תובענה למתן צו ירושה מטעם התובעות, תובענה למתן צו קיום צו מטעם נתבעים 1-4 והתנגדויות הצדדים בהתאמה.
רקע עובדתי:
- גב' מ.מ. ז"ל הלכה לבית עולמה ביום 21/11/18, בהיותה אלמנה, כבת 91 שנים (להלן: "המנוחה").
- למנוחה ז"ל נולדו שני ילדים, תובעת 1 ומר גל.מ. ז"ל אשר נפטר ביולי 2014.
- תובעות 2-3 הן בנותיה של תובעת 1, נכדות המנוחה.
- נתבעים 1-5 הם ילדיו של בן המנוחה מר גל.מ. ז"ל, נכדי המנוחה.
- התובעות עתרו למתן צו ירושה אחר עִזבון המנוחה.
- נתבעים 1-4 התנגדו למתן הצו ועתרו למתן צו קיום לצוואה בעדים מיום 27/5/18 (להלן: "הצוואה"). על פי הוראות הצוואה, חילקה המנוחה רכושה כך שכספים שמצויים בשלושה חשבונות בנק בבנק "יהב" יונחלו לתובעות בחלקים שווים, ויתרת רכושה - הכולל גם נכסי מקרקעין - יונחל לנתבעים 1-4 לפי חלוקה מפורטת שנקבע בצוואה. אשר לנתבעת 5, נקבע בצוואה כי היא לא תהיה זכאית לדבר אלא אם תשיב למנוחה או לעִזבון סך 1,000,000 ₪ - שאז תהיה זכאית ל-1/5 מ-"כל רכוש אחר" שלא חולק למי מהנהנים.
- נתבעת 5, להלן: "ר.מ.", הגישה התנגדות למתן צו קיום לצוואה אשר לקיומה עתרו אחֵיה, אולם בדיון שהתקיים ביום 17/12/2019, מחקה נתבעת 5 את התנגדותה למתן צו קיום לצוואה. לשם שלמות התמונה יצוין כי ביום 11/11/20 הוגש הסכם פשרה בין נתבעים 1-4 ובין ר.מ. שעניינו מכירת זכויות במקרקעין שנחלו או קיבלו הנתבעים מאביהם ז"ל או מהמנוחה.
טענות הצדדים:
- מטעם התובעות נטען כי הסכסוך בין הצדדים מקורו ביחסי משפחה מורכבים בין המנוחה ובין בתה - התובעת 1 . נטען כי המנוחה התנכלה לתובעת 1 בילדותה וקינאה בה בשל אהבתו והערכתו של אביה אליה. עוד נטען כי התנכלות זו הגיעה לכדי תסמונת "מינכהאוזן", עת המנוחה ייחסה לתובעת מחלות שונות ודאגה לשלל טיפולים רפואיים שונים. נטען כי במהלך חייה הבוגרים של התובעת נשמר הקשר בין התובעות ובין המנוחה ובעלה והם נהגו לבקר זה את זה, אולם קשרים אלו נפסקו בפסח 2007 לאחר פטירת האב. הרקע לנתק ההוא בצוואת בעלה של המנוחה, אבי התובעת 1, אשר ציווה בצוואתו לתובעת 2 ו- 3 את חלקו בבית הוריו. נטען כי המנוחה דרשה שתובעות 2-3 יחלקו חלקן עם נתבעים 1-5, בחלקים שווים, ולאחר שסירבו הגישה כנגדן תביעה אשר הביאה לניתוק הקשר.
פורט כי סמוך לאחר פטירת בעלה של המנוחה, המנוחה החלה להפקיד בחשבון התובעת, סכום חודשי קבוע בסך 6,000 ₪ לחודש, המשיכה לעשות כן, חרף הנתק עד פטירתה ובעשור האחרון לחייה עמד הסכום על סך 8,000 ₪ לחודש.
נטען כי לאחר פטירת בעלה של המנוחה, החלו הבן גל.מ. ז"ל ואשתו, גב' ו.מ., לסחוט מהמנוחה נכסים וכספים על-מנת לנכס לעצמם את רוב הונה ונכסיה ללא ידיעת התובעת וכי ו.מ. פעלה להרחקת גל.מ. ז"ל מהתובעת. נטען כי בהמשך לאחר שגל.מ. ז"ל חלה סחטה ו.מ. מהמנוחה דירה חדשה שנרשמה על שמן של בנותיו של גל.מ. ז"ל וכך הוציאה את הדירה מהיקף העיזבון. עוד נטען כי זמן קצר לאחר פטירת גל.מ. ז"ל, בראשית שנת 2015, נתבעת 5 משכה מחשבון המנוחה תיק השקעות בסך העולה על 2,000,000 ₪, העבירה אותו לחשבונה בבנק "יהב" ונתבעת 3 צורפה כבעלים נוסף בחשבון אחר של המנוחה. התובעות טענו כי הנתבעים השתלטו על המנוחה, נמנעו מליידע את התובעות אודות אִשפוזה וגם מנעו מהן להשתתף בלוויית המנוחה - לאחר שהודיעו להן על הפטירה והלוויה כ-35 שעות לאחר הפטירה ו-80 דקות לפני הלוויה שהתקיימה בעיר ח', כשהן במרחק רב מהעיר.
לגוף הצוואה נטען כי חתימת המנוחה זויפה, ולחילופין כי הצוואה נערכה בהשפעה בלתי הוגנת. נטען כי תלותה הפיזית של המנוחה הייתה חד משמעית, בהיותה נכה המתניידת בכיסא גלגלים אשר נעזרת בעובדת זרה ובנכדיה למטלות היומיומיות. עוד נטען כי המנוחה חתמה על הצוואה בשל תחבולה ו/או ניצול מצוקתה הנפשית או מצבה המנטלי והגופני הירוד, ודינה להתבטל כפי הוראות סעיף 30 לחוק הירושה, התשנ"ה-1965. נטען כי הצוואה אינה משקפת את רצון המנוחה, הוראותיה אינן סבירות והיא נוגדת הבטחות עבר של המנוחה לתובעות. נטען גם כי מצבהּ הבריאותי של המנוחה לא אִפשר לה להבחין בטיבה של צוואה וגם כי הצוואה נערכה במעורבות נתבעת 1 או אמהּ, גב' ו.מ., כמשמעות הדבר בסעיף 35 לחוק הירושה התשכ"ה-1965.
