ע"ב
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
|
9-06
01/08/2006
|
בפני השופט:
1. ורדה וירט-ליבנה
2. שמואל צור
3. עמירם רבינוביץ
|
| - נגד - |
התובע:
חברת אור לדוד ביצוע פרויקטים בע"מ
עו"ד אהוד ערב
עו"ד אמיר דוגין
|
הנתבע:
1. משרד התעשיה המסחר והתעסוקה
2. הממונה על חוק שירות התעסוקה
עו"ד קובי אמסלם
|
| פסק-דין |
השופט עמירם רבינוביץ
פתח דבר:
1. הערעור שבפנינו מכוון כנגד החלטתה של המשיבה 2 (להלן- הממונה) מיום 27.11.2005, אשר דחתה את בקשתה של המערערת לחדש את רישיונה לעסוק כלשכה פרטית ואת ההיתר שניתן לה לתיווך עובדים זרים.
2.
הרקע העובדתי:
א. המערערת (להלן- החברה) הינה חברת כוח אדם, אשר הייתה בעלת רישיון לנהל לשכת עבודה פרטית ולעסוק בתיווך עובדים זרים בתחום הסיעוד. מר דוד מרציאנו היה מנהל החברה (להלן- המנהל).
ב. כנגד החברה ומנהלה הוגש כתב אישום בגין חמש עבירות, בהן הואשמו בהעסקת עובדים שלא כדין, בניגוד לסעיף 2 לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) תשנ"א-1991. עובדות כתב האישום מתארות מספר מצבים של ניוד עובדים זרים שלא כדין על ידי החברה, ממשפחות עם היתר העסקה למשפחות אשר אין בידן היתר העסקה כחוק.
ג. במאמר מוסגר נציין, כי בתחילה הכיל כתב האישום עבירות נוספות, אך לאחר מכן הוחלט לצמצמן לחמשת העבירות האמורות.
ד. ביום 2.10.2005 הגיעו הצדדים לידי עסקת טיעון, בה הודתה החברה בכל חמשת העבירות. החברה הורשעה, והושת עליה קנס בגובה של 15,000 ש"ח. המנהל הודה רק בעבירה אחת, של עיכוב דרכון, עבירה לפי סעיף 376א' לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על המנהל הוטל לחתום על התחייבות בגובה של 15,000 ש"ח, ללא הרשעה, לפיה לא יעבור עבירות דומות במשך 12 חודשים מיום מתן פסק הדין.
ה. אין מחלוקת, כי רישיונה של החברה לעסוק כלשכה פרטית פקע עוד בחודש דצמבר 2004, טרם הגשת כתב האישום.
ו. ביום 16.11.2005 הגישה החברה בקשה לחידוש רישיונה לעסוק כלשכה פרטית ולחידוש ההיתר שניתן לה לתיווך עובדים זרים.
ז. ביום 27.11.2005 נדחתה בקשת החברה על ידי הממונה, מן הטעם שנסיבות העבירות בהן הואשמה החברה וחומרתן נוגעות לתחום פעילות הלשכה הפרטית.
3.
טענות הצדדים:
טענות החברה:
א. החברה ריצתה את עונשה, ואין להענישה מעבר לכך.
ב. לא נערך למערערת שימוע טרם דחיית בקשתה לחידוש הרישיון.
ג. העבירות בהן הואשמה המערערת הינן עבירות קלות, ואינן עבירות שמפאת חומרתן, מהותן או נסיבותיהן אין מבקש הרישיון ראוי לעסוק כלשכה פרטית, כאמור בסעיף 63א'(א)(3) לחוק שירות התעסוקה, תשי"ט-1959 (להלן- חוק שירות התעסוקה).
ד. אם לא לוקחים בחשבון את הזמן שעבר ואת העובדה שהחברה כבר ריצתה את עונשה, החלטת הממונה משמעה, למעשה, שלילת רישיונה של החברה לצמיתות.
טענות המשיבים:
א. החלטת הממונה בדין יסודה ואין להתערב בה. שיקולי הממונה בדחיית הבקשה לחידוש הרישיון היו שיקולים ענייניים, המתחייבים מלשונו של סעיף 63א'(א)(3) לחוק שירות התעסוקה. החברה הפרה את האמון שניתן בה עת ניתן לה הרישיון לעסוק כלשכה פרטית, בביצועה את העבירות האמורות, ופגעה בערך המוגן על ידי החוק.
ב. ההחלטה מושא הערעור אינה חורגת ממתחם הסבירות והיא מידתית. גם טענת החברה לפיה החלטת הממונה אינה מתחשבת בנסיבות בהן נסתיים ההליך הפלילי אינה מבוססת, שכן לשון חוק שירות התעסוקה משאירה את שיקול הדעת להחליט האם מדובר בעבירה המצביעה על כך שהמבקש אינו ראוי לעסוק כלשכה פרטית בידי שר העבודה והממונה על ידו.
4.
הכרעה: