במסגרת תביעה לאיזון משאבים בין בני זוג עלו השאלות הבאות:
- האם המועד הקובע הוא הגשת התביעות כטענת התובעת או שנת 2001 כטענת הנתבע?
- האם דירה שנייה שנרכשה במהלך הנישואין ונרשמה על שם בן הזוג בלבד וחיו בה הוריו היא דירה משותפת או שמא דירת הנתבע בלבד?
- האם פיצויים שקיבל הנתבע בשל תאונת עבודה שהיא גם תאונת דרכים מהווים רכוש משותף או שמא מהווים רכוש נפרד והאם כולם או חלקם?
- כיצד יש להתייחס ליתרות כספים בחשבון בנק על שם הנתבע והוריו שהתקבלו מכספי הפיצויים?
ההליך המשפטי:-
- דיון (קדם משפט) התקיים ביום 25/12/2017, דיוני הוכחות התקיימו בתאריכים 12/03/2018 12/04/2018, 10/05/2018.
סיכומי התובעת הוגשו, השלמת חוו"ד שנדרשה הוגשה, אך חרף חלוף המועד ובחלוף זמן נוסף לא הוגשו סיכומי הנתבע.
- הצדדים נישאו זל"ז בעיר גומל ברוסיה ביום 02/09/1989, הצדדים עלו לארץ בשנת 1991 מאז חיו ב***. מנישואים אלו, נולדו להם שתי בנותיהם א. ונ. (ילידות 1990, ו-1998), שתיהן בגירות.
הצדדים הינם בעלי הזכויות בדירה ברח' *** (להלן: "הדירה").
הנתבע הינו בעל הזכויות של דירת מגורים נוספת ברח' *** (להלן: "הדירה הנוספת" או "הדירה השנייה").
- בהתאם להחלטותיי מיום 08/06/2017 מיניתי שמאי מקרקעין שישום את שווי 2 הדירות, וכן מיניתי אקטואר – רו"ח ירון ואקנין לשום את מלוא הזכויות אשר נצברו החל ממועד נישואיהם.
באשר למועד הפירוד, טען האיש, כי מועד הפירוד הינו 02/2001 ואילו התובעת טענה, כי מועד הפירוד הוא מועד הגשת התובענות, קרי, 08/2016. בשלב ראשון, נוכח השלב המוקדם בו הסכימו הצדדים על מינוי המומחים, הוריתי למומחה להכין את חוו"ד האקטוארית ביחס ל-2 המועדים. בהמשך ולאחר שהגישה התובעת מספר בקשות לעניין 'המועדים הקובעים', ושעה שהנתבע לא הציג שום ראיה לסיום היחסים או לפירוד למעט טענות שנטענו כלאחר יד, ואף לא טרח להגיב בעניין - המועד הקובע נותר 08/2016.
לאחר מספר רב של החלטות שיפוטיות שניתנו בעקבות אי הגשת מסמכים שהתבקשו למומחה, חוו"ד הושלמה והוגשה ביום 24/05/2018 (להלן: "חוות הדעת").
- ביום 19/07/2018 הוגשה הודעה מטעם התובעת, לפיה התגלתה ראיה חדשה בדמות פוליסה ע"ש הנתבע המנוהלת ע"י חברת הראל.
ביום 15/02/2019 הוגש עדכון לחוו"ד, כולל סיכום מעודכן נכון ליום חוו"ד המקורית, היינו הערכים לתשלום בעדכון חוו"ד שהוגש הינם גם הם ליום 23/05/2018.
על פי סיכום חוות הדעת, קיימות שתי אפשרויות לביצוע איזון משאבי הצדדים:-
האחת – על בסיס איזון הזכויות ליום חוות הדעת שאז, על הנתבע להעביר לתובעת, סך של 688,441 ₪ נכון למועד עריכת חוות הדעת, לאיזון כולל של זכויותיו.
השנייה – על בסיס איזון הזכויות בתאריך המימוש.
בהתאם לאפשרות זו, על הנתבע להעביר לתובעת סך של 597,464 ₪ ואיזון חסכונות פנסיוניים של הצדדים ע"י רישום הערות מתאימות בגופים המשלמים.
חוות הדעת לוקחת בחשבון יתרות כספים גבוהות שהצטברו בחשבונות הבנק על שם הנתבע ואביו – חשבון זה עומד בעיין הסערה והמחלוקת בין הצדדים, שכן מעבר ליתרות שיש בו עולות גם טענות של התובעת להברחות כספים מצד הנתבע משך שנים מחשבון זה.
- חשבונות בנק:-
חשבון בבנק לאומי מס' 9402/45 (איש) – חשבון זה הינו על שם האיש ועל שם אביו המנוח ובו עו"ש בסך 124,663 ₪, פקדונות בסך 29,977 ₪ ועוד 1,000,000 ₪ בחסכונות. סה"כ 1,154,640 ₪ ובשערוך ליום מתן חוות הדעת 1,170,659 ₪.
חשבון בבנק פועלים מס' 019459 (אישה) – חשבון זה הינו על שם האשה בלבד ובו 17,408₪ ובשערוך למועד חוות הדעת 17,649 ₪
חשבון בבנק פועלים מס' 295286 (משותף) – חשבון על שם שני הצדדים ובו יתרה בסך 47 ₪ בלבד נכון למועד הקובע ועל כן אין צורך להידרש לו.
תמצית טענות התובעת והשתלשלות העניינים לפי גרסתה:
- לטענת התובעת, הצדדים עלו לארץ עם בני משפחתו של הנתבע, מתוך אהבה ורצון אמיתי, לאחר שעזבה את משפחתה אחיה וכל קרוביה, במטרה לבנות את ביתה ומשפחתה בארץ ישראל.
לדבריה, מאז אימצה את משפחת בעלה כמשפחתה שלה, ועשתה כל שביכולתה על מנת לתת ולעזור בקליטה ובפרנסת המשפחה.
- לדבריה, חיי הנישואין התנהלו על מי מנוחות, תחילה התגוררו בני הזוג בשכירות וחסכו כספים, התובעת עבדה בניקיון של שני בתים ביום, ואת הכסף נתנה לבעלה (הנתבע) או לאחד מהוריו מכיוון שהיו פנויים ולא עבדו. כן גרסה כי אביו היה זה שמפקיד את הכסף בבנק וזו הסיבה שהיה שותף בחשבון הבנק עם בני הזוג, והיתה לו זכות להשתמש ולהעביר כספים אף מבלי ליידע, כאשר התובעת בתום לב האמינה בו.
לטענת התובעת, היא ובעלה עבדו קשה, חסכו מעצמם עד כדי כך שלא קנו דבר לעצמם למעט מוצרי יסוד וכלכלה, היא עצמה היתה מקבלת דברים ובגדים מאנשים שעבדה אצלם ואהבו אותה. כל זאת עשתה מתוך אמונה כי הכספים המופקדים אף לחשבון של ההורים הם לטובת התא המשפחתי.
- לטענת התובעת חשבון הבנק המשותף נפתח תחילה ע"ש הצדדים ולאחר מכן אבי הבעל הוסף כבעלים נוסף.
במקביל נפתח חשבון נוסף ע"ש הנתבע ואביו בבנק לאומי, ומשכורתו של הנתבע ואדים הופקדה לסירוגין לחשבון בבנק פועלים ולחשבון בבנק לאומי.
- לטענת התובעת, במאמץ משותף של הצדדים הם רכשו את שתי הדירות, תחילה רכשו את הדירה ברח' **** ולצורך כך רכשו הלוואת משכנתא ושעה שהוריו של הנתבע היו חסרי אמצעים, הם עברו להתגורר עימם בדירה.
בחודש יוני 1995 רכשו את הדירה השנייה, לאחר שהלכה עם הנתבע והסכימה לרכישתה מתוך הבנה כי הדירה משותפת. כל ענייני "הבירוקרטיה" (לרבות חתימת חוזה, תשלום ורישום זכויות) נעשו ע"י הבעל והיא שהאמינה בו סברה שהרישום יהיה כמו שצריך, לא משנה ע"ש מי שעה שמדובר בזוג נשוי והכל משותף. האמור הינו בהתחשב כי הרכישה בוצעה מכספים משותפים שנתקבלו מעבודה פיזית קשה של בני הזוג.
- לטענתה של התובעת, לאחר רכישת הדירה השנייה, נוכח הצפיפות החליטו שהורי הבעל יעברו להתגורר בה, כך יגורו בשכנות ויוכלו לעזור בטיפול בילדה והם יתפנו לעבודה.
היחיד שטיפל בכל ענייני הכספים היה הנתבע, כך גם בעניינים רישומיים ובירוקרטיים, שכן התובעת פחות ידעה עברית והייתה עסוקה בעבודה ובגידול הקטינה.
- לדברי התובעת, רישום הדירה ע"ש הבעל בלבד נעשה משיקולי נוחות בלבד, הדירה נרכשה ללא הלוואת משכנתא ולא נדרשה נוכחותה ברישום, הרישום הוא טכני בלבד והרכישה נעשתה ממאמץ משותף.
- בשנת 1996, בהיות הנתבע כבן 29, אירעה לו תאונת עבודה קשה בעקבותיה הוכר כנכה ע"י המוסד לביטוח לאומי. התובעת טוענת כי סעדה אותו באהבה, התפללה להחלמתו, ובילתה לצד מיטתו יומם ולילה, התובעת עשתה כל שביכולתה כדי לתמוך בו ולסייע לו. כך גם עת התפרצה אצלו מחלת ההפטיטיס, היינו כל חייה הוקדשו לסעוד אותו במחלתו ובשיקום.
התובעת מציינת כי אף לאחר התאונה (שאירעה ביום 18/4/1996) המשיכו חיי בני הזוג להתנהל כרגיל ואף הביאו לעולם את בתם השנייה (ילידת 1998!).
- בחודש ינואר 2016 אמו של הנתבע עברה לבית אבות, והדירה שלהם בעצם התפנתה. לדבריה מדי פעם היתה הולכת לאותה דירה, מארגנת, מאווררת, וכך גם הנתבע היה הולך לשבת שם עם חברים לשתות, לראות כדורגל.... בהמשך תכננו להשכירה וליהנות מדמי השכירות.
בשנים האחרונות החל הנתבע לנסוע לחו"ל לתקופות ממושכות, כאשר בשנתיים שקדמו להגשת התביעה (קרי בין 2015 לבין 2017) נעדר למשך תקופות של 3 חודשים בשנה ואף יותר. בתמימותה התובעת כלל לא חשדה שמשהו אינו כשורה עת סברה שהנתבע עובד ולומד בחו"ל וסמכה עליו, אך בשנת 2016 האמת נחשפה ולשיטתה נתגלה לה שהנתבע מקיים מערכת יחסים רומנטית עם אשה אחרת.
בתקופות ההיעדרות של הנתבע, כל העומס היה מוטל על התובעת שנדרשה להתנהל לבדה עם הקטינות.
