בפניי שתי תובענות שהוגשו על ידי בני הזוג האחד כנגד השנייה.
במסגרת התובענה המתוקנת שבתמ"ש 47919-11-14 שכותרתה "פסק דין הצהרתי, איזון משאבים
בין בני זוג ופירוק שיתוף" עתרה הגב' XXX (להלן: "האישה") לסעדים הבאים:
א. לחייב את מר XXX (להלן: "האיש") ליתן דו"ח מלווה בתצהיר תחת אזהרה בדבר כל הזכויות שיש לו ו/או הרשומות על שמו, ו/או המוחזקות עבורו אצל אחר/ים, ו/או שנתן במתנה לקרובי משפחתו הוא במשך שנות הנישואין.
ב. להצהיר על בטלות ההסכם נספח "א" לכתב התביעה ולקבוע שהצדדים שותפים שווה בשווה בכל הנכסים, כולל דירת המגורים של הצדדים ברחוב XXX בXXX, וכולל הכספים או הנכסים שיגולו במשפט או כאמור בסעיף א' דלעיל.
ג. לפרק את השיתוף בכל הנכסים המשותפים ו/או שיהיו שותפים כתוצאה מסעיף א', ב' לסעיף עתירות זה כשהפירוק ייעשה ביחס לכל הנכסים.
ד. ליתן כל סעד זמני או אחר כפי שיידרש בקשר לתביעה זו ונספחיה.
במסגרת התובענה שבתמ"ש 28406-10-15 עתר האיש לסעדים הבאים:
א. לפרק את השיתוף בדירת הצדדים ברחוב XXX בXXX, להורות על מכירתה למרבה במחיר ולהורות על חלוקת הכספים בין הצדדים בחלקים שווים בניכוי סך של 82,500 ₪ שהנם חלקו של האיש מקרן ההשתלמות שנמשכה על ידי האישה, ולחילופין להפקיד סכום זה בקופת בית המשפט עד לסיום כל ההליכים.
ב. להורות על חלוקת התכולה בדירה לעיל שבXXX בין הצדדים שווה בשווה.
ג. להורות כי מגיע לאיש מחצית מכל זכויותיה של האישה במקום עבודתה ממועד הנישואין (XX.87.XX) ועד למועד מתן הגט לרבות קרנות השתלמות, פנסיה , תוכניות חסכון וקופות גמל.
הרקע העובדתי והדיוני:
- האישה הגישה את תביעתה ביום 23.11.14 , וביום 15.03.15 הגישה כתב תביעה מתוקן.
- האיש הגיש תביעתו ביום 15.10.15.
- האיש והאישה נישאו זה לזה כדמו"י ביום XX.87.XX, כאשר במועד הנישואין האיש היה גרוש ואב לXXX ילדים שנולדו לו מאשתו הראשונה וכן לxxx XXX XXX XXXXXXXXXXX.
- במועד נישואי הצדדים, האיש היה כבן 41 שנים (יליד XXX), בעל עסק עצמאי לXXX וXXX, והתובעת היתה כבת 29 שנים (ילידת XXX).
- ביום 20.09.92 חתמו הצדדים על הסכם ממון, שאושר ביום 27.09.92 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע במסגרת תיק מ"א XXX (להלן: "הסכם הממון ו/או "ההסכם").
- בהסכם המשתרע על עמוד 1 צוין כי:
"הצדדים מצהירים כי הרכוש שיפורט להלן שייך ויהיה שייך לאשה בלבד:
- טלויזיה, וידאו, מקרר, מכונת כביסה, מיקרוגל (סלון ווילונות) כל הריהוט של חדרי
הילדים XXX וXXX.
- כל רכב שיהיה על שם האשה.
- סכום של שווי בשקלים לפי שער יציג של 30,000 דולר אמריקאי מכל הכספים שיעמדו לרשות 2 בני הזוג או של כל אחד מהם בנפרד או על שם הילדים, בכל צורת חיסכון שהיא בכל מוסד כל שהו לרבות כל הבנקים.
הצדדים מצהירים כי הרכוש שיפורט להלן שייך ויהיה שייך לבעל בלבד:
א. דירה בXXX לרבות תכולתה או כל רכוש אחר במקום הדירה.
ב. דירה בXXX לרבות תכולתה או כל רכוש אחר במקום הדירה.
ג. משרד בXXX לרבות תכולתה או כל רכוש אחר במקום המשרד.
ד. חנות בXXX לרבות תכולתה או כל רכוש אחר במקום החנות.
ה. רכב XXX או כל רכב אחר מסוג כל שהו שיהיה במקומו.
ו. כל הכספים שיעמדו לרשות 2 בני הזוג וילדיהם או כל אחד מהם בנפרד למעט סך של 30,000$ שיהיו שייכים לאשה.
- בדיון שהתקיים ביום 14.03.16 בקשו הצדדים להקפיא ההליכים המשפטיים נוכח פנייתם להליך טיפולי זוגי, אולם ההליך לא צלח.
- בדיון שהתקיים ביום 10.09.16 נתנו הצדדים את הסכמתם לפנות להליך של גישור בפני כבוד השופט בדימוס יעקב כהן, אולם הדבר לא צלח.
- בדיון שהתקיים ביום 19.09.16 נתנו באי כוח הצדדים את הסכמתם כי מועד הקרע לצורך איזון המשאבים הינו ה- 20.11.14.
- בהחלטותיי מיום 08.01.17 ומיום 23.10.17 לא נעתרתי לבקשת האישה למינוי אקטואר/רו"ח לבחינת טענתה בדבר הברחת נכסים וכספים על ידי האיש , תוך שקבעתי כי "טענת הברחת הנכסים הינה טענה עובדתית, שאינה מצריכה, למיטב הבנתי בשלב זה מינוי מומחה. משמדובר, כאמור, בטענה עובדתית, פתוחה הדרך בפני המבקשת להוכיח טענותיה בראיות, לרבות חקירתו הנגדית של המשיב תוך הצגת המידע המצוי בידיה, כטענתה, בפני המשיב. אין מקום אף למינוי מומחה בטרם הוכרעה טענה עובדתית בדבר הברחת נכסים".
- בדיון שהתקיים ביום 26.03.17 הודיעו באי כוח הצדדים כי הוגשו על ידם תצהירי עדות בהמשך להחלטה קודמת של ביהמ"ש, וכי הם מבקשים לקבוע התובענות לשמיעת ראיות.
- ישיבת ההוכחות התקיימה ביום 27.11.17 וביום 29.11.17, מטעם האישה העידה האישה בלבד ומטעם האיש העידו האיש בלבד.
- ביום 23.10.17 נעתרתי לבקשת האישה למינוי מומחית להשוואת כתבי יד נוכח טענתה של האישה כי האיש זייף חתימתה על גבי שני מסמכים. המומחית התבקשה לחוות דעתה האם החתימה על הבקשה למתן פסק דין הצהרתי אשר הוגש לבית המשפט המחוזי ביום 1.10.1992 ועל גבי גב שיק על סך 210,824 ₪, הינן חתימותיה של האישה.
- ביום 07.06.18 נעתרתי לבקשת האישה למינוי מודד מוסמך ביחס לבית בו התגוררו הצדדים במהלך שנות חיי נישואיהם שברח' הXXX בXXX. המודד התבקש להגיש לבית המשפט תשריט עדכני בדבר שטח הנכס כיום.
- סיכומי ב"כ האישה הוגשו ביום 12.12.18, סיכומי ב"כ האיש הוגשו ביום 26.02.19 וסיכומי התשובה הוגשו ביום 04.03.19.
הסכם הממון:
- הצדדים חלוקים באשר לתוקפו של ההסכם שכאמור אושר על ידי בית המשפט המחוזי ביום 27.09.92.
לשיטת האישה אין להסכם תוקף אף ביחס לנכסים המפורטים בו , בעוד שלטענת האיש יש ליתן להסכם תוקף תוך שהוא קובע מפורשות כי אין לאישה כל חלק ב 4 נכסי נדל"ן:
א. דירה בxxx בXXX.
ב. בית בXXX בXXX.
ג. משרד שבXXX בXXX.
ד. חנות בXXX בXXX.
- לטענת האישה אין האיש יכול להסתמך על הסכם הממון, שכן הצדדים שינו את הסכם הממון על ידי התנהגות, לא נהגו בכלל לפי ההסכם, תוך שהאיש הטעה את האישה ונהג כאילו ההסכם לא קיים והוא למראית עין בלבד.
האיש הטעה את האישה לגבי תוכנו של הסכם הממון כשאמר לה שההסכם נעשה רק כדי להפיס את דעת אביו אשר הלווה להם כספים לצורך רכישת הבית ברחוב הXXX בXXX, ומאחר ומדובר בהסכם למראית עין בלבד הרי שהסכם זה בטל לפי חוק החוזים.
הסכם הממון לוקה בהטעיה מכוונת מצד האיש אשר הובילה את האישה להאמין כי אין בהסכם לא כלום. ההסכם מהווה עושק כלפי האישה ונוגד את תקנות הציבור. ההסכם נוסח על ידי עורך דין XXX שייצג את האיש במהלך גירושיו מאשתו הראשונה וגם ייצג את האיש בהליכים הראשונים בתיקים שבכותרת פסק דין זה.
הסכם הממון לוקה בחוסר תום לב מצד האיש אשר רימה לא רק את האישה אלא גם את בית המשפט שאישר את ההסכם, ודינו להתבטל.
עין מקצועית לא ראתה הסכם ממון כזה, לא רק מחמת קיצורו אלא גם מחמת אי בהירותו והעדר כל סממן של הדדיות בו.
כן טענה האישה כי המומחית להשוואת כתבי יד הגב' XXX, אשר הגישה חוות דעתה בהתאם להחלטת ביהמ"ש, איששה את טענת האישה כי החתימה שנחזית להיות כחתימתה על הבקשה המשותפת לבית המשפט לאישור הסכם הממון, איננה חתימתה ולמעשה זויפה על ידי האיש.
- לטענת האיש הסכם הממון תקף, שכן הוא נחתם על ידי הצדדים ואושר על ידי בית המשפט המחוזי כדין, וזאת לאחר ששני הצדדים הצהירו כי הם קראו את הסכם הממון והבינו את תוכנו ואת משמעותו. אין להתעלם מכך שההסכם נחתם שעה שהאיש כבר התגרש מאשתו הראשונה ולאחר שהיו לו ילדים מנישואיו הקודמים.
מטרתו העיקרית של הסכם הממון היתה להגן על הרכוש שצבר האיש טרם הנישואין לאישה וכן על הדירה שאבי האיש העביר לו במתנה במהלך הנישואין. יש לדחות מכל וכל את טענות האישה כי מדובר היה בהסכם למראית עין, הסכם הממון מעולם לא בוטל ואף לא בהתנהגות הצדדים.
טענות האישה הועלו בשיהוי רב של למעלה מ- 22 שנים.
הסכם הממון משקף בעיקרו ממלא את המצב המשפטי שלפיו רכוש מלפני הנישואין, כמו גם רכוש שהתקבל במתנה במהלך הנישואין, אינו אמור להיות מאוזן בין בני הזוג, ומשכך בוודאי שאין בהסכם הממון משום קיפוח האישה או הסדר יוצא דופן.
- לאחר שעיינתי באשר הוגש בתיק ושמעתי את הצדדים , מצאתי כי דין טענותיה של האישה בכל הקשור להסכם הממון ולתוקפו להידחות , וכי הסכם הממון תקף ומחייב את הצדדים.
טענת הפגמים בכריתה:
- אין מחלוקת עובדתית כי הסכם הממון אושר בבית המשפט המחוזי ביום 27.09.92, וזאת לאחר שהצדדים עצמם התייצבו בפני כבוד השופט בנאי , תוך שכבוד השופט בנאי ציין בפרוטוקול הדיון ביחס לצדדים כי "קראנו את ההסכם והבנו את משמעותו".
יוער כי ביום 01.03.15 הגיש בא כוח האישה הודעה לתיק כי האישה אינה עומדת על טענתה בדבר ביטול ההסכם מחמת פגמים באישורו בבית המשפט המחוזי.
- הצדדים התייצבו בפני כבוד השופט בנאי לצורך אישור ההסכם , עת היתה האישה כבת 32 שנים וXXX בהשכלתה.
בשים לב לגיל האישה והשכלתה במועד החתימה , חזקה כי חתמה על הסכם הממון לאחר שקראה אותו ולאחר שהבינה את משמעותו , וכפי שהדבר עולה גם בפרוטוקול שנערך ונחתם על ידי כבוד השופט בנאי.
ראה לעניין זה גם עדותה של האישה במהלך חקירתה הנגדית בעמ' 52 לפרוטוקול מיום 27.11.19 שורות 22-25 עת עומתה עם הכתוב בפרוטוקול שהתנהל בפני כבוד השופט בנאי.
לעניין זה יפים גם דברי כבוד השופטת בן פורת בברע"א 359-85 כי:
"ספק בליבי, אם לאחר קבלת אישור להסכם ממון בין בני זוג במעמד של שופט (בלי שערערו על פגם שנפל בהליך האישור) יכול בן זוג להישמע בטענה, שכרת את ההסכם בניגוד להצהרתו, מרצונו הטוב והחופשי. אם נגרוס אחרת, תתרוקן לכאורה מתוכנה, הדרישה לאישור כזה, הבא לפי עצם טיבו וטבעו, להבטיח, שבני הזוג יבינו היטב את תוכן ההסכם, ויסכימו לו מרצון".
- אין להתעלם מכך כי האישה "נזכרה" לטעון טענותיה ביחס להסכם רק בחלוף כ- 22 שנים מאז אישורו על ידי ביהמ"ש המחוזי, ושיהוי ניכר זה, פועל כנגדה.
ככל שאכן האישה סברה כי חתמה על ההסכם מבלי לקרוא ומבלי להבין את תוכנו, ומתוך טעות והטעיה, כי אז מצופה היה כי תפעל בעניין זה בסמוך לאחר אישור ההסכם ותוך זמן סביר, ובוודאי שלא בחלוף 22 שנים (ראה לעניין זה גם סעיף 20 לחוק החוזים).
- נתתי אמון בגרסת האיש, אשר עולה בקנה אחד עם ההסכם עצמו, כי ההסכם תוקן בכתב יד ע"פ בקשת האישה – הוספו פרטים שהיו שייכים לאישה והסכום שתקבל האישה ע"פ ההסכם הוגדל מ- 20,000$ ל- 30,000$. ראה לעניין זה עדות האיש בעמ' 79 שורות 12-19 לפרוטוקול מיום 29.11.17).
התיקונים שנעשו בכתב יד ע"ג ההסכם הינם לטובת האישה, ואף אם מדובר לכאורה בתיקונים לא משמעותיים ביחס למכלול הנכסים כטענת האישה, הרי שיש להניח כי הם היו תוצאה של דרישת האישה.
ברי, אפוא, כי האישה היתה שותפה להסכם, הבינה את תוכנו ומשמעותו ואף עמדה על זכותה לערוך בו תיקונים לטובתה. אינני מקבל את הסברה הקונספירטיבי של האישה כי האיש עשה השינויים בהסכם וזאת כדי להכשיר תביעתו בעתיד (ראה לעניין זה דברי האישה בעמ' 54 לפרוטוקול מיום 27/11/17 שורות 12-13).
האמור לעיל עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 10 לתצהיר עדותו של האיש מיום 21.03.17 לפיו האישה חתמה על ההסכם תוך שהיא מודעת לתוכנו גם בשים לב לכך שבמועד החתימה על ההסכם ואישורו היא היתה כבת 32 שנים ובעלת השכלה בתחום ההוראה.
ההסכם אף כולל סעיף לפיו "כל רכב שיהיה על שם האישה" יהיה רכוש השייך לאישה, וברי כי סעיף זה נכלל בהסכם, בין היתר, על פי בקשת האישה.
- טענת האישה כי האיש זייף את חתימתה בבקשה למתן פסק דין הצהרתי מיום 01.10.92 בתיק מ.א XXX (נספח ב' לתצהיר עדות האישה מיום 14.02.17), אינה רלוונטית לתוקפו של ההסכם עצמו ולאישורו על ידי ביהמ"ש המחוזי ביום 27.09.92, שכן אין מחלוקת כי ההסכם נחתם על ידי הצדדים עצמם ואושר בנוכחותם על ידי כבוד השופט בנאי, וכל זאת קודם להגשת אותו מסמך.
מעבר לכך, צודק ב"כ האיש כי בחוות דעתה מציינת המומחית לכתבי יד כי ביחס לחתימת האישה על המסמך הנ"ל "קיימת אפשרות" שאין מדובר בחתימתה. בנספח הנוסחים שצירפה המומחית לחוות דעתה מבהירה המומחית כי עת ציינה כי "קיימת אפשרות" כי אין מדובר בחתימת האישה היא "אינה שוללת את האפשרות שהכתב שבמחלוקת..." נכתב על ידי האישה חרף אי ההתאמות שנמצאו.
- גם טענת האישה להברחות כספים על ידי האיש בסכומים גדולים במהלך שנות חיי הנישואין, אינה רלוונטית לנכסים הספציפיים ואשר צויינו בהסכם, ואין לדידי בטענה בדבר הברחת כספים כדי לבטל ההסכם, שהרי הברחת הכספים, ככל שבוצעו לשיטת האישה, נעשו לאחר החתימה על ההסכם.
ככלל ההסכם אינו מתייחס לנכסים עתידיים אשר יצברו בני הזוג במהלך חיי הנישואין, והוא מתייחס בעיקרו ובאופן ספציפי לארבעה נכסי נדל"ן אשר היו קיימים במועד החתימה על ההסכם.
כפי שיפורט בהמשך פסק הדין, אכן מהראיות שבאו בפני עלו תמיהות ותהיות ביחס להתנהלות הכספית של האיש, אך הדבר יכול ויהיה רלוונטי עת יידרש ביהמ"ש לבצע איזון כולל ובכלל נכסי הצדדים אשר צברו במהלך חיי הנישואין (למעט הנכסים המפורטים בהסכם) ולצורך בחינת הפעלת סעיף 8 (1) או 8(2) לחוק יחסי ממון, אך כאמור אינו רלוונטי לתוקפו של ההסכם עצמו ולארבעת נכסי הנדל"ן שצוינו בו.
טענת ההסכם למראית עין:
- אינני מקבל את טענת האישה כי הסכם הממון הינו בבחינת הסכם למראית עין ועל כן הוא בטל.
אינני מקבל את טענת האישה כי חתימתה על ההסכם הושגה בטענות שווא ובהטעיה עת האיש אמר לה כי ההסכם נועד רק כדי להרגיע את אביו, שבאותו זמן הלווה להם כספים לצורך רכישת הבית ברח' הXXX בXXX ושאין לו כביכול כל משמעות מעבר לכך (ראה סעיף 8 לכתב התביעה המתוקן).
