פתח דבר
- לפניי תביעה לפינוי וסילוק יד מבית מגורים ,אשר הגיש חם כנגד כלתו לשעבר במסגרת תמ"ש 19078-11-15, ותביעה שהגישה הכלה במסגרת תמ"ש 5605-12-17 כנגד החם ובעלה לשעבר ,למתן פסק דין הצהרתי לפיו הינה הבעלים של מחצית מזכויות הקנייניות בבית המגורים מכוח הלכת השיתוף.
עובדות ברקע והליכים:
- התובע בתמ"ש 19078-11-15 ( להלן: "החם") הינו אביו של מר נ' - גרוש הנתבעת (להלן: "האיש" / הבן /"נ'") .
האיש והנתבעת ( להלן: "האישה" / "הכלה") היו בני זוג נשואים מתאריך 8.6.1996 ,והתגרשו לאחר כעשר שנים בתאריך 17.10.2007. ממערכת הנישואין נולדו להם שלוש בנות.
- החם, היה רשום בעלים של חלק מזכויות הבעלות במקרקעין הידועים כגוש ****** חלקה ** מאדמות כפר X, הוא הקים על מגרש בגודל 468 מ"ר בית מגורים ולאחר מכן העביר אותו בהעברה ללא תמורה ,לבנו נ' בשנת 1990 ( להלן: בית המגורים).
- לאחר נישואיו, עבר האיש להתגורר עם האישה בבית שניתן לו במתנה מאביו עד אשר הסתכסכו האיש והאישה והצדדים נפרדו בשנת 2005, עת עזב האיש את בית המגורים. האישה והקטינות המשיכו להתגורר בבית המגורים עד היום.
- בהמשך האיש העביר את זכויותיו במקרקעין ובבית המגורים לאביו התובע בהתאם להסכם מתנה ללא תמורה מיום 22/4/2015 , והתובע שוב נרשם כבעל הזכויות במקרקעין בלשכת רישום המקרקעין בהתאם להסכם, וזאת ביום 23/7/2015.
- הסכסוך בין האישה והאיש "גלש", למשפחת האיש; ביום 9/11/2015 הגיש החם את התביעה לסילוק האישה מבית המגורים במסגרת תמ"ש 19078-11-15 בהיותו הבעלים של בית המגורים והבעלים הרשום של זכויות במקרקעין.
האישה הגישה כתב הגנה מטעמה ובקשה לדחות את התביעה בהיותה הבעלים של בית המגורים או של מחצית הזכויות הקנייניות בבית המגורים , מכוח יחסי השיתוף בין בני זוג. כן הוסיפה כי השקיעה סכומים גבוהים לשיפוץ הבית בסיוע בני משפחתה, לאחר גירושיה מהאיש.
- בהמשך וכעבור שנתיים הגישה האישה בתאריך 4.12.17 במסגרת תמ"ש 5605-12-17 תביעה כנגד החם, האיש ורשם המקרקעין ,למתן פסק דין הצהרתי לבעלותה במחצית הזכויות של בית המגורים ולהורות על ביטול עסקת המתנה מיום 23/7/2015 לפיה הועבר בית המגורים במתנה מהאיש לאביו התובע.
- בית המשפט הורה ביום 14.1.18 על איחוד הדיון בשתי התביעות.
- החם הגיש בגדרי תביעתו לפינוי תצהיר עדות ראשית מטעמו ומטעם בנו-האיש;. כן הוגש מטעם החם תצהיר משלים בתאריך 21.2.18. האישה הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה ותצהירי עדות ראשית מטעם בני משפחתה אביה ,דודה ושלושת אחיה : כל העדים נחקרו בפניי, והצדדים הגישו סיכומים בכתב.
טענות החם והאיש :
- החם מבקש מחד להורות על פינוי האישה מבית המגורים נשוא התביעה; ומאידך מבקש להורות על דחיית התביעה ההצהרתית של האישה.
- לשיטת החם , הוא בעל רשום בזכויות במקרקעין. הוא חילק את המקרקעין שבבעלותו ל-3 מגרשים בגודל 468 מ"ר כל מגרש ,שיועדו לבניית שלושה בתים. בשנת 1984 בנה בית מכספו , קומת מרתף ,קומת עמודים וקומה למגורים , עוד בהיותו של נ'-האיש קטין ותלמיד בי"ס.
- בשנת 1990 , כ- 6 שנים בטרם נישואי האיש והאישה, חתם החם בפני עו"ד על תצהיר להעברת הבעלות במגרש ובבית המגורים לבנו נ' –האיש בהעברה ללא תמורה ,וזאת עוד בטרם התחתן עם האישה, ובהמשך הבן נרשם כבעלי זכויות במקרקעין.
- לאחר נישואיו של האיש עם האישה ,הוא עבר להתגורר עם האישה בבית שניתן לו והבנוי על המקרקעין, ללא שהיה צורך בהשקעה נוספת.
- האיש והאישה התגוררו בבית במשותף עד אשר פרץ סכסוך בין האיש לאישה.
בעקבות גירושיהם של האיש והאישה, והתנהגות האישה ונכדותיו כלפיו, עמד החם על כך שהמקרקעין יוחזרו לבעלותו הבלעדית וכך היה.
- החם טוען לזכאותו לדמי שימוש בבית המגורים מיום הגשת התביעה ואילך עד פינויה, בסך 2,000 ₪ בחודש.
- החם מכחיש טענתה של האישה בדבר שיפוץ, האישה לא הוכיחה טענותיה בעניין עבודות השקעה והשבחה בדירה, לא הביאה חשבוניות ואף לא בעל מקצוע למתן עדות , וכי ככל ונעשו שיפוצים הרי שהם נועדו לרווחתה ולא להרחבת הבית או השבחתו.
- אין כל אמת בטענת האישה בתביעתה החדשה לעניין התחייבות מצדו להעניק לה כל חלק בבית המגורים במתנה, וכי נושא הבית מעולם לא עמד על הפרק בטרם נישואי הצדדים או במעמד נישואיהם.
- בית המגורים נבנה ע"י החם ומכספו, והועבר ללא תמורה לאיש ועל כן לא חלה כאן חזקת השיתוף או איזון משאבים שכן אין מדובר בנכס שנרכש במהלך החיים המשותפים. כמו כן לא הוכחה כוונת שיתוף ספציפית.
- עדות האישה והעדים מטעמה אינן מהימנות ונגועות בחסרים וסתירות.
- האיש והחם מוותרים על כל טענה לעניין תכולת הבית, והאישה מוזמנת עם פינויה לקחת את כל המיטלטלין מכל מין וסוג כולל אלו שהובאו על ידו עובר לנישואין וכל אלו אשר נרכשו בזמן הנישואין או לאחר הגירושין.
טענות האישה:
- החם מאשר כי הוא העביר את הזכויות בבית המגורים בהעברה ללא תמורה לאיש עוד לפני הנישואין , על כן לחם אין זכות קניין בבית, בית המגורים היה ביתו של האיש. העברת הזכויות משם האיש לשם החם אשר בוצעה בשנת 2015 לאחר הגירושין בוצעה לצורך התביעה ויש להורות על ביטולה.
- בזמן כריתת הנישואין הצהיר החם פומבית כי הוא מעניק ומעביר את בית המגורים לבעלות הבלעדית של האיש והאישה ,והסכמת האישה ואביה לנישואין הייתה מותנית בהעברה זו.
- האישה הינה הבעלים של בית המגורים ולחילופין הינה הבעלים של מחצית הזכויות הקנייניות. האישה רכשה מחצית הזכויות הקניינית, משך השנים הרבות של חיים מתחת קורת גג אחת כשעיקר מטלות המשפחה הוטלו עליה, מכוח חזקת השיתוף או חוק יחסי ממון.
- האישה ביצעה בבית עבודות שיפוצים רבות עקב התפוצצות צנרת בבית המגורים. העבודות כללו תיקון והחלפת צנרת, עקירת מרצפות וקרמיקה, ריצוף, טיח וצבע בעלות כספית גבוהה מעל 200,000 ₪ , ומבלי שהחם או האיש שילמו כלל. וכן מעת גירושיה מהאיש (שנת 2007) נשאה בכל התשלומים החודשיים של הוצאות הבית: ארנונה מים, ביוב, וחשמל.