כתוצאה מזמן משפחה מועט נוצר ניכור גם בין הנתבע לבנות, שעה שהוא העדיף נסיעותיו על ימי הולדת של הבנות, או למשל, כאשר נדרשה לנסוע לחו"ל לתמוך באימה חולת הסרטן, וביקשה, כי יישאר עם הבת הקטנה בזמן שהיא תיסע לסעוד את אימה, תחילה נותר עימה, אך לאחר 5 ימים, טס לחו"ל (בדיעבד הסתבר שלמאהבת) והותיר הקטינה לבד בבית בלי אף קרוב משפחה קרוב ומבלי להודיע לתובעת.
הנתבע פגע בבנותיו פגיעות משמעותיות, ודוגמא נוספת היא בהליך המקדמי בבית הדין הרבני שם אמר כי התובעת אינה יהודייה (למרות הליך גיור שעברה כהלכה ברוסיה לו דאגה אמו של הנתבע), על אף שידע, כי דבר זה יפגע בבנותיו שיצטרכו לעבור הליך גיור, והבת הגדולה שעמדה בפני נישואין ולמרות זאת לא בחל בדבר, העיקר לייצר נזק וכמה שיותר, כך ביתו נאלצה להתחיל הליך גיור כבר שנה וחתונתה מעוכבת עד לסיומו.
- לטענתה, במהלך השנים ידעה כי נסיעותיו של הנתבע הן לצורכי בילוי עם חבריו, ולצורכי לימודים לתואר שני, שכן בשנים 2006-2010 למד תואר שני באוניברסיטה הטכנית של העיר גומל בבלרוס בתחום אספקת חשמל.
רק לאחרונה, התבררה לה האמת המרה, לפיה, הנתבע מנהל חיים כפולים, ונראה כי יש לו בחו"ל גם בית, גם רכוש וגם בת זוג נוספת. בעת נסיעותיו מבלה עם אישה אחרת באינספור מפגשים ומסיבות, מבלה ואף מציג את האישה האחרת בפני משפחתו וחבריו.
- בהתאם למפורט לעיל, טענה התובעת כי זכאית היא למחצית ממלוא הרכוש שנצבר ע"ש הצדדים או ע"ש מי מהם, כולל 2 הדירות, כספים זכויות פנסיוניות ואחרות לרבות כספים שקיבל בגין התאונה שעבר. התובעת נשענה על תצהירה, מסמכים שצירפה ומצאה בדירה השנייה, לרבות התכתבויות שונות של הנתבע וכן צירפה תצהיר של דודתו של הנתבע (אחות של אימו).
תמצית טענות הנתבע:
- לטענת הנתבע, נישא לתובעת בשנת 1989, נולדו לצדדים 2 הבנות, עלו לישראל בשנת 1991, ומאז התגוררו בבית המשפחה בי' אותו רכשו באמצעות הלוואת משכנתא.
לדברי התובע, הוריו עלו יחד עימם ארצה והתגוררו איתם באותה דירה.
- לדבריו, עם עלייתם ארצה פתחו הוא, אביו והתובעת חשבון משותף, ממנו שולמה המשכנתא, ולמעשה הפקדת כספים על ידי אביו לחשבון המשותף מימנה את הדירה שלו ושל התובעת.
עוד מציין, כי אביו היה שותף בכל חשבונותיו גם אלו המשותפים עם התובעת וגם כאלו שלא.
פועל יוצא הוא שלאביו היו 3 חשבונות: אחד שלו ושל אביו, אחד משותף לו לאביו ולתובעת ואחד של אביו ואמו.
- לטענת הנתבע, לאחר העלייה לארץ וסיום האולפן החל לעבוד בתחילה כגנן ואח"כ עסק בחשמל, התובעת לדבריו למדה ועבדה גם כמנהלת חשבונות והיא עובדת אצל רו"ח עד היום. גם אבי הנתבע החל לעבוד בעיריית ***, ואמו שהגיעה בגיל פנסיה כבר לא עבדה בישראל.
- בשנת 1995 רכשו הוריו של הנתבע דירה משלהם, מכספם וחסכונותיהם, הוריו הם אלו שרכשו את הדירה מימנו את רכישתה והם אלו שהתגוררו בה עד יום מותו של כל אחד מההורים.
לדבריו הוריו קיבלו פיצויים מגרמניה, אביו עבד בישראל, ואימו נתנה שיעורים פרטיים באנגלית. מעולם התובעת והנתבע לא התגוררו בדירה זו.
- לטענת הנתבע הוריו רשמו את הדירה על שמו במטרה ליתן לו אותה במתנה, לאחר מותם. לא היה להם שום רצון לשתף את התובעת בנכס המתנה שהיה בפועל בשימושם הבלעדי.
- הנתבע צירף העתקי שיקים שניתנו ע"י אביו ישירות למוכרת הדירה וטוען, כי התובעת דאגה להעלים את שאר השיקים, כאשר הוציאה במרמה את מפתחות דירת ההורים מאחותו של הנתבע, כאשר הוא שהה ברוסיה, ואז הוציאה את כל המסמכים הרלוונטיים. עם החזרה לארץ גילה את התביעות וגילה כל המסמכים מדירת הוריו נעלמו עת שהה בחו"ל, בנוסף גילה כי התובעת הוציאה כספים מהחשבון המשותף לו, לה ולאביו.
זאת ועוד, התובעת נטלה את כל המסמכים המוכיחים כי הדירה של הוריו שנרשמה על שמו, שולמה במלואה על ידי הוריו.
- הנתבע ממשיך ומספר על יחסיו עם התובעת לאורך השנים ומסביר, בשנת 1996 עבד ב"חשמל *** " שהיה קבלן של עיריית ***, באחד הימים תוך כדי תיקון תאורה, בהיותו על מנוף מחובר למשאית, פגע רכב אחר במשאית והנתבע נפל מגובה 6 מטר ונפגע בראשו באופן קשה ביותר. פונה במצב אנוש וללא הכרה לטיפול נמרץ שם שהה תקופה ארוכה, מתוכה שבועיים ללא הכרה, עבר אינספור ניתוחים ותקופת שיקום ארוכה מאוד.
לדבריו, למעשה מעולם לא השתקם מאותה תאונה. לא חזר למעגל העבודה וגם לא לניהול חיים נורמליים.
היכולת שלו לקיים יחסי אישות עם התובעת היתה נדירה נוכח מצבו הגופני.
לדבריו, הזכרון שלו החל לחזור רק לאחר 3 חודשים, איבד לגמרי את חוש הריח, אינו מסוגל לראות, אין שיווי משקל, מתעלף ונופל לעיתים קרובות, סובל מאפילפסיה ונוטל תרופות קשות ביותר המחלישות את הגוף וגורמות עייפות. הקיץ בישראל מאוד מכביד על המצב, לפיכך התחיל לנסוע לרוסיה בקיץ. גם בחורף הלח בישראל קשה.
למרות הפציעה ולמרות הקושי בחיים עשה ככל יכולתו להמשיך להיות אב לבנותיו ולא החסיר מהן ומהתובעת דבר.
התובעת לעומת זאת, לאחר התאונה 'זרקה' אותו מחייה והחלה לצאת עם גברים שונים.
- לדבריו טענות התובעת כאילו החזיק חשבונות נסתרים או כאילו הינו מנהל מערכת זוגית כפולה הם שקר וכזב, ולא ברור כיצד העזה לטעון זאת בשעה שהיא מכירה את מצבו הגופני והנפשי.
בעקבות התאונה הוכר כנכה בשיעור של 100% לצמיתות מהמל"ל, והדרגה הגבוהה ביותר לשיקום.
תחילה קיבל קצבה מינימלית ובהמשך קיבל החזרים רטרואקטיבית.
- לדבריו, בעקבות תאונת הדרכים הגיש תביעת נזיקין, בה זכה בהתאם להצעה שהוכתבה על ידי בית המשפט. לדבריו הובהר לו כי אלו פיצויי גוף ולתובעת אין כל חלק בהם.
לדברי הנתבע הוא זכאי לתשלום חודשי על אובדן כושר עבודה אותו הוא מפקיד לחשבון המשותף לו ולאביו, וכן מקבל קצבה נוספת מאת המל"ל אותה הוא מפקיד לחשבון המשותף לו לתובעת ולאביו, ממנו משולמים כל חשבונות הבית והתובעת לא מפקידה אליו דבר. התובעת לא פעלה בחשבון זה שנים וידעה כי הגם אם היא מופיעה ברישום הבעלות שלו זה רק פורמלי והחשבון לא שייך לה.
- בשנת 2000 התגלתה אצל הנתבע מחלת הפטיטיס C בכבד, במשך שנה עבר טיפולים קשים, זריקות, נשירת שיער, ירידה במשקל וחולשה כללית חיצונית. בכל התקופה הזו התובעת לא תמכה בו ולא ליוותה אותו לאף רופא ולאף ועדה (עשרות במספר) רק הוריו וקרובי משפחה תמכו בו.
לטענתו הצדדים חיים במשטר הפרדה רכושי, בשנת 2001 הגיש תביעת גירושין, נוהל הליך ובעקבותיו נחתם הסכם. לדבריו סמוך לשנת 2000 עבר להתגורר בבית הוריו, התובעת זרקה את מיטתו.
לדבריו, אינו זוכר במדויק מה היה בהליך, אך ידוע לו מפורש כי הגיע להסכם כתוב עם התובעת, לפיו סוכם כי היא תפקיד משכורתה לחשבון על שמה שנפתח מס' שנים קודם לכן ללא ידיעתו.
כאמור בין המסמכים שנעלמו היה גם ההסכם הנ"ל.
- טענת התובעת, כי הנתבע שילם לה רק סך של 1,000 ₪ בחודש היא שקר !!
לדבריו, עד שנת 2014 שילם את כל חשבונות הדירה ואח"כ התובעת דרשה כסף כדי לשלמם בעצמה.
הגם שנהג לטוס לרוסיה למשפחתו לטיפולים לתקופות ארוכות, דאג שהתובעת תקבל כסף מחברו ר.א. שהעביר לתובעת בכל נסיעה סך של 5,000 – 6,000 ₪ והנתבע היה מחזיר לו עם שובו לישראל.
- בנוסף המשיך הנתבע לתמוך בבנותיו, מימן את לימודי בתו הגדולה, ותמך בתובעת.
הבקשה להעברת הכספים ע"י אל., היתה נוכח העובדה כי אין בידיו שיקים וכרטיסי אשראי.
- לטענת הנתבע, לתובעת יש חבר קבוע מזה עשר שנים לפחות, שמו א., והוא רופא.
לטענתו, לעומתה, לו אין חברה, אין לו רומן והוא בקושי מסוגל לדאוג לעצמו.
התובעת חיכתה עד למות הוריו במטרה לתבוע את הדירה שלהם, בה אין לה כל חלק.
לדבריו מזה שנים הם חיים בהפרדה ונחשבים בעיני כולם כפרודים.
- את הדירה המשותפת ניתן למכור. אין לתובעת כל זכויות בחשבונות הבנק שלו, בהם נמצאים כספי הוריו מקצבאות וכן כספי הפיצויים בגין נזקי הגוף ואובדן כושר עבודה.
- בכל הנוגע לתצהיר שנתנה דודתו, טוען כי מדובר בתצהיר שיקרי, שכן התובעת עובדת אצלה, וכל האמור בתצהיר – שקר.
התמונות שצורפו ע"י התובעת הן תמונות מפגישת מחזור ואינן מעידות על דבר.
- התובעת הרסה את המשפחה בניאופיה והיא עדיין זו שמתלוננת.
דמי הביטוח המשתלמים כיום לנתבע הם שלו בלבד בעקבות תאונת הדרכים ואינם חלק ממסת הנכסים המשותפת.
- נתבע צירף תצהירים של אחותו – הגב' ז.א., מר ב.ש. וכן של הגב' א.ת..
דיון והכרעה:
איזון המשאבים בין הצדדים.
- כאמור, בני הזוג נישאו זל"ז בשנת 1989 ומשכך, חל על הצדדים הסדר איזון המשאבים הקבוע בפרק השני בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג - 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון").
- סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון קובע, כי עם התרת הנישואין או עם פקיעתם עקב מותו של בן זוג, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –
(1) נכסים שהיו למי מבני הזוג ערב הנישואין או שהתקבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;
(2) גמלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על ידי המוסד לביטוח לאומי, או גמלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני הזוג בשל נזקי גוף או מוות;
(3) נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם.
המועד הקובע – מהו מועד הקרע שממנו ואילך נפסק השיתוף הרכושי?
- כאמור, בהתאם לסעיף 5 לחוק יחסי ממון, איזון המשאבים מתבצע עם פקיעת הנישואין. עם זאת, בהתקיים נסיבות מסוימות רשאי בית המשפט להקדים את מועד איזון המשאבים:-
"5א. (א) הזכות לאיזון משאבים לפי סעיף 5 תהיה לכל אחד מבני הזוג אף בטרם פקיעת הנישואין אם הוגשה בקשה לביצועו של הסדר איזון משאבים לפי פרק זה והתקיים אחד מהתנאים המפורטים להלן:
(1) חלפה שנה מיום שנפתח אחד מההליכים האלה:
(א) הליך להתרת נישואין;
(ב) תביעה לחלוקת רכוש בין בני הזוג, לרבות תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין המשותפים לבני הזוג לפי חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, תביעה לפסק דין הצהרתי בדבר זכויות בני הזוג ברכוש, בקשה לביצוע הסדר איזון משאבים לפי פרק זה או בקשה לפי סעיף 11;
(2) קיים קרע בין בני הזוג או שבני הזוג חיים בנפרד אף אם תחת קורת גג אחת במשך תקופה מצטברת של תשעה חודשים לפחות מתוך תקופה רצופה של שנה; בית המשפט או בית הדין רשאי לקצר את התקופה האמורה בפסקה זו אם ניתנה החלטה שיפוטית המעידה על קיומו של קרע בין בני הזוג".
אם מוצא בית המשפט איפה, כי "קיים קרע בין בני הזוג", רשאי הוא להורות על איזון משאבים. לרוב אף יקבע ביהמ"ש את מועד הקרע כנקודת הזמן לחישוב והערכת כלל הרכוש שצברו הצדדים (בנוסף לשימוש בו כמועד המאפשר להורות על עצם ביצוע האיזון). על פי הפסיקה יש צורך שצד המעוניין בהקדמת מועד האיזון יגיש בקשה מתאימה. במקרה הנוכחי לא הוגשה כל בקשה שכזו.
- בענייננו -
חרף הסכסוך בין הצדדים והליכי הגישור שהחלו, המשיכו הצדדים לחיות יחדיו, תחת קורת גג אחת, עם ילדיהם וזאת, עד להגשת תובענות התובעת.
כך גם המשיכו הצדדים לנהל חשבונות משותפים שהיו רשומים על שמם בבנק.
- בנסיבות, וכאמור בתחילת דבריי, בלא הצגת ראיות כלשהן המפריחות טענות אלו, מצאתי כי יש לראות את המועד, בו הוגשו התובענות – כמועד הפירוד הפיסי הסופי בין הצדדים, ובהתאם לכך נערכה גם חוו"ד.
שהרי כבר נפסק (אמנם בעניין חזקת השיתוף אולם הדברים יפים גם כאן) כי:-
"בדרך כלל, אין לך אמירה יותר מפורשת מזו הבאה מצדו של בן זוג לפיה חיי הזוגיות נפסקו, יותר מאשר עזיבתו את הבית. ככלל, ובמקרה שלנו בפרט, לאקט זה נודעת חשיבות רבה, שכן המגורים ביחד תחת קורת גג אחת, היו השריד האחרון מחיי הזוגיות.
כאמור, לגישת ביהמ"ש, לאור תיקון תשס"ט לחוק יחסי ממון, בבחינת מועד הקרע יש לייחס משקל רב גם לאיכות הקשר הזוגי וחיי הזוגיות. עם זאת, אין להתעלם מהמשך ניהול משק בית משותף וגם בהעדרם של חיי זוגיות, אהבה ושלום בין בני הזוג..."
תמ"ש 3011/07 3011-07 ל.א נ' מ.א [פורסם במאגר "נבו"].
- יצוין בהקשר זה כי, הנתבע לא הציג ראיות משכנעות המצדיקות טענותיו לגבי הפירוד "הסופי" בשנת 2000 או 2001 וגם לא תמך טענותיו במעבר מגורים לבית הנוסף שבבעלותו (כל העדים שהובאו הם עדים מטעמו, קרובי משפחה או חברים ולא הובאו עדים אובייקטיביים בהקשר זה). גם אם נערך הסכם כלשהו הוא לא אושר, לא הוצג כראיה ולא הובא הסבר מניח את הדעת לעניין אי אישורו בבית הדין הרבני או בבית המשפט. כידוע, תנאי לתוקפו של הסכם ממון כמשמעותו בחוק יחסי ממון הוא אישורו בערכאות משפטיות, בייחוד מקום שטוען התובע כי מדובר בהסכם איזון משאבים וגירושין כולל. כל שצירף התובע בהקשר זה הוא צילום שיק מיום 16/2/2001 על סך 2340 ₪ שהעביר לעוה"ד שייצג אותו בהליך תביעת הנזיקין. על גבי תצלום השיק רשום "עבור בקשת גירושין מס.פ. ". לא ברור לבית המשפט שלי מי הכתב, האם הוגשה תביעה שכזו ומה אירע בגורלה אך היה זה אינטרס של הנתבע להביא ראיות בהקשר קיומם של הליכים משפטיים בעניין הגירושין והדבר לא נעשה על ידו כלל ללא כל הסבר מניח את הדעת.
אביא להמחשה עדותו של הנתבע בהקשר זה:
"ת. התגרשתי ממנה בשנת 2001 ממי אבקש כסף? עשיתי הסכם גירושין. לה אני רק שילמתי כסף. אצל מי יכול לבקש?
ש. איפה הסכם גירושין?
ת. מאיפה שלקחתם.
ש. איפה הסכם גירושין? זה צריך להיות בבית משפט
ת. לא רצתה ללכת לבית משפט.
ש. אתה הלכת לבית משפט?
ת. לא הייתי צריך ללכת, כי אמרו לי שאם יש הסכם, ואם אישה יהודיה לא הולכת, גם אני לא הולך.
ש. פתחת תיק בבית דין רבני לגירושין?
ת. צריך לראות את זה בבית דין רבני.
ש. לא בדקת אם יש תיק גירושין?
ת. לא יודע. לא בודק צריך לשאול את עורך הדין שלי.
ש. שאלת את עורך דינך?
ת. מה שאלתי?
ש. אם יש תיק גירושין?
ת. אמרתי שיש הסכם גירושין וברגע שהיא נכנסה הביתה הוא נעלם.
ש. פנית לעורך דין לקבל הסכם
ת. הוא נפטר.
ש. יש לו משרד?
ת. יש לו, אבל הוא נפטר. הביאו לי הביתה את כל ההסכמים הכל נעלם, הביאו לי רק קבלה שהוא עשה הסכם (עמ' 90 לפרוטוקול).
נוכח האמור, לא הוכח בפניי כי היו הליכי גירושין כלשהם בין הצדדים או כי נכרת הסכם ממון ביניהם או כי יש להסכם שכזה תוקף. כן לא הוכח בפניי פירוד מאז שנת 2001 ועל כן הנני שב וקובע כי מועד הקרע לצרכי עריכת איזון המשאבים, הוא 08/2016.
- לגבי דירת המגורים בה התגוררו הצדדים והרשומה על שם שניהם – אין כל מחלוקת וברי, כי היא מהווה רכוש משותף של שני הצדדים.
המחלוקת לעניין הדירה השנייה (הרשומה ע"ש הנתבע ב***)
- הדירה השניה, רשומה על שם הנתבע בלבד הגם שנרכשה במהלך שנות הנישואין ועוד לפני מועד הקרע (מועד רכישה 12/6/1995). כאמור, בעוד התובעת טוענת כי אין משמעות לרישום בהקשר זה וכי סמכה על הנתבע וכי מדובר בדירה שנרכשה מזיעת אפם של הצדדים ושימשה למגורי הורי הנתבע, טוען האחרון כי הדירה נרכשה מכספי הוריו בלבד ובכוונה נרשמה על שמו כאות לרצון הוריו להעניק לו לאחר מותם במתנה את הזכויות בדירה. לדבריו, הצדדים מעולם לא גרו בדירה, אם היה מי שעשה שימוש בדירה זה רק הוא לאחר הפירוד בין הצדדים והתובעת יודעת היטב כי לא מדובר בדירה משותפת. חשוב להדגיש, כי הנתבע טוען בתצהירו, כי מימון רכישת הדירה השנייה נעשה רק מכספים של הוריו, הן כספי שכר של אביו שעבד בשעתו לאחר עלייתו ארצה והן כספי פיצויים שקיבלו הוריו מגרמניה (סעיפים 12-14 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע). אלא שגרסה זו עומדת בסתירה לעדות אחותו כאמור בתצהירה ובעדותה. אחותו של הנתבע טוענת ראשית, כי לא ידעה מעולם שהדירה לא נרשמה על שם ההורים ושנית, כי העבירה להם 90,000 ₪ למימון הדירה והם השיבו לה כספים אלה במהלך השנים לאחר מכן (סעיפים 5-6 לתצהיר העדה ז.א. אך ראה עדות הנתבע בעמ' 108-109 מהם עולה כי אין כל אסמכתא להעברת הכספים האמורים). מדובר בסתירה משמעותית ביותר בין גרסאות הנתבע לאחותו לעניין מימון רכישת הדירה של ההורים ודי בה כדי לכרסם משמעותית מהאמון שיש ליתן בגרסתו (ובגרסת אחותו) ולפיה הדירה השנייה נרכשה מכספי ההורים.
על כך יש להוסיף, כי אם לגישת הנתבע לא הייתה הפרדה בין כספיו וכספי אשתו והכנסותיהם לכספי הוריו, לא ברור מדוע יש לראות בכספים שכביכול שולמו מחשבון משותף להורים ולנתבע "כספים שאין לתובעת חלק בהם" וגם במישור זה עמדתו אינה מתקבלת שעה שיש בה סתירה פנימית.
הלכה למעשה, לפי עדות הנתבע וחוות דעת האקטואר, גם בחשבון שלו עם אביו, כל הפעולות בחשבון זה בוצעו על ידי הנתבע ולא על ידי אביו (עמ' 105-106 לפרוטוקול).
