לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופט ע. עיילבוני) מיום 26/7/06, שניתן בת.א 4092/02 (להלן: "
פסק הדין").
השופטת נחמה מוניץ
רקע:
פסק הדין ניתן בתביעתו של גולן מלכה (להלן: "
התובע"), אשר עבד במטבחה של המערערת מס' 1 (להלן: "
המערערת"). בתאריך 30/12/98, ניסה התובע לפתוח תנור שהיה מוצב במטבח והתחשמל (להלן: "
התאונה"). לתובע נותרה נכות צמיתה. המערערת שילמה לתובע פיצויים כמימון ביניים. בין המערערת למשיבה נותרה מחלוקת באשר לאחריות.
המערערת היתה הנתבעת בפני בית משפט קמא, והיא הגישה הודעה לצד שלישי כנגד המשיבה מס' 1, וטענה, כי עבודות החשמל שביצעה המשיבה, בוצעו באופן רשלני, בעקבות כך נותק חוט ההארקה ממקומו וההתחשמלות של התובע לא נמנעה. עוד טענה המערערת, כי המשיבה ביצעה את עבודות החשמל בניגוד להוראות חוק החשמל ותקנותיו הרלבנטיות וכי אמצעי ההגנה שננקטו לא היו מספיקים.
בפני בית משפט קמא, נשמעו עדים מטעם שני הצדדים.
פסק הדין:
בית משפט קמא דחה את ההודעה לצד שלישי כנגד המשיבה וחייב את המערערת לשאת בעצמה בתשלום הפיצוי לתובע, וכן חייב את המערערת בתשלום הוצאות.
בית המשפט פסק, כי מאחר והוכח שעבודות שיפוץ החשמל הושלמו כ- 10 חודשים לפני התאונה ולא הוכח שעבודות אלה נעשו ברשלנות, הרי לפיכך לא הוכחה בפניו אחריותה של המשיבה לתאונה.
בית משפט קמא, סקר באופן ממצה את הראיות שבאו בפניו מטעם הצדדים וקבע קביעות עובדתיות ברורות ומבוססות. מסקנתו היתה, כי לא הוכח שהמשיבה התרשלה בהתקנת קופסת החיבורים או כבל ההארקה, ו/או התקינה חלקים פגומים ולא בטיחותיים, בניגוד לתקן ובאופן שגרם לתאונה. קביעתו זו של בית משפט קמא, מבוססת על הראיות שבאו בפניו, וכן על פי נטל הראיה שהונח על כתפי המערערת להוכיח, כי המשיבה התקינה באופן רשלני את כבל ההארקה.
בית משפט ציין, כי לא הונחה בפניו חוות דעת מומחה, על אף שמדובר בעניינים מקצועיים. יחד עם זאת, קבע בית המשפט, כי העד מטעם המערערת מר גולדשטיין, לא היה אמין בשל כל הנימוקים הממשיים שנמנו על ידו (ראה עמ' 8 ש' 14-7 לפסק הדין).
בית המשפט עוד ציין, כי לא היתה כל מחלוקת שהתאונה נגרמה בשל הינתקותו של כבל ההארקה בקופסת החיבורים אליה היה מחובר התנור שממנו התחשמל התובע. כן לא היתה מחלוקת שעבודת המשיבה הסתיימה כבר ביום 15/2/98, ואילו התאונה התרחשה ביום 30/12/98, משמע למעלה מ- 10 חודשים מעת תום השלמת עבודות החשמל על ידי המשיבה. עוד נקבע כממצא, כי במשך כל החודשים הללו מסיום העבודה ועד לתאונה, לא נמצאו פגמים כלשהם במערכת החשמל. ממצא זה מחזק את טענות המשיבה, כי העבודה בוצעה על ידה כנדרש, וכי הגורם לתאונה איננו אלא תחזוקה לקויה של מערכת החשמל על ידי המערערת (ראה עמ' 9 ש' 22-26, לפסק הדין).
