פס"ד העוסק ב"הסכמה" לבדיקת פוליגרף

השופט ישעיהו שנלר, סג"נ:

1.בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו (כב' השופט שקד) מיום 25.12.17 (תמ"ש 48380-10-13) אשר חייב את המערער לשלם למשיבה, 313,595 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה וכך גם שכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪.

הרקע העובדתי ופסק הדין

2.בין הצדדים ובין צדדים נוספים הקשורים למשפחות הצדדים התנהלו הליכים משפטיים, כאשר הסכסוך המשפטי היחיד שנותר הינו בין שני אחים. המשיבה הגישה תביעה כנגד המערער וכנגד שלושה נתבעים נוספים, על סך 578,813 ₪ וכאשר ניתן פסק דין חלקי בהסכמה כנגד הנתבעים הנוספים. משכך נדרשה הכרעה בתביעת המשיבה את המערער.

הסכום הנתבע מורכב מסך של 325,850 ₪ בגין שימוש/ שכירות בנכס וכן סעד של 252,963 ₪ בגין שימוש/ שכירות בחניון. אולם, במהלך הדיון, חזרה בה המשיבה מהדרישה בגין החניון.

3.בפסק הדין צוין כי במהלך ישיבת הוכחות מיום 9.5.17 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה התובעת והנתבע (להלן: הצדדים) וכן א. .....להלן: א.) ייגשו לבדיקת פוליגרף בשאלה אחת ויחידה "...האם נתקיימה פגישה ביום 6.2.07 או בסמוך לכך ובה נכחו [פלוני], א. ו[פלונית]....". כך צוין כי המשיבה הכחישה כל פגישה שכזו ואילו המערער טען כי הפגישה התקיימה ואילו א. הצהיר בפני בית המשפט כי הפגישה התקיימה ונכח בה גם בעלה המנוח של המשיבה. בהמשך צוין "אנו מסכימים כי התביעה תתקבל במלואה או תידחה, בהתאם לתוצאות בדיקת הפוליגרף. ידוע לנו וביהמ"ש הסביר לנו, כי בעת מתן פסק הדין ביהמ"ש לא יידרש לראיות אחרות, או ראיות נוספות שיתבררו במהלך התובענה". בהמשך הדברים צוין כי בית המשפט הסביר לצדדים ומוסכם עליהם כי לא תשמע כל טענה ביחס לתוצאות פסק הדין, בהלימה או אי הלימה ליתר הראיות בתיק.

לאחר שהתקבלה הסכמת כל הצדדים המעורבים, ניתנה החלטה אשר נתנה תוקף להסכמות ומונה אברהם זגורי כמומחה לפוליגרף מטעם בית המשפט (להלן: המומחה), וכאשר השאלה שהוצבה לפתחו האם התקיימה הפגישה, המפורטת לעיל.

עוד הוסף כי לאחר קבלת תוצאות הבדיקה תינתן החלטה משלימה.

כל אשר פורט לעיל, מתוך האמור בפסק הדין.

4.כמפורט בפסק הדין הוגשה חוו"ד המומחה וכאשר המשיבה ענתה בשלילה לשאלות האם בחודש פברואר 2007 התקיימה פגישה כלשהי בינה לבין המערער וא., וכך גם נשאלה אודות התאריך הספציפי 6.2.2007. לאור הממצאים אשר הצביעו על נטייה לאמירת אמת קבע המומחה כי המשיבה נוטה לאמירת אמת.

המערער נשאל את אותן שתי שאלות והשיב בחיוב על שתיהן. אולם, בתשובותיו נמצאו ממצאים המצביעים על נטייה לאמירת שקר ועל כן קבע המומחה כי הוא בדעה שהמערער נוטה לאמירת שקר.

גם א. השיב בחיוב לשתי השאלות, וגם ביחס אליו נקבע כי הוא נוטה לאמירת שקר.

5.המערער טען בפני בית משפט קמא כי נפלו פגמים בבדיקות שנערכו. ראשית, השאלות חרגו מנוסח השאלה שנוסחה על ידי בית המשפט וכי לא היה מקום לפיצול השאלה. כך גם נטען כי המומחה לא שמר העתק מצילום וידאו שערך לנבחנים ועל כן לא ניתן לעמת את ממצאי חוות הדעת מול אשר אירע. שלישית, נטען כי המומחה היה מושא לתכנית תחקירים בטלוויזיה ממנה עלה כי אינו אמין ולאחר שנחשף כי הוא מסביר לנבדקת כיצד להונות בבדיקה. לבסוף, חוות דעת פרטית שהגיש, מאששת את טענתו כי הוא והעד דוברי אמת.