להלן אביא עדויות לרבות של עדי הנתבע התומכים בגרסתה הן לעניין האמון שנתנה בו והן לעניין עבודתה ותרומתה למשק הבית המשותף וככל הנראה לכספים שבאמצעותם נרכשה הדירה השנייה.
- בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 12/03/2018 העידה מטעם התובעת הגב' ס., דודתו של הנתבע. בדבריה הסבירה כי הצדדים והוריו של הנתבע חיו יחדיו, היתה קופה משותפת, אליה תרמו כל אחד את חלקו מעבודתו.
עוד בדבריה, הבהירה כי התובעת עבדה בניקיון, ניקתה יותר מבית אחד ביום, וכל כסף שהרוויחה העבירה אותו להורי הבעל, שכן לא היתה שותפה בניהול חשבונות בנקים.
גב' ס. העידה כי הנתבע עצמו עבד קשה גם הוא ובבית נהגו משטר של צמצום על מנת לחסוך, ורק בדרך זו הצליחו תוך 3 שנים לחסוך כסף לרכישת דירה ללא הלוואות כלל ותוך שהם משלמים במקביל הלוואת המשכנתא על הדירה המשותפת שבבעלותם וממנים מחייתם ומחיית בתם והורי הנתבע.
כשנשאלה לגבי תשלומי פיצויים שקיבלו הורי הנתבע, השיבה כי המדובר בסכומים זעומים (300 ₪ מצ'רנוביל , 300$ מענק, ו- 5000 מארק גרמנים שקיבלה אימו של הנתבע מגרמניה, פרוטוקול הדיון עמ' 6-15):
" אני פה בשביל צדק ואמת, אני רציתי להגיד, שהנתבע זה בן אחותי, אני צריכה להיות על ידו, אבל אני רוצה צדק, אני מכירה את התובעת 30 שנה, ואני רוצה לספר אין בנאדם יותר ישר ממנה. ואני צריכה להגיד שהורים של הנתבע, כולם קנו דירה בשנות ה-90 אי אפשר לחשוב שהם קנו לנתבע דירה. הם פנסיונרים היו.
ש. הם קנו לעצמם?
ת. מי קנה לעצמם? שלוש שנים, רק בארץ, אצלנו נתנו לנו 300 דולר לכל משפחה, הם היו פנסיונרים, איך אפשר לקנות דירה פנסיונרים? בטח קיבלו כסף מגרמניה 5000 מארק. אני יודעת שאביו עבד קצת ואמו עבדה קצת, אבל מאיפה כסף? הנתבעת עבדה בניסיון פעמיים ביום גם הנתבע עבד הרבה והיא לא יודעת מה זה אוכל נורמאלי, בגדים נורמאליים ואז שילמו על ניקיון המון כסף ואת כל הכל נתנו לאבא ואמא. מאיפה היא צריכה לדעת לאיזה כסף זה הולך?
...........
.... ש. כל מה שאת יודעת את יודעת ממה שראית?
ת. כן. מה שראיתי מה שסיפרו לי, אחותי סיפרה לי, שלפני שהתובעת באה לניקיון היא לא הלכה לסופר, לפעמים הביאה כסף מזומן זה ראיתי בעיני.
......
ת. אני יודעת שהיו חסכונות. אדון. איפה באיזה מקום לא יכולה להגיד בדיוק, אבל אני יודעת שאי אפשר לקנות דירה ב-4 שנים, ב-180,000 ₪ איפה הכסף הזה? תגיד אתה, איפה הכסף הזה?
ש. איך את אומרת שאת יודעת שכל הכסף נכנס להם חשבון אם את אומרת עכשיו שאת לא יודעת.
ת. עכשיו אגיד, או לחשבון או בכיס, או בארנק, חסכו את זה אני לא צריכה לדעת את זה בדיוק.
........
ש. אני רוצה לדעת על סמך מה את אומרת שהתובעת והנתבע ידעו שהדירה של ההורים היא דירה שלהם?
ת. אני לא יודעת איך להגיד, התובעת בכלל לא הנה זה הכל כסף, היא נתנה את הכל ולא חשבה על זה, לא חשבה על זה בכלל
ש. היא לא יודעת אם הדירה שלה או לא? התובעת לא חשבה ולא ידעה אם הדירה שלה?
ת. היא רק עבדה ונתנה כסף חוץ מזה לא נתנה שום דבר
.......
ת. קנו דירה, לא בטוחה שהתובעת ידעה, אבל כסף, אבל התובעת לא ידעה של מי הדירה, אף אחד לא יכל לתת במתנה לנתבע. נתבע לא קיבל את זה במתנה כולם עבדו בשביל זה, גם התובעת עבדה בשביל זה
.......
ש. למה את חושבת שהדירה שנקנתה השנייה, היתה של התובעת והנתבע?
ת. אני חושבת שהם חסכו כסף לזה, זה בטח דירה גם של הנתבע וגם של התובעת, למה כתבו שהוא קיבל את זה במתנה? אין דבר כזה. הנתבע לא יכול לקבל אותה במתנה כי זה חצי כסף של התובעת." (ההדגשות שלי א.ז.)
- עוד בדיון ההוכחות העיד עד מטעם הנתבע, מר א.ר., אשר סיפר כי הוא מכיר את הנתבע כ-40 שנה עוד מצ'רנוביל, אך הידקו את הקשר לאחר התאונה שעבר הנתבע, סיפר כי היה מלווה לנתבע כספים בזמן שהוא נסע לטיפולים ברוסיה בסכומים לא מבוטלים והוא תמיד החזיר לו, תחילה היו לו צי'קים שלהתובעת והנתבע אך מלפני 7 שנים מחזיר רק במזומן.
עוד סיפר כי כאשר אביו של הנתבע נפטר עזר לאימו לעשות מסמכים על מנת לקבל סיוע בשכ"ד, וכן ציין כי התובעת עבדה מהיום הראשון גם בניקיון וגם אצל רו"ח, גם הנתבע עבד קשה עד התאונה, כעת לא עובד כי לא יכול ולא כי לא רוצה, (פרוטוקול הדיון עמ' 15-24):
"ת. אמא שלה גרה שם, כאשר אביו נפטר, עזרתי לו לעשות מסמכים, הייתי מקבלת עזרה לשכירות בגלל שזה משרד שמטפל, אז הייתי מסדר לה את הניירת, עוזר לה, מדי פעם הייתי עוזר לה.
ש. היית חבר טוב.
ת. ההורים שלנו ביחסים טובים והיא ביקשה והיא אישה זקנה ואני עובד 2 מטר משם. זה בתחנת רכבת לפני שפונים
ש. היא היתה מקבלת שכירות?
ת. משהו כמו 200 ₪ לחודש, היה חוזה שכירות ועוד שלוש תדפיסים של ביטוח לאומי
ש. לקחת חוזה שכירות תדפיסים העברות
ת. מה שביקשו עשיתי. מטפלת הביאה לי את המסמכים והייתי הולך ולהתראות.
.......
ש. מבחינת חיי המשפחה, אתה יודע שהתובעת עבדה כל החיים?
ת. עבדה וגם הוא עבד עד שקרה לו מה שקרה. הוא לא עובד בגלל שלא רוצה? התובעת עבדה מהיום הראשון. עבדה בניקיון ורואה חשבון."
- מעדות זו עולה כי ייתכן שהנתבע השכיר הדירה להוריו והם קיבלו סיוע בשכר דירה כעולים חדשים. גם גרסה זו משמיטה המסד תחת הטיעון של התובע כי הדירה שנרכשה הייתה דירת ההורים. שהרי אם כך, מדוע שיבקשו סיוע בקבלת שכר דירה?
- התובעת עצמה העידה בעניינה של הדירה השנייה כך:
"ש. כשאתם קניתם את הדירה של ההורים ואין בזה הודאה,
ת. זה לא דירה של ההורים זה דירה שלנו.
ש. כשאתם קניתם את הדירה השנייה של מי היתה היוזמה?
ת. ברור ששלנו, שלי ושל בעלי בלבד.
ש. וזאת לא היתה היוזמה של ההורים של הנתבע.
ת. מה יכולה להיות יוזמה שלהם? לא היה להם כסף לקנות דירה, הם מסכנים היו גרים איתנו.
ש. מה אמרת להם?
ת. שקונים דירה להשכרה כדי להחזיר משכנתא
.......
"ש. אתם החלטתם איזה דירה לקנות
ת. כן
ש. אתם לבדכם בלבד.
ת. בטח שוחחנו עם ההורים, הם מבוגרים.
........
ש. ואז מי שוחח עם העורך דין?
ת. אני אמרתי שאני לא טיפלתי במסמכים של קניית דירה.
ש. מי שוחח עם עורך הדין?
ת. בעלי.
ש. הוא הלך לשוחח עם עורך הדין?
ת. הוא אמר לי שהוא מטפל בקניית דירה, לא צריכה להיות מודאגת והוא מטפל במסמכים וסמכתי.
ש. העברית של מי טובה יותר?
ת. שלו טובה יותר ממני הוא ידע אנגלית ולמד אנגלית יכל לשוחח באנגלית העברית לא היתה משהו כי רק הגענו לארץ ואני עבדתי בניקיון והוא בחשמל
ש. אז הלך לעורך דין וחתם?
ת. הלך לבד. הוא עשה את כל המסמכים לבד
ש. אף אחד לא היה איתו?
ת. אין לי מושג כי לא הייתי שם.
לשאלת בית משפט
ש. למה לא היית?
ת. כי אמר שיעשה לבד, לא צריכה לדאוג.
ש. לבחור את הדירה הלכת איתו?
ת. כן. כי רצה לשאול אותי.
ש. למה לא הלכת לחוזה?
ת. אמר שלא צריך אותי, משכנתא קיבלנו ביחד ,הלכנו לבנק חתמנו פה קנינו מזומן לא צריך חתימה שלו, למרות שבאמת עבדתי קשה ואני טיפלתי."
- במהלך הדיון, העיד גם העד מטעם הנתבע, מר ב., אשר לא תמך לחלוטין בגרסתו של הנתבע כאילו עשה שימוש בלעדי וגר בדירה השנייה מאז 2001:
"ת. לא יודע אם הוא נכנס לשם, היו שם דברים, לא יודע .היה בא לילדים הילדה הקטנה תמיד היתה איתו, הוא היה מטפל בילדה שלו דבר אחרון שנזכרתי בו, שפעם דיברתי עם הנתבע ועם התובעת, למה הם לא רוצים להתגרש, הוא אמר שיש הסכם גירושין והתובעת לא רוצה, התובעת אמרה שלא רוצה להפסיד הרבה. זה מה שאמרה.וגם החבר שלה, שאני מכיר אותו, שהיינו בקבוצה ביחד, וגם אני יודע שפעם הנתבע שאל אותו אם הוא רציני נסדר את זה ולא רצה להתחתן רק להיפגש."
- בהמשך העידה מטעמו – אחותו, הגב' ז.י., אשר העידה לעניין הכנסות ההורים, והן בעניין העובדה כי התובעת סעדה אותו והנסיעות לחו"ל:
"ש. מה הוריך קיבלו? איזה כסף?
ת. ביטוח לאומי. לא יודעת מה עוד. רק ביטוח לאומי ואבי עבד במועצת ***. בתור פועל ניקיון ברחוב ופיצויים מגרמניה שניהם קיבלו
ש. כמה קיבלו?
ת. 5000 ₪ פעם אחת קיבלו. ואבא היה מקבל פנסיה כשהוא הפסיק לעבוד הוציא את הכסף
ש. מתי זה היה?
ת. לא זוכרת בדיוק אבל עבד 5 – 6 שנים
ש. אחרי התאונה של הנתבע או לפני התאונה שלו?
ת. לפני אני חושבת.
.......
ש. איזה עוד כספים קיבלו?
ת. זה מה שידוע לי.
ש. הנתבע עבד?
ת. עד לתאונת עבודה עבד אצל קבלן, כחשמלאי וחוץ מזה כל הזמן עבד כמו שאומרים בשחור, כל הזמן. הוא עבד עם אבא ביחד, שניהם חשמלאים.
ש. התובעת עבדה?
ת. כן. כל הזמן עבודה בתור פועלת ניקיון, סליחה מנקה פרטית
ש. מה עוד עשתה?
ת. אחר כך מתי בדיוק לא זוכרת, קיבלה עבודה אצל מנהלת שלה.
ש. כשאחיך עבר את התאונה, את הגעת לבקר אותו?
ת. ברור.
ש. מי עוד ביקר אותו?
ת. כולם.
ש. ס. היתה מבקרת אותו?
ת. איזה ס.?
ש. אשתו.
ת. כן.
ש. היתה נמצאת שם לצדו?
ת. כן. אין מה להגיד, באמת.
ש. אחיך היה נוסע לחו"ל,
ת. כן
ש. הרבה
ת. מה זה הרבה?
ש. הרבה.
ת. לא יודעת מה זה הרבה
ש. כמה פעמים בשנה נסע?
ת. פעם או פעמיים. הוא נסע בקיץ כי לא יכל לסבול את הקיץ פה הוא פשוט היה מת ובחורף שהיו לו בעיות ברגליים ובידיים
ש. בחורף פחות קר?
ת. לא בגלל הקור, בגל הלחות, אני הייתי מביאה לו קרמים"
- עדות הנתבע הייתה חסרת עקביות וקוהרנטיות ולא היה בה הסבר מנומק לאי רישום הדירה על שם ההורים אם זו אכן הייתה דירתם, או לשאלה מדוע לא שיתפו את אחותו ברעיון לרכוש דירה שתירשם על שם הנתבע בלבד (בייחוד שעה שאחותו טוענת כי סייעה להם ב-90,000 ₪ לצורך זה). כך היו דבריו בעדותו:
"ש. תאשר לי שאם ההורים שלך היו רוצים לרשום את דירתם על שמם, היו יכולים לעשות זאת?
ב"כ הנתבע: זאת שאלה תאורטית ולא עובדתית. זאת שאלה סברה.
ת. ההורים שלי רצו לרשום אני יודע.. על השם שלי.
לשאלת בית משפט
ש. לא מה רצו, אלא האם היתה מניעה שירשמו את הדירה על השם שלהם?
ת. ככה רצה אבא שלי.
ש. האם היה משהו שמפריע לרשום את הדירה על שם ההורים?
ת. לא יכול לענות על השאלה.
ש. למה?
ת. הם קנו דירה ורשמו על השם שלי, לא שאלתי למה.
ש. האם מבחינת ההורים או המוכר או העורך דין היה משהו שהפריע לרשום את הדירה על שמם?
ת. לא זוכר מוכר. ההורים קנו את הדירה, ורשמו על השם שלי. זה מה שאני זוכר.
ש. האם היתה אפשרות לרשום על השם שלהם?
ת. יכול להיות שכן.
המשך:
ש. האם היתה אפשרות בהסכם של המכר, לרשום את הדירה על שם ההורים או לומר שההורים מעורבים?
ב"כ הנתבע: אני מתנגד. זאת שאלה משפטית.
ת. יש הסכם קניית הדירה. אני לא זוכר.
ש. בנספח ה' של התצהיר של התובעת יש הסכם, אתה מזהה את ההסכם? את החתימות?
ת. זה הסכם קנייה.
ש. אתה מזהה את ההסכם?
ת. כן. זה הסכם קניית דירה.
ש. של מי??
ת. הסכם שהיא לקחה מהדירה של ההורים. זה הסכם קנייה.
ש. מי קנה?
ת. איפה כתוב מי קנה?
ש. שאלתי אותך מי קנה את הדירה?
ת. כתוב פ.ו..
ש. של מי החתימות על ההסכם?
ת. שלי.
ש. כמה עמודים ההסכם?
ת. 7. לא היה לי את זה בבית. אבל בסדר, זה הסכם קנייה.
ש. היו מזכר שההורים שלך היו איתך במעמד הקנייה?
ת. אני חושב שהם היו.
ש. מי ערך את המזכר הזה?
ת. לא זוכר את הדבר הזה. זה היה לפני התאונה, אני כבר.. את הדבר הזה לא זוכר. אני רק יודע שהם שילמו כסף.
ש. איך הם שילמו כסף?
ת. לא יודע. תסתכלו בחשבונות, לא יכול להגיד. יש חשבון של הורים, והם שילמו.
ש. באותו נספח ה' יש הפקדות תשלום למוכרת ב.א.. זה נספח ה' ובנספח ו' זה צורת התשלום. אתה זוכר איך שילמתם את הדירה?"
ובהמשך נופל הנתבע בלשונו כאשר טוען שכספי רכישת הדירה הם כספי הוריו בלבד אך מוצגים בפניו דפי הבנק המעידים אחרת:
ת. מה שאני זוכר, אני לא השתתפתי בקנייה ובטח לא איש עשיר. היה בחשבון שלי משכנתא על דירה אחת שהיא גרה בה עכשיו. להורים שלי היה חשבון בנפרד ומשם הם שילמו. לא מחשבון משותף רק שלהם בלבד.
ש. אם אציג לך שרוב הכספים מומנו מהחשבון המשותף ומהכספים שרשומים על שמך מה תגיד על זה?
ת. רק על השם שלי?
ש. רוב הכספים על השם שלך. כן.
ת. תראי לי, לא יודע מה להגיד.
ש. אני אראה לך. נספח ו' תגיד לי בשם של המעביר מה כתוב פה?
ת. ודים.
ש. איזה סכום כתוב?
ת. 45,000 ₪.
ש. לטובת מי?
ת. א..
ש. מי זאת א.?
ת. זאת שמכרה. אבל זה חשבון משותף שלי ושל אבא שלי.
ש. מה כתוב שם? קבלה עמוד תחתון
ת. ו..
ש. כמה כסף?
ת. 25,000 ש"ח
ש. למי?
ת. לו..
ש. מה כתוב בעמוד הבא ?
ת. בסדר. אבל אבי לא יכול להעביר, החשבון משותף עם אבא שלי. גם אבא שלי החשבון שלו.
ש. איפה מופיע השם של אביך בכל המסמכים שהראתי לך?
ת. מה זאת אומרת? הוא מופיע בחשבון.. אבא שלי לא יודע לקרוא, לא יודע זה, אני עשיתי את זה. כנראה, לא זוכר.
ש. בחשבון שהופיע גם השם של אביך, איזה עוד שם הופיע?
ת. איזה חשבון? מאיזה בנק?
ש. החשבון שמופיע השם שלך, השם של אביך, והשם של..?
ת. אמא שלי.
ש. לא.
ת. השם של מי?
ש. של התובעת.
ת. אה. החשבון הזה, בסדר. זה בבנק פועלים חשבון שלי איפה שהפנסיה נכנסת. עכשיו אומרת שזה חשבון אחר.
באת כח התובעת: החשבון זה בנק פועלים סניף 722 חשבון מס' 295286 וחשבון בבנק ולאומי סניף 729 מספר חשבון 330009402/45. חשבון אחד רשום שהיא הבעלים ביחד עם הנתבע ועם האב. ויש את החשבון בבנק פועלים שרשומים ההורים והנתבע.
ת. חשבון בנק פועלים בהתחלה נכנס שכר, אחר כך פנסיה וביטוח לאומי. זה חשבון שחשבתי שזה שלי. לא ידעתי שהיא רשומה שם.
ש. בסעיף 40 לכתב ההגנה, אתה אומר ככה, שהתובעת לא פעלה בחשבון רק אתה בעל החשבון, ולמעשה התובעת ידעה שהחשבון גם שהוא רשום על שמה, לא שייך לה. זה מה שאתה כותב. אז אני רוצה לשאול, אם אתה טוען שהיא ידעה שהחשבון לא שלה, למה השם שלה לא הוסר משם?
ת. אני לא ידעתי על זה. בשבילי זה הפתעה שהיא קיבלה בנקט שלי והעבירה את זה על השם שלה, לא חשבתי על זה. ידעתי עשרות שנים היה לה חשבון בנפרד. חשבתי שזה חשבון אישי שלי. אני גם בשבילי זה הפתעה.
- הנתבע גם אישר שהוריו קיבלו סיוע בשכר דירה ובהחלט ייתכן שהיה זה אחד המניעים לא לרשום דירה על שמם, אך הנתבע לא טען זאת ולמעשה הסתיר את סוגיית קבלת דמי השכירות בגין הדירה השנייה ומכל מקום הדבר מלמד, כי הדירה מעולם לא הייתה של הוריו של הנתבע ולא נרשמה על שמם. ככל הנראה הייתה כוונת מכוון של הנתבע והוריו לרכוש הדירה, לא לרשום אותה על שמם ולקבל כספי המדינה בגין שכר הדירה כאילו שהם שוכרים של הדירה ולא בעלים שלה. כאמור, כל המידע הזה לא התגלה מתצהירי הנתבע או עדיו ועלה רק באקראי במהלך ישיבת ההוכחות ומצביע על חוסר המהימנות של הנתבע בעניין רכישת הדירה או הסיפור שעומד מאחורי רכישתה.
"ש. זה נכון שהוריך קיבלו תוספת של שכירות בגין ההוצאות שלהם על שכירות הדירה?
ת. ממי?
ש. ממשרד השיכון.
ת. יכול להיות. צריך לראות את זה.
ש. אני אזכיר לך, החבר שלך א., הוא עמד פה, ואמר שהוא עזר לאמך לקבל את ההחזר של הכספים.
ת. זה הוא עזר.
ש. אז הם קיבלו כספים על שכירות הדירה?
ת. נו..
ש. הדודה שלך, שהיתה פה, אמרה שהם קיבלו על השכירות. וגם האחות שלך אמרה שהם קיבלו עזרה בשכירות.
ת. כנראה שכן.
ש. הם לא משקרים?
ת. לא משקרים.
ש. אז הוריך גרו בשכירות?
ת. נו. הם קיבלו כסף על השכירות.
ש. אז הם גרו בשכירות.
ת. נו. בסדר. כן. כאילו בשכירות.
לשאלת בית משפט
ש. ממי הוריך שכרו דירה?
ת. הם גרו שם.
ש. בדירה שלהם? שלך?
ת. כן. אבל היו בפנסיה והם קיבלו שכירות זה חוק של מדינה כנראה.
המשך:
ש. עשית להם הסכם שכירות כדי שיקבלו עזרה?
ת. לא יודע.
