פס"ד חשוב בעניין פרשנות הסכם גירושין ותנאיו

העומדים לפנינו התגרשו בתאריך י"א אייר תשע"ד.

ביום הגירושין הציגו בפני בית הדין הסכם גירושין שכלל הסכמות במכלול העניינים שביניהם. הסכם זה קיבל תוקף של פסק דין.

רכושם כלל דירה שלגביה הוסכם כי תימכר ונקבעו בעניין זה שתי חלופות.

חלופה ראשונה היא שהבעל לשעבר ירכוש את הדירה. בסעיף ד.2 להסכם הגירושין הוסכם כדלקמן –

"ד.2. אם הבעל ירצה לרכוש את חלקה של האשה בדירה לצורך מגוריו בדירה, עליו להודיע על כוונתו לרכשה בתוך חודשיים ממועד הגט. וישלם לאשה סך 399,405.61 ₪ (שלוש מאות תשעים ותשע אלף ארבע מאות וחמש ₪ ושישים ואחת אגורות) בתוך חודש מיום שהודיע על רכישתה. איחור מעבר לזמן זה יגרור אחריו תשלום שכ"ד ראוי על מחצית הדירה כפי החלטת הבורר. מוסכם כי עד שלשה חודשים ממועד הגט יהיה הבעל רשאי לגור בדירה ללא תשלום שכירות כלשהי לאישה."

חלופה שניה היא שהדירה תימכר לצד ג' ותמורתה תחולק בשווה.

סעיף ד.5 להסכם הגירושין קבע כי הדירה תימכר לאחר בשני אופנים כדלקמן –

"באם יוחלט על מכירת הדירה לאחר ו/או בכל מקרה שבפועל לא תימכר הדירה תוך 6 חודשים, ימונה ע"י ביה"ד הרבני כונס נכסים שיטפל במכירת הדירה. עלות הכונס תחול על שני הצדדים כל אחד מחצית".

חלפו למעלה משנתיים וחצי והדירה עדיין לא נמכרה. על רקע זה עתרה האשה לשעבר בבקשה כי בית הדין יורה שיש למכור את הדירה ולחלק תמורתה בשווה.

דעת לנבון נקל להבין את המשמעות הכלכלית שבדבר כי יתכן ששווי מחצית הדירה כיום עולה באופן משמעותי על הסכום שעל הבעל לשעבר לשלם לפי החלופה הראשונה.

עיקר טענות התובעת לפיהן יש לממש את סעיף ד' 5 בהסכם הגירושין:

• הבעל לשעבר לא שילם הסך של 399,405 ₪ כפי שהוסכם בסעיף ד' 2.
• חלפו ששה חודשים ולא התקבלה תמורה כאמור בסעיף ד' 5.
• הבעל לא מתגורר בדירה שלא כבסעיף ד' 2 להסכם הגירושין.

עיקר טענות הנתבע-

א. התמורה הועברה לידי האשה אלא שהיא לא הייתה חפצה לקבלה.

ב. הבעל גר בדירה מספר חודשים עד ליום חתונתו.