ע"פ
בית המשפט המחוזי מרכז
|
16160-10-11
25/12/2011
|
בפני השופט:
1. ורדה מרוז 2. זהבה בוסתן 3. שאול מנהיים
|
- נגד - |
התובע:
יניב טבצניק עו"ד שרון קינן
|
הנתבע:
מדינת ישראל עו"ד מיקי פורן
|
פסק-דין |
המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 וכן, בעבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק הנ"ל.
על פי עובדות כתב האישום כפי שהוכחו ותוארו בהכרעת הדין, בתאריך 23.10.07, בסמוך לשעה 16:00 התקשר המערער למתלונן, על רקע חילוקי דעות בענייני וועד בית ואיים עליו כי "אם עוד פעם ידבר עם השכנים על העסק שלו, אז יפרק לו את הצורה". בהמשך, בבית כנסת משותף לשניים, תקף המערער את המתלונן בכך שמשך ותלש את זקנו, אחז בחולצתו, חבט בידו בעינו הימנית, הכהו באגרופו בלסתו וכופף את אצבעות ידו.
כתוצאה, נגרמו למתלונן סימנים אדומים ושריטות בעינו הימנית וכן חתכים בפיו.
בגין הרשעתו, השית בית המשפט על המערער עונש מאסר למשך שישה חודשים שירוצו בעבודות שירות, וכן מאסר מותנה ופיצוי למתלונן.
ערעורו של המערער כוון תחילה הן להכרעת הדין והן לגזר הדין, אולם בהמלצת בית המשפט, חזר בו המערער מהערעור ביחס להכרעת הדין וטען לחומרת העונש בלבד.
המערער טוען כי בית המשפט החמיר עמו יתר על המידה, בהתעלמו מנסיבותיו האישיות, מעברו הנקי, מהעובדה שמדובר באירוע חד פעמי אשר לא חזר על עצמו, בחלוף הזמן הרב ממועד ביצוע העבירה, למעלה מ-4 שנים וכן, בפגיעה הקשה שעלול העונש לפגוע בפרנסתו ופרנסת משפחתו, משפחה מרובת ילדים.
מנגד, טוען ב"כ המשיבה כי הגם שמדובר באירוע חריג בנוף חייו של המערער, הרי שמדובר באירוע חמור וחומרת יתר יש לייחס להשפלה שהשפיל המערער את המתלונן, כאשר תלש את זקנו - מעשה אשר בקהילה בה חיים השניים יש לו משמעות משפילה. עוד ציין ב"כ המשיבה כי בנסיבות אחרות ואלמלא נסיבותיו המיוחדות של המערער כפי שפורטו על ידי בא כוחו, כמו גם תוארו בגזר הדין- היה מקום להשית על המערער עונש חמור יותר מזה שהוטל עליו.
במהלך הדיון, הציג בפנינו ב"כ המערער מכתב ששיגר המתלונן ללשכת תביעות פתח תקווה, שאינו נושא מועד אולם לדברי ב"כ המערער, נשלח זמן רב טרם הכרעת הדין וממנו עולה כי המתלונן ביקש לבטל את תלונתו נגד המערער והוא סולח לו בלב שלם כדי לקיים שלום בית ושכנות טובה.
איננו סבורים כי בית המשפט קמא החמיר יתר על המידה עם המערער כפי שטען בא כוחו, יחד עם זאת, סבורים אנו כי ניתן היה לייחס משקל יתר לנסיבותיו האישיות של המערער כפי שפורטו, לחלוף הזמן הרב, לעובדה שמאז האירוע השניים מקיימים יחסי שכנות טובים ובעיקר יש ליתן משקל למכתב שצוטט לעיל ואשר לא הונח בפני בית המשפט קמא טרם שגזר את דינו של המערער.
בנסיבות אלו, סבורים אנו כי יש מקום להתערב באורח חלקי בגזר הדין, לקבל את הערעור ולהעמיד את תקופת המאסר לריצוי בעבודות שירות על 4 חודשים בלבד.
יתר חלקי גזר הדין יוותרו על כנם.
המערער יתייצב לריצוי עבודות השירות במרכז גריאטרי משולב גבעת השלושה, בהתאם לחוות דע ממונה שניתנה בתאריך 8.8.11, ביום 22.1.12 בשעה 08:00, בפני המפקח על עבודות השירות במפקדת גוש מרכז, לצורך קליטה והצבה.
העתק מהחלטה זו יישלח לממונה על עבודות שירות כדי שיבחן אם יש לבצע שינוי בהצבת המערער עקב חלוף הזמן ואם יסבור כי יש מקום לכך, ייעשה כן ללא צורך בהחלטה שיפוטית נוספת.
<#3#>
ניתן והודע היום כ"ט כסלו תשע"ב, 25/12/2011 במעמד הנוכחים.
|
|
|
ורדה מרוז, שופטת
אב"ד |
זהבה בוסתן, שופטת |
|