- תכולת הבית בעת הנישואין, כגון דברי חשמל, רהיטים, וילונות הייתה במימון בלעדי וישיר של האישה, היות ובכניסתם לבית הוא היה נקי מכל חפץ.
- לחלופין, טענה האישה בסיכומים כי, היא בעלת רשות בלתי הדירה שלא ניתנת לביטול בנסיבות העניין.
- במידה ויקבע כי הרשות ניתנה לביטול , עותרת האישה בסיכומיה להתנות את ביטול הרשות בתשלום סכום גלובלי של 500,000 ₪ לאישה.
- אין מקום לחייבה בתשלום דמי שימוש. מצבה הכלכלי קשה, והיא מתקיימת בקושי.
המחלוקת:
- 29. המחלוקת בענייננו, היא באשר לזכויות בבית המגורים-
השאלות המצריכות הכרעה:
א. האם מדובר בנכס שהוענק במתנה גם לאישה?
ב. האם מדובר בנכס בר איזון-מכוח חזקת שיתוף, חוק יחסי ממון או כוונת שיתוף ספציפית?
ג. האם מדובר ברשות הדירה או בלתי הדירה? האם יוכל החם לבטל כיום רשות זו ואם כן באלה תנאים?
ד. כנגזר מכך עולה גם שאלת השקעות האישה בדירה זו , וטענתה לפיצוי.
דיון והכרעה
- 30. האיש והאישה נישאו זל"ז בשנת 1996, ומשכך חל עליהם משטר של איזון משאבים הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון").
- 31. טענות ב"כ האישה לתחולת הלכת השיתוף, אינן ממין העניין. אף במקרה בו נכלל סעיף בחוזה הנישואין לפיו על הצדדים יחול הדין השרעי ולא חוק יחסי ממון, אין בכך כדי להוציא את תחולתו של חוק יחסי ממון, שכן אין להסתפק בטענה כי חל דין או משטר אחר מבלי לפרט מה אומר הדין, ובמקרה כזה יראו הצדדים כמי שלא ערכו הסכם ממון. ( ראה פסק דינה של כב' השופטת נילי מימון תמ"ש 11560/04 גרין נג' מזאוי).
- 32. הכלל הוא, בהתאם לסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון, כי עם פקיעת הנישואין, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט נכסים מסוימים המפורטים בסעיף 5 לרבות נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין.
בית המגורים:
- 33. עיקר המחלוקת בין הצדדים הינה לעניין הזכויות בבית המגורים.
בהתאם לטיעוני הצדדים וכפי שעולה מהיתר הבניה אשר צורף כנספח א' לתצהיר החם, עולה כי מדובר בבניין בן שתי קומות מעל קומת מרתף, קומה ראשונה שהיא קומת עמודים וקומה שניה יועדה למגורים, הבניין הוקם על חלקה הידועה כגוש ***** חלקה **.
- 34. החם מסר בעדותו ותצהירו כי בשנת 1984 בהיותו של האיש קטין ותלמיד בבית הספר הוא בנה את בית המגורים שבנדון. הבית היה גמור ושלם לפני הנישואין של האיש והאישה והם נכנסו להתגורר בבית המגורים , ללא שביצעו כל עבודה או השקעה בבית.
בתימוכין , צירף החם לתצהירו היתר בניה לגבי המבנה מיום 29/3/1984 וכן תצהיר העברה ללא תמורה של המגרש והמבנה לידי האיש ביום 13/2/1990.
החם נחקר בעניין זה וגרסתו לא נסתרה. ( עמ' 5 שורות 34-35, עמ' 6 שורות 1-31).
חיזוק לגרסת החם נמצא בעדות האיש אשר מסר בעדותו גם כי ,הבית היה גמור עוד לפני האירוסין ( עמ' 10 שורות 11-12, 21-24).
האישה אף מאשרת בסעיף 8 לכתב ההגנה בתמ"ש 19078-11-15 כי דירת המגורים הייתה מוכנה למגורים בעת נישואיה. וגם בעדותה אישרה כי הבית היה מוכן למגורים בטרם הנישואין והיא הביאה רק מיטלטלין ( עמ' 18 שורות 3-7).
- 35. אין מחלוקת בין הצדדים כי, החם קיבל את הקרקע בירושה מאביו והוא היה רשום כבעלים של המקרקעין או חלקים מהם (אך לא הוצג בפני נסח רישום המעיד על זאת ).
אין מחלוקת בין הצדדים כי החם העביר 468/32159 חלקים בחלקה המהווים 468 מ"ר ואת בית המגורים שהקים עליה בשנת 1984 לבנו האיש במתנה. החם צירף לתצהירו תצהירי העברה ללא תמורה מיום 13/2/1990 החתום בפני עו"ד שאהר אטרש (כתוארו דאז) וכן צירף אישור כי העסקה דווחה למס הרכוש ( נספח ב1 ו ב2 לתצהיר החם).
גם אין מחלוקת בין הצדדים כי העסקה הנ"ל הושלמה ונרשמה בלשכת רישום המקרקעין על שם האיש. אך לא הובאה בפני אסמכתא מתי הושלם רישום עסקה זו.
לשיטת האישה, העסקה נרשמה ב 2/11/1999 והיא מפנה לנסח רישום אשר צורף לכתב התביעה שהגישה ( 5605-12-17 ) , אך מעיון בנסח זה עולה כי ביום 2/11/99 נרשמה עסקת העברה ללא תמורה על שם X
אך ת.ז. שונה משל האיש דכאן.
בכל מקרה, גם אם העסקה הושלמה ונרשמה לפני הנישואין ,1996, או אחריו מדובר בנכס שאינו נכלל במכסת הנכסים ברי האיזון לפי סעיף 5 לחוק יחסי ממון שכן הבית נבנה ע"י החם לפני הנישואין והוענק במתנה לאיש.
לסיכום נקודה זו -האיש קיבל בית המגורים במתנה מאביו ועל כן אין מדובר בנכס בר איזון לפי סעיף 5 לחוק יחסי ממון.
הבטחה לתת מתנה
- 36. אקדים אחרית לראשית ואומר כבר עתה כי , לא מצאתי לקבל את טענת האישה כי , לפני החתונה החם הבטיח להעניק לה את הבית במתנה. האישה לא הוכיחה את טענתה בעניין זה.
- 37. האישה טענה בכתב תביעתה ההצהרתי אשר הגישה ב 4/12/2017 , לראשונה, להתחייבות לתת מתנה במקרקעין, טענה זו לא הועלתה בכתב ההגנה לתביעה לסילוק היד , אשר הגישה ביום 3/4/2016. בנוסף, האישה זנחה טענותיה בעניין זה בסיכומים, ודי בכך כדי לדחות אותה. (לעניין טענה שנזנחה בסיכומים ראה ע א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן).
- 38. גם לגופו של ענין מצאתי לדחות את הטענה.
כבר נפסק, כי על התחייבות לתת מתנה במקרקעין חלה דרישת כתב כפולה: מכוח סעיף 8 לחוק המקרקעין תשכ"ט- 1969 (להלן: "חוק המקרקעין"), וגם מכוח סעיף 5(א) לחוק המתנה, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המתנה"), כאשר דרישת הכתב על-פי סעיף 5 לחוק המתנה היא מהותית, גם אם אינה חייבת להכיל את כל התנאים ההכרחיים לצורך דרישת הכתב להעברת מקרקעין בתמורה (ראה : עא 1915/91 אסתר יעקובי נ' עזרא יעקובי, פ''ד מט(3) 529, ע"א 2215/00 ג'ורי נ' דנגור, פ"ד נו(3) 932, 941 (השופטת דורנר) (מ"א ראבילו חוק המתנה, תשכ"ח-1968 (1996), 347).
- 39. בנסיבות מקרה דנן, לא יכולה להיות מחלוקת כי אין חוזה /מסמך כתוב, לגבי התחייבות לתת במתנה את הזכויות במקרקעין או בבית המגורים לבני הזוג; במצב דברים זה ומשמדובר בדרישה כתב מהותית, נופלת מאליה הטענה להתחייבות לתת מתנה;
כאשר נשאלה האישה מדוע הבטחת החם לא נכתבה בהסכם הנישואין שבינה לבין האיש, כאשר היא עצמה טוענת שהדבר היווה תנאי לנישואין, השיבה כי "מדובר בהסכם ג'נטלמני, מאחר וחמי הבטיח אז קיבלו את ההבטחה שלו" (עמ' 16 שורה 14). טענה זו אינה יכולה להושיע לה. בבעמ 329/15 פלוני נ' פלוני [פורסם במאגרים משפטיים, 25.2.15] נקבע:
"כבר הובהר בפסיקה כי עצם העובדה שחוזה נערך בין בני משפחה אינה פוטרת אותם מדרישותיו של סעיף 8 לחוק המקרקעין".
