השופט י' דנציגר:
לפנינו ערעור על הכרעת דין מיום 2.10.2012 ועל גזר דין מיום 12.2.2012 שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא ת' כתילי) בת"פ 2/09.
המערער הורשע בהריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); בסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק; בחבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק; במעשה פזיזות תוך נהיגת רכב, לפי סעיף 338(א)(1) לחוק; בנהיגה בקלות ראש ובחוסר זהירות, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה); בגרימת חבלה לאדם ולרכוש ברשלנות, לפי תקנות 26(2) ו-38(2)(3) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: התקנות); ובנהיגה במהירות מעל למותר, לפי תקנה 54 לתקנות.
על המערער הושתו 10 שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו; שלוש שנות מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא שלא יעבור עבירות של הריגה, גרימת מוות ברשלנות או סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה; פסילה החזקת מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 20 שנים מיום שחרורו ממאסר; קנס בסך 5,000 ש"ח או חודש מאסר תחתיו במצטבר; ופיצוי לנפגעי העבירה בסך כולל של 100,000 ש"ח.
העובדות לפי כתב האישום
1. ביום 29.3.2009 נהג המערער ברכב השייך לחברו, שישב לצידו באותה העת, תוך שהם נוסעים לכיוון צומת המוביל והמערער עורך תחרות עם רכב אחר. בהגיעו לכיכר, עקף המערער מימין רכב נוסף וביציאה מהכיכר עצר במפרץ אוטובוסים והמתין לרכב האחר. לאחר שהרכב האחר הגיע למקום פתח המערער בנסיעה פרועה תוך סיכון חייהם של המשתמשים בדרך. המערער המשיך לעקוף מספר רכבים נוספים בצורה מסוכנת וגרם להם לסטות מהדרך כדי להימנע מתאונה. בהמשך הנסיעה על כביש 79, פגע המערער עם הרכב בו נהג, במהירות שאינה פחותה מ-95.95 קמ"ש ועולה על המהירות המותרת במקום, בחלק האחורי של רכב שהיה נהוג על ידי המנוח, שכתוצאה מכך נזרק לנתיב הנגדי ונפגע על ידי רכב נוסף שהיה נהוג על ידי אדם בשם עבדאללה חטיב. בטרם נעצר המערער על ידי מעקה הבטיחות הוא פגע ברכב נוסף. כתוצאה מהתאונה נהרג המנוח וחטיב נפגע אנושות וחייו ניצלו לאחר שהובהל לבית החולים רמב"ם. שני אנשים נוספים נפצעו קל וכך גם המערער. נזק נגרם לארבעת כלי הרכב המעורבים.
על כן, הואשם המערער בעבירות המפורטות ברישא.
ההליכים לפני בית המשפט המחוזי
2. תחילה כפר המערער במיוחס לו בכתב האישום. בהמשך הגיעו הצדדים להסדר טיעון, במסגרתו הוגש כתב אישום מתוקן שבעובדותיו הודה המערער ועל יסוד הודאתו הורשע, וזאת לאחר שהתקיימו ישיבות גישור שנערכו לפני בית המשפט המחוזי. ברם, מאוחר יותר ביקש המערער לחזור בו מהודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן ועתר לביטול הרשעתו. בית המשפט החליט לבטל את ההרשעה ולהמשיך את הליך ההוכחות תוך דיון בכתב האישום המקורי. המערער הודה שנהג ברכב אך הכחיש שערך תחרות שהובילה לתאונה.
3. דליה ישראל נהגה ברכב אותו עקף המערער בכיכר. דליה מסרה כי במהלך נסיעתה הבחינה ברכב בהיר שעוקף את רכבה בכיכר. דליה לא זיהתה את נהג הרכב אך ראתה את הרכב העוקף עומד במפרץ חניה בהמשך והבחינה בנהג מסתכל במראות ומחכה למישהו מאחוריו. לאחר מכן שמעה דליה את מנוע הרכב בעוצמה ואמרה לבתה מעיין שהרכב משתתף בתחרות. דליה ציינה את העקיפה הנוספת שעקפו אותה הרכבים ואת המשך העקיפות שבוצעו על ידי אותם רכבים בדרך. דליה לא ידעה לומר אם ראתה את הרכב הבהיר בזירת התאונה. דליה אישרה במענה לשאלה שהפנה אליה בית המשפט, כי עקפו את רכבה פעמיים, פעם אחת בתוך הכיכר על ידי הרכב הבהיר ופעם נוספת על ידי שני הרכבים, כשהבהיר מימין והכהה משמאל. בית המשפט ציין כי לא עלו סתירות בין הודעותיה של דליה לבין עדותה לפניו.
