עב"ל
בית דין ארצי לעבודה
|
34959-11-10
28/11/2011
|
בפני השופט:
1. יגאל פליטמן
2. נילי ארד
3. עמירם רבינוביץ
|
| - נגד - |
התובע:
חמדיה יוסף
עו"ד אורי בן חנן
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד שלומי מור
|
| פסק-דין |
השופט עמירם רבינוביץ
1. ערעור זה הוא על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (בל 2908/08; השופט מיכאל שפיצר בתוארו דאז), אשר דחה את תביעת המערער להכיר באירוע מיום 6.2.08 כתאונה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה -1992 (להלן -
חוק הביטוח הלאומי או
החוק).
2. המערער עבד כמכונאי בחברת אייל בן שחר בע"מ (להלן -
החברה).
3. על פי גרסת המערער ביום 6.2.08, בעת שעבד מתחת לכלי צמ"ה, ניסה לקום וקיבל מכה בראש (להלן -
האירוע).
לטענת המערער האירוע הוא שגרם לו לפריצת הדיסק, שהתגלתה מאוחר יותר, וכי יש להכיר באירוע כתאונה בעבודה כמשמעותה בחוק.
4. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער, כשהוא מסתמך על הנתונים והנימוקים הבאים:
א. בביקורו הראשון של המערער בקופ"ח ביום 1.4.08, כחודשיים לאחר האירוע, נרשם על ידי הרופא:
"הרגשת נימול בידיים ורגל שמאל. חולשה כללית ועייפות מזה כחודש. עובד כמכונאי ללא תלונות נוספות (נ/4). אין בדברים אלה קישור בין הכאבים לאירוע."
בביקור זה לא מסר המערער דבר על האירוע.
ב. בביקורו הראשון בבית חולים סורוקה באותו יום 1.4.08, לא ציין המערער את הפגיעה בעבודה, אלא ציין כי הוא סובל מכאבי גב עליון במשך שבועות (נ/3).
ג. קיימות מספר סתירות בגרסאות המערער. לפי עדות עד המוסד וישקוביץ, לא נראה שהמערער נפגע, וכי המשיך לעבוד לאחר הפגיעה הנטענת על ידו.
המערער טען לעומתו, כי הפסיק לעבוד לאחר האירוע, ולא המשיך לעבוד באותו יום אלא רק למחרת.
ד. מן הראיות לא עולה אירוע ברור שאירע למערער. גרסאות המערער משתנות בין הודעתו לחוקר המוסד ובין עדותו בבית הדין.
ה. המערער לא ניגש לקבל טיפול רפואי בסמוך לפגיעה, וכשכבר פנה לקבלו, לא קשר את מצבו הרפואי לפגיעה בעבודה. הדבר אינו מופיע בשום מסמך רפואי, אלא רק כעבור שלושה חודשים בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה.
5. בערעורו לבית הדין טען המערער, כי פנייתו לקופ"ח לראשונה ביום 10.3.08, כחודש לאחר הפגיעה, נבעה מחששו כי יפוטר מעבודתו, בה בשעה שמצבו הכלכלי היה קשה, והוא לא יכול היה להרשות לעצמו להישאר ללא עבודה. בסופו של דבר הוא אכן פוטר; בכל פניותיו לרופאיו, לא אובחנה הבעיה הרפואית ממנה סבל; הוא מבחינתו טען כל הזמן לפגיעה בעבודה בראשו, אשר גרמה לפריצת דיסק צווארי; לעד יצחק וישקוביץ יש קרבה משפחתית למעסיק, ועל רקע זה יש להבין את עדותו, לפיה המשיך המערער לעבוד לאחר האירוע; בית הדין האזורי גם התעלם מעדותו של מר ליאור פרץ, ממנה משתמע, כי האירוע אכן התרחש; הפניה המאוחרת של המערער לקופת חולים אינה מצדיקה לדחות את התביעה בשל כך;
בעת הדיון בעל פה טען עוד ב"כ המערער, כי מרשו לא יכול היה לשייך את תחושת הנימול ממנה סבל למכה בראש, ומשום כך לא הזכירה בפניותיו לרופאיו.
6. ב"כ המוסד תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי, כשהוא מציין, כי באנמנזה הרפואית אין כל התייחסות לאירוע תאונתי, וכי התגלו סתירות בגרסת המערער.
7. טיעוני ב"כ הצדדים נרשמו בקדם דיון שהתקיים בפני, והצדדים הסכימו כי ינתן פסק דין על סמך טענות הצדדים בכתב ובעל פה.
8. נקדים ראשית לאחרית ונאמר, כי בחינת חומר הראיות מביאה למסקנה, כי דין הערעור להידחות.