פסק-דין בתיק ת"א 6002-09-08

1.      לפניי תביעה לפיצוי כספי לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") וחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות")

2. ביום 17/10/06 במסגרת מהדורת החדשות של ערוץ 2, שידרה הנתבעת 1 (להלן: " חברת החדשות") כתבה אודות שרשרת מעשי שוד בתחנות דלק בצפון הארץ. במסגרת הכתבה שולבו צילומים של מעשי שוד כפי שנקלטו ותועדו במצלמות האבטחה בתחנות שונות. בין היתר נכלל צילום של שוד שהתרחש בתחנת הדלק במחלף אליקים. בקטע זה נראה התובע שעבד כמוכר בחנות הנוחות שבתחנה, מוכה ע"י השודדים.

3. אורכה של הכתבה ודברי המבוא לה הוא כ-2 דקות, דמותו של התובע מופיעה למשך מספר שניות, מספר פעמים באופן בו ניתן לזהותו.

4. הצדדים הסכימו לקבל פסק דין על סמך סיכומים והחומר שבתיק תוך ויתור על חקירות עדים.

טענות הצדדים

5. לטענת התובע, שידור הכתבה בו תועדה תקיפתו ופניו נחשפו ללא הסכמתו, מהווה פגיעה בשמו הטוב פגיעה בפרטיותו והשפלתו ברבים. לטענתו, לאחר פרסום הכתבה מצבו הנפשי הוחמר הוא החל לסבול מנדודי שינה, לעג וקלס של הסובבים, זלזול בתובע, בחולשותיו ובדרך בה נכנע מול השודדים והחל לקבל טיפול פסיכאטרי. כ"כ פרנסתו נפגעה.

לטענתו, הנתבעת 3 (להלן: המשטרה") היא שהעבירה לחברת החדשות את הסרט ממצלמות האבטחה ללא ידיעתו וללא אישורו ולכן חלה האחריות אף עליה.

התובע סבור כי אין בפרסום הכתבה עניין ציבורי ותועלת כלשהי משום שהשודדים היו רעולי פנים וממילא לא ניתן היה לזהותם. רק לאחר מאמץ רב הצליחו להגיע לתוקפים דרך מקרה שוד אחר. לדידו לא עומדת לנתבעים הגנת "אמת בפרסום" והגנת "תום הלב" כיוון שידעו שהם מפרסמים כתבה הפוגעת בפרטיותו ומשפילה אותו.

6. התובע מבקש פיצוי בגין הפסדי שכר, פגיעה בשם הטוב ובפרטיות בסך 300,000 ש"ח.

7. לטענת חברת החדשות, בהיותה גוף עיתונאי/תקשורתי, חובה עליה להביא את המידע האמור. הכתבה ששודרה עסקה בעניין חדשותי מהמעלה הראשונה, תוך הבאת תיעוד מעשי השוד במצלמות האבטחה המוצבות בתחנות הדלק. בשדרה את הכתבה מילאה את חובתה העיתונאית והציבורית להביא לידיעת הציבור מידע בעל חשיבות הנוגע לכלל הציבור בנסיבות אלה היה עניין ציבורי רב בפרסום הקטעים המצולמים.

8. לטענתה, אין בשידור הכתבה פגיעה בפרטיות או לשון הרע, שמו של התובע כלל לא נזכר בכתבה ופניו נראו על המסך להרף עין בלבד. לא היה בכתבה משום פרסום, ודאי לא כוונה להשפיל את התובע או לבזותו.

לחלופין, ואם הייתה פגיעה, היא נעשתה בהסכמתו המפורשת/משתמעת של התובע שידע כי הוא מצולם במשך עבודתו בתחנה שהינה מקום ציבורי.

9. גם אם הייתה פגיעה, אין בה ממש והיא אינה מקימה עילה לפיצוי, שכן הפרסום היה אמת והיה עניין ציבורי רב בעשייתו. השידור נעשה בתום לב בנסיבות בהן הנתבעת לא יכלה לדעת על הפגיעה.

בהתאם לאמור, עומדת לה הגנת פרסום אמת בעל עניין ציבורי שבסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע 14 והגנת תום הלב שבסעיף 15 (2) לחוק, כמו גם הגנת סעיף 18 (2)(ב) ו-18(3) לחוק הגנת הפרטיות.

10. ביחס לנזק, לתובע לא נגרם נזק כלשהו בגין הכתבה.

לגבי דידה, על התובע לכוון טענותיו בדבר ההשפלה והנזק כלפי השודדים ולא כלפיה.

בענין זה, לטענתה, התובע חדל להגיע למקום העבודה לאחר השוד והחל לקבל טיפולים עובר לשידור הכתבה.

11. לטענת המשטרה, ביום 10/05/06, שבועיים לאחר השוד, נמסר לה ע"י מנהל תחנת הדלק עותק מהדיסק המתעד את הארוע. לטענתה, היא נזקקה לסרט לצרכי חקירה ולא מסרה אותו לא לחברת החדשות ולא לכל לגורם אחר. ככל הנראה, העותק שלה לא היה היחיד/הבלעדי /המקורי. במצב דברים זה, יש לה פטור מאחריות.

לטענתה, לפי הנוהל רק לאחר שמתקבלת אצלה בקשה מכלי תקשורת מעבירה המשטרה הקלטות כשהאחריות על תכני השידור מוטלת על מגיש הבקשה שבאחריותו לטשטש את פניהן של דמויות שאינן קשורות לאירוע או לקבל הסכמתן לחשיפה. כשמבדיקה שערכה לא נמצא תעוד בדבר פנייה שכזו מערוץ תקשורת כלשהו.

בכל מקרה ולגופם של דברים היא מצטרפת לטיעוני חברת החדשות, וטוענת שלא היה בפרסום הסרט משום פגיעה בפרטיות או לשון הרע לחילופין טוענת לקיום ההגנות העומדות לחברת החדשות, כפי שפורטו לעיל.