בית משפט קמא קבע, כי לא הוכחה חובה חוקית להתקין במטבח מפסק פחת כאמצעי הגנה נוסף מפני התחשמלות. עוד נקבע כי, לא הוכח שהופרה הדרישה להתקנת מפסק פחת במסגרת תקנות הבטיחות בעבודה (חשמל) תש"ן 1990, לפיהן נדרשת התקנת מגן פחת בלוח החשמל המיועד להזנת מכשירים חשמליים מיטלטלים המוחזקים ביד. לא הוכח שקופסת החיבורים שהתקינה המשיבה הינה בגדר לוח חשמל, כן לא הוכח שהתנור החשמלי ממנו התחשמל התובע הינו בגדר מכשיר חשמלי מיטלטל המוחזק ביד (עמ' 16, ש' 17-16, לפסק הדין).
גם הטענה כי קיימת חובה להתקין מגן פחת מכח חובת הזהירות הנדרשת מקבלן חשמל, כמו המשיבה, נדחתה ונקבע, כי טענה זו לא הוכחה, לא הוכח מהו הסטנדרט הנדרש מקבלן חשמל סביר במועד התאונה, בכל הקשור להתקנת מפסק פחת.
כמו כן, קבע בית המשפט קביעה עובדתית, לפיה המערער - בית המלון, נהג להשתמש, במסגרת העבודה במטבח, במפצל שקעים וכי עובדי התחזוקה של בית המלון, שחלקם היו חשמלאים בהכשרתם, נהגו לפתוח ולסגור את קופסאת החיבורים. על מנת להרים חזרה את החצי אוטומט שקפץ עקב השימוש המוגבר במפצל אחד לשני התנורים, בניגוד לאופן שתוכנן מלכתחילה (עמ' 11, ש' 5-1, לפסק הדין).
בית משפט קמא, הסיק ממכלול הנסיבות, את המסקנה כי דווקא פעולות עובדי המערערת הם אלה אשר גרמו להינתקות כבל ההארקה ולהתחשמלות התובע, וכי לא היה כל פגם בעבודת המשיבה בעת התקנת קופסאת החשמל.
בית המשפט עוד סבר, כי יש לזקוף לחובת המערערת את העובדה שלא הובאו עדים נוספים אשר יכולים היו לתמוך בטענות המערערת. כך לדוגמא לא הובאו עובדי האחזקה, או עובדי המטבח במלון, אשר היו יכולים להעיד ביחס לטענת השימוש במפצלים או ביחס לטענת פתיחת הקופסאות והחיבורים על ידי עובדי התחזוקה.
בית המשפט דחה את הטענה, כי על המשיבה, או מי מטעמה, היה לבדוק, לא רק ויזואלית את החיבורים בקופסא, אם ידעה כי עובדי המלון נוהגים לפתוח הקופסא בתדירות גבוהה. כן קבע כי לא הוכח שהמשיבה נשכרה לצורך תחזוקה שוטפת של מערכת החשמל בבית המלון. לא הוכח כי במסגרת היחסים העסקיים בין המערערת למשיבה היה מוטל על המשיבה לבדוק באופן שוטף את תקינות החיבורים במטבח, לרבות בקופסת החיבורים בה נותק כבל ההארקה וכי אין לראות במשיבה כחשמלאי הבית של המערערת.
הטענות בערעור:
[א] המערערת חוזרת על טיעוניה בפני בית משפט קמא, ומוסיפה ומדגישה כי, מסקנתו של בית משפט קמא, לפיה יש להסיק מן העובדה שעד למועד התאונה לא ארעה כל תקלה בחוט ההארקה מאז סיום העבודה, כי העבודה בוצעה באופן תקין ולא רשלני, איננה נכונה על פי הראיות. לדעת המערערת המסקנה צריכה להיות, כי עצם ניתוק חוט ההארקה מלמד על כך שהחיבור לא היה חזק מספיק.