- משהגעתי לכלל מסקנה כי הסכם הממון אושר לאחר שהאישה קראה והבינה את משמעותו, כמפורט בפרוטוקול כבוד השופט בנאי, ברי כי העובדה כי הסכם הממון מתייחס גם לנכסים נוספים מלבד הדירה בXXX בXXX, לא מתיישבת עם טענת האישה כי נאמר לה על ידי האיש כי ההסכם נועד לרצות דעת אביו ביחס לדירה שברחוב הXXX בXXX.
ככל שהסכם הממון, כטענת האישה, היה בבחינת הסכם למראית עין בין הצדדים ועבור אביו של האיש אשר הלווה כספים לאיש לצורך רכישת הדירה בXXX בXXX, הרי שההסכם היה צריך להתייחס לדירה בXXX בXXX בלבד, ובוודאי שלא לנכסים אחרים (כפי שמפורטים בו).
- מקובלת עלי עמדת האיש כי מטרתו העיקרית של הסכם הממון היתה להגן על הרכוש שצבר טרם נישואיו לאישה (בשים לב לכך שאלו היו נישואיו השניים), וכן להגן על הדירה שאביו העביר לו במתנה במהלך השנים הראשונות לנישואיו לאישה.
כאמור האיש והאישה נישאו זל"ז כאשר לאיש אלו היו נישואין שניים , והרצון שלו להגן על רכוש שצבר טרם נישואיו השניים (למרות שממילא אינו בר איזון) מתחזק גם על רקע ניסיונו מהליך הגירושין הראשון עת נאלץ לטענתו לחלוק עם אשתו הראשונה רכוש שצבר טרם נישואיו עמה. ראה לעניין זה עדות האיש בעמ' 76 שורות 13-26 לפרוטוקול מיום 29.11.17.
לאור האמור לעיל, ומאחר וההסכם בעיקרו מתייחס לארבעה נכסי נדל"ן בלבד, ואינו חל על רכוש אחר אשר צברו בני הזוג במהלך חיי הנישואין (למעט כל רכב שיהיה על שם האישה), אינני מקבל את טענת האישה כי עסקינן בהסכם חריג אשר עשק אותה.
- בבסיס טענת האישה בדבר הסכם למראית עין, עומדת הלוואה אשר לטענתה נתן אבי האיש לצורך רכישת הדירה ברחוב הXXX בXXX. טענתה זו של האישה בדבר הלוואה כביכול לא נתמכה בכל ראיה חיצונית, ונראה כי נטענה לחלל האוויר בעלמא, תוך שמלבד טענה כללית לא ידעה האישה למסור כל פרטים בדבר אותה הלוואה נטענת (ראה לעניין זה שורה 29 בעמוד 50 ושורות 22 ו- 29 בעמוד 51 לפרוטוקול מיום 29.11.17).
כמו כן האישה לא ידעה להסביר כיצד לטענתה נרכשה הדירה על ידי הצדדים ממשאבים משותפים תקופה קצרה לאחר הנישואין כאשר לשיטתה לא היה להם כסף נזיל (ראה עמ' 49 שורה 27 לפרוטוקול מיום 27.11.19).
- מעדויות הצדדים עולה כי ההסכם לרכישת הדירה ברחוב הXXX בXXX נחתם בין אביו של האיש לבין המוכרים, וכי הדירה נרשמה עם רכישתה ע"ש אבי האיש (אם כי לטענת האישה לא ידעה על כך וסברה כי הדירה נרשמה בתחילה על שמה וע"ש האיש).
האמור לעיל מאשש את טענת האיש כי הדירה נרכשה על ידי אביו ועבור אביו, ובהמשך העביר לו אביו את הדירה במתנה.
תמוהה ולא מובנת גרסת האישה כי סברה שהדירה ברחוב הXXX בXXX נרשמה על שמה ועל שם האיש מיד עם רכישתה, כאשר לשיטתה היא לא חתמה על הסכם מכר כזה (ראה לעניין זה עמ' 49 לפרוטוקול שורות 8-9 לפרוטוקול מיום 27.11.17).
יתרה מזו, האישה בחרה שלא להעיד את מוכרי הדירה והדבר פועל כנגדה. הימנעותה של האישה מלזמן לעדות את מוכרי הדירה מחזקת את טענת האיש כי הדירה אכן נרכשה מלכתחילה על ידי אביו ועבור אביו ובהמשך הועברה אליו במתנה (ראה לעניין זה עדות האישה בעמ' 49 שורות 11-16 לפרוטוקול מיום 27.11.17).
טענת שינוי ההסכם מכוח התנהגות הצדדים:
- לא מצאתי לקבל את טענת האישה כי ההסכם שונה נוכח התנהגות הצדדים במהלך חייהם המשותפים, ואבהיר.
- טרם אתייחס לגופה של הטענה, אכן צודק ב"כ האיש בסיכומיו כי טענת האישה בדבר "ביטול ההסכם מכוח ההתנהגות הצדדים" אינה יכולה לדור יחדיו עם טענתה בדבר "הסכם למראית עין", וזאת נוכח תקנה 72 (ב) לתקנות סד"א. אכן מדובר בשתי טענות הסותרות זו את זו, שכן אם מדובר בהסכם למראית עין כטענת האישה ולא היה לו כל תוקף מחייב (טענה שכאמור מצאתי לדחותה), הרי שהצדדים לא היו צריכים לשנותו במהלך חיי הנישואין.
- אכן הפסיקה מכירה באפשרות כי הסכם ממון ישונה בהתנהגות המאוחרת לו, וברי כי הדבר צריך להבחן בזהירות ומתוך נקודת המוצא כי יש לכבד הסכם , לא כל שכן הסכם שאושר בבית המשפט, ולהגן על הוודאות הכלכלית של בני הזוג עת חתמו על הסכם.
לדידי במקרה שעסקינן בנישואין שניים כשכל תכליתו של ההסכם לשמור על רכושו של מי מבני הזוג אשר צבר מנישואיו הראשונים ואשר קיבל במתנה מהוריו, יש לבחון את הטענה בדבר שינוי הסכם מכוח התנהגות בזהירות רבה יותר.
הגם שנטל ההוכחה בדבר שינוי הסכם מכוח התנהגות מוטל על בן הזוג הטוען טענה זו, הרי שעת עסקינן בנישואין שניים, להבנתי, עסקינן בנטל הוכחה מוגבר יותר.
לאחר שעיינתי באשר הוגש בתיק ושמעתי את הצדדים שבפניי מצאתי כי האישה לא הרימה את נטל ההוכחה הנדרש, לא כל שכן את נטל ההוכחה המוגבר, באשר לטענתה כי ההסכם שונה או בוטל מכוח התנהגות הצדדים במהלך חיי הנישואין.
