פסק-דין בתיק בשא 6110/07

1.         בפניי בקשה לסילוק התביעה אשר הגישה המשיבה, התובעת בהליך העיקרי, נגד המבקש, הנתבע באותו הליך, על הסף וזאת באמצעות דחיית או מחיקת התביעה.

2.         העובדות הרלוונטיות לבקשה אינן במחלוקת בין הצדדים והן כמפורט להלן:

א.         במהלך השנים 1993-1998 כיהן המבקש כראש המועצה המקומית כפר מנדא והוגשו נגדו כתבי אישום בקשר עם מילוי תפקידו כראש מועצה.

ב.         שניים מתוך כתבי האישום שהוגשו נגד המבקש הסתיימו בזיכויו בבית המשפט.

ג.          המבקש פנה למשיבה בדרישה למימון הוצאות הגנתו בשני האישומים מהם זוכה וזאת על-פי נוהל מימון הוצאות משפט של נבחרים ברשויות מקומיות כפי שפורסם בחוזר מנכ"ל משרד הפנים משנת 1993 (להלן: "נוהל החזר הוצאות").

ד.         משלא נענתה פניית המבקש למימון הוצאותיו, כאמור לעיל, הוא הגיש ביום

24.5.01 תביעה כספית נגד המשיבה ב-ת.א. 11982/01 בבית משפט השלום בחיפה על סך של 62,000 (להלן: "התביעה הקודמת").

ה.         המשיבה התגוננה מפני התביעה הקודמת, אולם, ביום 23.12.03 הודיע ראש המועצה המכהן דאז לבית המשפט כי המשיבה פיטרה את בא-כוחה והיא מסכימה למתן פסק דין נגדה על-פי כתב התביעה (להלן: "מכתב ראש המועצה"). ויודגש, מכתב ראש המועצה חתום על-ידי ראש המועצה בלבד.

ו.          בהסתמך על מכתב ראש המועצה, נתן בית המשפט ביום 4.1.04 פסק דין לפיו חויבה המשיבה בתשלום מלוא סכום התביעה הקודמת, בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד (להלן: "פסק הדין").

3.         בתביעה בתיק זה, ואשר הוגשה ביום 9.3.06, כשנתיים לאחר מתן פסק הדין בתביעה הקודמת, עותרת המשיבה לביטול פסק הדין, וזאת מהנימוקים כמפורט להלן:

א.         מכתב ראש המועצה אינו עומד בתנאים הקבועים בסעיף 203 (א) לפקודת העיריות (לענייננו, סעיף 193 (א) לצו המועצות המקומיות (א)), מאחר והוא אינו חתום על-ידי גזבר המועצה ולא מופיעה בו חותמת המועצה.

ב.         המבקש לא פעל על-פי הנוהל להחזר הוצאות, שכן, טרם הגשת התביעה היה עליו לפנות תחילה לוועדה המיוחדות על מנת לדון בעניינו.

ג.          מכתב ראש המועצה, ואשר בעקבותיו ניתן פסק הדין, ניתן זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד כאשר המועצה סבלה מבעיות כלכליות חמורות, מבלי שהיה לה יועץ משפטי ומבלי שראש המועצה דאז קיבל חוות דעת משפטית בהתאם לסעיף 7 (ב) לחוק הרשויות המקומיות (ייעוץ משפטי), תשל"ה-1975. בנסיבות העניין, כך לטענת המשיבה בתביעתה, נפל פגם חמור בהסכמה עליה מושתת פסק הדין.

4.         לטענת המבקש, התביעה אינה מגלה עילה כלשהי, שכן, סעיפים 193 (א) לצו המועצות המקומיות וסעיף 203 לפקודת העיריות, המחייבים שתי חתימות, של ראש המועצה והגזבר, וחותמת המועצה, חלים על חוזה, כתב התחייבות או תעודה אחרת, והרי מכתב ראש המועצה אינו נמנה על אלה.  באשר לפגם הנטען בהסכמה עליה מושתת פסק הדין, טוען המבקש כי אין מדובר בפסק דין שניתן בהסכמה, אלא על-פי הודעה חד צדדית של המשיבה.

            לחילופין טען המבקש כי השימוש בהוראת סעיף 193 א' לצו המועצות המקומיות נעשה בהעדר תום לב מצד המשיבה שכל מטרתו לחמוק מביצוע פסק הדין, כי התביעה הוגשה בשיהוי וכי במקרה דנן יש להפעיל תורת ההשתק השיפוטי ואשר מכוחו מנועה המשיבה מהגשת תביעתה.  המבקש מוסיף וטוען כי התביעה הקודמת הוגשה לאחר פניות רבות של המבקש למשיבה לדון בעניינו באשר למימון הוצאותיו המשפטיות ואף לאחר הגשת התביעה הקודמת, הדיון בה התעכב לאור הבטחות המשיבה, שלא מומשו. בנסיבות העניין, הסכמת המשיבה כי יינתן פסק דין במסגרת התביעה הקודמת וחזרתה בה מאותה הסכמה  כעת מהווה התנהלות דיונית בלתי מקובלת ובהעדר תום לב.

5.         המשיבה הגישה תגובתה לבקשה לפיה היא מבקשת לדחות אותה על הסף בנימוק כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר והיא מבוססת על טענות עובדתיות שטרם הוכחו. כן טענה המשיבה כי סילוק תביעה על הסף הינו סעד דרסטי החוסם את דרכו של בעל דין להוכיח טענותיו לגופן ועל כן על בית המשפט לנהוג במשנה זהירות בבקשות מסוג זה. המשיבה בדעה כי כתב התביעה מגלה עילת תביעה, שכן, סעיפים 193 (א) לצו המועצות המקומיות ו-203 לפקודת העיריות חלים גם על מכתב ראש המועצה ואף בהתאם לחוזר המנהל הכללי מס' 3/2004 ואשר פורסם ביום 14.3.04 (להלן: "חוזר המנכ"ל") יש לקיים הוראות אותם סעיפים.

6.         בסעיף 193 (א) לצו המועצות המקומיות נקבע כדלקמן:

" חוזה, כתב התחייבות או תעודה אחרת מסוג שקבע השר ושיש בהם התחייבות כספית מטעם המועצה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם המועצה, בצד חותמת המועצה, ראש המועצה וכן גזברה...".

יצויין כי בסעיף 203 (א) לפקודת העיריות נקבעו הוראות דומות להוראות שבסעיף 193 (א) לצו המועצות המקומיות ואשר חלות על עיריות ומכוחו התקין השר הממונה את תקנות העיריות (חתימה על מסמכים מסוימים), תשי"ט -1959 לפיהן הוגדרה "תעודה אחרת" שהסעיף חל עליה, בזו הלשון: