בנדון תביעה של אב (להלן: "התובע ו/או האב") לביטול מזונות ילדים אותה הגיש כנגד האם, הנתבעת (להלן: "הנתבעת ו/או האם").
רקע הנדרש לעניין:
- הצדדים הינם בני זוג לשעבר, אשר נשאו זל"ז בשנת 2009 והתגרשו זמ"ז בשנת 2017.
- מנישואיהם נולדו להם ילדיהם התאומים, **ו**, ילידי 10/** כיום בני 8.5 שנים (להלן: "הקטינים").
- ביום 27/6/17 חתמו הצדדים על הסכם גירושין וביום 16/7/17 אושר הסכם הגירושין של הצדדים וקיבל תוקף של פס"ד (להלן: "פסק הדין"). זאת לאחר ניהול הליך גישור אצל מגשר פרטי ובהמשך ביחידת הסיוע שליד בית המשפט.
- במסגרת פס"ד נקבע כי התובע יישא במזונות הקטינים בסכום של 1,750 ₪ לכל קטין, וכן במחצית הוצאות חינוך שפורטו בפס"ד ובמחצית הוצאות רפואיות חריגות, כפוף להסכמה בכתב. עוד נקבע כי הוצאות החינוך המוטלות על האב יקוזזו עם מענק הלימודים שתקבל האם מהמל"ל.
- כמו כן קובע ההסכם משמורת משותפת תוך קביעת חלוקת זמנים שווה של הקטינים עם כל אחד מההורים והגבלת אפשרות מעבר מי מהצדדים למרחק העולה על 25 ק"מ ללא אישור ביהמ"ש.
- ביום 3/10/17 הגיש התובע את תביעתו שבכותרת, בה עתר לביטול המזונות, למעט תשלומי מחציות.
- ביום 11/1/18 התקיים קד"מ, ובסיומו נקבע התיק להוכחות.
- תצהירי עדות ראשית הוגשו בחודשים 8/18 ו-9/18 , ודיון ההוכחות התקיים ביום 15/10/18. בסיום הדיון ניתנו הוראות על הגשת סיכומים בכתב שהוגשו בחודש 11/18 ובחודש 12/18.
טענות האב:
- האב טען בכתב התביעה כי יש לבטל המזונות שהוסכמו לאור הלכת 919/15 אשר פורסמה ימים בודדים לאחר אישור ההסכם. האב טען כי אין זה הגיוני או מקובל כי לאור הפער הקטן בין המועד בו נחתם הסכם הגירושין לבין פרסום הלכת 919/15 , הוא יידרש לתשלומים של מאות אלפי שקלים כאשר, לטענתו, עליו לשלם סכומים של מאות בודדים בלבד לחודש, לאור ההלכה החדשה. האב לא טען בכתב התביעה לשינוי נסיבות, למעט טענה כי עקב העברת המזונות לאם, הכנסת האם עולה על שלו.
- בישיבת קדם המשפט הפנה בית המשפט את תשומת לב האב לפסיקה להפחתת מזונות, לצורך להוכיח שינוי נסיבות גם לאחר הילכת 919/15. האב עמד על הוכחת תביעתו. בתצהיר עדותו הראשית שהוגש לאחר ישיבת קד"מ מיום 11/1/18, העלה האב טענות, שלא בא זיכרן בכתב התביעה, לפיהן התרחש שינוי נסיבות מאז פסק הדין. לדידו, שינוי הנסיבות הנטען הוא: עזרה מהותית של הורי האם בהוצאות רבות לרבות כלכלה, דלק ביגוד לאם ולקטינים וכו' שלא הייתה צפויה במועד החתימה. לאור עזרה זו, האם אינה נדרשת להוציא הוצאות שונות עבור הקטינים ואינה נדרשת למזונות.
- עוד טען האב בתצהירו לשינוי נסיבות נוסף לאור העובדה שהקטינים נזקקים לטיפולים שונים, לרבות קלינאית תקשורת וטיפול רגשי הגוזלים זמן רב, על חשבון שעות עבודתו. לטענת האב הדבר לא היה צפוי בעת החתימה שכן סבר כי מצבם משתפר ולא שיער מה יהא היקף השעות הנדרש לו עבורם, לרבות עבודה עימם בביתו. האב טוען כי לא יקודם בעבודתו מאחר והוא יוצא מוקדם בימים בהם הוא עם הקטינים.
- האב טוען כי המזונות שנקבעו מובילים לכך כי הכנסות האם עולות על אלו שלו, מה גם שהוכח כי האם מוציאה כספים רבים עבור מותרות ולא עבור הקטינים עצמם, ומשכך אינה נזקקת למזונות. האב טען כי האם אף הודיעה לו כי באם יעמוד על תביעתו - תעתור לביטול הסדר המשמורת המשותפת ותעזוב את דירתה השכורה למקום מרוחק יותר.
- האב עותר לביטול המזונות, תוך קביעה כי כל צד יישא במחציות הוצאות החינוך והרפואה, וכן בהוצאות הקטינים עת הם שוהים עימם.
טענות האם:
- האם טוענת כי ההסכם נחתם לאחר דין ודברים ממושך כאשר הצדדים היו פרודים מזה שנה תוך החלפת טיוטות רבות. האב הפחית את דמי המזונות אותם ביקשה במסגרת החלפת הטיוטות. האם הסכימה אליהם בסופו של יום, לאחר ביצוע חישובים על הסכומים האמתיים הנדרשים לצורך גידול הקטינים.
- האם טוענת כי היא נדרשה לגור בקרבת מקום לאב לאור הלימודים של הקטינים ולשם קיום משמורת משותפת, ומשכך הוצאות המדור הינן גבוהות. הפחתת המזונות תחייבה לעזוב את מקום מגוריה ולהתרחק עיר ל** וממילא יהא לכך השפעה על הסעות הילדים לבית הספר, בניגוד לרוח ההסכם.
- האם טוענת כי לא הוכח שינוי נסיבות, וכי אין די בהלכת 919 כדי להוות שינוי נסיבות בלעדי. כך למשל, לקטינים היו טיפולים שונים קודם לתביעה, מה גם שאף היא מצויה עימם פרק זמן שווה לאב, תוך לקיחתם לטיפולים, הכנת שיעורי בית וכו.
ביחס לעזרה מהוריה טענה האם כי אלו עושים כן מרצונם אולם אין בכך כדי לפטור האב מחובתו. עזרתם מביאה לכך כי היא לא תיאלץ לעשות שימוש בכספים שקבלה בגירושין, על מנת שתוכל בבוא היום לרכוש דירה, כאשר לתובע כבר יש בית בבעלותו.
- האם טוענת כי האב הסתיר את כלל רכושו, הכנסותיו והוצאותיו, לרבות חסכונות בסכומים משמעותיים בארץ ובחו"ל, גובה המשכנתא המשולמת בפועל, וכן כי הוכח כי משכרותו גבוהה משלה באופן משמעותי ולו הכנסות שונות שלא הובררו עד תום בהיקף של אלפי שקלים נוספים בחודש. משכך עותרת האם לדחיית התביעה.
דיון והכרעה:
הדין החל:
- סעיף 13 (א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959 מאפשר לשנות פס"ד למזונות:
"שינויים בנסיבות
בית המשפט רשאי לשנות את אשר נקבע בהסכם, בויתור ובפסק דין, אם ראה לעשות כן על סמך נסיבות שנודעו למבקש או שנשתנו אחרי ההסכם, הויתור או פסק הדין."
- טרם פרסום הלכת בע"מ 919/15, מזונות קטינים שנקבעו בפסק דין היו ניתנים לשינוי, רק בתנאי שהוכח שינוי מהותי בנסיבות הקיימות לעומת הנסיבות כפי שהיו בעת מתן פסק הדין (ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה פ"ד לו (3), 187 (1982) ).
- ע"פ הפסיקה, השינוי שעל התובע להוכיח הינו באחד מאלה: בעצם החיוב; בשיעור החיוב; בצורכי הקטין; ביכולת החייב; ביכולת ההורה המשמורן; ברכוש הקטין.
- סוגית השפעת הלכת 919 על נטל ההוכחה בתביעות להפחתת מזונות נידונה ע"י ביהמ"ש המחוזי במסגרת עמ"ש (מרכז) 62263-10-17 ע.ל נ' ס.ק (פורסם בנבו , ניתן ביום 17/9/18) ושם נאמר כי:
"רוב רובם של שופטי בית המשפט לענייני משפחה סברו כי אין תחולה רטרואקטיבית להלכת 919/15 ביחס לפסקי דין חלוטים למזונות שניתנו עובר לאותה הלכה. אותן ערכאות הבהירו כי אין מקום להחלת ההלכה החדשה כאשר עסקינן בהסכם גירושין הכולל הסכמות לעניין מזונות הצדדים. גישה זו נבעה הן מתוך הרצון לשמור על חופש החוזים וההנחה כי הצדדים בעת הסכמתם ידעו כי אפשר הוא שהדין ישתנה, הן בשל כך שהסכם גירושין הוא הסכם מורכב הכולל הסכמות רבות ושונות אשר האחת תלויה בשנייה ובמרחק הזמן לא ניתן לבודד כל הסכמה והסכמה והסיבה שהביאה לגיבושה בדרך כזו או אחרת והן בשל החשיבות בשמירה על יציבות משפטית... "
וכן:
"לסברתנו, דרך הביניים אשר ראוי יהיה להלך בה בנסיבות אלו בהן נקבעו המזונות בהסכמה בין הצדדים במסגרתו של הסכם גירושין כולל, היא כי לצורך שינויי המזונות המוסכמים יהא צורך להוכיח ראשית דבר שינוי נסיבות עובדתי, אך ורק אם יוכח שינוי שכזה שומה יהא על בית המשפט להעריך ולשקול את מצב הדברים לאור המצב המשפטי הקיים כיום, היינו לרבות השפעתה של הלכת 919/15 [פורסם בנבו] על שיעור המזונות אותו ראוי לקבוע. זאת ועוד – כאמור לעיל, אנו סבורים, כי נוכח השינוי העצום שהביאה בכנפיה הלכת 919/15 [פורסם בנבו] יהא ראוי כי בית המשפט יבחן את סוגיית שינוי הנסיבות העובדתי בעין מקילה יותר ופחות קפדנית מזו שנהוג היה עד כה ע"פ פסיקת בתי המשפט בעניין פייגה ובעניין גלעדי הנ"ל. בדרך המוצעת נמנע מפתיחת השער לכלל המתדיינים אשר הגיעו להסכמות כוללות ולהסכם גירושין מספק מבחינתם ונייחד את הדיון באלו אשר מצבם אכן השתנה לרעה באופן ממשי ושינוי ההלכה, לצד שינוי הנסיבות העובדתי בעניינם, יכול להיות רלבנטי עבורם."
- לסיכום קבע ביהמ"ש המחוזי מרכז כי :
"אם נבוא לסכם הדברים – כאשר עסקינן בתביעה להפחתת מזונות שהוסכמו במסגרת הסכם גירושין כולל, מטעמים של שינוי נסיבות, לא תשמש הלכת 919/15 כעילה יחידה לשינוי הנסיבות אלא אך ורק באם יוכח ראשית דבר, שינוי נסיבות עובדתי אשר בית המשפט יסבור כי יש בו להצדיק את שינוי שיעור המזונות הוא יוסיף ויבחן לצורך אומדנם גם את השפעת הלכת 919/15 על שיעור המזונות. בחינת שינוי הנסיבות העובדתי תעשה, מחד, באופן קפדני פחות, ומאידך, תוך הקפדה על דרישת תום ליבו של המבקש. (הדגשה שלי- ח.ש)"
- פס"ד זה אוזכר והובא במספר פסקי דין שפורסמו בחודשים האחרונים, לרבות בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי חיפה במסגרת עמ"ש 14599-05-18 פלוני נ' אלמונית (פורסם בנבו, ניתן ביום 28/11/18):
"הגישה המסתמנת בפסיקה, לפחות ביחס לקביעת מזונות שנקבעו בהסכם שאושר, פורטה וסוכמה בפסק דינו של כב' השופט ויצמן בעמ"ש (מר') 62263-10-17 ע.ל. נ' ס.ק. [פורסם בנבו] (17.9.18)... סבורני כי פסק דינה של השופטת קמא עולה בקנה אחד עם דרך זו של הפסיקה. שכן מחד גיסא קבעה כי הלכת בע"מ 919/05 [פורסם בנבו] כשלעצמה אינה מהווה שינוי נסיבות, ומאידך גיסא התחשבה בה לצורך קביעת שינוי הנסיבות המהותי (בעקבות שינוי שכרם של הצדדים) באופן פחות קפדני, הגם שההסכם אושר רק לפני כ-10 חודשים, והיה מקום לסבור כי הצדדים היו יכולים לצפות את שינויי השכר, כטענת המשיבה בערעורה."
- וכן קבע ביהמ"ש המחוזי במסגרת פש"ר 30528-05-15 פ' ואח' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח' (פורסם בנבו, ניתן ביום 16/7/18) כי:
המסקנה היא, כי אין לראות בהלכת 919 כשלעצמה, משום שינוי נסיבות המצדיק "פתיחת" הסכם גירושין שאושר וקיבל תוקף של פסק דין. הדברים נכונים ביתר שאת בהסכמי גירושין שהם בבחינת קל וחומר לעומת הסכמי פשרה בתביעות נזיקין. זאת לאור העובדה, כי הסכם גירושין כולל רכיבים רבים וצדדים מוותרים לעיתים בנושא מסוים על מנת לקבל יותר בנושא אחר. שינוי רכיב המזונות לבדו, עלול לפגוע באיזון העדין שנקבע בהסכם הגירושין, ביחוד שעה שהגט כבר ניתן ולעיתים אף הסדרי הרכוש בוצעו. בהסכמי פשרה בנזיקין, עסקינן בפיצוי הכספי בגין הנזק ותו לא.
- מותב זה נדרש גם לסוגית תום הלב בהקשר להגשת תביעות בכלל, ותביעות להפחתת מזונות בפרט במסגרת תלה"מ 8390-10-17 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, ניתן ביום 1/4/18) :
"להווה ידוע כי עקרון תום הלב אשר בחוק החוזים חל על כל הפעולות המשפטיות לרבות פנייה לקבלת סעד מבית המשפט.בבע"מ 5359/04 [פורסם בנבו] נקבע ע"י כב' השופט אליקים רובינשטיין כי:
"בעיניי, בצד כל אלה יש ביסוד הדברים ציפייה להגינות ביחסים בין בני-אדם בכלל – נגזרת של תום-הלב החולש על המשפט הפרטי (ראו והשוו סעיפים 39 ו-61 -לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973), בחינת "אדם לאדם – אדם" (הנשיא ברק, רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון [פורסם בנבו] [12], בעמ' 279). זו גם תמציתו הערכית של הכלל "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב..." (דברים, ו, יח [א]) החופה ממעל באתוס מורשתנו; כדברי הרמב"ן (רמב"ן, ויקרא, יט, ב [ב]): "אחרי אזהרת פרטי הדינין בכל משא ומתן שבין בני אדם... אמר בכלל ועשית הישר והטוב, שיכניס בעשה היושר..."
ראה לעניין זה דבריו של כב' סגן הנשיא אסף זגורי אשר סילק על הסף תביעה להפחתת מזונות שהוגשה 7 חודשים לאחר אישור הסכם - בתמ"ש 8879-12-15 י.ר. נ' ד.ר (פורסם בנבו, 14/2/16).:
"המקרה שבפניי הוא מקרה מובהק לדחייה על הסף של תביעה, הן מפאת העובדה שאינה עומדת ויכולה לעמוד בתנאי ההלכה הפסוקה בדבר הוכחת "שינוי נסיבות מהותי" והן מפאת חוסר תם הלב הנלווה לה...... על הצדדים למלא אחר התחייבותם החוזית ועל בית המשפט להגן בנסיבות שכאלה על חשיבות קיום חוזים במשפחה באמצעות דחיית תביעות לשינוי החוזים או התנערות מהם, על הסף."
מן הדין לנדון:
- נסיבותיו של תיק זה, כפי שתפורטנה להלן, ממחישות עד כמה על ביהמ"ש להימנע משינוי סכומי מזונות שנקבעו בהסכם גירושין. לעיתים כמו כאן החיובים השונים כרוכים זה בזה, כך שלא ניתן לנתק רק את סכומי המזונות שנקבעו, מההתחייבויות וההסכמות האחרות של הצדדים ששלובות זו בזו. עוד יש לבחון את תום ליבו של תובע והתנהלותו בהגשת התביעה.
האם עמד האב שכאן בדרישות ההלכות להפחתת מזונות לאחר הלכת 919/15?
כפי שיפורט להלן, התשובה שלילית!
- העדר תום הלב נמצא כבר בהגשתה של תביעה לביטול הסכמות שהושגו בתהליך גישור ארוך שנערך לפני שני גורמים מקצועיים, 3 חודשים בלבד לאחר שניתן תוקף של פסק דין להסכמות.
ש. האם נכון שלקחתם חלק בשני הליכי גישור שונים טרם הגעתם להסכם גירושין סופי?
ת. כן.
ש. כמה זמן מרגע הפרדת המגורים לחתימת הסכם הגירושין ?
ת. סדר גודל של שנה.
ש. האם נכון שסכום המזונות שונה על ידך פעמיים טרם חתימת ההסכם?
ת. הוא שונה כמה פעמים, לא זוכר אם זה פעמיים.
ש. האם נכון שבהליך הגישור ביחידת הסיוע דרשת ש*** תשאר לגור במושב שבו אתה גר?
ת. לא דרשתי. התהליך שעשינו ביחידת הסיוע, הבסיס היה ששנינו מקיימים משמורת משותפת, על זה לא הייתי מוכן להתפשר.
ש. אני שואלת שוב. נכון שבהתחלה דובר במשך שנה בלבד *** תתחייב להשאר במושב, בהתחלה היה סעיף בהסכם אבל התעקשת להוריד אותו.
ת. נכון
ש. בגרסה הסופית מחקו את הסעיף לגמרי?
ת. נכון."
בסופו של יום, הסכימה האם לנוסח המשמורת המשותפת והשארות בקרבת מגורי האב, ואו אז מיהר האב לחתום על ההסכם שבסופו של יום קיבל תוקף של פס"ד, והבטיח משמורת משותפת חלוקת זמנים שווה שאכן מתבצעת בפועל וקרבה גאוגרפית.
- עוד טען התובע בתצהירו, במספר רב של סעיפים (ראה סעיפים 3-11 לתצהירו) כי התובעת הייתה זו שלחצה עליו לחתום במהירות את ההסכם. לתחושתו ידעה כנראה שהלכה חדשה תתפרסם וכך כתב: " אני רוצה לספר לבית המשפט שההסכם נחתם על ידינו במסדרונות בית הספר לאור הלחץ ש** הפעילה לחתום וכמה שיותר מהר. מיד לאחר החתימה ** המשיכה במסכת הלחצים על מנת שההסכם יאושר לפני הפגרה ובמקרה לגמרי הודיעו לנו ביחידת הסיוע שיש אפשרות לקבוע מועד לאישור הסכם ליום 16/7/18. אם *** לא הייתה מפעילה לחצים סביר שההסכם היה מאושר לאחר הפגרה...."
- אלא שבחקירתו של האב התבררה תמונה הפוכה: התברר כי הוא היה זה שביקש לזרז את החתימה על ההסכם שכן חשש כי האם תעבור ל*** עם הקטינים ולאור התנגדותה למשמורת משותפת :
"אני הדפסתי את ההסכם שהגענו להסכמה, נפגשנו בבית הספר באחת הפגישות בקיץ וחתמנו בבית הספר. לשאלת בית המשפט, למה דווקא בבית הספר – כי ההסכם הזה כל הזמן השתנה ואני הרגשתי שזה הולך להתפוצץ לי ואני הולך לאבד את הילדים אז רציתי כמה יותר מהר לחתום.
ש. למה למעשה חששת ש*** תקבל את הילדים למשמורתה?
ת. כי היא במקור לא רצתה את המשמורת המשותפת. זו הייתה פשרה שעשתה למעני. בגישור אצל אהרון התחלנו אותו ש*** מצאה דירה ב*** ואמרה לי אני עוברת שבוע הבא. תהליך הגישור הזה לא מומש. בסוף אני מצאתי לה יחידה ב***".
- דהיינו, לעת חתימת ההסכם, האב היה מוכן לשלם מחיר כלכלי תמורת התחייבות של האם למשמורת משותפת ולהתחייבותה להישאר בקרבת מקום אליו, מה שחייב אותה להתפשר על מקום מגוריה ולשלם שכ"ד גבוה יותר במושב. האב העיד כי בהסכם המקורי הייתה האם אמורה להתחייב לגור במושב רק שנה אולם בסופו של דבר הסעיף לא נכלל בגין התנגדותו. כיום האם גרה בקרבת מקום ומשלימה בעצמה הוצאות רבות של המדור ואחזקתו, בסכומים של אלפי שקלים".
- מעבר לחוסר תום הלב שבטענות הסותרות שנטענו בתצהיר לעומת החקירה הרי שברור כי לאור האמור ניתוק רכיב המזונות בלבד מכלל רכיבי ההסכם המורכב והארוך של הצדדים – אינו נכון. היינו, מדובר בהסכם שעריכתו ערכה זמן רב, והוא מאזן באופן הוגן בין רצונות הצדדים. לאור זאת, אין להתערב בו.
- אף שעל פניו ניתן היה לסיים את פסק הדין ולדחות התביעה כבר בשלב זה, מצאתי לנכון, מעבר לנדרש, להתייחס גם לשינוי הנסיבות הנטען על אף שהטענות לשינוי נסיבות לא נטענו בכתב התביעה אלא רק בתצהיר ורק לאחר שבית המשפט הפנה את תשומת לב התובע להלכות בנדון.
- כאמור, רק במסגרת תצהירו טען התובע לשינוי נסיבות מאחר ונטען כי הקטינים נדרשים לטיפולים רבים והשקעה מרובה, וכן לאור העזרה הכלכלית מהותית שהורי הנתבעת מעניקים לה.
- ביחס לטענה הראשונה בנוגע למצב הקטינים: הרי שאין היא יכולה להוות שינוי נסיבות. עת נטל על עצמו התובע משמורת משותפת התחייב הוא לקחת חלק מלא בחיי ילדיו, תהא ההשקעה אשר תהא. אמנם מדובר בקטינים שדורשים טיפולים שונים אולם התברר שאין מדובר בסוגיה יוצאת דופן או אף בלתי צפויה שכן הטיפולים החלו עוד טרם פרידת הצדדים. גם לא הוכח כי האב נושא בנטל יותר מכפי שהאם נושאת בו ונראה כי שניהם נושאים בו באופן שווה, בימים בהם הקטינים עימם. ממילא, ניתן לצפות כי מקום בו אב מתחייב לאסוף ילדיו פעמיים ושלוש בשבוע אחרי הלימודים - יאלץ הוא לסיים את עבודתו מוקדם יותר, וכפועל יוצא, לקחת על עצמו פרויקטים פחותים. הדבר אינו מהווה שינוי נסיבות גם אם הוא פוגע בקידום אפשרי של התובע, וממילא ידוע כי משמורת משותפת טומנת בחובה השקעה לא מעטה.
- יתרה מכך, במסגרת דיון ההוכחות העיד האב כי בשלב מסוים למד לתואר שני במכללת אפקה משך שנתיים, לטענתו – אף ללא שהדבר צפוי להביא לשיפור בשכרו. התברר כי לאב היה זמן פנוי ללימודים חרף המשמורת המשותפת וחרף טענותיו לזמן הרב שהוא מקדיש לילדים.
- גם טענתו השניה של האב , בדבר עזרה מהורי האם, אינה מהווה שינוי נסיבות. להורי האם זכות- ולא חובה - לעזור לבתם בכל אשר ירצו, בהיקף בו יבחרו, אולם אין בכך כדי לאיין את התחייבות האב בפסק הדין. חזון נפוץ הוא, כי הורים עוזרים לילדיהם לאחר גירושיהם, מאחר והם נאלצים לממן הוצאות שונות לבדם, כגון שכירות, כלכלה וכו' שקודם לכן התחלקו בין שני בני הזוג. הסיוע שמעניקים הורי האם מהווה ראיה למצוקה הקיומית של האם, שנאלצת להסתייע בהוריה.
- לאור האמור, לא הוכח כל שינוי הנסיבות הנטען שהתרחש בשלושת החודשים שחלפו מאישור ההסכם עד למועד הגשת התביעה, ואף לא לאחריה, זולת הלכת 919.
- כאמור ובהתאם לפסיקה שהובאה לעיל לא די בהלכת 919, תקדימית ככל שתהיה, על מנת לאפשר קבלת התביעה, כולה או מקצתה. אין אנו מצויים בתביעה ראשונית בה על כל צד להוכיח את הצרכים הנטענים, ההשתכרות וזמני השהות, ובהתאם נקבעים מזונות בראי ההלכה החדשה. עסקינן בתביעה לביטול מזונות במסגרתה יש להוכיח שינוי נסיבות, גם אם מרוכך. בנטל הוכחה זה - לא עמד האב.
- למעלה מהנדרש. נסיבות תיק זה ולאחר בחינת השתכרות הצדדים, נכסיהם בנדל"ן ובכספים, מביאות למסקנה כי גם אם זו הייתה תביעה ראשונית, לא היה שינוי מהותי בפסיקה לעומת המוסכם. האב נותר, בסיום הליך הגירושין, עם בית פרטי הרשום על שמו בשווי של למעלה מ-4 מיליון ₪ (גם אם נאמר כי רק חלק שלו, בכל מקרה אין מחלוקת כי לו נכס מקרקעין בבעלותו, בשווי לא מבוטל) בעוד האם קבלה 620,000 ₪ ואין לה כל נכס מקרקעין. בשלב זה היא שוכרת דירה לא זולה לצורך הסדר משמורת משותפת. אמנם האב משלם משכנתא אולם התברר כי חלק מההוצאות מוחזרות לו. אמו משיבה לו סכום של כ 1,550 ₪ וכן הוא מקבל החזרי מדור מהשוכרים. לאחר החזרים אלו, המדור בו נושא האב נמוך מזה שנושאת האם.
משכורתו הממוצעת של האב על פי התלושים שהגיש הינה כ- 18,000 ₪, הוא מקבל כאמור כ- 1,550 ₪ מאמו עבור החזר משכנתא והחזרי מסים מהשוכרים בהיקף של למעלה מ1,000 ₪ לחודש עבור ארנונה, חשמל, ומים. הכנסותיו בניכוי המזונות הינם כ 15,750 ₪.
משכורתה של האם היא בגובה ממוצע של כ-12,000 ₪ בחודש.
- עוד התברר במהלך ההוכחות כי אב לא גילה, כמתחייב, בכתב תביעתו ובתצהיר עדותו את הקף רכושו הנכון. התברר כי בנוסף לנכס המקרקעין יש לו חשבונות וחסכונות בארץ ובחו"ל, בשווי מאות אלפי ₪, כפי שעלה בחקירתו מיום 15/10/18:
"ש. באיזה חשבון קנית מט"ח?
ת. העברתי כספים בדולרים מישראל לארה"ב.
ש. מה יש לך בארה"ב?
ת. חשבון.
ש. החשבון קיים היום?
ת. כן.
ש. אתה הצגת אותו?
ת. הבנתי שאני צריך להציג את העו"ש.
ש. זאת אומרת שיש לך חשבון בארה"ב ולא הצגת תדפיסים. כמה יש בחשבון בארה"ב?
ת. בדולרים 27 א' ₪.
ש. לא מצאת לנכון להציג תדפיס. מה זה החשבון בבנק מזרחי?
ת. הוא נסגר בשבועיים האחרונים, זה החשבון שניהלתי אצל אותו ברוקר של ***, שהיינו ביחד.
ש. מה היה בחשבון הזה?
ת. זה חשבון שמשקיע את הכספים. היה שם סכום של כ-300 א' ₪. "
- מעבר להתנהלות התובע בהעדר תום הלב גם ברכיב זה, אילו היה מדובר בתביעה ראשונית, לאור הפערים הרכושיים, לרבות נכס המקרקעין בבעלותו של האב, הכספים העומדים לרשותו, הפרשי ההשתכרות שבין השניים, הוצאותיה של האם לרבות חיובה לגור בקרבת מקום בו השכירות הינה גבוהה - היו נפסקים כנגד האב סכומי מזונות דומים אם לא זהים לאלה שהוסכמו.
- משכך, מצאתי לנכון לדחות התביעה.
- לאור כלל האמור, הגשת תביעה לביטול מזונות 3 חודשים לאחר אישור הסכם גירושין ללא טענה בכתב התביעה לשינוי נסיבות, התעקשותו של האב על קיום הליך של הוכחות על אף שהופנה בתחילת ההליך, להלכות בנדון ולדין הקיים, יישא האב בהוצאות האם בשכ"ט עורכת דינה בסכום של 32,000 ₪ (כולל מע"מ) שישולמו תוך 30 יום. מתום 30 היום ישא הסכום ריבית והצמדה, עד מועד התשלום בפועל.
התיק ייסגר.
פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, כ"ה שבט תשע"ט, 31 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.