- העובדה כי במרוצת השנים רכשו הצדדים שתי דירות בXXX ורשמו אותן על שם שניהם, אינה מלמדת על רצון לבטל ההסכם ו/או לשנותו, אלא דווקא מחזקת אותו. שכן ובניגוד לנכסים שפורטו בהסכם, כאשר הצדדים רכשו נכסי נדל"ן במהלך חיי הנישואין וביקשו לראותם כנכסים משותפים הם דאגו כי יירשמו על שם שניהם ובחלקים שווים.
- העובדה כי הצדדים ניהלו חשבון בנק משותף במהלך חיי הנישואין אין בה די כדי שאסיק מכך כי הצדדים מכוח התנהגותם ביטלו את ההסכם, שכאמור כל מטרתו היתה להגן על נכסי האיש אשר צבר טרם נישואיי השניים ואשר קיבל במתנה מאביו במהלך הנישואין.
העובדה כי הצדדים נהלו חשבון בנק משותף אליו נכנסו הכנסות האיש והאישה מעבודתם במהלך חיי הנישואין, אינה מלמדת על ביטולו של ההסכם ו/או על שינויו, ואין בה די כדי ללמד על רצון האיש לשתף את האישה בארבעת נכסי הנדל"ן אשר צויינו מפורשות בהסכם כנכסיו שלו בלבד.
יתרה מזו, אין להתעלם מטענת האיש כי עובר לחתימת ואישור ההסכם, הרי שהצדדים נהלו חשבון בנק משותף אליו הכניסו את הכנסותיהם, ומשכך אין בניהול החשבון המשותף משום התנהגות חדשה של הצדדים לאחר החתימה על ההסכם.
ההסכם נחתם ואושר על ידי ביהמ"ש מספר שנים לאחר נישואי הצדדים , כאשר הצדדים כבר מנהלים חשבון בנק משותף מראשית נישואיהם. למרות ניהול חשבון הבנק המשותף בחרו הצדדים לחתום על ההסכם הכולל הפרדה רכושית ביחס לארבעה נכסי נדל"ן, וברי שאין בניהול החשבון המשותף כדי לבטלו ו/או כדי לשנותו. הצדדים למעשה נתנו בכך את הסכמתם שלא יהא בניהול חשבון הבנק המשותף במהלך שנות הנישואין משום עילה לשינוי ו/או ביטול ההסכם (ראה לעניין זה סעיף 15 לתצהיר עדותה של האישה מיום 14.02.17).
הבית ברח' XXX בXXX:
- בהתאם לאמור בהסכם, הרי שהבית ברחוב הXXX בXXX שייך לאיש בלבד. משדחיתי את בקשת האישה לביטול ההסכם, ומשקבעתי כי ההסכם אשר אושר בביהמ"ש המחוזי תקף, הרי שאין לאישה כל זכות בבית, וזאת לא מכוח חוק יחסי ממון ולא מכוח הדין הכללי.
יחד עם זאת, יודגש כי ההסכם שותק ביחס להשבחות שיבוצעו בבית במרוצת חיי הנישואין, ובהתאם לאמרו בפסק דיני בתמ"ש 43199-06-11 (פורסם במאגרים), ניתן לראות בהשבחה שנעשתה בבית המגורים משום נכס בר איזון וזאת להבדיל מהבית עצמו.
לטענת האישה (ראה סעיף 24 א לתצהיר עדותה הראשי) בוצעו במהלך חיי הנישואין שיפוצים והרחבה בבית מהחשבון המשותף בסך של כ 600,000 ₪, בעוד שלטענת האיש (ראה סעיף 48 לתצהיר עדותו הראשית) סך כולל השיפוצים שנעשו בבית במרוצת החיים המשותפים לא מגיע לכדי 100,000 ₪.
- הגם שהצדדים עצמם חלוקים ביחס להיקף ההשקעות שבוצעו בבית במרוצת חיי הנישואין ולאחר החתימה על ההסכם (ראה גם סעיף 8 ט לסיכומי האישה וסעיף 78 לסיכומי האיש), טוב עשה ב"כ האיש בסיכומיו (בהמשך להסכמת בא כוחו הקודם כמפורט בעמ' 5 שורות 4-5 לפרוטוקול מיום 02.06.15) עת נתן הסכמתו לכך שהאישה זכאית למחצית שווי ההשבחות בבית.
- אשר על כן, הנני קובע כי השבחת הבית ברחוב הXXX בXXX הנובעת מן השיפוצים ו/או תוספות הבניה שנעשו בו במהלך תקופת השיתוף (ממועד הנישואין ועד למועד הקרע), הינו נכס בר איזון (להבדיל מההשבחה הנובעת מעליה בשוק הנדל"ן, שווי הקרקע וכו'), ולאישה מגיע מחצית שווי ההשבחה.
המשרד ברח' XXX בXXX:
- בהתאם לאמור בהסכם, הרי שנכס הנדל"ן שברחוב XXX בXXX שייך לאיש. משדחיתי את בקשת האישה לביטול ההסכם ומשקבעתי כי ההסכם תקף, הרי שאין לאישה כל זכות בנכס הנ"ל, וזאת לא מכוח חוק יחסי ממון ולא מכוח הדין הכללי.
כאמור, ההסכם שותק ביחס להשבחות שיבצעו במשרד במרוצת חיי הנישואין, ובהתאם לאמור בפסק דיני בתמ"ש 43199-06-11, ניתן לראות בהשבחה שנעשתה במשרד משום נכס בר איזון להבדיל מהמשרד עצמו.
לטענת האישה (ראה סעיף 24 ב לתצהיר עדותה) נבנתה במהלך חיי הנישואין ומכספים משותפים יחידת מגורים הצמודה למשרד בשווי של כ 300,000 ₪ וכן בוצע שיפוץ כללי במשרד. לטענת האיש (ראה סעיף 49 לתצהיר עדותו הראשי) במהלך חיי הנישואין אכן הוספה יחידת דיור קטנה בצמוד למשרד אולם זו השביחה את שווי המשרד בלא יותר מ -100,000 ₪.
הגם שהצדדים חלוקים ביחס להיקף ההשקעות שבוצעו במשרד במרוצת חיי הנישואין, הרי שאין מחלוקת כי אכן בוצעה בנכס זה השבחה.
