פסק-דין בתיק ב"ל 32223-05-11

1.           המערער, יליד 1958, הגיש תביעה לנכות בגין מחלת הפוליו ממנה הוא סובל. בפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי פוליו) מיום 6.3.11 שדחתה את עררו בנימוק כי לא חלה במחלת הפוליו בישראל. הוועדה התכנסה בעקבות פסק דין שניתן על ידי בית דין זה.

טענות הצדדים

2.           לטענת בא כוח המערער טעתה הוועדה משדרשה מהמערער להמציא מסמכים נוספים היכולים לאשש את טענותיו. זאת, למרות האמור בפסק הדין לעניין זה ובהינתן שאין ברשותו מסמכים ואלה כבר בוערו. עוד הוסיף כי טעתה הוועדה בכך שעיינה וקבעה ממצאים על סמך תעודה רפואית שהומצאה לה מבית החולים שבו מצוי המערער במעקב. לטענתו, היה על הוועדה להתייחס אך ורק לתצהירים שהוצגו בפניה לפיהם חלה במחלת הפוליו בישראל ולא במרוקו. לפיכך ביקש כי בית הדין עצמו יקבע בהתאם לתצהירים כי המערער חלה בפוליו בארץ. לחלופין, ביקש לקבוע כי עניינו יוחזר לוועדה על מנת שתפעל על פי פסק הדין ותתייחס לתצהירים אלה, ולהם בלבד.

3.           לטענת המשיב לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, שעיינה בתצהירי המערער והחלטתה ניתנה לאחר שעיינה גם במסמך רפואי שהגיע לידיה שבו מתועד כי המערער חלה בגיל 4 בפוליו במרוקו. לפיכך ביקש כי הערעור ידחה.

דיון והכרעה

4.           לאחר שעיינתי בכל המסמכים שבתיק, ושמתי ליבי לכל טענות הצדדים, דעתי היא כי דין הערעור להידחות. להלן אפרט את נימוקי.

5.           עניינו של המערער הוחזר לוועדה  הרפואית לעררים בעקבות פסק דין שניתן ביום 20.1.11 בתיק ב"ל 5608-11-10 על ידי חברתי כב' הרשמת מוניקה מרגלית. בפסק הדין נקבע בהתאם להסכמת הצדדים כי על הוועדה להתייחס ל"תצהירים שצורפו ע"י המערערת לפיהם לכאורה פרצה המחלה בהיותו בארץ" ולשקול בשנית את עמדתה לאורם של תצהירים אלה.

6.           הועדה עיינה בתצהירים שהוגשו בפניה, כפי שנדרש ממנה בפסק הדין. בנוסף להם, עיינה הוועדה ב"גליון הערכת חולה POST POLIO" ישן ומצהיב שהגיע לידיה מבית החולים אסף הרופא. על גבי גליון זה נרשם מפורשות כי גילו של המערער בעת שלקה במחלה היה 4, דהיינו הוא לקה בה בשנת 1962, קודם לעלייתו ארצה בשנת 1963. עוד נרשם מפורשות ברובריקה אחרת באותו גליון כי המערער לקה במחלה במרוקו.

7.           המערער אינו מעלה כל טענה בעניין האותנטיות של אותו "גליון הערכת החולה" שהומצא לוועדה על ידי בית חולים אסף הרופא. לאחר שהוגש הגליון לבית דין זה, ביום 22.3.12, התבקש המערער להגיב לו. בתגובתו שהוגשה ביום 19.4.12 טען המערער אך ורק כי היה על הוועדה להתעלם לחלוטין מהמסמך שנמסר לה על ידי בית החולים, שכן בפסק הדין שהחזיר את הדיון לוועדה נקבע מפורשות בהסכמת הצדדים שאין צורך לחייב את המערער בהמצאת מסמכים נוספים, מעבר לתצהירים שהגיש.

8.           אין בידי לקבל טענה זו. איני מוצא כל פגם משפטי בכך שהוועדה ביקשה וקיבלה מבית החולים שבו מטופל המערער מסמך שעל פניו נחזה להיות מסמך מקורי, נייטרלי ואובייקטיבי, מסמך שלא הוכן לקראת הדיון, ושלגבי נכונותו לא מעלה המערער כל השגה. ההיפך הוא הנכון. לדעתי הוועדה היתה חוטאת לתפקידה לו הייתה עוצמת את עיניה ומתעלמת ממסמך זה, המדבר בעד עצמו. ברור בעיני שבהעדר כל השגה לגבי המסמך, צדקה הוועדה בהחלטתה להעדיף את האמור בו על פני תצהירי בני משפחה של המערער, שהוכנו לקראת ובמסגרת ההליכים שכבר התנהלו בענין זה בפני המוסד לביטוח לאומי, ושאליהם לא צורף כל מסמך או נתון אובייקטיבי אחר התומך באמור בהם.

9.           בטרם אחתום אציין שלא נעלמו מעיני שני פסקי הדין אליהם היפנה בא כוח המערער בטיעוניו, הראשון שניתן חברי כב' הנשיא (כתוארו אז) מיכאל שפיצר(ב"ל (ב"ש) 2612/08 חיים גויטענ' המוסד לביטוח לאומי(17.8.09)), והשני שניתן על ידי חברתי כב' השופטת הדס יהלום(ב"ל (ת"א) 3789/08 אסתר דודנ' המוסד לביטוח לאומי(25.2.09)). לדעתי, שניהם אינם רלוונטיים לצורך ההכרעה בתיק שלפנינו. באותן פרשות קבע בית דין זה כי בהעדר תיעוד רפואי פוזיטיבי לכך שהמערערים חלו בפוליו קודם להגיעם ארצה, יש מקום לאפשר למערערים שם להוכיח באמצעות תצהירים כי אכן חלו לאחר הגעתם. כל ההבדל בין אותן פרשות לבין המקרה שלפנינו, שבו קיים תיעוד רפואי פוזיטיבי, לגביו המערער אינו מעלה כל השגה, ממנו למדה הוועדה כי המערער חלה כשנה קודם לעלייתו ארצה.

10.         התוצאה איפוא היא כי הערעור נדחה. אין צו להוצאות.

ניתן היום,  א' אב תשע"ב, 20 יולי 2012, בהעדר הצדדים.