ש. במדינת ישראל כדי לקבל משהו, אתה צריך להציג משהו, לא מקבלים סתם, כדי לקבל דמי שכירות כמו שאמר א., דודתך ואחותך היה צריך להציג הסכם שכירות, הדירה היתה רשומה של שם?
ת. שלי
ש. אז הסכם שכירות על השם שלך להורים?
ת. נו..
לשאלת בית משפט
ש. אני לא מבין. לא ראיתי הסכם כזה. עשית הסכם עם ההורים?
ת. אלכס עשה את זה. לא צריך שכירות. במדינה רואים שי ש זוג מהתחלה קיבלו, כאשר הגיעו לארץ הגיע להם שכר דירה.
ש. בהתחלה לא היה להם בית.
ת. קיבלו שכר דירה. הם גרו אצלנו.
ש. קיבלו שכר דירה או סיוע בדיור? עזרה בדיור?
ת. כן. הם קיבלו משהגיעו לארץ עד המוות קיבלו סיוע ממשרד הפנים או משרד השיכון. אשר הגיע לחשבון שלהם. צריך לראות את זה בחשבון של אבא ואמא.
ש. רצינו לדעת אם בשביל לקבל את העזרה מהמדינה היו צריכים להציג חוזה שכירות או לא.
ת. לא יודע.
המשך:
ש. אתה זוכר שעשית חוזה והגשתם למשרד השיכון?
ת. לא זוכר. זה אלכס נסע כל שנה אבל באופן אוטומטי, רק מודיע שהיא בחיים כל שנה צריך להביא אישור שהיא בחיים."
- ניכר איפוא מהעדויות, כי אכן הצדדים קיימו בתחילת הנישואים חיי שיתוף עם הורי הבעל, וזאת לצורך חסכון והתקדמות.
בתקופה זו אין מחלוקת כי התובעת והנתבע עבדו במלוא מרצם ולא בחלו בשום עבודה על מנת להרוויח ולהתפרנס, הכספים נאספו ע"י ההורים, חלקם נשמרו או שימשו להוצאות הבית וחלקם הועברו לחשבון המשותף (הצדדים והאב).
זאת ועוד, אביו של הנתבע עבד תקופה בת מספר שנים מצומצם במועצה בניקיון והשתכר אף הוא, אך אין ספק כי המדובר בשכר מינימלי ולא כזה שיכול למנף קניית דירה. גם הפיצויים שהתקבלו בעבור הורי הנתבע בתוספת העדויות שנשמעו בפניי לגבי הפיצויים שהתקבלו, אינם יכולים, אף הם, להיות הגורם המאפשר רכישת דירה במזומן.
יחד עם האמור, מאמץ משותף של השותפים בחשבון תרם לחיסכון, וגם כדברי התובעת, האפשרות של הורי הנתבע לעזור בשמירה על הבנות הקטינות היו אלו שעזרו לצדדים למקסם את פוטנציאל ההשתכרות שלהם ובכך להגדיל את רכיב החסכון.
אמו של הנתבע הותירה מכתב מיום 01/02/2003 שתורגם ואומת וצורף כנספח ז' לתצהיר עדותה הראשית של התובעת, בכל הנוגע לזכויות בחשבון הבנק שהיה בבעלות הנתבע והוריו, ובו היא מצהירה כי ודים (הנתבע) הוא המשתמש הבלעדי והיחידי בחשבון בבנק לאומי, וכי צירופם לחשבון היה על מנת שאם חלילה יקרה לו משהו, אזי, יוכלו להמשיך ולפעול בחשבון.
עוד באותו מכתב/תצהיר, מציינת כי חלילה אם יקרה לו משהו, הם ידאגו להעביר הכספים מהחשבון ליורשיו, אשתו ושתי בנותיו ואין יורשים אחרים.
כשנשאל על כך בדיון השיב (פרוטוקול 10/05/2018 עמ' 108):
"ש. בנספח ז' בתצהיר של התובעת הגשנו התחייבות של אמך, יש את זה גם ברוסית וגם מתורגם,
ת. בסדר גמור. הכל מצוין. זה אמי כתבה.
ש. אמך כותבת שהיא ובעלה המנוח נכנסו כשותפים לחשבון שלך כדי להמשיך לפעול בו
ת. אם אני אמות. הייתי במצב מוות. נו? בסדר.
ש. והיא ממשיכה ואומרת שבמקרה שאתה חלילה תמות היא תעביר את כל הכספים שהיו בחשבון לבני המשפחה שלך, התובעת, והבנות שלך א. ונ. בחלקים שווים.
ת. נו.. בסדר.
ש. ועוד מדגישה שאין שום יורשים אחרים
ת. אני בינתיים חי.
ש. אתה מסכים שזה הרצון של אמך?
ת. אם זה כתוב, אז זה הרצון שלה
ש. כאשר אמך רוצה להביע משהו ולהגיד משהו היא כותבת.
ת. למי לתת?
ש. כשהיא רוצה להביע את הרצון שלה יודעת לכתוב.
ת. יש לך את כל המסמכים.
ש. אם היה איזשהו רצון להעביר את הדירה
ת. איזו דירה? שם כתוב על הדירה?
ש. אם היה רצון לעשות פעולה או לכתוב שלתובעת אין זכויות בדירה, אני מניחה שהייתה כותבת את זה. אבל לא כתבה כי לא היתה שום הבטחה ושום מתנה
ת. היא כתבה כי היא לא יודעת מה יש לתובעת ומה יש לזה, אמרתי לאמי שיש לי כסף אם קורה לי משהו שתרשום שתיתן לילדים שלי, כל מה שכתוב שם"
- גם המומחה בחוות דעתו הסביר לעניין מקורות מימון הדירה, כי הנתבע לא הציג מקורות מימון, ומה שהובא בפניו, הובא על ידי האישה.
המומחה מסביר כי סך של 115,300 ₪ שולמו באמצעות שיקים מהחשבון המשותף של הנתבע ואביו, (זה החשבון שהמומחה הבהיר כי כל ההפקדות בו נעשו ע"י הנתבע באמצעות הגמלה שהשתלמה בעבורו אליו, ובאמצעות העברות שבוצעו מהחשבון המשותף עם התובעת). חשוב להדגיש כי בעמ' 11 סעיף 7.1.4. לחוות הדעת של המומחה הוא מציין על יסוד מסמכים שהיו בפניו, כי בתאריכים 9/7/97 הועבר סך 1300 ₪ שהיו כספי שכר של האשה לחשבון הבנק של הנתבע ואביו המנוח וכך גם ביום 11/3/1998 הופקד סך 1621 ₪ כספי משכורת של התובעת לאותו חשבון. הדבר לכשעצמו מלמד על תרומת האשה לרכישת הדירה השנייה.
סך של 19,880 ₪ כנראה שולם מחשבון ההורים, ואין מידע לגבי יתרת התשלום בסך 45,000₪ להשלמת רכישת הדירה.
המומחה לא נחקר על חוו"ד ולא נשלחו שאלות הבהרה בעניין.
- לאחר בחינת כל הטענות, הראיות והמסמכים שבפניי, באתי לכלל דעה כי לא עלה בידי הנתבע להוכיח שהדירה השנייה אינה דירה משותפת או שייכת הייתה רק להוריו, או ניתנה לו במתנה. אני קובע כי מדובר בדירה שנרכשה מכספים משותפים של הצדדים והיא משותפת לשניהם. העובדה שהנתבע "שלט" ברכישת הדירה, רישום הזכויות, ביצוע התשלום, השימוש בה וכיו"ב אין בה כדי להוציא הדירה ממסת הנכסים המשותפים והוראות סעיף 5 לחוק יחסי ממון חלים עליה (במובן שמדובר באחד מ"כלל נכסי בני הזוג"). לא הוכח כלל, כי מדובר שנרכשה במתנה עבור הנתבע על ידי הוריו. ספק אם היו נוכחים בעת רכישת הדירה (לפי עדות הנתבע עצמו), אין טענה לקיומו של הסכם מתנה. הדירה מעולם לא נרשמה על שמם. אין הוכחה שהדירה נרכשה מכספם. אין הסבר סביר מדוע יעניקו דירה שרק רוכשים לנתבע. אין הסבר סביר מדוע לא ישתפו את אחות הנתבע בזמן אמת בכוונתם זו שעה שהיא טוענת שמסייעת להם לרכוש הדירה באמצעות מימון מחציתה (אגב גם טענה זו לא הוכחה). אם מדובר בעסקת מתנה לאחר המוות, הרי שלפי סעיף 8 לחוק הירושה אין להכשיר או ליתן תוקף לעסקה שכזו. אך מכל מקום כאמור לא הוכח כלל כי הייתה זו דירת ההורים. אם ההורים היו בעלים של דירה לא ברור כיצד דרשו וקיבלו סיוע מהמדינה בשכר דירה. לפיכך, אין מדובר בדירה שקיבל הנתבע במתנה מהוריו במהלך הנישואין כמשמעות דיבור זה בסעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון ועל כן ובשים לב לסעיף 9 לחוק יחסי ממון וכאשר הנתבע לא עמד בנטל השכנוע להוכיח אחרת, אני קובע כי הדירה השנייה אף היא משותפת.
בהתאם לאמור הנני קובע כי דירת המגורים הנוספת, ברח' ***, שייכת לצדדים באופן שווה, והתובעת רשאית להירשם במחצית הבעלות במרשם ו/או לקבל מחצית שוויה.
טענות להברחות רכוש:
- במהלך ההליכים טענה התובעת כי הנתבע מקיים חיים כפולים וכי יש לו בת זוג ברוסיה, הוא מעביר אליה כספים ומנהל עימה קשרים באופן קבוע.
הנתבע הגיש תצהיר מטעם הגב' א.ט., התצהיר אומת ותורגם.
הגב' א. נחקרה על תצהירה באמצעות היוועצות אלקטרונית במהלך דיון.
הגב' טענה כי יחסיה על הנתבע הם חבריים בלבד, בהצגת התמונות שצורפו כנספחים ע"י התובעת, אמרה שאין כל אינטימיות, נשיקות בשפתיים זה חברי ומקובל. עם זאת, קשה למצוא ראיות להברחת כספים בסדר גודל משמעותי לבת זוג זו
בנוגע להעברות כספיות (פרוטוקול הדיון מיום 12/04/2018):
"ש. האם הועברו אליך כספים מישראל?
ת. אף אחד לא העביר לי שום כסף לשום דבר.
ש. האם קיבלת כספים דרך ווסטרן יוניון?
ת. לא קיבלתי שום דבר, אל תגידי שטויות.
ש. אני מראה לך מסמך של ווסטרן יוניון, שכתוב פה ה.א.ט.,
ת. זה הכסף שהנתבע ביקש ממני להעביר לדוד שלו. הוא בן 90 והוא לא הולך.
ש. אז כן קיבלת כסף מישראל.
ת. שנה שעברה ביקש להעביר את הכסף לדוד שלו.
ש. ממי קיבלת את זה?
ת. היא אמרה מספר והביאו לי את הכסף.
ש. ממי?
ת. הנתבע אמר לי לקחת את הכסף להעביר לדוד.
ש. ממי קיבלת את הכסף.
ת. לא יודעת. אמרו לי לגשת לשם לקחת את הכסף ולהעביר לו. קיבלתי את הכסף והעברתי אותם הלאה.
