פס"ד בתביעות הדדיות בין בני זוג אגב פרידתם בנושאים של מזונות ורכוש

1. תביעות הדדיות בין בני זוג אגב פרידתם: האחת, תביעת האיש לפירוק שיתוף ואיזון משאבים (תלה"מ 13488-05-18) (להלן - "תביעת הרכוש"); האחרת תביעת האישה למזונות ילדים (תלה"מ 55304-05-17) (להלן - "תביעת המזונות"). הצדדים נישאו כדמו"י בשנת 2005, נפרדו ביום 6.4.16, הוא אף המועד הקובע לאיזון משאבים (להלן - "המועד הקובע") (עמ' 12 לפרוטוקול מיום 20.2.19), והתגרשו בשנת 2018. מנישואיהם נולדו שלושת ילדיהם: י.ש., ילידת x.2006, א.ש. יליד x.2009, וש.ש. ילידת x.2013.
2. האישה מתגוררת עם הילדים בדירת המגורים השייכת לצדדים בחלקים שווים (להלן - "דירת המגורים"), והאיש מתגורר בבית הוריו. באשר לסוגיית המשמורת וסדרי השהות הרי, כי בעת הזאת האישה היא המטפלת העיקרית בילדים, אשר לנים בבית מגורי האיש כל סופשבוע שני, ושוהים במחיצתו פעמיים בשבוע בימות החול, בין השעות 17:30 ל - 20:00 (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 27.9.17; החלטתי בתלה"מ 55277-05-17 מיום 13.10.20).
3. בירור ההליך התארך עד מאד מטעמים שונים, לרבות הגשת תביעה הרכוש כשנה לאחר הגשת תביעת המזונות, פניית הצדדים להליכי פשרה וגישור, החלפת באי כוח הצדדים, ולבסוף התפרצות מגיפת הקורונה. נמצאים אנו איפוא במצב בו פסק דין זה ניתן למעלה מארבע וחצי שנים לאחר פרידת הצדדים, היא כאמור אף המועד הקובע לאיזון משאבים.

תביעת הרכוש

טענות הצדדים

1. בכתב תביעתו ביקש האיש להורות על פירוק השיתוף בדירת המגורים, על דרך של מכר, וחלוקת תמורת המכר בחלקים שווים, לאחר פירעון הלוואת המשכנתא, ויתר חובות הצדדים. כן ביקש האיש, כי מתמורת המכר שתתקבל ינוכו כ - 220,000 ₪ שנתקבלו מאת הוריו, שאומנם העניקו את הסכום לבני הזוג, אך כוונתם הייתה כי הסכום יישאר בידיו. באשר לחובות פירט האיש בכתב תביעתו חובותיהם המשותפים של הצדדים לרבות: חוב משכנתא - 630,000 ₪; חוב לבנק דיסקונט בסך כמאתיים אלף שקלים חדשים (בעטיו ננקטו הליכי הוצאה לפועל, עת מקור החוב הוא בחריגה בחשבון העו"ש ששימש למימון צרכי משק הבית, ובהלוואה בסך 75,000 ₪, שלא עלה בידי הצדדים לפרעה). חוב לחברת סלקום - 5,000 ₪; חוב לעיריית ירושלים בגין אי תשלום לגני הילדים - 5,900 ₪; חוב ארנונה לעיריית ירושלים, בגין דירת המגורים - 41,000 ₪; חוב ארנונה בגין עסק אותו הפעיל האיש - 8,000 ₪; חוב לנציגות הבית השותף בו נמצא דירת המגורים - 9,200 ₪; חוב לחברת הגיחון, בגין דירת המגורים - 5,000 ₪; חוב רשות כלפי רשות השידור, בגין הטלוויזיה בדירת המגורים - 1,000 ₪. כן טען האיש כי יש להורות על חלוקת כלל המטלטלין שבדירת המגורים על פי שווים, וכי על האישה להשיב לו חלקו בדמי השכירות אותם קיבלה לידיה, לאחר המועד הקובע, בשל השכרת חניה הצמודה לדירת המגורים.
2. בכתב הגנתה - אותו יש לראות מהותית אף משום כתב תביעה (השוו: עמ"ש (מחוזי ת"א) 1229/07 י.ב. נ' א.ב. (2010) בפסקה 69 לפסה"ד; עמ"ש (מחוזי חיפה) 33249-05-15 ז.א. נ' ז.ל. (2015) בפסקה 10 לפסה"ד) - טענה האישה, כי בנסיבות קא עסקינן מתקיימות אותן נסיבות מיוחדות כאמור בהוראת סעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג - 1973 (להלן - "חוק יחסי ממון"); המצדיקות איזון לא שוויוני בנכסי הצדדים. לגרסת האישה, האיש הוא מהמר כפייתי, ולאורך כל שנות חייהם המשותפות, מעל באופן תדיר בכספי משק הבית, תוך שהוא נוטל הלוואות בסכומים העולים לכדי עשרות אלפי שקלים, ומנגד מושך עשרות אלפי שקלים מן הבנק, וממדר את האישה, שלא ידעה דבר התמכרותו והפגיעה הכלכלית שספג משק הבית בעטיה. במהלך החיים המשותפים נקט האיש "אלימות כלכלית", תוך שהוא מחד מצמצם את רמת מחיית התא המשפחתי, עד כדי ניתוק אספקת חשמל וגז באופן תדיר, ומנגד, מנתב משאביו להימוריו. עוד נטען, כי בין הצדדים פערי השתכרות, כך על מנת לחסוך בעלויות צהרונים, ובין היתר בשל לחצי האיש, משנת 2013, ויתרה האישה על התפתחותה המקצועית בעוד האיש משמש כמפרנס היחיד של המשפחה.
3. בין השנים 2010-2012, ניהל האיש עסק עצמאי לממכר ציוד לבית וחומרי בניין, והשתמש בכספי הפדיון היומי לשם הימורים, חלף תשלום הוצאות משק הבית, ובדיעבד התברר לאישה כי לאורך תקופת פעילות העסק, לא פרע האיש את ההחזר החודשי של הלוואת המשכנתא (בגין דירת המגורים), כמו גם את חיובי הארנונה של דירת המגורים והעסק. האיש רכש סוכות למכירה, אך שלא שילם את חובו לספק, ולימים התברר, כי את ההכנסה ממכירתן לא העביר לצרכי משק הבית. לא זו אף זו, שעת נסגר העסק, מכר האיש ציוד יקר ערך, ובכלל זה, קופה רושמת, דלפק עץ, מכונות שכפול מפתחות, ולמותר לציין כי את כספי התמורה שלשל לכיסו. עוד טוענת האישה, כי עת הפעיל האיש את עסקו העצמאי, נהג להרוויח סכומי כסף רבים במזומן בשל עבודות צדדיות שביצע, ותיווך אנשי מקצוע לשיפוצים, ואף סכומים אלו לא הועברו לצרכי משק הבית.
4. בשנת 2016, הורשע האיש בשל גניבה ממעביד - עת מעל בכספי העסק בו הועסק, ונטל לידיו עשרות אלפי שקלים להימוריו. במסגרת השבת הכספים שנטל ממעסיקו, פדה קופת גמל בסך 10,600 ₪, ומעסיקו קיזז משכרו סכומים שונים, לשם החזרת סכום הגניבה, תוך שהאיש אף ויתר על כספי הפיצויים המגיעים לו. משנודעה לאישה התמכרותו, ובשים לב למעצרו בגין גניבה, השתתף האיש בתוכנית גמילה מטעם עמותת "אפשר", בה לא התמיד, ואולם, אבחון העו"ס שטיפל באיש מעלה כי אכן הוא מהמר כפייתי. במסגרת טיפולו, הציג האיש רשימת חובותיו, ולמיטב ידיעת האישה חייב האיש מאות אלפי שקלים למלווי "השוק האפור".
5. באשר לחובות אותם מפרט האיש בכתב תביעתו טוענת האישה, כי החוב לבנק דיסקונט, וחוב הארנונה של עסק האיש, נוצרו מפאת אשראי שנטל האיש לשם מימון הימוריו, ומשכך יש להורות כי חובות אלו יפרעו מחלקו של האיש בתמורת מכר דירת המגורים. כן טוענת האישה, כי יש להחריג ממסת החובות המשותפים את חוב הארנונה שצבר עסקו של האיש, שעה שהשתמש בפדיון היומי של הכנסות העסק למימון הימוריו, בעודו מציג מצג שווא בפני האישה, כי הכנסות עסקו משמשות להוצאות משק הבית. באשר להלוואת המשכנתא טוענת האישה, שזו אומנם משותפת, יחד עם האמור, העלים האיש מבית המשפט, כי בשנת 2008, נטלו הצדדים הלוואה בסך 200,000 ₪ מאת בנק המזרחי, שנוספה להחזר המשכנתא החודשי. ואולם, האיש משך כ - 180,000 ₪ מכספי ההלוואה האמורים, באמצעות משיכות יומיומיות בסך 2,500 ₪, לשם מימון הימוריו, עד אשר השתמש במלוא כספי ההלוואה, ומכאן שעל ההלוואה האמורה להיפרע מחלקו בתמורת מכר דירת המגורים.
6. עוד טוענת האישה כי במהלך השנים, ערכו ביניהם הצדדים הסכמים בעל פה ובכתב, באשר לחלוקה לא שוויונית של נכסיהם, בין היתר הסכימו, כי כל אחד מהם יישא בחובות הרשומים על שמו, וכי תמורת מכר דירת המגורים תחולק באופן לא שווה (לטובת האישה), תוך שהרכב והמטלטלין יעברו לבעלות האישה. אכן, ההסכמים האמורים לא הובאו לאישור בית המשפט, אך בעוד האיש כעת מתכחש להתחייבויותיו, וטוען כי החוב לבנק דיסקונט משותף, מילאה האישה חלקה בהסכם עוד בשנת 2013,  ופרעה את מלוא החובות הרשומים על שמה, ובכללם חוב לבנק יהב, אשר לשם פירעונו נאלצה לפדות חסכון תגמולים שהיה לה. בשים לב לטענות האישה בדבר היקף חובות האיש, מבקשת היא כי בית המשפט יורה על עיכוב פירוק השיתוף בדירת המגורים, וזאת הן לשם הבטחת מדור הילדים, והן בשל חוסר תום ליבו של האיש בעמידתו על זכותו לפירוק שיתוף, שעה שאינו פורע כסדרם את דמי המזונות בהם חויב, וברי כי סך חובותיו האישיים, אף עולה על חלקו בתמורת המכר.
7. כן טענה האישה כי במהלך החיים המשותפים נודע לה שלאיש חשבון בנק נוסף בבנק דיסקונט סניף מ.ג. לגרסת האישה, מסר לה האיש כי עסקינן בחשבון אותו ביקש ממנו אחיו לנהל, לטובת האח, לצורך שמירת כספי האח, שבאותה העת התנהלו כנגדו הליכים משפטיים. יחד עם האמור טוענת האישה, כי בשים לב להתנהלות האיש ולהיקפי הימוריו כפי שנתגלו לה בדיעבד, ספק אם הכספים שהיו בחשבון אכן שייכים לאח.
8. עוד פרטה האישה רשימת חובות משותפים לשיטתה, שעל האיש לשאת במחציתם, כדלקמן: עיריית ירושלים בגין ארנונת דירת המגורים - 49,795 ₪ ואגרת חינוך - 651 ₪; חברת הגיחון - 5,300 ₪; מס הכנסה - 1,200 ₪; חוב דמי שכלול - 2,750 ₪; חוב לבית הספר - 3,800 ₪; חוב למתנ"ס - 1,200 ₪. כן מוסיפה האישה כי שילמה היא חלקה בחוב לחברת סלקום, בעוד האיש טרם עשה כן, וכי לאחר דין ודברים עם נציגות הבית המשותף, עלה בידה להקטין את החוב לכדי 1,600 ₪ שיש לחייב את האיש לשאת במחציתו (סעיפים 70 - 90 לכתב ההגנה).

דיון והכרעה

1. האיש הודה למעשה מתחילת הדרך, כי נהג להמר, אך גימד את הנזק הכלכלי שהסב למשק הבית בהתנהלותו זו. לכתחילה אף טען שהחל להמר לאחר הנישואין מפאת מצוקה כלכלית וניסיונו להרוויח כסף, אך ניסיונותיו לא צלחו, והימוריו הסבו אך הפסדים (ראו לדוג': סעיפים 18-19 לכתב ההגנה למזונות). בהמשך ההליך הודה שהחל להמר עוד זמן רב קודם לנישואין, פנה לקבלת טיפול, ומעל בכספי מעבידו לשם פירעון חובותיו.