השופט ע' פוגלמן:
לפנינו בקשת רשות לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בת.א. 1137/05 (כב' השופטת ד' גנות), אשר דחה את בקשת המבקשים להורות כי יומצא להם תרגום לערבית של כתב התביעה.
העובדות
1. בשעות הערב של יום 1.6.01 התפוצץ מחבל מתאבד שנשא על גופו מטען נפץ בתור הממתינים לכניסה למועדון ריקודים שממוקם במתחם הדולפינריום, בחלקה הדרומי של הטיילת בתל אביב, והביא למותם המיידי של 17 צעירים ולמותם של ארבעה נוספים מעט מאוחר יותר מפצעיהם. עוד גרם הפיצוץ לפציעות שונות בקרב הנוכחים במקום. שניים מן הפצועים, הם המשיבים בהליך זה, הגישו תביעה נזיקית נגד המבקשים לקבלת פיצוי כספי בגין נזקיהם. המשיבים המציאו את כתב תביעתם, הכתוב עברית, למשרדיו של בא כוח המבקשים, עו"ד יוסף ארנון (להלן: ארנון או עו"ד ארנון), בלא שצורף לו תרגום לשפה הערבית. לטענת המבקשים, היותה של התביעה כתובה עברית השיתה עליהם הוצאות תרגום אשר היו צריכות להיות מונחות על כתפי המשיבים, זאת בהתאם לאמור בצו שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית) (שטחי המועצה הפלסטינית - עזרה משפטית בעניינים אזרחיים), תשנ"ט-1999 (להלן: צו שעת חירום או הצו).
החלטתו של בית משפט קמא
2. בית המשפט דחה את הבקשה למתן הוראה להמציא תרגום לערבית של כתב התביעה, בהפנותו לנימוקים שפורטו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת א' אפעל- גבאי) בע"א 6081/05 הרשות הפלשתינית נ' גרואני (לא פורסם, 8.5.05)). באותו עניין נקבע - על יסוד מסכת עובדתית דומה - כי כתב התביעה הומצא לרשות הפלסטינית על דרך של המצאה לעורך דינה, בהתאם לתקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: התקנות). משכך, ומשההמצאה לא בוצעה בהתאם לצו, נקבע כי לא נדרש תרגומו של כתב התביעה לשפה הערבית.
להחלטה זו מכוונת בקשת הערעור שלפנינו.
טענות הצדדים
3. לטענת המבקשים, היה מקום לחייב את המשיבים בהמצאת תביעתם למשרדו של ארנון כשהוא מלווה בתרגום, זאת נוכח הוראות הצו וההסכמים המדיניים בין ישראל לבין אש"ף. לדידם, הוראות הצו מסדירות באופן ייחודי את דרך המצאת כתבי בית דין לנתבע המצוי בשטחי הרשות הפלסטינית, ואין מקום להחיל בנסיבות אלה את הדין החל על המצאה לחו"ל, הקבוע בתקנות 477 ו-500 לתקנות, שהאיזון שנקבע בהן הינו שונה. עוד הם טוענים כי הוראות הצו קובעות רף דרישות נמוך ביחס לזה הקבוע בתקנה 500 לתקנות, וכי נוכח כך יש מקום להקפיד על אותן דרישות מעטות שנקבעו בצו, ובכללן דרישת התרגום. לבסוף, טוענים הם כי ארנון אינו מייצג אותם על-פי ייפוי כוח כללי, וכי משרדו אינו מהווה מען להמצאת כתבי בית דין עבורם.
נציין במאמר מוסגר, כי בקשת רשות הערעור - במקורה - נסבה גם על דחיית בקשת המבקשים להעברת הדיון לבית המשפט המחוזי בירושלים מטעמים של סמכות מקומית, אולם במהלך הדיון ובעקבות הערותינו, הודיע בא-כוח המבקשים כי הוא אינו עומד על חלק זה של הבקשה.
4. המשיבים טוענים מצדם כי ייפוי הכוח אשר הסמיך את ארנון לטפל במקרה דנן אינו ספציפי, ואין הוא מפרט בגדרו כל תנאי המגביל אותו לטיפול רק במקרה קונקרטי או בסוג מסוים של מקרים. להשקפתם, מדובר בייפוי כוח כללי המסמיך את ארנון לפעול בשמם של המבקשים בכל התיקים התלויים ועומדים נגדם בבתי המשפט בישראל, כפי שאמנם עשה ארנון בעשרות תיקים בשנים האחרונות. לפיכך, גורסים המשיבים, אין תחולה בענייננו לצו, המורה על תרגום כתב התביעה לערבית, אלא להוראת תקנה 477 לתקנות המאפשרת להמציא כתב בי דין לעורך דין בישראל. אשר על-כן - חותמים המבקשים - בהמציאם את כתב התביעה הכתוב בשפה העברית לארנון, הם יצאו ידי חובת המצאה כדין.
