פסק-דין בתיק בג"ץ 5302/04

השופט א' גרוניס:

1.        עתירה זו מכוונת להביא לביטול הפקעה של שתי חלקות קרקע קטנות בירושלים.

2.        בחודש ינואר 1968, בעקבות מלחמת ששת הימים, פרסם שר האוצר הודעת הפקעה בהתאם לסמכותו לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור), 1943 (להלן - הפקודה). ההפקעה התייחסה לשטח של כ-485 דונם, אשר החלקות נשוא העתירה היוו חלק ממנו. אותה הפקעה הייתה חלק מהפקעות נרחבות שנעשו באותן שנים במטרה להרחיב את ירושלים. אין צורך לפרט את פרטי הנתונים לגבי כל אחת ואחת מן החלקות. יצוין עם זאת, כי קיימות מחלוקות עובדתיות מסוימות באשר לזכויות, בפרט לגבי אחת החלקות. הנתון המשותף שחובה לציינו הוא, כי בעלי הזכויות קיבלו פיצויים בגין ההפקעה. הטוענת לביטול ההפקעה לגבי חלקה אחת מבין השתיים (העותרת 1) רכשה את זכויותיה מן הבעלים המקוריים של הקרקע לאחר תשלום הפיצוי. זאת ועוד, הודעה על הקנייה למדינה, בהתאם לסעיף 19 לפקודה, ניתנה בשנת 1984. 

3.        דעתנו היא, כי דין העתירה להידחות. החלקות בהן מדובר מהוות חלק קטן מתוך הפקעה רחבת היקף. במיוחד כאשר עסקינן בהפקעה של שטחי קרקע נרחבים, אין לצפות שמימוש מטרות ההפקעה ייעשה תוך תקופה קצרה לגבי כל חלקה וחלקה בגדרו של השטח כולו. אכן, במקרה הנוכחי אין מדובר בתקופה קצרה אלא בתקופה ארוכה, ואולי אפילו ארוכה מאד, מאז פרסם שר האוצר את הודעת ההפקעה. גישתה של הפסיקה לגבי מקרים מעין אלה, בהם מבוקש לבטל הפקעה של חלקות קטנות מתוך שטחים נרחבים של הפקעה, היא כי הגם שחלפו שנים רבות אין די בכך על מנת להצדיק ביטול ההפקעה (ראו, בג"ץ 9332/01 לוינהרט נ' שר האוצר (לא פורסם) והאסמכתאות שם). לפיכך, אין צורך להידרש לנסיבות המיוחדות הנוגעות לזכויות של העותרים, ואף לא לשאלה מה הנפקות של קבלת הפיצויים על טענות העותרים לביטול ההפקעות.

4.        העתירה נדחית. העותרים יישאו בשכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח.

           ניתן היום, כ"ח בכסלו תשס"ו (30.12.05).

ש ו פ ט                                               ש ו פ ט                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.