עת"א
בית המשפט המחוזי מרכז
|
17203-10-11
10/01/2012
|
בפני השופט:
1. אברהם טל אב"ד - סג"נ
2. זהבה בוסתן
3. צבי דותן
|
| - נגד - |
התובע:
אמיל אלי דיין
|
הנתבע:
1. ועדת השחרורים
2. היועץ המשפטי לממשלה
|
| פסק-דין |
1. העותר מרצה 13 שנות מאסר בגין ניסיון לרצח של אשתו דאז (גרושתו היום), גרימת חבלה חמורה בכוונה מחמירה, תקיפת בן משפחה בנסיבות מחמירות ואיומים שביצע כלפיה, והוא עותר כנגד החלטת משיבה 1 (להלן: "
הועדה") מיום 22.9.11, שדחתה בקשתו לשחרור מוקדם.
2. הועדה עמדה בפתח החלטתה נושא העתירה על חומרת התנהגותו של העותר נושא מאסרו ותארה את ההליכים הקודמים שהתנהלו בפניה, לרבות חוות דעת ועדת אלמ"ב במחוז הצפון ובמחוז הדרום, לאחר שהדיון הועבר אליה בשל טענת ב"כ העותר לניגוד אינטרסים.
הועדה קיבלה את האמור בחוות הדעת הגלויה והחסויה של ועדת אלמ"ב במחוז הדרום מיום 31.8.11, שצורפה כנספח ע/13 לעתירה, שלא המליצה על שחרורו המוקדם של העותר ועל יציאתו לחופשות על רקע הערכה שקיים פוטנציאל
גבוה לסיכון כלפי סביבתו.
הועדה קבעה באשר לחוות דעת ועדת אלמ"ב כדלקמן:
"
יש לציין, כי חוות דעת ועדת אלמ"ב המוגשת לעיון ועדות השחרורים הינה חוות דעת סטטוטורית המבוססת לפי סעיף 11(א) לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001, המבוססת על הערכות של אנשי מקצוע מנוסים, ואנו יכולים להניח בצורה ודאית כי ועדת אלמ"ב עיינה בכל החומר אשר נשלח אליה ביום 21.7.11 והיא לא היתה חייבת לציין כל פרט או כל פסיק מאותם מסמכים, ואנו סומכים על שיקול הדעת והאמינות של צוות הוועדה אשר הכין את חוות הדעת".
הועדה לא התעלמה מהתנהגותו החיובית של העותר במהלך מאסרו, מכך שתום ריצוי שני שליש ממאסרו חל ביום 10.1.09 אך העדיפה את חוות דעת ועדת אלמ"ב על פני תוכניות השיקום של ד"ר שני ושל העו"ס יצחק פרי שהוגשו והוצגו גם בפנינו (ראה נספחים ע/1 וע/2 לעתירה).
בסיפא החלטתה קבעה הוועדה שהיא חייבת לשקול את מסוכנותו של העותר במידה וישוחרר ולפניה עומדת חוות דעת ועדת אלמ"ב שהתקבלה על ידה ללא סייג בדבר מסוכנותו. לאור האמור סברה הוועדה שהעותר לא ראוי לשחרור מוקדם ושחרורו יפגע בבטחון הציבור.
3.
טענות ב"כ העותר
א. הועדה לא שקלה את חוות העת של ד"ר שני ואת תוכנית השיקום המעולה המוצעת מטעם העותר, שמצדיקות את שחרורו המוקדם.
ב. הועדה שמטה סמכותה והפקידה את שיקול דעתה בידי ועדת אלמ"ב, שבשיקול דעתה ואמינותה נתנה אמון עיוור.
ג. החלטת הועדה לוקה בחוסר הנמקה.
ד. בחוות דעת ועדת אלמ"ב החדשה מיום 31.8.11 נפלו פגמים משפטיים בכך שהועדה לא שקלה את כל השיקולים הראויים, לא שקלה באופן ממשי את החומר שהועדה העמידה לפתחה בכל הקשור להליכים האזרחיים שמתנהלים בין העותר לגרושתו (ראה נספחים ע/3 - ע/7 לעתירה), שקלה שיקולם זרים או פסולים כמו תיק תלוי ועומד בגין תלונה מהעת האחרונה שהגישה בתו של העותר על גילוי עריות שבוצע, לפי טענתה, מלפני שנים רבות, לא גילתה שקיפות לגבי ניגוד אינטרסים, הביאה טיעונים מוטעים ולא סבירים ולא התייחסה לטיעונים שנשמעו בפניה.
ה. בהחלטת ועדת אלמ"ב נפלו כשלים רבים כמפורט בסעיף 36 לעתירה בכל הקשור לטיפול שעבר העותר ולהתייחסותו אליו, להתייחסותה לדברי המתלוננת ולסכסוך הרכושי בינה לעותר, להסתמכותה על תיק מב"ד מבלי לעיין בתיק החקירה, להמלצתה לסווג את העותר כבעל פרופיל ג"ע ולהתייחסותה לחות הדעת של ד"ר שני ולתוכנית השיקום של העו"ס פרי (לרבות טענותיה באשר לקרבת המשפחה שלו עם העותר).
ו. מתחם הסבירות חייב להעדיף את חוות הדעת של ד"ר שני שהוגשה ע"י העותר, שמתבססת על ראיון קליני עם העותר ועל שימוש בכלים אקטואריים, על פני חוות הדעת של ועדת אלמ"ב.
4.
תגובת ב"כ היועמ"ש
א. הועדה הסתמכה, בצדק, על חוות דעת ועדת אלמ"ב שהן מאוזנות, אובייקטיביות, מנומקות ומבוססות על הערכות של גורמי הטיפול שטיפלו בעותר במהלך מאסרו, לפיהן העותר לא מיצה את ההליך הטיפולי בכלא והוא זקוק להמשך טיפול בטרם שחרורו (ראה הדו"ח הסוציאלי שצורף כנספח ו' לתגובה).
ב. ועדת אלמ"ב לא התעלמה מאף מסמך שהוצג בפניה, לרבות מהסכסוך בין העותר לגרושתו, ולא התייחסה למהימנות התלונה שהגישה בתו של העותר.
ג. הועדה העדיפה, בצדק, את חוות דעת ועדת אלמ"ב על פני חוות הדעת של ד"ר שני שכן ד"ר שני נפגש עם העותר רק פעמיים ואילו גורמי הטיפול נפגשו איתו לכל אורך מאסרו. גם בפני ד"ר שני העותר לא לקח אחריות על מעשיו וד"ר שני הגדיר את מסוכנותו כבינונית כלפי המתלוננת.
ה. לא ברור מה התוכנית השיקומית שמוצעת לעותר ע"י העו"ס פרי, היא לא מתייחסת לרמת מסוכנותו של העותר, אין בה כל הצעה לתוכנית קונקרטית ואין בה מיתווה ראוי לטיפול בעותר, שסובל מדיכאון ורמת מסוכנותו בינונית.