- אשר על כן , וביחס למשרד שברחוב XXX בXXX הנני קובע כי השבחת המשרד הנובעת מן השיפוצים ו/או תוספות הבניה שנעשו בו במהלך תקופת השיתוף, הינו נכס בר איזון (להבדיל מהשבחה הנוסעת מעליה בשוק הנדל"ן, שווי הקרקע וכו'), ולאישה מגיע מחצית שווי ההשבחה.
דירה בדרך XXX בXXX:
- בהתאם לאמור בהסכם, הרי שהדירה בXXX שייכת לאיש בלבד, ולאור האמור לעיל, ומשקבעתי כי ההסכם שריר וקיים, הרי שאין לאישה כל זכות בנכס נדל"ן זה, וזאת לא מכוח חוק יחסי ממון ולא מכוח הדין הכללי.
- לטענת האישה כמפורט בסעיף 25 לתצהיר עדותה הראשית, הגם שדירה זו נרכשה על ידי האיש לפני מועד הנישואין, הרי שבמהלך הנישואין השקיעו הצדדים בדירה כספים משותפים בשתי פעימות ובסך כולל של 100,000 ₪. ההשקעה הראשונה בסך של 50,000 ₪ היתה לצורך ביצוע עבודות חיזוק חיצוניות של הבניין בהתאם לתוכנית לחיזוק יסודות הבניין שאושרה על ידי העירייה וכל דיירי הבניין חוייבו לשלם בגינה. ההשקעה השנייה היתה כשלושה חודשים לאחר שעזבה את הבית בXXX, עת ביצע האיש שיפוץ כולל ומשמעותי בדירה לרבות החלפת קרמיקה במטבח הדירה, החלפת כלים סניטריים, ריצוף חדש בכל הדירה, הריסת ובניית קירות לצורך הפיכתה מדירת ארבעה חדרים לדירת שלושה חדרים, והוספת שירותים ומקלחת באחד מחדרי השינה.
לטענת האיש כמפורט בסעיף 52 לתצהיר עדותו הסכומים ששולמו בפעימה הראשונה בגין שיפוץ הבניין עמדו על סך של כ- 20,000 ₪ בלבד ושולמו מתוך כספי השכירות שהתקבלו בגין השכרת הדירה, שכן היא היתה מושכרת כל השנים והניבה דמי שכירות. השיפוץ המאוחר יותר נעשה בחודש אפריל 2015, דהיינו לאחר מועד הקרע, ובנו מנישואיו הראשונים XXX, לו הוא מייעד את הדירה, נשא בעלות השיפוץ.
- ביחס להשקעה הראשונה שנעשתה במבנה של הדירה XXX ומשאין מחלוקת כי הדירה בXXX הושכרה במשך כל השנים והניבה דמי שכירות ולאור ההסכם ומאחר ודירה זו נרכשה על ידי האיש טרם הנישואין, מצאתי לקבל את טענת האיש כי אין בהשקעה הראשונה שבוצעה בדירה כדי ליתן לאישה כל זכות או חלק בהשבחתה או בהשקעה שנעשתה בה.
הצדדים אינם חלוקים כי ההשקעה השנייה והמאוחרת בדירה בXXX נעשתה לאחר מועד פרידתם, ולמעשה לאחר מועד הקרע. ככלל כספים שהוציא מי מבני הזוג לאחר מועד הקרע אינם ברי איזון, והטוען אחרת עליו הראיה. האישה לא הוכיחה טענתה כי כספי ההשקעה בדירה בXXX לאחר מועד הקרע מקורם בכספי הצדדים אשר נצברו במהלך חיי השיתוף, ונמנעה מלזמן לעדות את בנו של האיש XXX, וזאת למרות טענת האיש כי הכספים הושקעו על ידי בנו XXX, לו הוא מייעד את הדירה. משכך מצאתי לדחות את טענת האישה כי יש בהשקעה השנייה שבוצעה בדירה בXXX לאחר מועד הקרע כדי ליתן לה כל זכות או חלק בהשבחתה או בהשקעה שנעשתה בה.
חנות ב XXX בXXX:
- בהתאם לאמור בהסכם, הרי שהחנות שייכת לאיש בלבד, ולאור האמור לעיל, ומשקבעתי כי ההסכם שריר וקיים, הרי שאין לאישה כל זכות בנכס נדל"ן זה, וזאת לא מכוח חוק יחסי ממון ולא מכוח הדין הכללי.
יצויין כי ביחס לנכס זה לא נטענה כל טענה באשר להשקעות שבוצעו בו במהלך השנים.
דירה ברחוב XXX בXXX:
- אין מחלוקת כי הדירה בXXX נרכשה על ידי הצדדים ורשומה על שם שני הצדדים בחלקים שווים, והצדדים מעריכים את שוויה בכ- 3 מיליון ₪.
- טרם אדרש לעתירת האיש לפירוק השיתוף בדירה בXXX אציין כי בשים לב לחלקה של האישה בדירה זו ונוכח שוויה, ובשים לב לזכויותיה אשר צברה במקום עבודתה במהלך שנות חיי הנישואין (שככל הנראה כוללים זכויות בפנסיה תקציבית מXXX), אינני מקבל את טענת האישה כי ההסכם אשר נחתם על ידי הצדדים ואשר אושר בבית המשפט המחוזי הותיר אותה חסרת עתודה כלכלית לאחר הפרידה.
- נוכח התמשכות ההליכים וזכותו הקניינית של האיש בדירה המשותפת ברחוב XXX בXXX, מצאתי לקבל בקשת האיש להורות על פירוק השיתוף בדירה בXXX, ועל כן הנני מורה כדלקמן:
ניתן בזה צו לפירוק השיתוף בדירת הצדדים שברחוב XXX בxxx (להלן: "הדירה").
פירוק השיתוף בדירה ייעשה בדרך של מכירתה לכל המרבה במחיר, כשאין מניעה לכך שמי מהצדדים יהא בגדר מי שיעלה את ההצעה הגבוהה ביותר שאז הוא ירכוש את זכויות הצד שכנגד בדירה.
התמורה אשר תיוותר ממכירת הדירה, לאחר סילוק הוצאות המכירה ושכר טרחת כונסי הנכסים, תחולק בין הצדדים בחלקים שווים ביניהם.
באי כוח הצדדים עוה"ד מיכאל טאוסינג ודן מלכיאלי, יפעלו ככונסי נכסים לביצוע מכירת הדירה וחלוקת התמורה בין הצדדים כמפורט לעיל.
- תכולת הדירה בXXX תחולק בין הצדדים בשיטת שתי הרשימות ובפיקוחם וניהולם של כונסי הנכסים.