4. מעיין ישראל, בתה של דליה, ישבה במושב הקדמי של הרכב אותו עקף המערער בכיכר לצד אמה. מעיין העידה כי הבחינה ברכב העוקף אותה מימין ונעצר במפרץ אוטובוסים לאחר היציאה מהכיכר. היא הדגישה את נסיעתם הפרועה של הרכבים בהם הבחינה ותיארה את המשך העקיפות שביצעו. מעיין תיארה את זירת התאונה שראתה וטענה כי זיהתה את הרכב האחר שהיה "ספורטיבי וכהה" אך לא ראתה בזירה את הרכב המשפחתי הבהיר שעקף אותה בכיכר. מעיין זיהתה במסדר זיהוי את המערער בזיהוי ודאי. בית המשפט המחוזי ציין כי פרט לסתירה זניחה, הודעותיה של מעיין במשטרה היו עקביות והיא חזרה על הדברים בעדותה לפניו.
5. עדי ישראל, כלתה של דליה, שנסעה ברכב אותו עקף המערער בכיכר, העידה כי הבחינה בשני רכבים שעקפו את הרכב בו נסעה והמשיכו בנסיעה תוך עקיפת כלי רכב נוספים בצורה מסוכנת. עדי העידה גם שנהיגתם הפרועה של הרכבים העוקפים נראתה כמו "משחק מרוץ מכוניות במחשב". עדי לא זיהתה את הרכבים העוקפים אך זכרה את הספרות 55240 כספרות הראשונות בלוחית הזיהוי של אחד הרכבים. עדי מסרה לבית המשפט גם תרשים המתאר את אופן העקיפה של הרכבים. עדותה לפני בית המשפט תאמה את הדברים שהעלתה על הכתב בסמוך לתאונה. בית המשפט המחוזי קבע כי עדותה של עדי מהימנה עליו וכי הספרות שציינה מופיעות, גם אם לא באותו הסדר, בלוחית הזיהוי של הרכב בו נהג המערער שמספרה 55-024-20. עוד ציין בית המשפט כי מדו"ח בוחן התנועה עולה שייתכן בהחלט שעדי לא הייתה יכולה להבחין ברכבו של המערער בזירת התאונה.
6. חטיב העיד כי אינו זוכר דבר ביחס לתאונה אך כי באותו יום נהג ברכב מסוג מאזדה. אליאס חנא, שנפגע בתאונה, העיד כי נהג ברכב מסוג פיג'ו ולפניו נסע רכב מסוג מאזדה אשר לא סטה מנתיב נסיעתו. הוא ציין כי כאשר הרכב שלפניו בלם, הוא הסיט את רכבו שמאלה והרגיש שנפגע על ידי רכבו של המערער. עוד העיד חנא כי לא היה רכב אחר שניסה לעקוף אותו או את הרכב שנסע לפניו וכי לא הבחין ברכב מסחרי בכיוון נסיעתו.
7. לבית המשפט המחוזי הוגש דו"ח בוחן התנועה, ממנו עלה כי המערער בלם בלימת חירום כאשר חלקו הימני של הרכב בו נהג נמצא על השול הימני והתנגש בעצמה רבה ברכב היונדאי שנסע לפניו באופן שהסית את רכב היונדאי שמאלה אל הנתיב הנגדי. עוד עולה כי רכב המאזדה שהגיע מהכיוון השני התנגש ברכב היונדאי שהתהפך, ובעקבות זאת רכב המאזדה נזרק לימין והתנגש במעקה הבטיחות. רכבו של המערער פגע ברכב הפיג'ו כתוצאה מהמשך הסחרור ולאחר מכן פגע עם חזיתו במעקה הבטיחות שעל השול השמאלי. לאחר סחרור נוסף פגע במעקה בשנית ונעצר. עוד עולה מהדו"ח כי מהירות נסיעתו של המערער הייתה 95.95 קמ"ש על פי הסחרור. הובהר כי מדובר במהירות המשולבת המינימאלית ולא ניתן להעריך באיזו מהירות נסע המערער בטרם התנגש במכוניות.
8. המערער מסר כמה גרסאות לאירוע. במזכר ראשון שערך רס"מ ופיק דגש, מסר כי נהג ברכב המיצובישי שהתכוון לקנות מחברו וממולו הגיח רכב מסחרי שביצע עקיפה. הרכב שנסע מולו סטה ימינה ובשל כך סטה גם הוא ימינה כדי להתחמק מפגיעה חזיתית. בהודעתו הראשונה במשטרה ציין כי לפניו נסעו שני רכבים שהיו בתחרות האחד עם השני וכי הרכב שלפניו סטה ימינה בגלל רכב מסחרי שהגיע ממול בעקיפה. עוד מסר המערער כי הרכב המסחרי לא פגע ברכבו וכי הוא נסע במהירות של 90-80 קמ"ש. המערער הכחיש כי השתתף בתחרות ומסר גרסאות שונות לגבי זיקתו לרכב בו נהג. בהודעה נוספת במשטרה מסר המערער כי הרכב המסחרי הגיע מולו בנתיב הנסיעה שלו ולכן בלם ופגע ברכב שנסע לפניו, והוסיף כי אחד הרכבים פגע במעקה הבטיחות. בהודעה נוספת, מסר המערער כי לא בלם לפני שפגע ברכב שנסע לפניו וכי אינו זוכר אם הפגיעה התרחשה בשוליים או באמצע הנתיב, ולאחר מכן שינה גרסתו וטען שבלם בחוזקה טרם התנגש ברכב שנסע לפניו. בעדותו לפני בית המשפט ציין המערער כי הרכב המסחרי נכנס לנתיב נסיעתו והבחין ברכב שלפניו סוטה לשוליים, סטה אחריו והתנגש בו. הוא הכחיש כי עקף רכב בתוך הכיכר ומסר גרסה נוספת ושונה מאלה שנמסרו קודם לכן לגבי זיקתו לרכב בו נהג.
עיקרי הכרעת הדין
9. בית המשפט המחוזי קבע כי עדויות העדים שהעידו מטעם המאשימה מהימנות ומקובלות עליו. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי המערער אכן השתתף בתחרות עם רכב אחר, במסגרתה ביצע עקיפות מסוכנות. בית המשפט ציין שעדויותיהן של עדי, מעיין ודליה עקביות והגיוניות ויש לתת להן משקל מלא על אף אי דיוקים מסוימים ומספר סתירות בין עדויותיהן באשר לאופי העקיפות ומספר הרכבים שנעקפו. בית המשפט ציין כי המערער הרבה לשקר בדבר זיקתו לרכב בו נהג ובפרטים נוספים. שקרים אלו מהווים סיוע לראיות התביעה. בית המשפט הדגיש כי המערער אף סיפר לחוקרים על תחרות שנערכה בין שני כלי רכב וכי גרסתו לגבי הרכב המסחרי נסתרת על ידי עדותו של חנא. עוד הדגיש בית המשפט כי גרסת המערער לא מתיישבת עם דו"ח בוחן התנועה.
10. באשר לעבירת ההריגה, ציין בית המשפט המחוזי כי היסוד העובדתי הנדרש במסגרתה הוא רשלנות הסוטה מנורמה התנהגותית סבירה וכי היסוד הנפשי הנדרש הוא פזיזות. באשר ליסוד העובדתי, ציין בית המשפט כי הוכח שהמערער נהג באופן פרוע, במהירות מופרזת וביצע עקיפות אסורות ומסוכנות. לאחר מספר דקות פגע המערער ברכביהם של המנוח והפצועים. בית המשפט הדגיש כי המערער לא הציג כל תרחיש חלופי סביר שיש בו כדי להצביע על ניתוק הקשר הסיבתי בין פגיעתו ברכב המנוח לבין מותו. בית המשפט קבע כי אם רכבו של המערער לא היה פוגע ברכב המנוח לא היה נגרם מותו. באשר ליסוד הנפשי, ציין בית המשפט כי חובתו של כל נהג לצפות את הסכנות הטמונות בנהיגה חסרת רסן, במהירות מופרזת ותוך עריכת תחרות נהיגה עם רכב אחר. בית המשפט ציין כי קיום תחרות בין כלי רכב נמצא ברף העליון של הכוונה הפלילית מסוג פזיזות וכי על המערער היה לצפות את הסיכוי להתממשות הסיכון של גרימת מותו של אדם. בית המשפט קבע כי התנהגותו של המערער מהווה התרשלות רבתי המלווה באדישות, קלות דעת ונטילת סיכון בלתי סביר באשר לאפשרות גרימת התוצאה הקטלנית ולכן הרשיע אותו בעבירת ההריגה. כפועל יוצא מהרשעה זו ומהממצאים העובדתיים שקבע, הרשיע בית המשפט את המערער גם ביתר העבירות שבכתב האישום.
גזר דינו של בית המשפט המחוזי