- 40. בנסיבות מקרה דנן, גם אם נלך לפי השיטה המקלה בדרישת הכתב,( רעא 1681/10 חיים עיני נ' טלי סידי )אין בכך כדי לסייע לאישה; היא לא הביאה ראיות "תחליפיות" משמעותיות ומוצקות לעניין קיומו של הסכם בעל פה להענקת בית המגורים במתנה לאישה ולאיש .
- 41. האישה הצהירה כי , בעת כריתת הסכם הנישואין הצהיר החם פומבית ובפני כל המכובדים אשר נכחו כי, הוא מעניק ומעביר את הדירה נשוא התביעה לבעלות הבלעדית של האישה והאיש. העדים מטעם האישה, אביה , דודה , ושלושת אחיה הצהירו אותה הצהרה בתצהירם. אך לא מצאתי לקבל גרסה זו של האישה והעדים. עדותם הייתה מכוונת מטרה ולא השאירה רשום חיובי ואמין.
- 42. מחקירת האישה ובני משפחתה, עולה כי לא הוצגה גרסה אחידה באשר לנסיבות ההצהרה של החם לעניין בית המגורים במעמד הנישואים.
א. בתצהירים התייחסו להצהרה פומבית בעת כריתת הסכם הנישואין, ואילו בחקירותיהם התייחסו להצהרה שניתנה בשני מועדים, הן בעת שביקש החם את ידה של האישה והן בעת כריתת הסכם הנישואים.
ב. לא הובאה גרסה אחידה לעניין עיתוי ההצהרה, כאשר האישה העידה, מחד, כי ההצהרה הייתה אחרי החתימה על הסכם הנישואין (עמ' 16 שורה 35) , ואילו חלק מבני משפחתה טענו כי ההצהרה הייתה לפני החתימה על הסכם הנישואין. (עדות האב עמ' 24 שורה 24) (עדות הדוד עמ' עמ' 19 שורה 15) ( עדות האח ו' עמ' 21 שורה 31 ) .
ג. חלק מהעדים טענו שההצהרה ניתנה בנוכחות רשם הנישואין (עדות האישה עמ' 17 שורות 1-2, עדות העד ח' עמ' 25 שורה 3 , עדות הדוד עמ' 19 שורות 11-12 , עדות האח ח' עמ' 20 שורות 7-8 ), ואילו העד ו'מסר כי ההצהרה ניתנה טרם בואו של רשם הנישואים (עדות האח עמ' 22 שורות 10-11) .
- תוכן ההצהרה כפי המובא בעדויות האישה ובני משפחתה היא אמירה כללית לעניין מקום מגורים של בני הזוג :
האישה בעדותה תיארה שהחם אמר שהבית הוא של האיש, ובאם יתחתנו הבית יהיה של שניהם, ולכן אביה הסכים לנישואין (עמ' 16 שורות 6-7), ובהמשך מסרה :"כי נהוג אצל כולם, במגזר הערבי וגם אצלנו במיוחד בכפר י' כי לפני ששואלים מיהו החתן שואלים אם יש לו בית." (עמ' 16 שורות 9-10).
האב של האישה מסר :
"ש. את האמירה שאמר התובע מה אמר בדיוק, איזה מילים אמר ?
ת. שאלנו אותו מה עם המדור, ואמר הבית הזה לנ' וא'".(עמ' 24 שורות 29-30).
האח ח' מסר :
"ש. מתי הייתה ההבטחה ?
ת. בעת שבאו לבקש את ידה. אביו של נ' דיבר על בנו מה הוא עובד, ואמר כי הוא רוצה לתת במתנה את הבית שלו לבן שלו ובגלל זה אנחנו הסכמנו לחתונה וזה הנוהג והמנהג אצלנו , אף אחד לא נותן את בתו לרחוב אלא דואגים לעתיד שלה והוא הבטיח שהבית יהיה שלה וזאת המתנה שנותן האבא לנ'.( עמ' 19 שורות 28-32).
האח ו' העיד:
"..שאלנו מה בקשר לבית, ואז אמר שהבית עד היום הוא של נ' ואחרי זה הבית יהיה לנ' ולאחותי, יהיה לשניהם..." ( עמ' 21 שורות 29-30).
עדות האח ס' :
ש. באיזה מילים השתמש התובע ?
ת. "הבית יהיה של הילדים, גם של נ' וגם של א'"..( עמ' 23 שורות 22-23)
סבורני, כי גם אם נקבל עדויות אלו, אין באמירות אלה כדי להעיד על הבטחת זכויות קנייניות בבית המגורים, אלא, לכל היותר, על רשות מגורים בבית זה, כך שהבית ישמש כמקום מגורים משותף לבני הזוג ,ותו לא.
- טענת האישה ובני משפחתה בעדותם כי, קיים נוהג או מסורת בחברה הערבית לפיו "נהוג שכאשר מבקשים את היד של הבחורה מבטיחים כי הבית הוא שלה ושל בעלה" , וכי הבית לא נרשם בטאבו על שם האישה היות ו"לא נהוג לעשות הסכם לכל מה שמסכמים בעת שמבקשים את היד של הבחורה", אינו מקובל ואינו משכנע ואף ללא ביסוס וללא הוכחה ; הלכה היא שבית משפט אינו נזקק לידיעותיו הפרטיות - להבדיל ממה שנחשב "לידיעה שיפוטית" - על מנת להכריע את הדין בעניין שבפניו (ע"א 4868/90 אברהם אנג'ל עו"ד נ' קוליה בודסקי פ"ד מו(4), 434).
ודוק, קיומו של נוהג כזה או אחר בחברה מסוימת, אינו בידיעה שיפוטית ומשכך, אין דרכו של בית המשפט להסתמך עליו אלא אם הוכח בפניו בראיות כשרות. במקרה דנן, האישה לא הביאה ראיות להוכחת קיומו של נוהג כזה בחברה הערבית; ולא רק זאת, האישה אף לא הביאה ראיות המאשרות, כי הצדדים בנסיבות מקרה דנן פעלו בהתאם לאותו נוהג נטען, אם בכלל.
- מלבד זאת, אין ראיות חיצוניות מהימנות אחרות לגרסת האישה; היא לא הביאה כל ראיה היכולה להצביע על כל הסכם ו/או הבטחה מצד החם לתת לה זכויות קנייניות בבית בו מתגוררת . העובדה שבני הזוג התגוררו בבית במשך קרוב לעשור, ולאחר מכן האישה התגוררה בבית לאחר גירושיה משך עשור נוסף , אין בה כדי להעיד על הקניית זכויות קניינות, אלא על מתן רשות מגורים בלבד.
- על כן, טענת האישה כי היא הסכימה להינשא לאיש, נוכח הבטחת החם כי יעניק לה ולאיש את הבית לבעלותם הבלעדית, לא הוכחה. כאשר סביר להניח כי במידה והענקת הדירה במתנה הייתה מעיקרי ההסכמה לנישואין, הדבר היה מוצא ביטוי בחוזה הנישואין עצמו או בהסכם בכתב בסמוך לנישואין. בנוסף, האישה נמנעה מלהזמין את רשם הנישואין להעיד על תנאי הנישואין מבלי לתת הסבר סביר לכך, שכן הוא עד חיוני ורלבנטי . הימנעות זו מלהזמין עדים רלבנטיים וזמינים, בהעדר הסבר סביר לכך, פועלת לחובת האישה, וממנה מתחייבת המסקנה שאילו הושמע עד זה, היה בכך כדי לפגוע בגרסת האישה ולא החם.
- מנגד , החם והאיש הכחישו כל התחייבות או הבטחה להעניק את הבית במתנה לאישה, וגרסתם לא נסתרה. עדותם של האיש והחם הייתה עדות קוהרנטית, ספונטנית וישירה, הם השאירו רושם חיובי ואמין והיא מקובלת עלי.
אמירת החם בחקירתו שנתן לאישה "להתגורר בדירה ביחד עם בעלה וזהו" (פרוטוקול 19.2.18 עמ' 8 שורה 32) משמעה, מתן רשות מגורים בבית ולא כוונה להענקת או העברת זכות קניינית בנכס מקרקעין.
בנוסף, כאמור לעיל, החם חתם על הסכם להעברת זכויותיו בבית המגורים במתנה לאיש עוד בשנת 1990 וטרם הנישואין ו/או האירוסין , כמו כן בהמשך הזכויות נרשמו על שם האיש בלשכת רישום המקרקעין (לטענת האישה זה היה בשנת 1999). העברת הזכויות על שם האיש בלבד ואי רישום האישה כבעלים נוסף, מחזקת הטענה של החם והאיש כי , לא הייתה כל הבטחה או כוונה לתת מתנה לאישה .
- לסיכום- האישה לא הוכיחה טענתה בעניין ההבטחה להעניק לה את בית המגורים במתנה.
יצירת שיתוף ספציפי מכוח הדין הכללי
- מעבר לטענות המבוססות על סעיף 5 לחוק יחסי ממון, יכול בן זוג לטעון לשיתוף בנכס ספציפי מכוח הדין הכללי, אפשרות זו, של שיתוף מכוח הדין הכללי, חלה גם על נכסים "חיצוניים" להסדר איזון המשאבים, לרבות נכסים "הרשומים על שמו של בן הזוג השני ושהיו בבעלותו ערב הנישואין, הדברים ידועים, ותכליתם עשיית צדק "ספציפי". (רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, פ"ד נו(6) 175; ע"א 7687/04 ששון נ' ששון, פ"ד נט(5) 596; בע"מ 4951/06 פלוני נ' פלונית , בע"מ 2948/07 פלונית נגד פלוני ,בג"צ 1727/07 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים , בגץ 287/16 פלוני נגד בית הדין הרבני ( 27/3/2016).
- האישה טענה כי מאחר והבית היה רשום על שם האיש הרי היא רכשה מהאיש מחצית מהזכויות הקנייניות משך שנות חייהם תחת קורת גג אחת כשעיקר מטלות המשפחה הוטלו עליה, וכן טענה כי בוצעו עבודות שיפוצים בבית.
מנגד טענו החם והאיש לאי שיתוף, הדירה התקבלה במתנה מהחם ונרשמה על שם האיש בלבד. כן טענו, כי מעולם לא היה שיפוץ משמעותי, או חלקי בבית בזמן הנישואין וכל אשר נעשה מעת לעת היה רק לתחזוקה שוטפת כמו צבע וכו'.
- על פי הפסיקה הנ"ל, על מנת להכליל נכס חיצוני במסת הנכסים, אין די בעצם העובדה שבני הזוג היו נשואים שנים רבות, כי אם יש צורך ב "דבר מה נוסף". במקרה דנן וכפי שניווכח להלן האישה לא הוכיחה קיומו של דבר מה נוסף המעיד על כוונה לשיתוף בבית המגורים. האישה לא הוכיחה כי בוצעו השקעות רחבות היקף בבית המגורים בתקופת החיים המשותפים , והכל כפי שיפורט להלן.
- האישה הציגה גרסאות שונות לעניין השקעות בבית המגורים בתקופת הנישואין.
א. בתחילה, בכתב הגנתה, טענה כי במהלך חיי הנישואין בוצעו עבודות שיפוצים בבית, וכי לאחר גירושיהם, ועקב התפוצצות צנרת בביתה, בוצעו עבודות שיפוצים רבות ויקרות, שכללו תיקון והחלפת צנרת, עקירת מרצפות וקרמיקה, ריצוף, טיח וצבע כו' בעלות כספית מאוד גבוהה.
ב. בהמשך, בתצהיר עדות ראשית מטעמה וכן בכתב התביעה ההצהרתי שהגישה (תמ"ש5605-12-17), טענה שהפיצוץ בצנרת אירע במהלך חיי הנישואין. בתארה- ביצוע שיפוצים בבית "ובמיוחד עקב התפוצצות צינורות בבית, ביצעתי עבודות שיפוצים רבות ויקרות שכללו תיקון והחלפת צינורות, עקירת מרצפות וקרמיקה, ריצוף טיח וצבע והכל היה בעלות כספית מאוד גבוהה". וכן הוסיפה כי משך חיי הנישואין נתמכה על ידי האחים שלה ועבודות השיפוצים ועבודות השבחת הבית בוצעו על ידם ומכספם, והיא שילמה סכום מנורי בהתחשב בעלויות ההשבחה והשיפוצים.
ג. האישה בחקירתה התייחסה באופן כללי להשקעות שבוצעו במהלך הנישואין (הריסת קיר, תחזוקת הבית, השלמת ארונות מטבח עליונים, צבע), אישרה כי עיקר השיפוצים נעשו לאחר הגירושין ולמעשה שינתה גרסתה בשנית בהחסירה מרשימת השיפוצים שבוצעו במהלך הנישואין, את דבר השיפוץ בעקבות פיצוץ הצנרת.
וכדבריה:
"ש. האחים שלך טוענים בכל התצהירים שלהם שעיקר השיפוץ שאת טוענת שנעשה זה נעשה לאחר הגירושין.
ת. כן, העיקר עשינו אחרי הגירושין אבל מאז שהתחתנתי היו כמה עבודות וכל פעם שהייתי מבקשת מהאחים שלי הם היו עוזרים.
ש. איזה שיפוצים עשית ?
ת. פעם אם הקיר לא מוצא בעינינו היינו הורסים, היה דרוש לתחזק את הבית כל תקופה, השלמנו ארונות מטבח בחלק העליון, עשינו צבע, הרסנו קיר. " (עמ' 17 שורות 17-23)
- גם העדים מטעם האישה התייחסו לעיקר ההשקעות בדירה לאחר הגירושין.
א. על פי תצהירו של העד מר ו', אחיה של האישה, "רוב עבודות השיפוצים וההשבחה אשר בוצעו בדירה, בוצעו לאחר הגירושין קרי משנת 2008 עד לשנת 2009" (סעיף 8 לתצהירו), ובחקירתו הוסיף עבודות שלא נטענו קודם לכן שבוצעו אחרי החתונה –'היה חסר בבית ריצוף למדרגות, עבודות אלומיניום בחלונות' וכי האיש והאישה המשיכו לעשות מה שיכלו. ראו להלן דבריו בחקירתו :
"ש. אחותך בכתב ההגנה שלה אומרת שכאשר היא נכנסה לבית הבית היה מוכן לגמרי.
ת. הבית לא היה מוכן, אחרי הנישואין הם עשו עוד דברים. הטיח לא היה גמור הכל, שיש ריצוף למדרגות לא היה, היו חסרות עבודות אלומיניום בחלונות, בחלק של המדרגות לא היה שום דבר.
ש. אתם עשיתם את זה אח"כ, מי עשה את זה?
ת. אחרי הנישואין הם המשיכו לעשות מה שיכלו.
ש. בתצהיר שלך אתה מפרט המון עבודות ואתה לא מדבר על שיש מדרגות, לא על טיח ולא אלומיניום .
ת. אני לא עו"ד, עו"ד רשם, אני הצהרתי והוא רשם, אחרי זה אתה שואל אותי ואני עונה." (עמ' 22 שורות 14-22)
ב. העד מר ס', אחיה של האישה, טען אף הוא בתצהירו כי "רוב עבודות השיפוצים וההשבחה אשר בוצעו בדירה, בוצעו לאחר הגירושין קרי משנת 2008 עד לשנת 2009" (סעיף 8 לתצהירו), ואף העיד:
"בתקופת הנישואין היו סכומים קטנים. אחרי הגירושין החליפה צנרת, חשמל, מזגן, עבודות נגרות וריהוט, צבע. " (עמ' 23 שורות 32-33).
משמע, אחיה של האישה אשר העיד מטעמה, אף הוא אישר בחקירתו את האמור בגרסתה הראשונה של האישה בכתב הגנתה כי, החלפת הצנרת וכן דברים נוספים, התבצעה לאחר הגירושין, ולא כפי שניסתה לטעון בתצהירה ובכתב תביעתה ההצהרתי כי זה היה בזמן הנישואין.
ג. העד מר ח', אביה של האישה, הצהיר בתצהירו, כי הוא וילדיו דאגו לאורך כל תקופת הנישואין וגם לאחר הגירושין לשבח ולשפץ את בית המגורים" (סעיף 9 לתצהירו), אך בדבריו ובחקירתו לא הייתה התייחסות לתקופות בהן בוצעו שיפוצים בבית המגורים.
- למעשה, האישה עצמה לא הצליחה להוכיח טענתה כי בוצעו עבודות שיפוצים רבות במהלך תקופת הנישואין, ההיפך הוא הנכון, בחקירתה העידה בריש גלי, כי עיקר השיפוצים נעשו לאחר הגירושין, ודי בדברים אלו, כאשר אף אחיה בתצהיריהם הצהירו כי רוב עבודות השיפוצים נעשו לאחר הגירושין, ואחיה אף הדגיש בחקירתו שהחלפת הצנרת נעשתה לאחר הגירושין, כפי שטענה בגרסתה הראשונה-בכתב הגנתה (כאשר אף בא כוחה ציין כך בעת חקירתו את החם ( עמ' 7 שורות 1-2).
- מנגד , האיש- נ', העיד בחקירתו במענה לשאלה לעניין שיפוץ בתקופת הנישואין, "עשינו מזגן מיני מרכזי, לא עשינו דבר אחר כי הבית היה חדש" (עמ' 12 שורות 19-20).
- מסקנה- מכל האמור לעיל עולה כי ,העבודות אשר בוצעו בבית המגורים בוצעו בעיקר לאחר הגירושין, בתקופת החיים המשותפים היו עבודות של תחזוקה ושיפוצים קלים לשמירת הדירה ואחזקתה; אין מדובר בעבודות שיפוצים רחבי היקף או המרחיבים את בית המגורים או שהביאו להשבחתו בצורה משמעותית, ועל כן לא ניתן לקבוע במקרה כזה כי מדובר בעבודות השקעה המעידות על כוונות לשיתוף.
האישה לא הביא כל ראיה המעידה על כוונת שיתוף ספציפית.
היקף ועלות ההשקעה:
- לאחר ששמעתי את כלל העדויות ועיינתי בכל חומר הראיות שהונח בפני , הרי גם אם אקבל טענת האישה כי היא ביצעה עבודות שיפוץ והשקעה, שוכנעתי כי אין מדובר בעבודות בהיקף ניכר ונרחב אלא בעבודות של שיפוץ והשקעה קטנות לצורך תיקון ותחזוקת בית המגורים. לא עלה בידי האישה להוכיח את היקף השיפוץ והעבודות הנטענות על ידה וכן כי עלות השיפוץ היה כ 150,000-200,000 ₪.
- כפי שניווכח להלן, האישה טענה להיקף עבודות השקעה בעלויות גבוהות שלא נתמכו בראיות מספקות ולא הצליחה להוכיח מלוא גרסתה בעניין זה.
האישה ובני משפחתה נחקרו בפניי ולא ידעו לתת גרסה מלאה ועקבית. בגרסתם דבקו פגמים, סתירות וחסרים, בשאלת היקף ועלות עבודות ההשקעה הנטענות, עדותם הייתה מוטה ומכוונת מטרה אך לעזור לאישה ,והשאירו רושם בלתי אמין ובלתי חיובי. אפרט.
- גרסת האישה –
האישה מסרה גרסאות שונות לעניין שווי ההשקעה בבית:
א. בכתב ההגנה טענה כי לאחר גירושיה ועקב התפוצצות צנרת בביתה בוצעו עבודות שיפוצים רבות ויקרות שכללו תיקון והחלפת צנרת ,עקירת מרצפות וקרמיקה ,ריצוף, טיח וצבע בעלות כספית גבוהה .האישה לא נקבה בשום סכום לגבי העלויות בכתב ההגנה אך היא צירפה לכתב ההגנה שתי חשבוניות א ו-ב' של חברת בוני הצפון חבר קבלני בנין בע"מ. חשבונית מתאריך 10/9/2008 ע"ס 49,549 ₪ וחשבונית מתאריך 21/11/2008 על סך של 37,884 ₪.
ב. בכתב התביעה אשר הגישה טענה לאתן עבודות שיפוץ כמפורט לעיל והוסיפה כי היא נתמכה ע"י האחים שלה ועבודות השיפוצים ועבודות השבחת הבית בוצעו על ידי האחים ומכספם והיא שילמה סכום מנורי בהתחשב בעלויות ההשבחה והשיפוצים .אך שוב לא נקבה שום סכום לגבי העלויות.
ג. בתצהיר העדות הראשית טענה האישה לאותן עבודות שיפוץ במימון האחים אך לא נקבה שום סכום לעניין העלויות.
ד. בחקירתה הנגדית אישרה האישה שעיקר השיפוץ נעשה לאחר הגירושין, וטענה כי עלות השיפוץ הינה בסביבות 150,000-200,000 ₪ ( עמ' 17 שורות 19-20, ושורות 27-30). "זה כולם ביחד, אנחנו יד רוחצת יד, אף פעם לא שואלים. אני לא יודעת בדיוק כמה כל אחד נתן. "(פרוטוקול 10.5.18, עמ' 17 שורות 29-30))
ובסיכומים טענה לשווי ההשקעות בסך של 200,000 ₪ ועתרה לפיצויי בגובה 500,000 ₪.
- אחיה של האישה, טענו בתצהיריהם באופן זהה לעניין מהות ועלות ההשקעות שבוצעו בדירה על ידם ועל חשבונם , ופירטו שרוב עבודות השיפוצים וההשבחה, בוצעו לאחר הגירושין משנת 2008-2009 בעלות של לא פחות מהסך של 200,000 ₪ . על פי הפירוט כדלהלן:
א. התקנת מזגן מרכזי
ב. עבודות נגרות לחדר בנות
ג. שירותי אורחים
ד. צביעת המבנה מס' פעמים
ה. עבודות גבס
ו. החלפת ריהוט לסלון
ז. חיבור חשמל לקומת עמודים
ח. שיפוץ בממד כולל אינסטלציה ומיזוג
ט. קניית דברי חשמל
י. גינון ושיפוץ כניסת הבית
יא. מערכת מצלמות/מעגל סגור
כל אחד מהאחים בתצהירו ציין כי, השגיחו יחד על העבודות המפורטות לעיל שבוצעו בבית לרבות העבודות אשר בוצעו על ידי חברת בונה הצפון חב' קבלנים בע"מ.
בעדותם, אחיה של האישה טענו שעבודות השיפוצים בוצעו חלקן על ידם וחלקן באמצעות בעלי מקצוע חיצוניים ולא נתנו גרסה אחידה לעניין עלות השיפוצים או הסכומים אשר שילם כל אחד מהם, והכל כפי שיפורט להלן.
- העד ח' -
אחיה של האישה מר ח' ידע לנקוב בעדותו בשמות אנשי מקצוע וקבלנים אשר ביצעו לטענתו עבודות בבית, אך בעלי מקצוע אלו שביצעו עבודות השיפוץ לא זומנו למתן עדות.
"ש. דיברת על מזגן מיני מרכזי, זה היה אחרי הגירושין ?
ת. כן.
ש. אתה עשית ?
ת. אחי, אנחנו לא עושים לבד, אנחנו יושבים בבית ביחד ומסכמים מה עושים, מביאים את הקבלן שעושה את העבודה. לא אנחנו עושים בידיים שלנו, אנו מביאים קבלנים.
ש. מה שכתבת מזגן, צבע, גבס, גינון, מערכת מצלמות, אתם שילמתם כסף והבאתי קבלנים לעשות?
ת. כן. את המזגן עשה דראושה, גינון בחור מאצלנו בשם X, מצלמות לא זוכר את השם אולי עסק בשם X. חלק אני סיכמתי עם הקבלנים, וחלק האחים שלי. אני סיכמתי עם המזגן והחשמל, שילמתי עבור החשמל 10,000 ₪ זה היה קבלן בשם X וזה חוץ מהחלקים שקנינו בחנות החשמל. (עמ' 20 שורות 28-34 ועמ' 21 שורות 1-4)
וכן-
"ש. כמה שילמת מהכיס שלך לשיפוצים ועל מה ?
ת. מדובר בסכום גדול, כל פעם הייתה דורשת 10,000, 20,000, 50,000 ₪, יש נגרות, יש חשמל, אני מתכוון לשיפוצים אחרי 2007 אחרי הגירושין. אני נתתי לה כל הזמן כסף, וגם היום, לפני חודש נתתי לה 15,000 שקל.
ש. זה אתה מתכוון לתבוע ממנה בחזרה ?
ת. לא. הכל אני תורם לאחותי, היא גם הגבר וגם האישה בבית , היא מלמדת את הבנות שלה הכל היא עושה הכל בבית. (עמ' 20 שורות 21-27)
וכן:
"ש. לגבי כספים שאתה טוען ששילמתם עבור שיפוץ בבית כאשר אחותך מספרת על פיצוץ צנרת מים ומשם היה נזק.
ת. זה משהו רציני, זה עלה 30,000 ₪, אפילו מישהו מהמשפחה תיקן את זה קוראים לו X.
ש. יש לך להציג לנו חשבונית אחת לא משנה מאיזה עסק ?
ת. החשבוניות אצלה הכל שמור אצלה. "( עמ' 21 שורות 9-14).
- העד מר ו' -
"ש. אחיך ענה פה שהשיפוץ שנעשה אחרי הפיצוץ מים עלה כ- 30,000 ₪, האם הוא הגזים ?
ת. זה עלה יותר, יש דברים שאחי לא ידע ואני עשיתי ושילמתי , לא מסכים לדבר על כסף.
ש. כמה זה עלה ?
ת. 45,000 ₪.
ש. אין לך קבלות להציג לנו ?
ת. אין לי קבלות, למה שאקבל קבלות? אני עושה את זה במתנה לאחותי. "
ש. מי עשה את העבודה אתם או הקבלנים מבחוץ .
ת. חלק אנו עשינו וחלק קבלנים מבחוץ. אני נגר ואני עשיתי עבודת הנגרות. אחותי לא שילמה לי, עשיתי את זה בחינם לאחותי, עשיתי חדר ארונות לבנות זה היה אחרי שהתגרשו, לפני שהתגרשו לא עשיתי להם שום דבר. (עמ' 22 שורות 26-35).
- העד מר ס'-
"ת. בשיפוצים כולנו היינו קופה אחת, אני לא יכול להגיד סכום מסוים כמה אני שילמתי, כל אחד שילם חלק מסוים, אני יכול להגיד בהערכה שכל הסכום ששילמנו הוא כ- 150,000 ₪ זה אחרי שיפוצים אחרי שהתגרשה. בתקופת הנישואין היו סכומים קטנים. אחרי הגירושין החליפה צנרת, חשמל, מזגן, עבודות נגרות וריהוט, צבע.
ש. כתבת בתצהירך גם מערכת מצלמות, חשמל ועוד. כמה השיפוץ עלה וכמה כסף עלו המצלמות והכל והריהוט ?
ת. אמרתי לך קודם שהכל עלה כ- 150,000 ₪ הכל.
ש. ח' אמר שהשיפוץ שנעשה לאחר צנרת המים עלה כ- 30,000 ₪.
ת. בגלל שהיינו קופה אחת, ח' יודע כמה עלה וכמה יצא. אם הוא אומר 30,000 ₪ זה יכול להיות 28 או 29 לא יודע." (עמ' 23 שורות 30-35 ועמ' 24 שורות 1-4).
- אבי האישה, בתצהירו התייחס באופן כללי, כי הוא וילדיו דאגו לאורך כל תקופת הנישואין וגם לאחר הגירושין לשבח ולשפץ את בית המגורים, וכי ילדיו שילמו סכומים גבוהים בגין עלות השיפוצים, אך מבלי לפרט עבודות השיפוץ, היקפן והעלויות.
בעדותו , הציג גרסה מסויגת וכללית :
"אני לא יודע בדיוק לעניין שיפוצים אך אני יודע שהאחים שלה היו עוזרים לה בעבודות השיפוצים. " (עמ' 25 שורות 12-13)
- על פי עדותם המובאת לעיל, לא ידעו אחיה של האישה לציין פירוט הסכום הכולל הנטען על ידם, והתייחסו בעיקר להוצאות השיפוץ לאחר פיצוץ הצנרת , כאשר אף בעניין עלות השיפוץ לאחר פיצוץ הצנרת הייתה אי התאמה בין עדויותיהם: מר ח' טען לעלות בסך 30,000 ₪, מר ו' טען כי העלות הייתה בסך 45,000 ₪ ואילו מר ס', השיב במענה לשאלה בדבר עלות השיפוץ לאחר פיצוץ הצנרת כי "ח' יודע כמה עלה וכמה יצא. אם הוא אומר 30,000 ₪ זה יכול להיות 28 או 29 לא יודע".
- אי בהירות נוספת עלתה בין עדויות האחים, כאשר אחי האישה, מר ו' ציין שאין להם קבלות, היות ועשו זאת במתנה לאחותם, ואחיה מר ח' טען שהחשבוניות אצל האישה באומרו ש"הכל שמור אצלה".
- בפועל, החשבוניות שצורפו מטעם האישה, של "בונה הצפון חברה קבלני בנין בעכו בע"מ", הגיעו לסך 87,433.5 ₪ בלבד . מלבד החשבוניות אשר צירפה כמפורט לעיל, טרחה האישה לצרף קבלות רבות בגין תשלום ארנונה, מים וחשמל, אך אלו אינן בגדר הוצאות להשבחת הנכס.
- האישה ועל אף שצירפה חשבוניות מס מחברת בונה הצפון בע"מ לעניין העבודות שבוצעו, לא הזמינה את החברה להעיד על העבודות שבוצעו או התשלומים ששולמו וכן לא הציגה כל קבלה לעניין התשלום שבוצע. האישה לא ידעה לתת בחקירתה הסבר סביר מדוע לא זימנה את החברה לעדות הסתפקה בתשובה : " אני לא ביקשתי להזמין אותם" (עמ' 17 שורות 24-26).
- מרבית העבודות אשר טוענים האחים בתצהירם כי הם ביצעו עבור האישה ועל חשבונם זהים לעבודות המפורטות בחשבוניות של חברת בונה הצפון כגון, עבודות גבס , צבע, טיפול בחשמל כולל החלפת גופים . וחלק הם בכלל ריהוט ולא עבודות השקעה בבית כגון ( החלפת ריהוט סלון, עבודות נגרות לחדר בנות, מערכת מצלמות).
בנוסף האחים טענו כי התקינו מזגן מרכזי בעוד שהאיש מסר בעדותו כי עשו מזגן מיני מרכזי בתקופת הנישואין ( עמ' 12 ש' 19-21).
- על אף שהאחים טענו כי חלק מהעבודות הם ביצעו בעצמם וחלק ע"י קבלנים אחרים ואף נקבו בשמות, האישה לא הזמינה אף קבלן למתן עדות לעניין היקף העבודה אשר ביצע או עלות העבודות ,והדבר נזקף לחובתה.
- לדברי האישה בחקירתה, אחיה עזרו לה בסכום כולל של 150,000-200,000 ₪, אך היא לא יודעת כמה כל אחד נתן (עמ' 17 ש' 29-30) , ואחיה ס' בעדותו, ציין כי סייעו בשיפוצים ובסכומי כסף שונים, אך לא ידעו בדיוק כמה נתנו כי הייתה קופה אחת (עמ' 24 ש' 3), ועל פי אחיה ו', חלק מהעבודות עשו בעצמם וחלק קבלנים מבחוץ (עמ' 22 ש' 33). בנסיבות אלה גם אם אני מקבלת טענות האישה בעניין עזרה מבני משפחתה לביצוע ההשקעות הדירה, הרי היקפן נותר עמום ולא הוכח .
- במצב דברים כמתואר לעיל נמצא כי , גרסת האישה בעניין עבודות ההשקעה בדירה בהיקפים והסכומים הנטענים לא הוכחה בראיות אובייקטיביות ומוצקות. האישה לא הביאה ראיות מספקות לעבודות אלה, לא לטיב ולא להיקף העבודות או עלותן.
- על אף עמדתם הכללית של האיש והחם המכחישים ביצוע עבודות השקעה בבית, הרי גרסתם אינה מבוססת על ידיעה ברורה לעניין העבודות שבוצעו לאחר הגירושין ; האיש אשר מצוי בנתק מהאישה והבנות נימק בתצהירו הכחשתו הגורפת, בכך שלא שמע על שיפוצים, טענה אשר אינה מבוססת על ידיעה ברורה, כאשר אף אביו, החם אישר כי לא היה כלל בבית המגורים לאחר הגירושין (עמ' 6 ש' 32-33).
- ניסיון החיים וכללי ההיגיון מלמדים כי בעקבות מגורים בבית לאורך שנים ממושכות, נדרשים תיקונים ושיפוצים כאלה ואחרים לצורך אחזקת הבית ושימורו למגורים סבירים.
האישה אשר התגוררה בבית במשך שנים רצופות מאז הנישואים בשנת 1996, ומשנת 2005 מתגוררת לבדה יחד עם הבנות עד היום, סביר כי נזקקה לביצוע עבודות שיפוץ, אם זה בעקבות פיצוץ צנרת או עבודות השקעה לצורך שימור הבית, תקינותו ואחזקתו למגורים סבירים. בנסיבות מקרה זה, ובהעדר ראיות מוצקות , אני מעריכה את היקף עבודות ההשקעה באופן גלובאלי ועל דרך האומדנה ומעמידה אותם על הסך של 30,000 ₪.
רשות הדירה –בלתי הדירה:
- עתה לטענתה החלופית של האישה: האם יש לאישה רשות להשתמש ולהתגורר בבית נשוא התביעות? כיצד יש לסווג רשות זו- רשות הדירה /בלתי הדירה? ככל שמדובר ברשות הדירה האם ניתן להיעתר לתביעה לצו פינוי ובאילו תנאים?
- בהתאם להלכה הפסוקה מוסד הרישיון במקרקעין מבוסס על תורת ההשתק; ע"א 7139/99אלוני נ' ארד); רישיון במקרקעין נוצר בין אם במפורש ובין אם מכללא(ע"א 32/77 טבוליצקי נ'בית-כנסת ובית-מדרש החסידים, פ''ד לא(3) )210
באשר לשאלת ביטול הרישיון במקרקעין , נסיבותיו ותנאיו, הרי כל מקרה ייבחן לגופו.
בע"א 32/77 טבוליצקי נ'בית-כנסת ובית-מדרש החסידים, פ''ד לא(3) 210 נקבע:
"אין צורך להדגיש שרישיון מכללא שכזה הינו רישיון חינם גרידא .. לתקופה בלתי-מוגדרת שאותו רשאי בעל המקרקעין לבטל בכל עת.....כבר ראינו, כי דעת רוב השופטים היא, שרישיון חינם שאינו לזמן קצוב מתבטל כהרף-עין עם גילוי דעתו של בעל המקרקעין כי אין ברצונו להמשיך בהענקת הרישיון והגשת תביעה לסילוק-יד בוודאי מגלה רצון זה."
- במקרה דנן, האיש היה הבעלים הרשום של הזכות הקניינית במקרקעין וזאת עד שנת 2015, לאחר גירושי הצדדים, בתאריך 23.7.15 העביר האיש לחם באמצעות הסכם מתנה את הבעלות במקרקעין וכיום החם הוא זה אשר רשום כבעל זכות קניינית במקרקעין.
- האיש טען בתצהירו כי בשנת 2005 פרץ סכסוך בינו לבין האישה, אשר בעקבותיו עזב את הבית. מעת פרוץ הסכסוך וביתר שאת לאחר תום ההליכים, החריפו היחסים והקשר בין האיש לבנותיהם, נותק, ובהמשך עם כל בני המשפחה, אשר אף מתגוררים בסמיכות. לדבריו, לא נקט בהליך לפינוי האישה היות ומהפן האישי היה קושי מבחינתו לדרוש פינוי בנותיו מהבית. אך, היות ואף כבודו של אביו- החם נרמס, דרש החם כי הבעלות על הבית תחזור על שמו. כך, לאור העובדה כי הבית ניתן לו במתנה ממנו, בטרם הגשת תביעת החם לפינוי, העביר לו הבעלות במתנה, בחזרה.
ולאחר העברת הבעלות לאביו, הגיש החם תביעת הפינוי נגד האישה .
- אין מחלוקת כי לאחר גירושי האיש והאישה, נתן האיש לאישה רשות להשתמש ולהתגורר בבית המגורים.
בהקשר זה יש לציין כי ,בפסק הדין בעניין מזונות הקטינות אשר ניתן ביום 18/5/2009 במסגרת תמ"ש 9930-05 קבע בית המשפט כי האישה מתגוררת יחד עם הקטינות בבית המשפחה מבלי שהיא תשלם דמי שימוש ועל כן לא חייב את האיש במדור.
- כן ,לא יכולה להיות מחלוקת גם כי רשות זו נעשתה בהסכמה בעל פה או מכללא ; כשאין הסכם בכתב. כן, הרשות שנתן האיש הייתה ללא קביעה או הסכמה מפורשת למועד סיום הרשות.
- טענת האישה כי העברת הבעלות במקרקעין משם האיש על שם החם הינה "תרגיל שקוף ופסול", אין בה כדי להושיע לה בנסיבות מקרה זה.
האיש הדגיש כי גם היה באפשרותו לדרוש פינויה של האישה משאין לה כל זכויות קנייניות או אחרות בקרקע, למעשה הייתה רשות לפיה האישה והבנות ימשיכו להתגורר בבית המגורים, אולם לאור הסכסוך אשר התגלע בין האישה לבין משפחת האיש, הם דורשים מהאישה , לפנות את בית המגורים לאלתר. (עמ' 8 שורות 28-29)
- באשר לסיווג הרשות, כרשות הדירה או בלתי הדירה הרי טענת האישה לפיה עסקינן ברשות בלתי הדירה הועלתה בתצהיר עדותה הראשית ובסיכומים בעלמא, מבלי שעלה בידיה להוכיח גמירות דעת מצד האיש או החם להעניק לה רשות מסוג זה. יש לקבל גרסת החם/ האיש לפיה ניתנה לאישה רשות שימוש, מדובר ברשות הדירה, וזאת מהנימוקים הבאים:
א. מכלל הפסיקה עולה כי רק במקרים נדירים, הכירו בתי משפט ברשות בלתי הדירה. כאשר המגמה היא צמצום הכרה ברשות מסוג זה.
ב. המקרה דנן, אינו בגדר מקרה נדיר המצדיק הכרה ברשות כרשות בלתי הדירה. וגם ההשבחות להן טענה האישה התבררו כמצומצמות ביותר, כאשר הועמדו על דרך האומדנה על סך של 30,000 ₪.
ג. לא הוכח כי האיש או החם הבטיחו או הסכימו מפורשות לתת לאישה, רשות להשתמש או להתגורר לצמיתות בבית, אלא מכורח הנסיבות אפשר האיש באופן פסיבי המשך שהיית האישה והבנות בבית, ללא שהוכחה הבעת רצון מצדו למתן רשות בלתי הדירה. האיש טען כי היות ויש לו בנות לא רצה להוציאן מהבית, אבל מאחר והאישה יוצרת סכסוכים עם אחיו ואביו-החם, אביו פנה והביע עמדתו הנחרצת להוציא האישה לאור הצרות שגורמת למשפחה.
ד. כיום, החם, הוא הבעלים הרשום של המקרקעין, נשוא התביעה , הכרה בזכות האישה כבעלת רשות בלתי הדירה, פוגעת באופן בלתי מידתי ובלתי צודק בזכות הקניין של החם (ובהתייחס לבעלים הקודם- האיש).
ו. בפועל, התבטאה האישה בעדותה כי כל רצונה הוא להישאר בבית עד נישואי הבנות: "אני מתגוננת על זה שאני רוצה להישאר בבית שלי עד שאחתן את הבנות שלי, אני לא רוצה כסף, אני לא דורשת כסף." (עמ' 18 ש' 1-2). אמירה זו מבטאת ידיעה בדבר היעדר זכויות קנייניות או העדר רשות בלתי הדירה.
- לסיכום: מכלל חומר הראיות ועדויות הצדדים יש לגזור מסקנה בדבר קיומה של רשות חינם הדירה אם כי לא מוגבלת בזמן, כגון דא יש בידי הבעלים לדרוש את הנכס לידיו בכל עת.
ביטול הרשות ובאיזה תנאים:
- כפי שעולה מהפסיקה לעיל , שאלת ביטול הרישיון תלויה בנסיבות כל מקרה לגופו, כל רשות ורשות ותנאי ביטולה. בנסיבות מקרה דנן סבורני בהתחשב בתנאי הרשות ובהיותה רשות חינם, ניתן לבטל זכות זו עם גילוי הדעת על כך שמקנה הזכות אינו מעוניין עוד בהענקת הרישיון. האיש והחם לאחריו גילו דעתם בביטול הרישיון בהגשת תביעה דנן לפינוי; במשך השנים התגבשה פסיקה לפיה בית המשפט בוחן את שאלת ביטול רישיון במקרקעין לפי נסיבותיו של מקרה ומקרה באספקלריה של שיקולי צדק: עא 463/79 חנא פרח ג'בראן נ' סימון ג'בראן, פ''ד לו(4) 403רע"א 1156/02 חיר נ' לידאי,פ''ד נז(3) 943;בעא 496/82 יצחק רוזן נ' יגאל סלונים, פ''ד לט(2) 337לבין דיירות מוגנת.; "א 2701/95 כנעאן נ' גזאוי,פ''ד נג(3) 151.
- שאלת הפיצוי, נטענה ע"י האישה רק בסיכומים אז טענה האישה לפיצוי בסך של 500,000 ₪. בכתב התביעה עתרה כאמור לזכות קניינית בבית המגורים ובהמשך בתצהיר העדות הראשית ובסיכומים, טענה לחלופין לרשות בלתי הדירה; אולם חרף זאת, אני רואה לנכון ולצודק לדון בשאלה זו. אנו מצויים בדלתותיו של בית המשפט לענייני משפחה, ומשכך מקובלת גמישות בענייני סדרי דין שעה שהדבר נחוץ למען עשיית צדק, בעיקר על פי הוראות סעיף 8 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה- 1995. מה גם שבנסיבות מסוימות רשאי בית המשפט ,כאשר הדבר נראה לו לצודק ,להיזקק לסוגיית התנאים לביטול הרישיון ולפסוק פיצויים גם כאשר אלה לא נדרשו, ובלבד שיעשה זאת על סמך מסכת ראייתית שהוכחה בפניו (ראה רע"א 1238/02 חיר נגד לידאוי נז(3) 943.
ב"כ החם והאיש, התייחס בסיכומיו לעלויות השיפוצים הנטענות וטען כי מדובר בניסיון לגזול כספים שלא מגיעים לה, חרף השימוש שעשתה בבית ללא תמורה במשך עשור.
- לא מצאתי לקבל את טענת האישה לפסוק לה פיצוי בגין ביטול הרשות מעבר לסכום ההשקעה בדירה. וזאת לאור ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון, בע"א 618/05 דיאמנשטיין נ' מחלקת עבודות הנ"ל ולאחריה בבע"מ 1894/16 פלוני נ' פלונית מיום (10.5.2017)) לפיהן "רישיון הניתן לביטול אינו מקנה לבעליו זכות לקבל פיצויים בעקבות ביטול הרישיון, אלא פיצויים בגין השבחת הקרקע בלבד ואף זאת מכוח שיקולי צדק".
בהקשר זה ראה גם דברים שנקבעו לאחרונה בעמש 4194-10-17 מחוזי חיפה שניתן ביום 8/1/2019):
"מעיון בפסיקה שניתנה לאחרונה הרי ניתן לעד לאחרונה נהגו בתי המשפט בסכסוכי משפחה, לפסוק פיצוי למורשה שהסתמך על ההרשאה שניתנה לו להשתמש במקרקעין, כאשר גובהו של זה נתון לשיקול דעתו של בית המשפט ונגזר משיקולי צדק, בהתחשב בנסיבותיו של אותו מקרה. על אלה נמנו תקופת הנישואין והחיים באותו נכס-דירה וכן מידת ההשקעה בנכס והשבחתו. הפיצוי באותם מקרים לא הצטמצם לכדי ההשבחה של הנכס בלבד אלא בגין ביטול הרישיון והפגיעה באינטרס ההסתמכות להמשך מגורים ושימוש בנכס. כך למעשה נהג בית משפט קמא במקרה שלנו.
.......
אלא שפסיקת בית המשפט העליון מהעת האחרונה ב-בע"מ 1894/16 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (10.5.2017)) תחמה את שיעור הפיצוי בגין ביטול רישיון (רישיון הניתן לביטול) לכדי שווי השקעת בר הרשות בנכס ובהשבחתו בלבד. בהקשר זה הפנה בית המשפט העליון , כב' השופט נ. סולברג, לע"א 618/05 דיאמנשטיין נ' מחלקת עבודות הנ"ל. עוד נקבע, כי על בית משפט לבחון על בסיס ראיות מוצקות את שיעור ההשקעות שהשקיע בר הרשות בנכס ולאחר מכן לבחון על בסיס אותן ראיות את שיעור הפיצויים הראוי, או יותר נכון לומר, ההחזר הראוי הנגזר משיעור ההשקעות בנכס, על בסיס שיקולי צדק".
- לסיכום- בנסיבות אלה צודק והוגן הוא להורות כי עם ביטול הרישיון ישולם לאישה גובה ההשקעה בדירה על דרך האומדנה בשווי של 30,000 ₪.
בהתווסף לנטילתה את המיטלטלין אשר בבית המגורים (כפי שהביעו החם והאיש את הסכמתם לכך ).
- דמי שימוש: החם תבע דמי שימוש מיום הגשת התביעה בסך של 2,000 ₪ לחודש.
לא מצאתי לקבל תביעתו של התובע בעניין זה.
ראשית, בדיון בתאריך 12.2.17 חזר בו התובע מהסעד של דמי שימוש עת הצהיר ב"כ לפרוטוקול : "תביעת דמי שימוש זה לא מה שעומד בענייננו. מוסכם לוותר על דמי השימוש עד למתן החלטה בעניין הפינוי" (עמ' 1 ש' 18-19).
שנית, גם לגופו של ענין החם לא הוכיח כלל את גובה דמי השימוש המגיעים בגין בית המגורים, לא צירף חוות דעת שמאית לתמיכה בתביעתו לעניין גובה דמי השימוש המגיעים בגין השימוש בבית המגורים ולא ביקשה מבית המשפט מינוי מומחה לצורך כך. אין די בטענה כללית כי דמי השימוש עומדים על הסך של 2,000 ₪ לחודש כאשר לא הייתה מניעה להוכיחה באמצעות ראיות של ממש.
סוף דבר:
- אשר על כן ולאור כל האמור לעיל ,אני מקבלת התביעה של החם לפינוי האישה מבית המגורים ( תמ"ש 19078-11-15) בכפוף לתשלום הסך של 30,000 ₪ , דוחה את התביעה של האישה לפסק דין הצהרתי ( תמ"ש 5605-12-17) , ואני מורה כדלקמן :
א. אני מורה על פינוי האישה ת.ז. ******** מבית המגורים נשוא התביעה. צו הפינוי ייכנס לתוקף תוך 60 יום מהיום שישולם לאישה ע"י מר מ ו/או נ' , הסך של 30,000 ₪.
הסך של 30,000 ₪, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
עם הפינוי זכאית האישה ליטול עמה כל המיטלטלין בבית, בכפוף לכך שלא תפגע בכל דבר המוגדר בחוק חיבור של קבע לרבות ארונות חשמל, מזגנים וכדו'.
אני מורה על דחיית הסעד לתשלום דמי שימוש.
ב. התביעה ההצהרתית של האישה בתמ"ש 5605-12-17 לבעלות במחצית הזכויות הקנייניות נדחית.
ג. בנסיבות אלה ולאור התוצאה אליה הגעתי אני מחייבת את האישה גב' ת.ז. ********לשלם לידי הנתבעים בתמ"ש 5605-12-17 מר מ' ו נ' סך כולל של 2,500 ₪ עבור כל אחד. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור שני התיקים בכותרת.
(ניתן לפרסום ללא שמות הצדדים וללא פרטים מזהים).
ניתן היום, י"ח שבט תשע"ט, 24 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.