ש. את אמרת שלא קיבלת כסף מישראל, שיקרת?
ת. זה לא אני קיבלתי, זה לא כסף שלי.
לשאלת בית משפט
ש. מה שם האיש שהעברת לו?
ת. ד..
ש. מה שם המשפחה?
ת. פ..
ש. איך העברת לו את הכסף?
ת. בעל של אחות הגיעה והעבירה לו את הכסף.
ש. איזה אחות?
ת. בת דודה של הדוד הבעל שלי הגיעה לקחת את הכסף.
ש. מה השם שלה?
ת. ו. ".
- אין לי כל ספק מהתמונות והמסמכים שהוצגו בפניי כי הקשר בין הנתבע לבין הגב' ט. הינו קשר רומנטי ויש להצר על הניסיון של הנתבע להסתיר זאת. עדותה של עדה זו ושל הנתבע בהקשר זה היו על גבול הגיחוך ולא יכולות להתמודד ולהסביר עם התמונות המלמדות על חיבוקים, נישוקים ואינטימיות ארוכת זמן (בבחינת תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים).
- ויחד עם זאת, לא הוכח בפניי כי הנתבע הבריח כספים שהם משותפים לטובת אותה בת זוג ולא כל שכן כספים בסדר גודל משמעותי. זאת ועוד, גם אם נמשכו כספים, הם לא נמשכו מחשבון הבנק המשותף או מהכספים "המשותפים" אלא מכספי פיצויים של הנתבע בגין נזקי גוף שקיבל. כספי פיצויים אלה כפי שעוד יבואר ברובם אינם משותפים רובם ככולם (סעיף 5(א)(2) לחוק יחסי ממון) ועל כן חבל על המאמצים הרבים שנקטה בהם התובעת להוכיח קשר שכזה או ניסיון הברחת כספים. זאת ועוד, אני מקבל טענות הנתבע, כי חלק מהכספים גם שימשו אותו למחייתו, כלכלתו, טיפולים, נסיעות לחו"ל, תרופות ויתר הוצאותיו האישיות בעקבות פגיעתו ובשל צרכיו האישיי ועוד.
כעולה מדברי הנתבע, התקבלו תגמולים מחברות הביטוח בגין הפגיעה אותה עבר הנתבע, בהמשך להמלצת ביהמ"ש המחוזי בחיפה בהליך של תביעה נזיקית שביקשה לראות באירוע התאונה גם תאונת דרכים, בסך של 412,500 ₪, תגמולים אלו הופקדו לחשבון הבנק ע"ש הנתבע והוריו, כאמור לעיל הוריו הוספו לחשבון אומנם אך המדובר בחשבונו של הנתבע (ראה עמ' 10 לחוות דעת המומחה הקובע כי למעט הוספת רישום אביו המנוח של הנתבע לחשבון כל הכספים הם מחברת הביטוח כלל וכספי הפיצוי). אין חולק מנגד, כי התובעת לא משכה מעולם כספים אלו ובוודאי לא חלק משמעותי והם לא עורבבו בפועל עם הוצאות משק הבית.
- נקודת המוצא ביחס לכספים המתקבלים כפיצויים בגין נזקי גוף היא, כי אלה אינם נכללים במסת נכסי האיזון ואינם בני איזון. הרציונל העומד מאחורי הכלל האמור הוא כי מדובר בכספים הניתנים לנפגע על מנת להחזירו, עד כמה שניתן, למצב בו היה לפני קרות הפגיעה ולפצותו על השינוי לרעה שחל בחייו בגין נכותו, להקל על חייו ולשקמו. לפיכך, ביקש המחוקק להוציא כספים אלה מהנכסים שהינם בני האיזון על-מנת שיישארו בידי הנכה וישמשו לשם החזרת מצבו ככל שניתן למצבו הקודם (ר' דברי כב' השופטת המנוחה ט' סיון בסעיף 7 לפסק דינה בתמ"ש (ת"א) 10279-10-10 ל.ד. נ' ל.ד [פורסם בנבו] (ניתן ביום 17.10.2013) וכן דברי כב' השופטת גאולה לוין בתמ"ש (ב"ש) 24017-01-11, ל.א. נ' י.א., (פורסם בנבו) ניתן ביום 7/4/2009)). לא הוכח בפניי כי כספי הפיצויים הוטמעו בחשבון משותף כדי לשמש מקור משותף למחיית המשפחה. הייתה הפרדה רכושית ביחס לכספים אלו ואין לי כל ספק כי אין כל שיתוף בכספים אלה בין הצדדים והם אמורים לשמש את הנתבע ואותו בלבד בעקבות פגיעתו הקשה בתאונת עבודה.
הפיצוי שקיבל הנתבע אינו ידוע לגמרי. כל מה שהוצג בפניי הייתה הצעת פשרה של בית המשפט המחוזי בחיפה בסך 412,500 ₪ בתוספת מע"מ מיום 15/9/2003 בת.א. 1176/01. פסק דין לא הוצג בפני. עם זאת, מחשבונית שכר הטרחה של עוה"ד שייצג את הנתבע ושצורפה עולה כי שכר טרחתו היה בשיעור של 45,375 ₪ (לפני מע"מ) ועוד עולה כי קיים ספח שיק על סך 412,500 ₪ מכוח אותו פסק דין כך שיש להניח לצרכי פסק דיין זה כי זהו סכום הפיצוי שקיבל הנתבע מחברת אררט שנתבעה על ידו. בנוסף לכך קיבל הנתבע כספים הן מהמל"ל והן מחברת כלל.
הקושי בסכום שקיבל הנתבע הוא בכך שאין בו כל הפרדה בין הפסד השתכרות, כאב וסבל, סיעוד הזולת וכיו"ב אבות נזק. מדובר "בסכום גלובלי". סכום זה הופקד לחשבון על שם הנתבע ואביו המנוח. אף כתב התביעה לא הוצג בפניי.
אילו הייתה הפרדה בין רכיבי הפיצוי וניתן היה לבחון טענות התובעת כי לפחות בגין סיעוד הזולת או הפסד כושר עבודה יש לקבוע כי היא זכאית לחלק מסויים מכספי הפיצויים. אלא שכאמור אין הפרדה כאמור ברכיבי הפיצוי.
לאחרונה נפסק על ידי בית המשפט העליון, כי יש להבחין בין פיצוי המתקבל בגין נזקי גוף על פי חיקוק לבין כספי פיצוי המתקבלים כקיצבה מחברת ביטוח בגין אבדן כושר השתכרות. הכספים הראשונים (כפיצוי בגין נזקי גוף על פי חיקוק) נכנסים לגדר סעיף 5(א)(2) לחוק יחסי ממון והם לא בני איזון. הכספים האחרונים (כספי קצבה המתקבלים מחברת ביטוח בגין אבדן כושר השתכרות) הינם בני איזון לפחות עד לתקופת הקרע הסופי בין הצדדים. הוסבר בפסיקה כי: "...משום שקצבת המבקשת נובעת מפיצוי בגין אובדן השתכרות, הרי שהפיצוי הוא חליפו של השכר שהייתה מקבלת אלמלא האירוע שגרם לאובדן כושר השתכרותה. לפיכך, ככל שמדובר בשכר שהתקבל עד מועד הקרע בין בני הזוג, יש לראותו כחלק מאיזון המשאבים, ואילו התשלומים שהתקבלו לאחר מועד הקרע, דינם כדין שכר שלא נכלל במסגרת איזון המשאבים. על כן, קצבת המבקשת מהווה חלף שכר ולא פיצויים בגין נזקי גוף, ובשל כך החריג שבסעיף 5(א)(2) לחוק לא חל" (בע"מ 7051/18 פלונית נ' פלוני, ניתן ביום 22/5/19 ופורסם בנבו)
זו הייתה גם פסיקת בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"מ (יר') 821/05 ש.א נ' ש.ג. [פורסם בנבו] (12.11.06)), לפיה גימלה תמורת אובדן הכנסה, יש לראותה כחלק מהכנסות בני הזוג המשותפות, הגם שהיא סויגה לבחינה סובייקטיבית של התנהלות הצדדים וניהול הכספים בפועל. גישה אחרת ננקטה על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת בעמ"ש (נצ') 9102-01-14 פלונית נ' פלוני, (2014, פורסם בנבו)) שקבע כי פיצוי בגין הפסד השתכרות אינו בר איזון, אך כאמור, נראה כי פסיקת בית המשפט העליון לעיל מחייבת קביעה שונה לטובת עמדת התובעת.
בית המשפט המחוזי בנצרת התייחס עוד למדד השימוש אשר נעשה בכספים בפועל. אם הכספים לא מופקדים לחשבון משותף או כן מופקדים לחשבון משותף – הרי יש בכך משום תרומה ראייתית להיעדר שימוש משותף וכפועל יוצא אי שיתוף (או חזקת מתנה). גם לשאלת המשך החיים המשותפים ממועד קבלת הפיצוי ועד מועד הקרע משמעות ראייתית מסויימת כפי שעולה גם מחוות דעת המומחה. עניין זה רלבנטי יותר לכספי החיסכון של הנתבע שנשמרו בנפרד.
לאור כל אלה ולאחר בחינת חוות דעת מומחה וכל טענות הצדדים ועדויותיהם, באתי לכלל דעה כי יש להתייחס לכספי פיצויים שמקבל ו/או קיבל הנתבע כדלהלן:
- סך של 412,500 ₪ מיום 15/2/2003 הינו כפי פיצוי חד פעמי בגין נזקי גוף לפי חיקוק (פיצויים לנפגעי תאונות דרכים) והוא מיוחד רק לנתבע בתוספת הפירות עליו ואינו משותף לשני בני הזוג. סכום זה יש לשערך ולהפריד מיתר הכספים בחשבון האיש בבנק לאומי.
- סך של כל הקצבאות שקיבל הנתבע מחברת כלל בגין פוליסה מס' 2169696 מאז שהחל לקבלן ועד למועד הקובע הינו משותף לצדדים, והשאלה היא האם הנתבע זן את משפחתו בכספים אלה כפי הצהרתו (סעיפים 34, 41, 48, 50, 52 לתצהירו) שאז אין מקום לחייבו לשלם מחצית הסכומים לאשתו שכן אין מקום "לכפל פיצוי" ו/או כפל איזון או שמא אכן הסתיר ושמר את כל הכספים לעצמו תוך העברת סכומים מזעריים כגישת התובעת בתצהירה ובעדותה. יש להעדיף גרסת ועדות האשה על זו של האיש מהטעמים הללו:
ב.1. האיש לא הציג כיצד הוא מממן את הוצאות משק הבית והרי לפי גישתו הוא הצדדים בפירוד מאז 2001. האיש לא הציג דף חשבון אחד לרפואה שיתמוך טענותיו.
ב.2. האיש לא הסביר כיצד צבר מעל 1,000,000 ₪ בחסכון לאחר הוצאה של מעל 2,600,000 ₪ בין השנים 2001 עד 2016 בהתאם לתחשיבי המומחה.
ב.3. לא ברור כיצד מצבה הכלכלי של התובעת בכי רע ומצבו של הנתבע עדיף לאין שיעור, כאשר הוצאותיו בגין נסיעות לחו"ל אינן מבוטלות.