- לא מצאתי להיעתר לבקשת האיש כמפורט בתביעתו להעביר לו (או לעכב) את הסך של 82,500 ש"ח מחלקה של האישה שיתקבלו מכספי התמורה (בגין קרן ההשתלמות שלטענתו משכה האישה), וזאת מאחר שבקשתו זו של האיש צריכה להיבחן במסגרת איזון של כלל נכסי בני הזוג (ראה התייחסותי לכך גם בהמשך פסק הדין).
איזון המשאבים, טענת האישה בדבר הברחות כספים ועתירתה בסיכומיה לחיוב האיש בסך של
30,000$:
- הגם שכותרת כתב התביעה המתוקן שהוגש על ידי האישה כולל "איזון משאבים בין בני זוג" בחרה האישה במסגרת כתב תביעתה שלא להתייחס כלל לזכויות הפנסיוניות והסוציאליות אשר צברה במשך שנות חיי הנישואין במסגרת עבודה כxxx בXXX.
לא נעלם מעיני כי במסגרת כתב ההגנה שהגישה האישה כנגד התובענה שהגיש האיש בו עתר לחלקו בזכויותיה של האישה במקום עבודה, טענה האישה כי האיש אינו זכאי לכך, בין היתר, מכוח סעיף 8 לחוק יחסי ממון ונוכח הברחת הכספים שביצע האיש במהלך חיי הנישואין. אך לדידי אין באמור בכתב ההגנה של האישה כדי לפטור האישה עת הגישה תביעתה שכותרתה גם "איזון משאבים בין בני זוג" להתייחס באופן מפורש גם לזכויותיה אשר צברה במהלך שנות עבודתה.
יודגש כי חוק יחסי ממון אינו מאפשר איזון בנכס ספציפי אלא מתייחס לאיזון בכלל נכסי בני הזוג.
יתרה מזו, לא ניתן לבחון ברצינות המתבקשת את בקשתה של האישה במסגרת כתב ההגנה להפעלת סעיף 8 לחוק יחסי ממון ביחס לזכויות אשר צברה במקום עבודתה, מבלי שמיוזמתה תחשוף את שווי כלל זכויותיה (לרבות שווים המהוון) הכוללות, ככל הנראה, פנסיה תקציבית מXXX. כידוע על פי הפסיקה, הפעלת סעיף 8 לחוק יחסי ממון תעשה בזהירות, ולדידי בית המשפט לא יכול לבחון את הפעלת הסעיף, וזאת בטרם יעמוד בפניו שווי כלל נכסי בני הזוג ברי האיזון.
- הגם שבמסגרת כתב תביעתו עתר האיש לאיזון זכויותיה של האישה אשר צברה במסגרת עבודתה במהלך שנות הנישואין, בחר האיש שלא להתייחס כלל וכלל לזכויותיו שלו ובעיקר לשווי עסקו הכולל XXX וXXX (ראה לעניין זה דברי האיש בעמ' 80 שורות 17-13 לפרוטוקול מיום 29.11.17 כי שווי עסקו כולל מוניטין כ- 120,000 ₪ להבדיל מטענת האישה בדבר שווי של כמיליון ₪).
כאמור לעיל, חוק יחסי ממון האיזון צריך ויעשה במכלול הנכסים ברי האיזון ולא בנכס ספציפי.
- יתרה מזאת, חרף הניהול הממושך של התובענות והבקשות הרבות שהוגשו בו, לא הגישה האישה כל בקשה למינוי מומחה אשר יישום את שווי עסקו של האיש בתקופת השיתוף, ולא התייחסה לכך כלל בסיכומיה.
אכן בדיון שהתקיים ביום 08.01.17, ותוך כדי דיון בבקשת האישה למינוי מומחה לבחינת הברחת הכספים שלטענתה בוצעו על ידי האיש, העלה ב"כ האישה לראשונה ובקצרה את עניין מינוי מומחה להערכת שווי עסקו של האיש, אולם וכאמור לעיל בקשה מסודרת בעניין זה לא הוגשה.
כך גם האיש בחר שלא לעתור בבקשה מסודרת למינוי אקטואר אשר יישום שאת שווי זכויותיה של האישה במקום עבודתה במרוצת חיי השיתוף. אומנם בסעיף 62 לתצהיר עדותו התייחס האיש לראשונה לעניין מינוי אקטואר להערכת שווי זכויותיה של האישה, אולם וכאמור לעיל לא הגיש בכל בקשה מסודרת בעניין זה.
משום מה הן האיש והן האישה העדיפו, כל אחד מסיבותיו, כי בפניי בית המשפט עת הוא מבקש להכריע בתובענות, לא תעמודנה חוות דעת ביחס לשווי זכויותיה של האישה במקום עבודתה וביחס לשווי עסקו של האיש.
- סבורני כי די בהתנהלות האישה ובהתנהלות האיש כמפורט לעיל, כדי שהעתירה שהגישה האישה לאיזון משאבים (כמפורט בכותרת תביעתה) והעתירה שהגיש האיש לאיזון זכויותיה של האישה במקום עבודתה, תמחקנה.
- אוסיף כי במסגרת סעיף 29 ג לסיכומיה עתרה האישה לראשונה כי ביהמ"ש יחייב האיש להשיב לה 70% (ולחילופין 50%) מהכספים אשר הבריח במהלך חיי הנישואין, תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה כי לא עתרה לסעד כספי זה במסגרת כתב תביעתה (הגם שתוקן על ידה), ועל כן אינני נדרש לסעד זה במסגרת פסק הדין.
כמו כן לא ברור כיצד האישה מבקשת מכוח סעיף 8 לחוק יחסי ממון ונוכח טענת הברחת הכספים שלא לאזן את זכויותיה אשר צברה במקום עבודתה (וזאת כאמור מבלי שביהמ"ש ידע את השווי המהוון של זכויותיה), ובו בעת ובנוסף מבקשת כי האיש ישיב לה הכספים שלטענתה הבריח.
- הגם שאינני מקבל חלק מטענותיה של האישה בדבר הברחת כספים במהלך חיי הנישואין (ראה לדוגמה טענות האישה שמוטב שלא היו נטענות בדבר תשלום מזונות לילדיי האיש מנישואיו הראשוניים ועזרה מקובלת שנותן הורה לילדיו הבגירים לרבות מנישואיו הקודמים), אינני יכול להתעלם מהראיות אשר הובאו בפני ואשר, כאמור לעיל, מעלות תהיות ותמיהות באשר להתנהלותו הכספית של האיש.
