השופט צ' זילברטל:
ערעור על פסק דינו מיום 9.8.2011 של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ד"ר ע' זרנקין) בת"א 992-12-08, בגדרו נקבע כי בשל טעות קולמוס שנפלה בהליך הסדר הזכויות בחלקות קרקע בעיר טמרה, נרשמו הזכויות בחלקה מסוימת על שמו של אבי המערער, בעוד שהבעלים של החלקה הוא אבי המשיבים 4-1 (להלן: המשיבים). משכך הורה בית המשפט על תיקון הרישום בפנקסי המקרקעין.
רקע והליכים קודמים
1. בשנות ה-40 של המאה הקודמת נערכו הליכי הסדר מקרקעין בעיר טמרה. במסגרת הליכי ההסדר תבעו שני קרובי משפחה (בני דודים) בעלות בחלקות שונות: מר מוחמד מוסא מוסטפא חג'אזי ע"ה שנשא תעודת זהות שמספרה 2017741 (להלן: מוסטפא), הוא אבי המשיבים, וכן מר מוחמד מוסא סאלח חג'אזי ע"ה (להלן: סאלח) שנשא תעודת זהות שמספרה 2017746, הוא אבי המערער. לשני בני הדודים שמות דומים ומספרי תעודות הזהות שלהם נבדלים אך בספרה האחרונה. מכאן קצרה הדרך לטעות ברישום הזכויות, כמפורט להלן.
בהליך הסדר הזכויות תבע מוסטפא, בין היתר, את חלקה 20 (שמספרה הזמני היה 14) וסאלח תבע, בין היתר, את חלקה 13. בתום הליך בירור התביעות (בשנת 1959) נרשמה חלקה 20 על שמו של סאלח וחלקה 13 נרשמה על שמו של מוסטפא, זאת אף שהשניים לא תבעו את החלקות שבסופו של יום נרשמו על שמם. בפסק דין מיום 16.6.1963 (להלן: פסק הדין), בו נדונו מחלוקות בין המדינה לבין סאלח ומוסטפא באשר לבעלות בחלקות שתבעו, נקבע כדלקמן:
"איש לא חלק על זכותו של הנתבע הראשון [מוסטפא - צ.ז.] לגבי החלק הצפוני-מזרחי, לפיכך הופרדה החלקה לשתי חלקות, והחלקה 14 [מס' סופי 20 - צ.ז.] (היא החלק הצפוני-מזרחי) נרשמה בשמו של הנתבע הראשון ללא סכסוך ... ".
עוד נקבע בפסק הדין, כי חלקה 13 נרשמה על שמו של סאלח ללא התנגדות. כלומר, על-פי פסק הדין מוסטפא הוא בעל הזכויות בחלקה 20 וסאלח בעל הזכויות בחלקה 13.
2. רישום החלקות לפי הליכי ההסדר הסתיים בשנת 1971, ובפנקס המקרקעין נרשמה חלקה 20 על שמו של סאלח, ואילו חלקה 13 נרשמה על שמו של מוסטפא. זאת, כאמור, אף שרישום זה לא תאם את תביעותיהם המקוריות של מוסטפא וסאלח, כמפורט לעיל.
3. לטענת המשיבים, הטעות ברישום נודעה להם רק בשנת 1994 עת פנה המערער (בנו של סאלח) למשיב 1 ולמוסטפא בטענה, כי בבואו לקבל אישור לטעת עצי זית בחלקה 13 התחוור לו כי החלקה רשומה על שמו של מוסטפא. לטענת המשיב 1, בשלב זה הוסכם בין המשיב 1 ואביו לבין המערער, כי המערער יפעל לתיקון הרישום באופן שחלקה 13 תרשם על שמו של המערער (מכוח צוואתו של סאלח) וחלקה 20 תרשם על שמו של מוסטפא. לטענת המשיבים, חרף התחייבותו, הסדיר המערער רק את הרישום על חלקה 13, בכך שהעבירה על שם אביו (ובהמשך על שמו) אך לא שינה את הרישום של חלקה 20 כך שתירשם על שם מוסטפא. בשנת 1998 העביר המערער את חלקה 20 על שמו מכוח צוואת אביו. נמצא, כי בעקבות פעולתו של המערער, הזכויות בשתי החלקות רשומות על שם המערער, בנו של סאלח, ואף לא חלקה אחת רשומה על שם מוסטפא או יורשיו.
4. מוסטפא נפטר בשנת 1997. בשנת 2008 הגישו בניו, שהם גם יורשיו, תביעה לסעד הצהרתי בעניין הרישום בפנקסי המקרקעין, באופן שחלקה 20 תירשם על שם אביהם, מוסטפא, או לחלופין שהחלקה תירשם על שמם כיורשי אביהם. מנגד טען המערער, כי אין בסיס לטענה שלפיה חלקה 20 שייכת למוסטפא וכי הרישום משקף נכונה את מצב הזכויות. עוד נטען, כי מאחר שהליך רישום הזכויות בפנקסי המקרקעין הסתיים עוד בשנת 1971 ממילא חלפה תקופת ההתיישנות העומדת על 25 שנים לפי סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות).
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
5. ראשית, דחה בית משפט קמא את טענת ההתיישנות שהעלה המערער. הוסבר, כי לפי הוראות סעיף 81 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: פקודת ההסדר), רישום חדש בפנקס המקרקעין יבטל כל זכות הסותרת את הרישום. נקבע, כי בענייננו אין למנות את תקופת ההתיישנות משנת 1971 אז הושלם הרישום של חלקה 20, אלא משנת 1998 אז נרשמה החלקה מחדש על שמו של המערער מכוח צוואתו של סאלח, ועל-פי מועד זה טרם חלפה תקופת ההתיישנות.
לאחר שקבע כי עילת התביעה טרם התיישנה, פנה בית המשפט לבחון אם אכן יש מקום להורות על תיקון הרישום באופן שחלקה 20 תירשם על שם המשיבים או על שם אביהם. תחילה בחן בית המשפט אם במישור העובדתי עלה בידי המשיבים להוכיח את זכותם בחלקה, ולאחר מכן בחן אם מבחינה משפטית מתקיימת אחת העילות הקבועות בפקודת ההסדר המצדיקות את תיקון הרישום.
במישור העובדתי, קבע בית משפט קמא כי עלה בידי המשיבים להוכיח את זכותם בחלקה 20. נקבע, כי בשלב מסוים, ובטרם הושלם הרישום בפנקסי המקרקעין "חל בלבול אצל פקיד ההסדר ונתחלף לו מוחמד מוסטפא ת.ז 2017741 במוחמד סאלח ת.ז 2017746". קביעה זו של בית משפט קמא התבססה, בין היתר, על ראיות הקשורות בהליכי ההסדר ועל עדויות שונות מהן עלה כי לאורך השנים משפחת המשיבים החזיקה ועיבדה את חלקה 20.
באשר להליכי ההסדר נאמר, כי במסגרת הליכים אלה טען מוסטפא לזכויות בחלקה 20 (מספר זמני 14) וכי הדבר עולה גם מן האמור בפסק הדין, בו הובהר כי מוסטפא תבע בעלות בחלקה 20, איש לא חלק על זכותו בחלקה זו, ועל כן חלקה זו צריכה היתה להירשם על שמו. הצדדים אמנם לא הציגו את תביעתו של סאלח בהליכי ההסדר, אך מפסק הדין ניתן ללמוד כי סאלח תבע שלוש חלקות: 40, 13 (מס' זמני 7) ו-13א'. כלומר, סאלח לא תבע בעלות בחלקה 20, אך הוא כן תבע בעלות בחלקה 13 (שלימים נתברר כי היא רשומה על שמו של מוסטפא). בית המשפט התייחס גם לעדות פקיד ההסדר, שלפיה אכן נפלה טעות ברישום החלקות, אף שלא הובעה עמדה אם הטעות נוגעת לרישומה של חלקה 13 או לרישומה של חלקה 20. בית המשפט קבע, כי מעדות פקיד ההסדר ניתן להסיק כי נפלה טעות ברישום חלקות 13 ו-20, שכן בעדות נאמר כי במקרה שהבעלים של חלקה מסוימת לא תבע בה בעלות (במסגרת הליכי ההסדר), החלקה נרשמה ככזו שלא הוסדרה, כלומר "מי שלא תבע בעלות בחלקה לא ירשם כבעלים של אותה חלקה". בענייננו נמצא, כי סאלח לא תבע בעלות בחלקה 13 ומוסטפא לא תבע בעלות בחלקה 20 ובכל זאת השניים נרשמו כבעלים של חלקות אלה, ולכן לא נותר אלא להסיק שמקור הרישומים הקיימים הוא בטעות.
בית המשפט העדיף את גרסת המשיבים ועדיהם על פני גרסת המערער. מעדויותיהם של המשיבים ובני משפחה נוספים עולה כי מוסטפא החזיק ועיבד את החלקה במשך שנים רבות וכי לאחר פטירתו יורשיו עשו שימוש בחלקה וכל זאת בלי שהובעה התנגדות מצד משפחתו של סאלח. על עדי התביעה נמנה גם עלי מוחמד מוסא חג'אזי (להלן: עלי), הוא בנו של סאלח ואחיו של המערער. עלי העיד כי אביו (סאלח) אכן היה הבעלים של חלקה שתיאורה עונה על מאפייניה של חלקה 13, וכי מוסטפא (בן דודתו של סאלח) ירש את החלקה שתיאורה עונה על מאפייניה של חלקה 20 ועיבדה. עוד ציין עלי בעדותו כי אחיו, המערער, סיפר לו כי אכן בא בדברים עם המשיב 1 ומוסטפא באשר לשינוי רישום הבעלות בשתי החלקות (13 ו-20). מנגד, קבע בית המשפט כי עדותו של המערער אינה מהימנה, בין היתר, נוכח הסתירות שנתגלעו בין דבריו בחקירתו הנגדית לבין האמור בתצהירו ותשובותיו המבולבלות.
6. לאחר כל זאת, קבע בית משפט קמא כי קמה עילה לתיקון הרישום בפנקס המקרקעין מכוח סעיף 95 לפקודת ההסדר, שכן על-פי התשתית שהוצגה לעיל הוכח כי בשלב מסוים בין העתקת לוח התביעות לבין פרסום לוח הזכויות נפלה טעות קולמוס ברישום הזכויות. משכך, הורה בית המשפט כי חלקה 20 תרשם על שמו של מוסטפא.
עיקרי טענות הצדדים
7. בערעור נטען, כי שגה בית משפט קמא בדחותו את טענת ההתיישנות. נטען, כי עילת התביעה של המשיבים מבוססת על טעות שנפלה, לטענתם, בהליך הרישום המקורי אשר הסתיים בשנת 1971. הוסבר, כי רישום החלקה על שמו של המערער בשנת 1998 (מכוח צו קיום צוואה) אינו רלבנטי שכן מקורו של רישום זה אינו בטעות, ומכאן ככל שנפלה טעות המגלה עילה מקורה ברישום המקורי, קרי, משנת 1971. המשיבים הגישו את תביעתם, המבוססת על עילה שצמחה בשנת 1971, רק בשנת 2008, ומאחר שתקופת ההתיישנות במקרקעין מוסדרים עומדת על 25 שנים (סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות), הרי שתקופת ההתיישנות חלפה זה מכבר. עוד נטען, כי בפי המשיבים אין הסבר מניח את הדעת לכך שהמתינו 37 שנים להגשת התביעה.