ג. סכומי קצבה שמקבל הנתבע ממועד הקרע ואילך מכל גורם או מקור שהוא אינם בני איזון.
.
על כן, זכאית התובעת למחצית מכספי הגמלה שקיבל הנתבע מחברת הביטוח כלל בגין פוליסה 2169696 מאז שהחל לקבל תגמולי הביטוח ועד למועד הקובע בצירוף הפרשי הצמדה למדד.
מועד ביצוע האיזון –באופן מיידי או על בסיס מועד הגמילה? אימוץ מסקנות חוות הדעת
- בהתאם להחלטתי, מונה, כאמור, ביום 08/06/2017 מומחה בתחום ראיית חשבון, על מנת לערוך חוו"ד לאיזון משאבי הצדדים, גם בעניין זה לא הקל הנתבע והמצאת המסמכים מטעמו ארכה זמן מעבר למה שנקבע.
ביום 25/12/2017 הנתבע טרם הגיש דבר.
ביום 25/04/2018 טרם השלים הנתבע הגשת מלוא המסמכים.
לאחר מספר לא מבוטל של החלטות ביהמ"ש המורות לנתבע להשלים הגשת המסמכים, חוו"ד המומחה הוגשה ביום 23/05/2018 אליה צורף נספח באורים וחישובים.
במהלך חודש 07/2018 גילתה התובעת פוליסה נוספת של הנתבע בחברת "הראל", אשר הנתבע נמנע מלהמציא מסמכים אודותיה, בעקבות האמור, התבקש עדכון חוו"ד ע"י המומחה.
העדכון הצריך השלמת שכ"ט למומחה, ובהתאם הוריתי לצדדים לשאת בו בחלקים שווים, הנתבע נמנע מלקיים ההחלטה, ולבסוף התרתי לתובעת בהחלטתי מיום 06/02/2019 לשלם את חלקו של הנתבע בהשלמת חוו"ד, וההתחשבנות תהא במסגרת פס"ד.
העדכון הוגש ביום 15/02/2019 עם ערכים נכונים למועד חוו"ד המקורית, היינו 23/05/2018.
- בסיום דיון ההוכחות האחרון שהתקיים ביום 10/05/2018 ניתנו הנחיותיי לעניין הגשת סיכומי הצדדים, בהתאם על התובעת היה להגיש סיכומיה עד ליום 28/06/2018 ועל הנתבע להגיש סיכומיו עד ליום 15/08/2018 .
סיכומי התובעת הוגשו ביום 02/07/2018.
סיכומי הנתבע לא הוגשו עד מועד זה. חשוב לציין, כי לפי תקנה 160(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, מקום שצד לא מגיש סיכומיו (ולא נקבע אחרת בהחלטה שיפוטית), ייחשב הדבר לאי התייצבות למשפט עם כל התוצאות והסנקציות הכרוכות בכך (כלומר מתן פסק דין לפי האמור בתביעה ככל שהתובעת הוכיחה טענותיה וראו גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 2015, בעמ' 507 וכן תקנה 157(2) לתקסד"א).
- ככלל, מימוש זכות, במסגרת איזון נכסים, יתבצע עם גמילתה:
"העולה מההלכות הפסוקות, האשה זכאית לקבל את החלק היחסי בזכויות הפנסיה שצבר בעלה בתקופת נישואיהם ועד פקיעת הנישואין, או עד למועד מוקדם יותר כפי שיקבע ע"י ביהמ"ש, ובתנאי שזכויות הפנסיה גמלו, ואין זה משנה אם הפנסיה היא צוברת או תקציבית."
תמ"ש (תל-אביב) 42431/96 מרצדס בן אבי נ' דוד בן אבי , תק-מש 2000(1), 73 ,עמ' 79.
""דחית המימוש עד לגמילתה של הזכות רק מביאה לאותה תוצאה שהיתה מתרחשת לולא חל הפירוד בין בני הזוג ועמו חלוקת הרכוש המשותף, שגם אז לא היתה האשה נהנית מהזכויות הסוציאליות עד שיבשילו."
ע"א 809/90 מרדכי חי לידאי נ' דבורה לידאי פ"ד מו(1), 602 ,עמ' 611-612.
- יחד עם זאת, המחוקק הותיר בידי בית המשפט, שיקול דעת רחב להכריע בדבר הדרך הטובה ביותר לאיזון, תוך בחינת הנסיבות הספציפיות.
כלשון סעיף 6 (ג) לחוק יחסי ממון:
" באין הסכמה בין בני הזוג בשאלה מה מגיע מהאחד לשני או באיזה דרך יבוצע האיזון
יחליט בית המשפט או בית הדין , לפי הנסיבות ורשאי הוא ...."
- כפי שהובהר גם בפסיקה:
"13. כאמור ולשיטתי "בתחרות" שבין המסלול הראשון לבין המסלול השני, אין לקבוע
מראש מהו " הכלל" ומהו "החריג", ויש לבחון כל מקרה לגופו תוך הפעלת שיקול הדעת השיפוטי ולהלן נימוקיי.
- מסלול איזון המשאבים הראשון מקל על הפירוד הכלכלי שבין בני הזוג ומונע מהם להיות מחוברים זה לטבורו של זה למשך שנים רבות לאחר סיום ההליך המשפטי. יתרון חשוב זה הטמון במסלול הראשון , די בו כדי לא ליתן מראש ובאופן אוטומטי עדיפות למסלול השני על פניו.
- יתרה מזו, איזון המשאבים ע"פ המסלול הראשון יכול וימנע מהצדדים התדיינות משפטית עתידית בכל הקשור לאופן יישום האיזון, ואף יצור בפני הצדדים ודאות כלכלית עם מתן פסק דינו של בית המשפט."
כב' סגן הנשיא, השופט א. גביזון בתמ"ש 3288-03-14 פלונית נ' פלוני[פורסם במאגר "נבו"], ניתן ביום 7/7/15.
- בנסיבות עניינו, ההליכים בין הצדדים נמשכים בביהמ"ש מעל שנתיים ימים, מתוכם המתין ביהמ"ש ונתן לנתבע אפשרות להגיש סיכומיו בתקופה לא מבוטלת, אך הלה בחר שלא לעשות כן ולא הגיש סיכומיו.
היחסים בין הצדדים עלו על שרטון זה מכבר, ואין השלום שוכן במעונם בלשון המעטה. זאת ועוד, כספי הנתבע מחברת הביטוח כלל ניתנים למשיכה ופרעון מיידי ללא קנס הואיל והוא זכאי לקצבת נכות (ראה חוות הדעת האקטוארית), כך אל שייגרם לו נזק מפרעון מיידי של כספים צבורים). במצב זה וכאשר ישנם סכומים לא מבוטלים בחשבון הבנק של הנתבע שאותם איני מוצא לאזן בין הצדדים לא מצאתי כי נכון יהיה לדחות מועד האיזון. היוון הסכומים ואיזון משאבים מיידי יעשו צדק במשפחה זו, כך שכל צד יילך לדרכו עם מחצית הסכומים המגיעים לו על פי הדין
- בהמשך לאמור לעיל - מצאתי להורות על ביצוע האיזון בהתאם באופן מיידי (אופציה א' בחוות הדעת ללא התחשבות בכספים שמקורם כספי פיצויים של הנתבע בגין ההליך המשפטי שתואר לעיל כנגד חברת הביטוח אררט, היינו היתרה בחשבון העו"ש בבנק לאומי וכספי החסכון באותו חשבון (1,170,659 ₪ בניכוי 412,500 ₪ שקיבל הנתבע ביום 28/7/2005 כשסכום זה משוערך לפי תחשיב המומחה מיום 28/7/2005 ועד למועד הקובע).
זכויות האיש בחברת הראל = 41,918 ₪
זכויות האיש בחברת כלל = 265,561 ₪
כספי האיש בחשבון בל"ל = 124,663 ₪
כספי האיש בפקדון בבל"ל = 29,977 ₪
סה"כ 462,119 ₪
מתוך זה 50% המגיעים לתובעת = 231,059.5 ₪
כספי האשה בחברת כלל = 83,607 ₪
כספי האשה בבנק הפועלים = 17,699 ₪
סה"כ 101,306 ₪
מתוך זה 50% המגיעים לנתבע = 50,653 ₪ .
איזון בין סכומים המגיעים הדדית:
231,059.5-50,653 = 180,406.5 ₪ המגיעים לתובעת.
הנתבע ישלם לתובעת סך של 180,406.5 ₪ (בקיזוז האמור בסעיף 62 וסה"כ 155,406.5 ₪), תוך 14 ימים ממועד חתימה על פסיקתא.
התשלום יכלול תוספת הצמדה מיום 23/05/2018 ועד מועד התשלום בפועל.
סכומים אלה הינם בנוסף לכספים שהתובעת זכאית לקבל לפי סעיף 55 לפסק הדין (מחצית גמלה מכלל מאז קבלת הגמלה ועד מועד קובע+מחצית כספים בחשבון האיש).
- בהמשך לקבוע בסעיף 50 לפסק הדין, הנני קובע כי 2 הדירות הינן בבעלות משותפת של התובעת והנתבע.
במטרה לנסות ולסיים את כלל העניינים בין הצדדים, ולא להעמידם בצורך בניהול עניינים והליכים נוספים ביניהם, ובהתחשב בעובדה כי הלכה למעשה התובעת מתגוררת בדירה אחת והנתבע מתגורר בדירה הנוספת, מצאתי לעשות איזון בדירות בין הצדדים ע"י איזון שווים בהתאם לחוו"ד השמאי שהוגשה ביום 0208/2017.
עפ"י חוו"ד השמאי ה"דירה" ברח' ***, הוגדרה כ"נכס מס' 2", זו הדירה בה מתגוררת התובעת, והיא הוערכה בשווי של 575,000 ₪.
ה"דירה הנוספת" ברח' ***, הוגדרה כ"נכס מס' 1", זו הדירה בה מתגורר הנתבע, והיא הוערכה בשווי של 550,000 ₪.
הנני קובע כי ה"דירה" ברח' *** תועבר לבעלותה הבלעדית של התובעת.
ה"דירה הנוספת" ברח' *** תהיה בבעלותו הבלעדית של הנתבע.
בעבור האיזון בין הדירות תשלם התובעת לנתבע סך של 25,000 ₪, אשר יקוזזו מהתשלום אותו אמור הנתבע לשלם לתובעת כאמור בסעיף 61 דלעיל.
- אני מורה על העברת פסק הדין למומחה שיערוך עבור בית המשפט פסיקתא לאחר חישובי הצמדה מתאימים של הסכומים האמורים בסעיפים 61 -63 לפסק הדין וזאת בתוך 14 יום מהיום.
- נוכח התנהלותו של הנתבע המהלך ההליך, העיכובים שנגרמו, שכ"ט ששולם ע"י התובעת ואי הגשת סיכומים, הנני מחייב את הנתבע בהוצאות התובעת בסך 20,000 ₪ + החזר הוצאות 250 ₪, ובסה"כ 20,250 ₪ אשר ישולמו לתובעת תוך 30 ימים ממועד פסק הדין.
- המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ולמומחה ותסגור את התיק.
ניתן היום, י"ח אב תשע"ט, 19 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.