5. בעקבות החלטת בית המשפט, ראה היועץ המשפטי לממשלה להתייצב בהליך זה ולהגיש עמדתו בסוגיה. היועץ המשפטי לממשלה סקר את הדין החל. הובהר כי צו שעת חירום קובע כי המצאה של מסמכים משפטיים למי שנמצא בשטחי הרשות הפלסטינית תהיה באמצעות הממונה על העזרה המשפטית, ותיעשה באחת הדרכים הקבועות בסעיף 3(א) לצו. עוד נקבע בצו כי בעל דין המבקש להמציא מסמך באמצעות הממונה, צריך להוסיף תרגום לערבית של אותו מסמך. לצד זה, דן היועץ בשאלת היחס בין צו שעת חירום לתקנות, וציין - מבלי לנקוט עמדה במחלוקת העובדתית לעניין הסמכת עו"ד ארנון - כי במקרים שבהם הסמיכה הרשות הפלסטינית מאן דהוא להיות לה בא כוח ומורשה לקבלת מסמכים משפטיים, כי אז תוחל תקנה 477 לתקנות וניתן יהיה להמציא לבא הכוח או למורשה את המסמכים עבורה.
דיון
הבקשה להצטרף לדיון כ"ידידי בית המשפט"
6. קודם שניזקק למחלוקת בשאלה המשפטית, נציין כי לבית משפט זה הוגשה בקשה מאת מי שהגדירו עצמם כ"ניזוקים כתוצאה מפיגועי טרור רצחניים, להם אחראיים המבקשים" (להלן: ברדיצ'אנסקי) להצטרף להליך כ"ידידי בית המשפט". לטענת ברדיצ'אנסקי, ביכולתם לסייע בידי בית המשפט להכריע "בסוגיות עקרוניות ובעלות חשיבות כללית" המתעוררות בעניין הנדון. המבקשים התנגדו לבקשת ההצטרפות בעוד המשיבים הביעו את הסכמתם לה.
7. לטעמי, יש לדחות את בקשת ההצטרפות. סמכותו של בית המשפט להורות על צירוף משיב שלא היה בעל דין בערכאה הראשונה, בשלב הערעור מוסדרת בתקנה 425 לתקנות. ההחלטה בשאלה זו נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט שיכריע בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, תוך איזון "בין מידת הפגיעה שעלולה להיגרם לצד המבקש במקרה שתידחה בקשתו להצטרף, לבין מידת ההכבדה שתיגרם לבית המשפט ולבעל הדין אם יצורף המבקש כצד לאותו הליך" (ראו: רע"א 5276/09 H. Lundbeck A S נ' אוניפארם בע"מ (לא פורסם, 15.3.10); דנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק, חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נו(6) 922, 924 (2002)). ואולם, הבקשה שלפנינו הינה לצירופם של ברדיצ'אנסקי כ"ידיד בית המשפט". בהלכה הפסוקה נקבעו אמות מידה לבחינת אפשרות צירופם להליך של מי שמבקשים לשמש כ"ידידי בית המשפט". בין אלה ייבחנו מידת היכרותו של המבקש עם המאטריה הרלוונטית; מידת החידוש שבטענות שהוא מעלה בהשוואה לעמדות שהועלו על-ידי הצדדים המקוריים לדיון; מהותה של הסוגיה העומדת להכרעה והשלב שבו הוגשה בקשת ההצטרפות (ראו למשל מ"ח 7929/96 כוזלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג (1) 529, 555-554 (1999); בג"צ 5368/96 פנחסי נ' היועץ המשפט לממשלה, פ"ד נ(4) 364, 373 (1996)); בג"צ 5883/93 יהלום נ' המפקח הכללי, משטרת ישראל (לא פורסם, 26.5.94)).
8. לפי אמות מידה אלה, אין הצדקה לצירוף ברדיצ'אנסקי להליך. ראשית, נסיבותיהם של ברדיצ'אנסקי והאינטרסים שהם מבקשים לקדם, חופפים במידה רבה את אלה של המשיבים. אין מדובר בגוף המשקף את האינטרס הציבורי בכללותו או אינטרסים אחרים, החורגים מאלה של בעלי הדין הקיימים. עיון בטענותיהם של ברדיצ'אנסקי מעלה כי בין הטענות שהעלו לבין טענות המשיבים קיימים דמיון וחפיפה ניכרים. במצב דברים זה - בהיעדר חידוש ממשי בדבריהם, ומשאין מדובר בגוף שיש לו מומחיות מקצועית מיוחדת - לא יהיה בצירופם של ברדיצ'אנסקי כדי לספק תרומה ממשית להליך.
מטעמים אלה ראינו לדחות את בקשת ההצטרפות.
הבקשה גופה