כך לדוגמא איששה המומחית להשוואת כתבי יד את טענת האישה כי חתימת ההסבה שהתיימרה להיות חתימתה על גבי שיק מספר 6690 על סך 210,824 ₪ מיום 29.06.11 שנמשך לפקודת בני הזוג אינה חתימתה.
וכך לדוגמא וכמפורט בעדות האיש בעמוד 84 שורות 4-18 לפרוטוקול מיום 29.11.17, ומשבחר האיש שלא להמציא אסמכתאות ולהעיד את בנו XXX, לא הוכיח האיש כי אכן בנו XXX השיב לו ההלוואה על סך 350,000 ₪.
וכך לדוגמא התנהלותו הבעייתית (וייתכן אף הגובלת בפלילים) של האיש בחשבון הבנק של בתם של הצדדים XXX כמפורט בעדותו בעמודים 85-87 לפרוטוקול מיום 29.11.17, תוך שנראה כי האיש, בידיעת בתו שכיום הנה XXX, ניהל את חשבון הבנק שלה כסוג של "צ'ינג'" לצרכיו העסקיים ולצרכי לקוחותיו, תוך ששיקים שמגיעים ללקוחותיו מופקדים בחשבון זה ונפדים על ידו לטובת לקוחותיו.
- משמצאתי למחוק עתירת האישה לאיזון משאבים ולמחוק עתירת האיש לקבלת מחצית מזכויות האישה במקום עבודתה כמפורט לעיל, הרי שאינני נדרש לבקשת האישה למינוי מומחה אשר יבחן את שווי ההברחות.
ככל שמי מהצדדים יגיש בעתיד תובענה לאיזון משאבים כולל תוך התייחסות להערותיי לעיל, וככל שתוגש בקשה על ידי האישה למינוי מומחה לבחינת הברחת הכספים, אדרש לכך.
יצוין כי במהלך ניהול ההליכים בתיקים שבכותרת ניתנו לבקשת האישה צווי מידע רבים ביחס לחשבונות בנק ולגופים שונים, ונראה כי במסגרת הסעדים להם עתרה האישה בכתב תביעתה המתוקן יש בצווי מידע אלה כדי לספק את בקשתה חלף מינוי מומחה.
- יחד עם זאת, מוצע לצדדים טרם הגשת תובענות נוספות, לנסות להגיע להבנות להסכמות אף מחוץ לכותלי בית המשפט, אשר יכול וימנעו גרירת מי מילדיהם להליכים משפטיים, וזאת בין היתר, נוכח התמונה המדאיגה אשר התקבלה ביחס לניהול חשבון הבת XXX.
- בסעיף 22 לסיכומיה עתרה לראשונה האישה בסעד חלופי, כי ככל שעתירתה לביטול ההסכם לא תתקבל, לחייב האיש לשלם לה סך של 30,000$ המצוינים בהסכם, באופן שהחישוב ייעשה על פי שער הדולר בשנת 1992 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית משנת 1992 ועד לתשלום בפועל.
במסגרת פסק דין זה, משסעד זה לא נכלל בכתבי טענותיה של האישה וכאמור נטען לראשונה רק בסיכומיה של האישה, אינני נדרש לו, קל וחומר שמנגנון השערוך אותו מבקש בא כוח האישה בסיכומיו לא עולה באופן ישיר מלשון ההסכם, ותוך שבא כוח האישה בחר שלא לעמת בחקירתו הנגדית את האיש עם מנגנון השערוך אותו הוא מבקש להפעיל. ראה לעניין זה גם סעיף 1 לסיכומי בא כוח האיש המפרט את הסעדים להם עתרה האישה בתביעתה ואשר עומדים להכרעת בית המשפט.
משקבעתי כי ההסכם בתוקף ניתן היה לשקול ולבחון לחייב האיש לשלם לאישה את הסך של 30,000$ המצוין בהסכם וזאת על פי שער הדולר במועד הקרע ובצירוף ריבית והצמדה ממועד הקרע ועד לתשלום בפועל, הגם שסעד זה, כאמור, התבקש לראשונה במסגרת סיכומי האישה. אולם נוכח מנגנון השערוך לו עתר בא כוח האישה בסיכומיו וכאמור לעיל, מצאתי שלא להידרש לכך במסגרת פסק דין זה.
משקבעתי כי ההסכם בתוקף וככל שהצדדים לא ישכילו להגיע להסכמות כמפורט לעיל, תוכל האישה לעתור בתביעה מתאימה גם ביחס לסך של ה- 30,000$ המצוין בהסכם.
סיכום:
- לאור האמור לעיל הנני מורה כדלקמן:
א. עתירתה של האישה לביטול ההסכם מיום 20.09.92 ואשר אושר בבית המשפט המחוזי ביום 27.09.92 – נדחית, וההסכם הנו בתוקף ומחייב הצדדים.
ב. ביחס לבית שברחוב XXX בXXX יחול האמור בסעיפים 36-38 לפסק הדין.
ג. ביחס למשרד ש XXX בXXX יחול האמור בסעיפים 39-40 לפסק הדין.
ד. ביחס ל XXX בXXX יחול האמור בסעיפים 41-43 לפסק הדין.
ה. ביחס ל XXX בXXX יחול האמור בסעיף 44 לפסק הדין.
ו. ביחס ל XXX בXXX יחול האמור בסעיפים 47-48 לפסק הדין.
ז. עתירת האישה לאיזון משאבים ועתירת האיש לאיזון זכויותיה של האישה במקום עבודתה – נמחקות וזאת בהתאם לאמור בסעיף 53 לפסק הדין.
ח. עתירת האישה למינוי מומחה אשר יבחן טענתה בדבר ההברחות אשר בוצעו על ידי האיש תתברר ככל שתוגש תובענה כמפורט בסעיף 56 לפסק הדין.
ט. במסגרת תובענה, ככל שתוגש, לאיזון של כלל נכסי בני הזוג יאוזנו גם ההשבחות שבוצעו בשני נכסי הנדל"ן כמפורט לעיל.
- בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.
הנני מתיר פרסום פסק הדין ללא פרטים מזהים.
פסק דין זה מסיים את הדיון בתובענות שבכותרת והמזכירות תמציא העתקו לבאי כוח הצדדים
ותסגור התובענות.
ניתן היום, כ"א תמוז תשע"ט, 24 יולי 2019, בהעדר הצדדים.