פס"ד לפיו נדחה ערעור בשאלת חיוב בהוצאות שנפסקו בפסק דין קמא במסגרת הליך של בקשה למתן צו הגנה

1. ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 4.2.21 בתיק ה"ט 56382-08-20 (כב' השופטת חני שירה), במסגרתה חוייב המערער בהוצאות לטובת המשיבה בסך 3,000 ₪.

2. ברקע הדברים בקשה למתן צו הגנה כנגד המשיבה, שהגיש המערער ביום 27.8.20. ניתן צו במעמד צד אחד, והתקיים דיון במעמד הצדדים ביום 31.8.20. בסיומו של הדיון ניתנה החלטה הדוחה את בקשת המערער, וכן בוטל הצו שניתן במעמד צד אחד. נקבע כי "בשלב זה" אין צו להוצאות כבקשת המשיבה.

ביום 23.12.20 פנתה המשיבה לבית משפט בבקשה לפסיקת הוצאות במסגרת הבקשה שנדחתה כאמור לעיל.

            ביום 4.2.21, ניתנה ההחלטה נושא הערעור שבפני ע"ג תגובת המערער לאמור :

"ביהמ"ש לא קבע כי לא יעשה צו להוצאות אלא כי החלטה בנדון תינתן לאחר תוצאות התלונה. האם צרפה אסמכתא כי זו נסגרה וכן על תשלום שכ"ט. לאחר עיון ובשים לב גם לדו"ח לשכת הרווחה ולתוצאות ההליך מצאתי לחייב האב בהוצאות האם ושכ"ט עו"ד בסכום של 3,000 ₪ (כולל מע"מ) שישולם תוך 30 יום מהיום...".

3. לטענת המערער, בתמצית, נוכח הוראת סעיף 11 לחוק למניעת אלימות במשפחה התשנ"א- 1991 (להלן: "חוק למניעת אלימות במשפחה"), ביהמ"ש רשאי לפסוק הוצאות רק כאשר מדובר בבקשה "קנטרנית", ואולם במקרה זה לא נקבע כי בקשתו היתה קנטרנית או הייתה בקשת סרק. לפיכך, ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות; הבקשה למתן צו הגנה הוגשה מסיבה אמיתית ונכונה ומתוקף חובת אב לבנו, כאשר הבן התלונן על מעשיה של המשיבה. ביהמ"ש קבע עובדתית כי אכן הבן נמצא בלחץ, בוכה בטלפון. הבקשה נדחתה מחוסר ראיות מספיקות ולא מחוסר אשמה; הקבלות שהמציאה המשיבה מתייחסות לעו"ד שלא ייצג את המשיבה בהליך המשפטי, והיא היתה מיוצגת על ידי עו"ד מטעם הסיוע המשפטי. אין בחשבוניות מס כדי להוכיח תשלום בפועל לעוה"ד.

4. לטענת המשיבה, בתמצית, מדובר בהחלטה שעניינה הוצאות משפט, והלכה היא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בנושא זה; מדובר בפסיקת הוצאות סבירה; המערער הטעה את בית המשפט; עו"ס ציינה כי הילד רגוע; בקשת המערער היתה הליך סרק ואין צורך לציין זאת במפורש; ב"כ המשיבה אינו מייצג אותה מטעם הסיוע המשפטי.

5. לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי לדחות את הערעור.

אכן, הכלל הוא כי התערבות ערכאת הערעור בהחלטת הערכאה הדיונית לעניין הוצאות משפט תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד. פסיקת ההוצאות אינה עונשית או נזיקית, אלא נובעת מכח הדין המקנה שיקול דעת לבית המשפט. שיעור ההוצאות נקבע בכל מקרה לגופו, תוך התחשבות בנתונים, ביניהם: אופן ניהול המשפט, היחס בין הסעד שהתבקש לסעד שהתקבל, היקף העבודה שהושקעה וכיו"ב (רע"א 7650/20 מג'יק תעשיות תוכנה ישראל בע"מ נ פאיירפלאי בע"מ, 28.12.20).

העניין שבפנינו אינו נכנס לגדר החריגים המצדיקים התערבות.

מסמכותו של בית המשפט לחייב את הצד שההליך שהגיש נדחה, בהוצאות הצד שכנגד. סמכות זו נובעת הן מהוראות חוק למניעת אלימות במשפחה, והן מסמכות כללית ע"פ תקנה 151 לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט- 2018 (להלן "תקנות סדר הדין האזרחי"), כאשר בתקנה 152 לתקנות סדר הדין האזרחי הביע מחוקק המשנה דעתו כי פסיקת הוצאות הינה הכלל, ואי פסיקתם הינו היוצא מהכלל שיש לנמק "מטעמים מיוחדים" (לעניין זה ר' רע"א 7650/20 הנ"ל, שם בסע' 14 לפסק הדין).