- מטעם הנתבעים 1-4 נטען כי אין בצוואה פגם צורני ועל כן נטל ההוכחה מוטל על כתפיהן של התובעות. אשר ליחסים בין התובעות ובין המנוחה נטען כי היה ביניהן סכסוך מר ונתק ארוך שנים עוד קודם לעריכת הצוואה. עוד נטען כי תובעת 1 הכפישה בפרסומים שונים את המנוחה ופגעה במנוחה ובשמה אך למרות זאת, המנוחה לא הפסיקה את התמיכה הכלכלית בתובעות ולא הדירה אותן מעִזבונה. אשר ליחסים בין המנוחה לבין התובעות, נטען כי הנתבעים ביקרו את המנוחה בקביעות, חגגו עמה אירועים משפחתיים, שבתות וחגים ויחסיהם היו קרובים. הנתבעים סייעו למנוחה ביומיום, בקניות, בסידורים שוטפים, בהסעות ועוד. נטען כי התובעות נתלות על אירועי העבר אשר אינם רלוונטיים ולא הוכח כל קשר בין האירועים המתוארים בין עריכת הצוואה ורצונה של המנוחה. נטען כי עד פטירתה, המנוחה הייתה חדה, צלולה ודעתנית, שלטה בפרטי פרטים ברכושה ובהוצאותיה וערכה חישובים והתחשבנויות כבשגרה. עוד נטען כי הצוואה נערכה ללא מעורבות של הנתבעים או מי מהם או של ו.מ.. הצוואה נערכה על ידי עו"ד אילן גולדנברג ללא נוכחות וקשר מי מהנתבעים או ו.מ. ונחתמה על-ידי המנוחה.
- במענה לטענות נתבעים 1-4 חזרו התובעות על טענותיהן והוסיפו כי נתבעים 1-4 הגיעו להסדר עם נתבעת 5 על מנת שלא תחשוף את שאר מעלליהם ו/או מעללי אמם גב' ו.מ. אשר כפתה על המנוחה את רצונה כעולה ממסמכים שהוצגו. התובעות חזרו וטענו כי המנוחה לא הבינה את טיב צוואתה, ואין לתובעות ידיעה אישית אשר לעצמאות המנוחה, או תלותה באחרים ו/או לגבי ידיעותיה ו/או רצונותיה, ברם לא היה כל צורך בידיעה אישית כזו, שכן התלות, כמו גם ידיעותיה רצונותיה של המנוחה, עולות מפורשות מהעדויות של הנתבעים עצמם, אחותם ר.מ. ואמם ו.מ. וגם מהמסמכים שהוגשו לבית המשפט.
דיון והכרעה:
טענת הזיוף:
- בהתאם להחלטתי מונתה מומחית מטעם בית המשפט, גב' דניאלה גבעון. גב' גבעון הגישה חוות דעת נושאת תאריך 12/12/2019. מסקנת חוות הדעת הייתה כי הצוואה נחתמה על-ידי המנוחה.
- התובעות לא עתרו לחקור את המומחית ולא טענו כנגד מסקנתה.
- משמעות הדבר הוא כי מסקנת חוות הדעת לפיה החתימה על המסמך הנחזה להיות צוואת המנוחה מיום 27/5/2018 היא חתימת המנוחה - לא נסתרה ועל כן, אני מאמצת את מסקנת המומחית ודוחה את טענת התובעות כי חתימת המנוחה על גבי הצוואה – זויפה.
מהותה של צוואה:
- צוואה היא מעשה אישי והיא ביטוי לרצונו הכן והאמתי של אדם למה שייעשה ברכוש שעמל למענו בימי חייו. כל אדם אדון לקבוע, לפי לבו ותחושותיו, מה יעשה ברכושו לאחר מותו. מצווה עלינו לקיים את רצון המת – זהו הנר לרגלינו בדיון בשאלת קיומה של צוואה והוראותיה. לא לנו לבחון העדפותיו של המצווה. אם חלילה כך נעשה, נחטא ליסוד היסודות שבתורת הצוואות.
- מה שבית המשפט כן מצווה לעשות על-פי חוק הירושה הוא לבחון ולבדוק, ככל שהראיות המוצגות לפניו מאפשרות לו לעשות כן, מה טיבה האמיתי של אותה צוואה, כיצד באה לעולם והאם נעשתה ונערכה מרצונו הטוב והחופשי של המנוח. בעשותו כן תהיה אוזנו כרויה לכל טענה בדבר השפעה בלתי הוגנת וכדומה, אולם ההכרעה תיפול על-פי הכללים הבסיסיים אשר לידתם בחוק הירושה התשכ"ה-1965 וההלכה הפסוקה.
- בענייננו, המדובר בצוואה בעדים אשר לא נפל בה פגם צורני וקיימת לגביה חזקת התקינות.
לפיכך, על התובעות מוטל הנטל להוכיח טענותיהן כי הצוואה אינה משקפת את רצונה הכן והחופשי של המנוחה.
השפעה בלתי הוגנת:
- סעיף 30 (א) לחוק הירושה קובע: "הוראות צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה".
- ההבדל בין השפעה לגיטימית לבין השפעה בלתי הוגנת הוא לעיתים מעורפל. בע"א 4902/91 שדמה גודמן נ' ישיבת שם בית מדרש גבוה להוראה ודיינות, פ"ד מט (2) 441, 448, נאמר כי השאלה היא ערכית נורמאטיבית והתשובה תהא על פי מושגים של מוסר אישי ושל מוסר חברתי כשהוא מכוון לרצונו האמיתי והחופשי של המצווה.
השפעה בלתי הוגנת, תהא השפעה שעל פי מושגים של מוסר אישי וחברתי - יש בה מרכיב של אי הגינות. כל אחד נתון להשפעת הסובבים אותו ולהשפעת הסביבה. מעשינו נגזרים מאילוצים שהחיים מעמידים לפנינו. השפעות ואילוצים אלו הם מרכיב ברצון האדם. אין הם פוגעים ברצון האדם ועל כן אין הם כוללים מרכיב אי הוגנות. ראו ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' רינה מרום, פ"ד מט (1) 318, 331.
- משמעות הדבר הוא כי אין די בהשפעה ברמה העובדתית. על בית המשפט להשתכנע בקיומו של מרכיב בלתי הוגן באותה השפעה ועל כי הצוואה היא פועל יוצא של אותו רכיב בלתי הוגן. נטל ההוכחה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען לקיומה. ע"א 245/85 יהודית אנגלמן נ' מרטה קליין, פ"ד מג (1) 772, 778; ע"א 130/77 עוזרי נ' עוזרי, פ"ד לג(2) 346, 353.
- לנוכח הקושי להוכיח השפעה בלתי הוגנת, נקבעו בחוק הירושה התשכ"ה-1965 ובהלכה הפסוקה, ראיות נסיבתיות ומבחנים לסייע בהוכחת קיומה. ראו ע"א 3828/98 רחל מיכקשווילי נ' דוד מיכקשווילי, פ"ד נד (2) 337, 342.
בע"א 2500/93 יעל שטיינר נ' המפעל לעזרה הדדית של ארגון עולי מרכז אירופה, פ"ד נ (3) 338, 344 נפסק כי ניתן ללמוד מגורמים שונים ומשתנים דבר קיומה אם לאו של השפעה בלתי הוגנת. בין היתר יש לבחון מצבו הפיזי של המצווה, מצבו הנפשי של המצווה וסוג תלותו בזולת, בדידותו וניתוקו אם לאו מאנשים אחרים, יחסיו עם האדם שהוא זקוק לו וקשריו עם אחרים. חיזוקו או חולשתו של משתנה ממשתנים אלו, יש בו להעיד על מידת השליטה של המצווה על רצונו.
- כבוד השופט מצא בדנ"א 1516/95 רינה מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב (2) 813, בעמוד 827 ואילך, מפרט מבחני עזר לסייע לבית המשפט להכריע בשאלת קיומה אם לאו, של השפעה בלתי הוגנת:
- תלות ועצמאות – מבחן של מידה המבוסס על שני מושגים הפוכים. השאלה שצריך לתת עליה תשובה היא, האִם המצווה, בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה, היה עצמאי הן מהבחינה השכלית-הכרתית והן מהבחינה הפיזית. ככל שבתקופה הרלוונטית, המצווה היה עצמאי יותר בכל אחת משתי הבחינות האמורות, תתחזק הנטייה לשלול קיומה של תלות המצווה בנהנה ולהיפך. הדגש הוא על העצמאות השכלית-הכרתית. ייתכן שעצמאותו מבחינה שכלית-הכרתית תחפה על תלותו הפיזית ותוביל למסקנה, כי חוסר העצמאות / התלות הפיזית לא גרע כלל מעצמאותו;
- תלות וסיוע – אם המצווה לא היה עצמאי ועקב כך, נזקק לסיוע הזולת, יש לבחון אם הקשר, שהתקיים ביו המצווה לבין הנהנה, התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק לו: אם המצווה היה במצב של תלות מוחלטת בנהנה, והיה זה הנהנה אשר סייע למצווה להתגבר על קשייו ומגבלותיו, הדבר ישמש תמיכה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת. על כן, יש לבחון, אם סייעו למצווה גם אחרים שכן, הדעת נותנת, שכאשר אנשים חולקים ביניהם את מטלות הסיוע, מידת התלות של המצווה בכל אחד מהם היא קטנה יותר ומתמעט החשש להיווצרות תלות שעלולה לבסס פתח להשפעה בלתי הוגנת.
- קשרי המצווה עם אחרים – מבחן מִשנה זה מסייע לאמוד את מידת התלות של המצווה בנהנה. אם יתברר שבתקופה הרלוונטית, היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה בדבר תלות המצווה בנהנה ללא קשר לגורם או לסיבה שהביאו לבידודו. עצם הבידוד של המצווה מן העולם יש בו כדי להגביר את תלותו בנהנה.
- נסיבות עריכת הצוואה – היה הנהנה מעורב בעשיית הצוואה, הדבר תומך בקיומה של השפעה בלתי הוגנת, גם כאשר המעורבות לא עלתה כדי זו הנדרשת להפעלתו של סעיף 35 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965.
- עוד נפסק שם, בעמוד 829, כי בתלות כשלעצמה, אין משום ראיה מספקת לקיומה של השפעה בלתי הוגנת או להקמת חזקה בדבר קיומה. לא התלות היא העיקר, אלא ההסתברות שהתלות שללה את רצונו החופשי של המצווה. תלותו של המצווה בסיועו של האחר אינה בהכרח שוללת את רצונו החופשי. כך הוא גם ביחס לבחינת קשריו של המצווה עם אחרים ואף בהסקת מסקנות מנסיבות עריכת הצוואה. על כן למעשה, באם מתברר כי הייתה קיימת תלות, הרי שקמה חזקה לכאורה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת וחזקה זו מעבירה את נטל הבאת הראיות על שכמו של מבקש מתן צו לקיום הצוואה, לסתור את אותה חזקה.
סתירת החזקה תעשה, על דרך שלילת קיומם של המאפיינים שהקימו את החזקה או שלילת קיומה של "אי ההגינות" בהשפעה חרף קיומם של אותם מאפיינים.
- עם זאת, נטל השכנוע לכך שהצוואה לא משקפת את רצונו האמיתי של המצווה נותר כל כולו על שכמו של המתנגד למתן צו קיום הצוואה. ראו בהקשר זה פסק דיני בהליך ת"ע 57977-10-17 ה.ח. נ' ו.ח. מיום 18.6.2020.
- ובמקרה כאן, כשנשאלה התובעת 1 כיצד באה לידי ביטוי השפעתם הפסולה של הנתבעים על המנוחה, הציגה גרסה המבוססת על תחושות והשערות סובייקטיביות בלבד. ראו עמוד 27 לפרוטוקול שורה 34 עד עמוד 28 שורה 16 ובהמשך עמודים 29-31 לפרוטוקול:
ש. איך היית מתארת את אמך? חלשה או דעתנית ושולטת?
ת. זה השתנה.
ש. עד 2007...
ת. ... מאבא שלי הייתה לה המון יראה, וכל עוד אבי חי היא תמיד ביטלה את רצונה בפני רצונו, והיא תמיד חששה ממנו. אבא שלי היה מלך בבית ואימא שלי התאימה עצמה.
ש. ומאז פטירתו ועד 2007, אז הייתן בקשר, היא הייתה חזקה, שולטת או חלשה? היא הרי דרשה ממך להחזיר בניגוד לצוואה, לטענתך. אז היא אישה חלשה או חזקה?
ת. אי אפשר לענות באופן חד-משמעי. מאחי וגיסתי היא פחדה פחד מוות.
ש. ההתרשמות שלך, זו אישה שלוקחת החלטות – היא אישה חזקה או חלשה?
ת. זו אישה עם הפרעת אישיות פתולוגית קשה שמוּנעת על ידי דחפים לא רציונליים.
ש. יש בידייך תיעוד רפואי או שזה ניתוח שלך?
ת. זו לא רק דעתי. לי אין תיעוד רפואי על אימא שלי.
ש. קשה לך לתאר את אמך. את לא יכולה להגיד לנו אם היא חלשה או חזקה.
ת. קשה לתאר את אמי במילה אחת כי התיאור מרדד. בניגוד לצורה שאתה ועמיתתך ניסיתם לחקור אותנו, אנשים לא חד-ממדיים. אנשים מורכבים.
ש. בקצרה, תני לנו תלת-ממד.
ת. אימא שלי הייתה מורכבת ומול אנשים שהיא הרגישה שיש להם כוח היא הייתה פוחדת ומבטלת עצמה בפניהם. מול אנשים בפניהם הרגישה חזקה. היא הייתה מתעללת כלפיהם ותוקפנית. אני לא יודעת אם תוקפנות זה סימן לחוזק או חולשה. למדתי פסיכולוגיה בזמנו. היחס שלה כלפי היה מאוד תוקפני.
ש. בואי נלך מקיץ 2007 ואילך, עם דגש על 3-4 שנים האחרונות מפטירתו של גל.מ., עד פטירתה ב-2018. את יודעת איך ניהלה חייה היומיומיים, מה היו הסידורים שלה, לאילו חוגים הלכה, עם מי נפגשה?
ת. אני יודעת מבני משפחה אחרים.
ש. איך?
ת. הייתי בקשר עם בת דודתי ז.ש..
ש. היא קשורה למנוחה איך בדיוק?
ת. יש לי איתה יחסים טובים. היא סיפרה לי כל מיני דברים.
ש. יצא לך לשוחח עם אימא לבדוק מה שאותה גברת אמרה?
ת. היא מעולם לא צלצלה, חוץ מטלפון או שעון היא אף פעם לא הייתה מתקשרת. היא הייתה מתקשרת אלי קודם המון. כמעט כל יום, ויכלה להתקשר גם כמה פעמים ביום. מה שקרה, לפני זה תמיד כשהייתי באה לאירוע משפחתי הייתה אומרת לי 'יש לך חור בחולצה, את לבושה מכוער', כל מיני דברים כאלה. אחרי הסיפור הזה עם ב', באירועים משפחתיים פשוט לא אמרה לי כלום. כאשר הבת של א.מ. נולדה, זה היה בנובמבר 2012, וזה לא מתאים לעדות חברתי א' – כי הייתי בקשר עם אחי וכשנולדה לו נכדה, אמרתי לו ש-י' נולדה ובאתי לבקר את א.מ. בבית החולים "----" ובדיוק אחי הביא את אמי לראות את התינוקת. לא ידעתי בהתחלה איפה ס' שוכבת. א.מ. הכניס את אמי על כִסא גלגלים לחדר של ס', והיה לה מבט מבולבל והיא הסבה את הראש ממני.
...
ת. ו.מ. באופן שיטתי מנעה קשר ביני לבין אימא שלי וגם כשקבענו עם אחי שנבוא ליומולדת וגם אימא שלי תבוא, היא סיממה את אחי וסידרה שאימא שלי תבוא יום אחרי זה, שלא אפגוש אותה.
...
ש. בשביל לדייק ולהבין – עם המנוחה מאז קיץ 2007 את לא משוחחת בגלל נושא התביעה, ועם ו.מ. מאיזושהי תקופה קצרה אחרי פטירת גל.מ. בגלל ריב על נושא המצבה?
ת. כי ו.מ. התנהגה אלי מגעיל עשרים שנה, אבל בלעתי בגלל אחי. היה לי ברור שהיא באה בגלל הכסף.
ש. אז יש לנו תיעוד מתי זה היה. אחרי אותו מועד, לא היה ביניכן קשר?
ת. זה לא אומר שלא ידעתי מה היא עושה. לא דיברתי עם ו.מ. יותר וגם ו.מ. לא דיברה איתי יותר. השיחה האחרונה שלי עם ו.מ. זה כשאימא שלי נפטרה, כשו.מ. התקשה שעה ועשרים דקות לפני ההלוויה שהיא קוברת את אימא שלי."
- מעדותה זו של המבקשת, עולות השערות בלבד.
אין בהשערות אלו להוכיח השפעה בלתי הוגנת, שיש ללמוד ממנה כי הצוואה נערכה בשל אותה השפעה בלתי הוגנת, והצוואה אינה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המצווה.
- גם אם נבחן את אבני הבוחן כפי שפורטו לעיל בסעיף 23, נגיע לאותה מסקנה.
- מבחן התלות ועצמאות: מהעדויות שנשמעו ומהראיות שהוגשו עלה כי בעת החתימה על הצוואה, הייתה המנוחה עצמאית מבחינה שכלית הכרתית. ראו בהקשר זה עדות עו"ד אילן גולדנברג, שהעיד כי המנוחה הייתה צלולה וחדה. עמוד 57 שורה 24, עמוד 58 שורות 3-7 וגם 59 שורות 27-30, שם העיד כי "מה שהיה חשוב מבחינת המנוחה זה להפריד, שהצד של הבת של יקבל כספים והצד השני יהיה לו את כל העניין של הנכסים..." ראו גם עדות נתבעת 1 בעמוד 37 שורות 24-34 שלא נסתרה. וראו מסמך רפואי מיום 27/10/2018 שצורף לתצהיר התובעת מת/6 וסומן נספח 1. שם נכתב כי המנוחה צלולה - אין בחתימתו על נתבע 2, אשר הוא רופא במחלקה פנימית בביה"ח -----, לפגוע במשקל מסמך זה. ניידות המנוחה בכיסא גלגלים אינה מונעת ממנה עצמאות השכלית.
- מבחן התלות והסיוע: אשר לפן הפיזי, למנוחה הייתה מטפלת קבועה 24 שעות שסייעה למנוחה. ראו בהקשר זה מסמך רפואי מיום 27/10/2018 שצורף לתצהיר התובעת מת/6 וסומן נספח 1 שאוזכר לעיל. הסיוע הנוסף שניתן על ידי הנתבעים אינו מעיד על תלותה בהם, בפרט כאשר הייתה לה מטפלת צמודה והיא לא נאלצת להסתייע רק בנתבעים לניידותה. עוד יש להוסיף, כי מהראיות שהובאו עלה כי עיקר הסיוע שניתן למנוחה על ידי הנתבעים היה לענייניה הכספיים. מעבר לכך, הסיוע הפיזי בעיקרו הוענק על ידי המטפלת הצמודה למנוחה. על כן, לא ניתן לומר כי הייתה תלות בלעדית של המנוחה במי מהנתבעים או ב-ו.מ. לפעולות היומיומיות.
- מבחן קשרי המצווה עם האחרים: לא רק שלא הוכח כי המנוחה נותקה מאחרים, אלא שהוכח כי ניתוק הקשר בין המנוחה לבין התובעות, הוא יוזמה של המנוחה בשל הסכסוך על ירושת האב (הסב) בשנת 2007. ראו עדות התובעת בעמוד 28 שורות 4-16. וזאת לאחר ששנים קודם לכן, הקשר ביניהן לא היה תקין (ראו סעיף 6 לסיכומי התובעות) - ולא בשל השפעה של הנתבעים או גב' ו.מ.. מעבר לכך, התובעת 1 העידה כי למנוחה היו קשרים עם אנשים אחרים ולא הוכיחה כי קשר זה או אחר נותק בשל המזימה הנטענת, היְינו טענת התובעת כי גב' ו.מ. או נתבעים 1-4 פעלו לבודד את המנוחה באמתלות על מנת לסחוטהּ או להשתלט על רכושהּ. עדות התובעת בעניין זה מבוססת כולה על השערות והתובעת לא זימנה צדדי ג' להעיד ולתמוך בהשערותיה. ראו עמוד 32 שורה 16 ואילך:
"ש. איך את יודעת זאת?
ת. לא קראת את הוואצאפים שלהם? הם עשו משהו חוץ מלהסתובב עם אימא שלי כמו זבובים?
ש. זה את אומרת על בסיס הוואצאפים והמסמכים?
ת. גם ממכרים וחברים משותפים, ושמתי לב שכולם סיפרו שפתאום אימא שלי בסכסוך עם אנשים שהייתה איתם חברה כל החיים, או אנשים שאני שואלת אם ראו אותה לאחרונה – פתאום לא מבקרים אותה יותר, ולא יכולים לומר שום דבר מאז פטירת אחי מה שלום אמי.
ש. לבית המשפט: את יכולה לומר שמות או סיטואציות של מה שאת מתארת?
ת. א.ב.ט, אשתו של עו"ד נ.ב.ט, שהיה ידיד נפש של הורי ולא רק ידיד – היה בקשר איתם כל החיים. קודם כל ההלוויה נערכה בסתר ולכן לא נכחו בהלוויה. גב' ל.כ. מסרה שהיא בסכסוך איתה 10 שנים. ניסיתי לדבר עם ל.כ. והיא אמרה לי דברים שהיה ברור שו.מ. הדריכה אותי, והיא לא ידעה ששוחתי קודם עם א.ב.ט.. א.ב.ט. לא אישה שתמציא שקר. שאלתי גם את א', השכן של הורי, והתברר שלא ביקרו אותה מאז שעברה לדירה ב---- רק עשרים דקות ברגל מהם. הוא היה קצת נבוך כאשר שאלתי אותו. שמתי לב שחוץ מגב' ו.מ. והילדים, שגם לא יכולנו לדבר עם אימא שלי בלעדיהם, אי אפשר לא היה עם אחי או עם אימא שלי – תמיד היה מישהו מטעמם ששמר. גם בבית הקברות, כשעלינו לקבר של אחי, באה גברת שהיא חברה של ו.מ. ואמרה שאסור לנו לשים פרחי בוגולביליה וכו', והיא אמרה לי 'בואי אקח אותך לכניסה'.
ש. אשרי לי כי למעשה מאז הנתק שלך מאמך, קיץ 2007, למעשה את לא יודעת מהמנוחה, לא מאנשים מסביב – על מערכת היחסים שלה עם מי מהמבקשים, דבר. דגש על ממנה.
ת. היא הייתה בקשר פה ושם עם הבנות שלי. באוזניי לא שמעתי ממנה.
ש. כנ"ל לא ידעת דבר ממנה על מערכת היחסים עם ו.מ., נכון?
ת. כן ידעתי. ידעתי ממה שו.מ. – הבנתי, שהיא כתבה שהיא סועדת את אימא שלי, וכתבתי לה שמה שמעניין אותה זה הכסף".
- נסיבות עריכת הצוואה: הצוואה נושאת תאריך 27/5/18 . הצוואה נערכה על ידי עו"ד אילן גולדנברג והוא חתם עליה כאחד משני העדים, ללא נוכחות מי מהנתבעים. הסעת המנוחה למשרדו אינה מעידה על מעורבות שיש בה להעיד על השפעה בלתי הוגנת. ראו בהקשר זה ע"א 2098/97 אלברט בוסקילה נ' שמעון בוסקילה, פ"ד נה (3) 837, 853. אמנם, מהראיות עלה כי קודם לצוואה זו הייתה לנתבעת 1 ולגב' ו.מ. מעורבות ממשית בעריכת צוואות דומות, והן גם ערכו צוואות דומות עבור המנוחה, אך בסופו של יום הצוואה נחתמה בפני עו"ד גולדנברג לאחר שנערכה על פי הנחיות המנוחה.
ודוק, תככים ובחישות בשל רכוש רווחו במשפחה, במיוחד מצד הנתבעים. העניינים הכלכליים וחלוקת רכוש היוו עיסוק מרכזי בחיי המשפחה ונוהלו על כך שיחות תכופות בין בני המשפחה. מחלוקת הנוגעות לחלוקת רכוש גרמו לנתק בין המנוחה ובין התובעות משנת 2007 ולנתק בין נתבעת 5 ובין אימה גב' ו.מ. ואחֵיה נתבעים 1-4. הרושם הוא שהנתבעים ואימם העמידו במרכז את שאלות חלוקת הרכוש והדברים עלו בעדויות. אפנה בתמצית לכך שעלה מהראיות כי גב' ו.מ. ניהלה עם המנוחה שיחות רבות על-מנת לעודד אותה לערוך צוואה וגם דרשה בתקיפות כי עִזבונה יחולק כך שהנתבעים יזכו בכל נכסי המקרקעין ללא שותפות עם התובעות, ובחלקים שווים. ראו נספח א' לתצהיר גב' ו.מ. מב/4 ועדותה בעמ' 70, שורות 5-6:
"לא התערבתי בתוכן ולמי היא נותנת כסף ונדל"ן. ממש ממש לא. ביקשתי ממ.מ., בכל לשון של בקשה, שני דברים: שכל הרכוש יהיה מופרד מע.פ.
עוד עלה מהראיות כי נתבעת 1 הקלידה את הצוואות שקדמו לצוואה נשוא הליך זה. צוואות אלו בחלקן דומות לצוואה נשוא ההליך. אך סופו של יום, כאמור, לא הוכח כי הצוואה עליה חתמה המנוחה, היא תוצאה של התנהלות פסולה זו, השפעה בלתי הוגנת או אינה משקפת את רצון המנוחה. לא הוכח כי הצוואה נשוא הליך זה נחתמה בשל ניצול חולשתה ובשל אי הוגנת בהשפעה. לא כל השפעה היא בלתי הוגנת.
על כן, ייתכן בסבירות גבוהה, כי אלמלא המפגש עם עו"ד גולדנברג – ולמעשה 3 פגישות עד החתימה על הצוואה, היו צוואות המנוחה נפסלות במלואן או בחלקן בשל השפעה בלתי הוגנת או מעורבות בעריכת הצוואה, אך המפגש עם עו"ד גולדנברג והצוואה שערך באופן עצמאי לפי הנחיות המנוחה בכתב, במשך 3 פגישות שונות, ניתקו את הקשר בין מעורבות פסולה זו – לבין הצוואה שנחתמה. בהקשר זה אפנה גם לסרטון שהוגש, במצורף לתצהיר עו"ד גולדנברג. אמנם הוא אינו מצלם את מעמד החתימה על הצוואה, אך ניכר מהסרטון שהמנוחה מודעת ויודעת היטב כי עובר לצילום, חתמה על צוואה המשקפת רצונה.
לא נעלם מעיני כי הפנייה לעורך-הדין הגיעה מנתבעת 1 לאחר התברר לה, מקריאה במרשתת, כי מעורבותה עלולה להביא לפסילת הצוואה וכי מעמד החתימה לא צולם, אך אין בכך לשנות והסברו של עו"ד גולדנברג בחקירתו כי מדובר היה באקט ספונטני תואם בעיני את רוח הדברים.
- לאמור יש להוסיף כי עלה מהעדויות שהמנוחה שלטה בעניינה הכספיים והמשפחתיים ביד רמה ולא גילתה חולשה או תלות השוללות את חופש רצונה. הדברים ברורים גם מההתחשבנות בין המנוחה ובין אחותה. התחשבנות דולרית ושקלית בנוגע לשיפוץ רכוש משותף עד רמת "הדולר"/"השקל". בכדי שהתמונה תהא שלמה, להלן אחד העמודים מהנספח לצוואה, התחשבנות בין המנוחה לאחותה, שהיא בכתב ידה של המנוחה:
עוד בהקשר זה, הרי שעלה מהעדויות כי ניתוק הקשר בין המנוחה לבין התובעות – בסיסו ברצון המנוחה לשלוט בעניינים הכלכליים.
- לסיכום חלק זה, לא הוכחה השפעה בלתי הוגנת כמשמעות מונח זה בסעיף 30 לחוק הירושה התשכ"ה-1965 ויש לבחון האם התקיימו תנאי סעיף 35 לחוק הירושה התשכ"ה-1965.
סעיף 35 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965:
- סעיף 35 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, קובע:
"הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה - בטלה".
נפסק כי הוראה זו מניחה קיומה של השפעה בלתי הוגנת בהתקיים תנאים מסוימים. ראו ע"א 2500/93 יעל שטיינר נ' המפעל לעזרה הדדית של ארגון עולי מרכז אירופה, פ"ד נ (3) 338, 349;
עוד נפסק כי הוראה זו מקימה חזקת בטלות חלוטה בהתקיים הנסיבות שקבועות בסעיף הנ"ל. ראו ע"א 2098/97 אלברט בוסקילה נ' שמעון בוסקילה, פ"ד נה (3) 837, 852.
- סעיף 35 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, קובע שלושה אירועים אשר בהתקיים אחד מהם, ההוראה לגבי הנהנה הרלוונטי, בטלה : "הוראת הצוואה המזכה מי שערך אותה; הוראת צוואה המזכה מי שהיה עד לעשייתה; הוראת הצוואה המזכה את מי שלקח באופן אחר חלק בעריכתה. האמור חל גם על בן זוג או ילדו של אותו נהנה.
- הביטוי "מי שערך את הצוואה" פורש באופן דווקני ומצמצם כמתייחס לתהליך העריכה הלשונית של המסמך ויצירתה. פעולות נהנה הקודמות לעריכת הצוואה או לאחריה, אינן נכללות באירוע זה. ראו ע"א 6496/98 מופק בוטו נ' סאמי בוטו, פ"ד נד (1) 19, 28; 2500/93 שטיינר נ' אירגון עולי מרכז אירופה, פ"ד נ (3) 341, 350; ע"א 2098/97 אלברט בוסקילה נ' שמעון בוסקילה, פ"ד נה (3) 837, 852 וגם שוחט, גולדברג, פלומין דיני ירושה ועזבון, מהדורה שישית, בעמ' 111.
הביטוי "מי שהיה עד לעשייתה" פורש גם הוא באופן מצמצם – כעד ששימש כעד להצהרת המצווה כי זו צוואתו כהוראת סעיף 20 לחוק הירושה התשכ"ה- 1965 ולא בנוכחות בעת עריכת הצוואה. ראו ע"א 2500/93 שטיינר נ' אירגון עולי מרכז אירופה, פ"ד נ (3) 341, 350; ע"א 6496/98 מופק בוטו נ' סאמי בוטו, פ"ד נד (1) 19, 29.
הביטוי "לקח חלק באופן אחר בעריכתה", שהוא הרלוונטי לענייננו, פורש בהרחבה וכ-"עילת עוללות", ביטוי גמיש שיש לצקת אליו תוכן על פי הנסיבות ושלא כשני האירועים הראשונים הקובעים בסעיף 35 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, אירוע זה נבדק בהתייחס גם לשלבים שקדמו לעריכת הצוואה ולאחריה. ראו ע"א 6496/98 מופק בוטו נ' סאמי בוטו, פ"ד נד (1) 19, 29-30. נקבע, לדוגמא, כי גם מי שנטל חלק בהכנה ובתכנון של צוואה יכול וייחשב כמי שנטל חלק בעריכתה, שם בעמוד 31. עוד ראו, ש' שוחט, פגמים בצוואות, בעמ' 354-355. ככול שחומרתן של הנסיבות האופפות את עריכת הצוואה מחשיד, כך גובר הנטל הראייתי על מבקש צו הקיום לסתור את החזקה.
עוד נפסק גם כי הצטברותם של אירועים וזיקות שכל אחד מהם כשלעצמו אין בו כדי להציב תווית של נטילת חלק בעריכת הצוואה, עשויה ליצור את אותה מעורבות בעריכת הצוואה שיש בה כדי לפסלה. ראו ע"א 5869/03 נילי חרמון נ' בנימין גולוב, נט (3) 1, 10 ואילך.
- אלא שנפסק כי המבחן הוא מבחן השכל הישר. ראו ע"א 851/79 שלומית בנדל נ' דורון בנדל, לה (3) 101, 109 והשאלה תיבחן לפי מידת המעורבות וחומרתה.
ככל שהמעורבות והפעילות של הנהנה כבדה יותר, גסה יותר, עמוקה יותר – כך תגבר הנטייה להחיל את החזקה בבר בטלות ההוראה. עוד נפסק שם כי אם המצווה נפגש עם עורך-דין ומסר לו בעצמו את הוראותיו, לרוב ניתן לומר כי "הפעלתנות הקודמת של הנהנה אצל המצווה" אינה נכללת תחת האירוע "לקח חלק באופן אחר בעריכתה" של הצוואה. נאמר כי שיקול-דעתו העצמאי של עורך הדין והקשר הישיר, בינו לבין המצווה, מנתק את הקשר בין אירועי העבר לבין עריכת הצוואה.
- לא תוכנה של הצוואה הוא המכריע אלא הליכי עריכתה. מעורבות המגיעה לכדי השפעה בלית הוגנת ופסלוה וקיומה של החזקה נלמדת לא מהתוכן אלא מהשתתפות בעריכת הצוואה. אם אין השתתפות בעריכת הצוואה, אין להסיק השפעה אפשרית מהתוכן לבדו, אפילו אם חלקו של הנהנה הוגדל. ראו ע"א 750/90 כולל בית יהודה נ' יהודה חיים גוטר, פ"ד מה (1) 498, 502.
- ובמקרה כאן; כפי שציינתי לעיל, מהראיות עלה כי נתבעת 1 וגב' ו.מ., היו מעורבות בעריכת צוואותיה הקודמות של המנוחה או בטיוטות צוואה, מסמכים שדומים בתוכנם לתוכן הצוואה נשוא הליך זה. עוד עלה שנושא זה הטריד את המנוחה והעסיקהּ לא אחת. ראו טיוטת צוואה מיום 21.10.2016, 28.3.2018 כוללת גם בחלקה טיוטה בכתב-יד המנוחה, טיוטה מיום 10.4.2018 שצורפו לתצהיר עו"ד גולדנברג מב/3. וגם ראו הודעת דואר אלקטרונית ששלחה גב' ו.מ. לנתבעת 5 ביום 7.8.2016 שם היא כותבת:
"בנוסף, סבתא עשתה שינוי בצוואה, היא מורישה לכם את הבית שלה ב----, ורוצה לקחת בחזרה את הכסף ולהורישו לע.פ. ולילדות. שינוי זה מעדיף אתכם, ולא בלי סיבה, כמובן, שכן ניתן יהיה להוציא כ5 מיליון שקל מהנכס ב----- בהמשך..."
ועוד ראו דואר אלקטרונית מיום 6/11/2017 צורף כנספח נספח א לתצהיר גב' ו.מ. מב/4. דואר אלקטרונית ששלחה גב' ו.מ. לנתבעת 5 בהתייחס למסמך צוואה מחודש ספטמבר 2016 שהוקלדה על ידי נתבעת 1. שם היא כותבת:
"ר.מ., המסמך שראית אצלי, נכתב על ידי סבתא, ולבקשתה נתתי עותק ל-ז' ושמרתי אצלי צילום, אותו החזרתי לה בשבוע שעבר בדיוק. לאחר מותו של אבא ראיתי כמשימה כתיבת צוואה על ידי סבתא, עניין שאבא לא הצליח להשיג למרות שניסה ככל יכולות 12 שנה, כדי למנוע מצבים קשים מול ע.פ., ובמשימה זו הצלחתי.
בצוואה העדכנית המצורפת, שהופקדה לפני שנה, בשלהי 2016, ברם הצוואות והיא התקפה, התערבתי באופן חזק ונחוש בשני נושאים:
- . שכל פרטי יהיה מחולק או לכם או לע.פ. ובכל מקרה לא ביחד,
- שכל נדל"ן יהיה מחולק לחמישתכם.
אני מתחרטת על התערבותי בעניינה, ואכן סבתא פועלת כיום למען כתיבת צוואה עצמאית, היא צלולה ולא זקוקה לאיש בעניין זה, שאכן אינו עניין של איש, ואני מכבדת את רצונה מאוד."
- ראו גם מסרון שצורף נספח ו להודעה שהוגשה ביום 9.1.202 שם כותבת נתבעת 5 לנתבע 2 כי מדובר ב"תסבוכת שאמא רקמה". ועוד ראו בנספח ו הנ"ל כי כותב נתבע 2 לנתבעת 5 שהמנוחה "בסטרס". הרושם מהעדויות שהוגשו הוא כי היה ניסיון מצד הגב' ו.מ. לכפות על נתבעת 5 להשיב 2,000,000 ₪ שהועברו אליה על ידי המנוחה – בתואנה כי יש צורך להבטיח מדור לנתבעים 2 ו-5, ולאחר מכן הועלתה מחשבה כי אם הכספים יושבו למנוחה, היא תנחיל לנתבעים 1-5 גם את הנכס ב-------- אשר ערכו רב, ואת הכספים שיושבו תוסיף לחלקן של התובעות. עלתה מחלוקת האם הדרישה הייתה של המנוחה או של הגב' ו.מ.. כך או כך, המדובר בנושא שאין צורך להכריע בו, אך העיסוק באופן הירושה בולט.
- אלא שבסופו של דבר, הרושם הוא שחרף המעורבות המתוארת, הצוואה משקפת את רצונה של המנוחה ועל כן לא מתקיימת החזקה שבסעיף 35 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965. ואסביר,
מעורבות נתבעת 1 מתמצה בהקלדת טיוטות צוואה או צוואות קודמות שהמנוחה עצמה ערכה בכתב-יד או הֵכתיבה לנתבעת 1. אמנם צוואות אלו היוו בסיס לצוואה נשוא הליך זה, שכן אלו אותן טיוטות או צוואות שצירף עו"ד גולדנברג לתצהירו מב/3 אך בפועל, בצוואה נשוא הליך זה, לא הייתה לנתבעת 1 מעורבות בעריכתה.
אין מדובר במקרה בו עו"ד גולדנברג "העתיק" ב-"העתק-הדבק" את הטיוטות והצוואות הקודמות – שאז אולי הדבר היה מהווה חריג להלכה הקובעת כי אין להביא בחשבון את האירועים שקדמו לעריכת הצוואה לעניין האירוע הראשון – "מי שערך אותה" וניתן היה הגם שהטיוטות קדמו לעריכת הצוואה, אולי לחסות תחת רישא הוראת סעיף 35 לחוק הירושה התשכ"ה-1965. במקרה כאן, הצוואה הוקלדה ונערכה על ידי עו"ד גולדנברג, לאחר 3 פגישות עם המנוחה. אמנם הצוואה נערכה בהתבסס על אותן טיוטות או צוואות אך גם בהתבסס על מסמך בכתב-יד, ותיקוני כתב יד של המנוחה ובפרט, וזה העיקר, הוראות המנוחה. ראו בהקשר זה תצהיר עו"ד גולדנברג מב/3 ובפרט סעיפים 12-15 שם. ועוד ראו בהקשר זה, ע"א 851/79 בנדל נ' בנדל, לה (3) 101, 109.
- אשר למעורבות גב' ו.מ.. מעורבות זו עיקרהּ בלחץ שהפעילה על המנוחה לערוך צוואה ולא להותיר את חלוקת עיזבונה לפי חוק הירושה. מעדותה ומהראיות עלה כי לאור מחלוקת רכוש בעבר, ולאור היחסים העכורים, גב' ו.מ. חששה מסכסוכי ירושה בין ילדיה, נכדי המנוחה לבין תובעת ועל כן, עסקה תדיר, בשאלת חלוקת נכסי העיזבון על פי צוואה ולא בירושה על פי דין. אין בכך בכדי לחסות תחת הוראות סעיף 35 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965.
סעיף 35 לחוק ירושה מקים חזקה כי הצוואה אינה משקפת את רצון המצווה. אמנם המעורבות לא נלמדת מהתוכן, אך אין המדובר בעצם הדרישה לערוך צוואה או ההשפעה בדבר עצם עריכת צוואה גופה – להבדיל ממעורבות שמשפיעה על תוכנה ועל כן הצוואה אינה משקפת את רצון המנוחה. ראו לעיל פס"ד יעל שטיינר.
- בסופו של יום המנוחה חפצה לערוך צוואה והצוואה נשוא הליך זה, נערכה על ידי המנוחה באופן עצמאי וללא מעורבות. הטיוטות על בסיסן ערך עו"ד גולדנברג את הצוואה הן טיוטות שהמנוחה הֵכתיבה לנתבעת 1, המנוחה ערכה על גביהן תיקונים בכתב-ידה באופן עצמאי והמנוחה גם כתבה טיוטה בחלקה בכתב ידה. עוד יש להביא בחשבון את עצמאותה המחשבתית של המנוחה ואת הפרוטרוט בו נהגה בכל הנוגע להתחשבנות עם אחותה. צוואת המנוחה, כפי שציינתי, אינה עוסקת רק בחלוקת עיזבונה בין נכדיה וביתה. הצוואה מזכירה גם התחשבנות בין המנוחה ובין אחותה. התחשבנות זו "על הדולר" שצורפה לצוואה, מעידה על עצמאותה המחשבתית ורצונה של המנוחה. אין ספק שבחלק זה הנתבעים או גב' ו.מ. לא נטלו חלק.
- על כן, לא ניתן לומר שהטיוטות או מסמכי הצוואה הקודמים שערכה המנוחה במעורבות גב' ו.מ. או הנתבעת 1, הן שהיוו בסיס לצוואה נשוא הליך זה באופן העונה על השאלה כי נטלו חלק בעריכתה "באופן אחר".
חוסר סבירות בהוראות הצוואה:
- טענה נוספת שעלתה מצד התובעות נגעה לסבירותה ולמעשה לחוסר סבירותה של הצוואה. אין בטענה זו לסייע בידי התובעות.
- בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתו של המצווה. אין זה מתפקידו של בית המשפט לשפוט מוסרית את המצווה ולהעמיד תחת ביקורתו את שיקול דעתו, עת בחר המצווה להנחיל את רכושו כך או אחרת. תפקידו של בית-המשפט לבחון האִם הצוואה משקפת ומבטאת את רצונו האמיתי של המצווה.
- זאת ועוד, בדנ"א 1516/95 רינה מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב (2) 813, בעמוד 844, מפנה כבוד השופט מצא גם למבחן הגיונה של הצוואה. על-פי מבחן זה, יש לבחון האם הצוואה סבירה על-פי הבנת השופט את הגיונו של המצווה. נאמר שם :
"מן הראיות הבאות לפני בית-המשפט, במסגרת הדיון בתוקפה של הצוואה, קרוב שתצטייר בפניו תמונת חייו של המצווה עובר לכתיבת הצוואה, קשריו החברתיים, ערכיו והעדפותיו; ויעלה בידו לבדוק אם הצוואה, מנקודת מבטו המשוערת של המצווה, נראית לכאורה הגיונית. תשובה חיובית לשאלה זו תחזק את ההערכה כי הצוואה משקפת את רצון המצווה (פרשת צוריאנו [38], בעמ' 1075 ופרשת מירסקי [22], בעמ' 159). מנגד, כאשר תוכן הצוואה נראה בלתי סביר, יש מקום לבדוק היטב את כשרות הצוואה (פרשת פרל [31], בעמ' 306)".
- טענת התובעות על כי הצוואה אינה סבירה ועל כן אינה משקפת את רצונה נסמכה על הטענות כי הצוואה אינה תואמת הבטחות עבר; כי ישנן הוראות שאינן מובנות ומופרכות; כי המנוחה תמכה בתובעת 1 במשך שנים רבות ואין זה סביר שנקטה בקטנוניות מרושעת ומחייבת רק את התובעות בתשלום החובות וההוצאות; כי תמוה מדוע בחרה המנוחה להוריש לתובעות חשבון המשותף לה ולנתבעת 3; חוסר הסימטריות בהוראת סעיף 3.4 וכי המנוחה מתייחסת לאפשרות שהיא עצמה תמכור את הנכס ב------- בחייה – מה שאינו סביר מפאת גילה. בחנתי הטענות ולא מצאתי חוסר סבירות בהוראות הצוואה. כאמור, מדובר בתובעות שלא היו בקשר עם המנוחה שנים רבות טרם פטירתה (מעל לעשור). הנתק לא נבע רק מרצון המנוחה שנטען כי הושפעה מגב' ו.מ.. הנתק היה גם מצד התובעות עצמן שלא רצו בקשר עם המנוחה.
- אני סבורה כי בשים לב לנתק האמור, הוראות הצוואה אינן מנותקות מן המציאות בה חיה המנוחה במועד עריכת הצוואה וגם לפניה.
על כן נפסק,
- בת"ע 36416-02-19 ההתנגדות למתן צו ירושה מתקבלת.
בת"ע 34063-02-19 התובענה למתן צו ירושה נדחית.
בת"ע 36373-02-19 ההתנגדות למתן צו קיום צוואה נדחית.
בת"ע 34124-02-19 התובענה למתן צו קיום לצוואה מתקבלת.
ניתן בזאת צו לקיום צוואת המנוחה מיום 27/5/2018.
הנתבעים יגישו צו קיום צוואה פורמאלי לחתימתי.
- בנסיבות העניין, בשים לב לפערים בחלוקת הרכוש על פי הצוואה, איני עושה צו להוצאות.
ניתן לפרסם בהשמטת פרטים מזהים, תיקוני הגהה ועריכה.
המזכירות תמציא את פסק הדין ותסגור התיקים בכותרת.
ניתן היום, כ"ח חשוון תשפ"א, 15 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.