה חתמו שני הצדדים ביום 21.12.09, נאמר במפורש שעבודתה של התובעת היתה "כמנהלת משרד". בנוסף, למרות שאחת הפלוגתאות אכן היתה "האם לתובעת היתה הכשרה מתאימה למילוי תפקידה?" לא הייתה כל התייחסות מפורשת או אזכור של נושא הנהלת החשבונות (סוג 2 לעומת סוג 3) כעניין מהותי שבמחלוקת;
רביעית לא השתכנענו בנכונות טענת מר יהב, שהייתה דרושה לו "מנהלת חשבונות סוג 3" דווקא, כפי שפרסם במודעת הדרושים (סעיף 10 לכתב ההגנה). אם זה היה הצורך, מדוע נשכרה התובעת לעבודה, על אף שמר יהב ידע היטב שכישוריה הם כ"מנהלת חשבונות סוג 2" בלבד? ומדוע העסיק לפני ששכר את התובעת, ובאותו התפקיד ממש, עובדת בשם סיגל, שאף לה היה "סוג 2" בלבד? (עמ' 17 ש' 26). הנתבעת מבקשת מאיתנו לראות את ה"קורסים שונים הנוגעים למקצועה והכשרתה" של התובעת אליהם שלחה אותה כראיה שלא התאימה מלכתחילה לתפקיד (סעיף 1 לסיכומיה וההפניות לפרוטוקול שם). בעינינו, האפשרות ההפוכה הגיונית לא פחות. השקעה של מעביד בקורסים לעובדת, על חשבונו, יכולה אמנם להעיד על כך שהעובדת שנשכרה לעבודה נעדרת כישורים לעבודתו. ברם, לא פחות סביר בעינינו שהשקעה שכזו שנעשית בראשית תקופת העבודה מעידה על כך שהמעסיק הגיע למסקנה שמדובר בעובדת מוכשרת, עובדת שכדאי להשקיע בה מתוך כוונה להעסיקה לתקופה ארוכה. ספציפית לעניינה של התובעת, בהחלט ייתכן שיש ממש בטענתה שהקורס אליו נשלחה בתקופה הזמן הקצרה בה הועסקה אצל הנתבעת עסק בנושאי שיווק שונים הרלוונטיים לעבודתה, ולאו דווקא הנהלת חשבונות (עמ' 6 ש 2).
חמישית מנהל הנתבעת הודה בחקירתו ששוחח עם המכרה המשותפת גב' ציפי כהן, ש"שלחה" את התובעת לעבודה אצלו, בסמוך לפיטורי התובעת (עמ' 29 ש' 21), ואף אישר שבשיחה דובר אודות הריונה של התובעת: "היא שלחה אותה, אני לא ידבר איתה??? אמרתי מזל טוב מכל הלב" (עמ' 17, ש' 19);
ושישית ראיה לכך שעדותו של מנהל הנתבעת רחוקה מלהיות מדויקת מצאנו גם בכך שבשלב מסוים בחקירתו הנגדית טען שתובעת עצמה הודיעה לו שהיא מתפטרת (עמ' 15 ש' 7) ובהמשך חזר בו מהטענה הזו (עמ' 16 ש' 12);
6. לנוכח כל האמור, אנו קובעים שהתובעת פוטרה אך ורק בשל הריונה, בניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן: חוק שוויון ההזדמנויות).
7. להשלמת התמונה, נציין ששני הצדדים בתיק זה הקדישו חלק לא מבוטל מסיכומיהם לניתוח קטעים מהשיחה הטלפונית בין התובעת למנהל הנתבעת, שיחה שהתקיימה ב-15.3.09. כל צד ראה בשיחה זו תימוכין לגירסתו העובדתית. קראנו את תמליל השיחה פעם אחר פעם, וכן את החקירות הנגדיות לגביה משני הצדדים. בסופו של דבר הגענו למסקנה, שאין כלל צורך להתייחס לשיחה זו בפסק דיננו, שכן במועד שבו הוקלטה השיחה הנתבע כבר הבין שהתובעת מקליטה אותו (עמ' 15 ש' 8) לצרכי התביעה. כל אחד מן הצדדים נזהר מאוד בדבריו, התנהל בצורה טקטית וניסה "למשוך" את השני בלשונו ולמצוא חיזוק לגירסתו לאירועים. בנסיבות אלה, משקלם הראייתי של הדברים שנאמרו, לכאן ולכאן, הוא נמוך עד אפסי.