פס"ד בתביעה לפירוק שיתוף ואיזון משאבים בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג

לפניי תביעה לפירוק שיתוף ואיזון משאבים בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון").

רקע עובדתי רלוונטי

1. התובעת והנתבע (להלן: "הצדדים") נישאו זל"ז כדמו"י ביום 00.00.2000.

    

2. מקשר הנישואין נולדו לצדדים X ילדים (להלן: "הילדים").....

    

3. הצדדים התגוררו ב*** בבית המצוי בבעלות משותפת של הצדדים ו*** (להלן: "בית המגורים").

    

4. הצדדים לא ערכו ביניהם הסכם ממון ולפיכך חל הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון.

    

5. ביום 17.6.2020, הוגשה ע"י התובעת בקשה ליישוב סכסוך. הצדדים התייצבו לפגישת מהו"ת שנקבעה ליום 14.7.2020, אולם לא עלה בידיהם להגיע להסכמות והתיק נסגר ביום 31.8.2020.

    

    

    

    

    

   עיקר טענות התובעת

    

6. טרם פטירתם של סבא וסבתא של התובעת (הורי אימה), הביע סבה ז"ל (להלן: "הסב") את רצונו לחלק את כספו בין נכדיו. לאחר הפטירה, ירשה אם התובעת את חלקה בירושת הוריה וביקשה לחלק את הכספים שקיבלה בהתאם לרצון הסב.

    

7. אם התובעת ביקשה להבטיח כי בהתאם לרצונו של הסב, כספי הירושה יועברו לנכדי הוריה המנוחים בלבד ולא לבני זוגם של הנכדים או להשקעות משותפות.

    

8. בהתאם לתנאי שהציבה אם התובעת לשלושת ילדיה, הסכימה התובעת לקבל את הכספים (להלן: "כספי המתנה"). התחייבות התובעת כללה רכישת דירה על שמה או חיסכון לטובת הילדים, רכישת רכב והחזר מלא או חלקי של חלקה בהלוואת המשכנתה.

    

9. הנתבע ידע על קיומו של התנאי ואף שלח בשם התובעת הודעה בדוא"ל, המפרטת את התחייבותה.

    

10. באותה העת ניהלו הצדדים חשבון בנק משותף אחד בלבד, בבנק *** סניף *** מס' חשבון *** (להלן: "חשבון הבנק").

     

11. כספי המתנה בסך של 226,000 $ (דולר) וסך נוסף של 516,000 ₪ הועברו לחשבון הבנק, לאחר שהנתבע נתן הסכמתו בכתב לתנאי, באמצעות הודעת דוא"ל (להלן: "נספח 1") ששלח בשמה של התובעת.

     

12. הנתבע השתמש בכספי המתנה ללא הסכמת התובעת.

     

13. לאחר שהתובעת קיבלה את כספי המתנה, בין השנים 2014-2015, היה הנתבע מובטל במשך שנה, לאחר שהופסקה עבודתו והוא לא עשה כל מאמץ למצוא מקום עבודה חלופי.

     

14. התובעת רכשה רכב על שמה בסך של 180,000 ₪, מסוג *** מ.ר *** (להלן: "רכב התובעת"), בהתאם לתנאי ולהתחייבותה.

     

15. הנתבע רכש רכב נוסף מסוג *** מ.ר *** (להלן: "רכב הנתבע"), תוך שימוש חלקי בכספי המתנה, על אף התנגדותה של התובעת.

     

16. התובעת ביקשה לתכנן את השימוש בכספים ולבחון אפיקי השקעה התואמים את התחייבותה, אולם הנתבע החל למשוך כספים לטובת שיפוץ בית המגורים, בניגוד לרצונה.

     

17. כמו כן, התובעת גילתה כי הנתבע עשה שימוש בחלק מכספי המתנה ללא ידיעתה והסכמתה והשקיע אותם בניירות ערך ובתיק השקעות שניהל (להלן: "תיק ההשקעות").

     

18. תיק ההשקעות שימש גם את הוריו של הנתבע והם השקיעו בו עפ"י עצת הנתבע. הנתבע משך את הכספים ונתן להוריו את התשואה ללא ידיעתה והסכמתה של התובעת.

     

19. הנתבע התעלם מרצונה של התובעת ולמרות התנגדותה, רכש מניה בחו"ל והשקיע כספים בבורסה, תוך שהוא מסתיר מהתובעת את השימוש בכספים השייכים לה.

     

20. הנתבע עבד ב*** .... הנתבע נהג לנהל את חשבון הבנק, התובעת סמכה על הנתבע בעניין זה בשל מקצועיותו.

     

21. התובעת פנתה אל הנתבע וביקשה להשיב את כספי המתנה באופן מיידי והנתבע התחמק.

     

22. לתובעת נודע לאחרונה כי הנתבע העביר את כל הכספים לתיק השקעות על שם הוריו ואף יצר חובות בחשבון הבנק, בהם הוא מבקש שהתובעת תישא.

     

23. יש להורות על חלוקה לא שוויונית של בית המגורים, באופן שבו ייגרע מחלקו של הנתבע סכום השווה לגובה כספי המתנה, לאחר קיזוז סך של 180,000 ₪, בו עשתה התובעת שימוש אישי לטובת רכישת רכב התובעת ולהורות כי יקוזז סך של 1,220,000 ₪ מחלקו של הנתבע בדירת המגורים.

     

24. הנתבע טוען כי גם הוריו נתנו לצדדים כסף במתנה לצורך רכישת דירתם הקודמת. בתגובה לטענה זו טוענת התובעת כי הוריה שילמו סך השווה לסך שניתן לצדדים ע"י הורי הנתבע, באופן ששילמו במשך 10 שנים את הלוואת המשכנתה הרובצת על בית המגורים (להלן: "הלוואת המשכנתה").

     

25. התובעת מעוניינת לממש את זכות הקדימה המוענקת לה מכוח סעיף 101 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק המקרקעין") ולרכוש את חלקו של הנתבע בבית המגורים, לאחר קיזוז כספי המתנה, בהם כאמור עשה הנתבע שימוש בניגוד לרצונה.

     

26. התובעת עובדת כ*** ב*** ושכרה הממוצע מסתכם בסך של 11,000 ₪ לחודש.

     

27. הנתבע עובד ב*** כ*** ושכרו הממוצע מסתכם בסך של 11,000 ₪ לחודש.

     

28. במהלך חיי הנישואין צברו הצדדים את הרכוש המפורט להלן:

     

    בית המגורים 

    על בית המגורים רובצת הלוואת המשכנתה שיתרתה עמדה על סך של כ-550,000 ₪ (נכון למועד הגשת התביעה) וההחזר החודשי בגינה עומד על סך של כ-4,000 ₪ לחודש.

     

    כלי רכב 

     

    רכב התובעת – נרכש באמצעות כספי המתנה ועל כן הנתבע אינו שותף למחצית משוויו.

     

    רכב הנתבע – נרכש ללא הסכמתה של התובעת, באמצעות כספי המתנה והכספים שנתקבלו ממכירת הרכב הקודם של הצדדים וכן באמצעות הלוואה שנטלו הצדדים. על כן התובעת זכאית למחצית משוויו, לאחר קיזוז ההלוואה הרובצת עליו ובתוספת הסכום שנטל הנתבע מכספי המתנה ללא הסכמתה.

     

    מניות

     

    על שם הנתבע מניות בארץ ובחו"ל בהיקף שאינו ידוע לתובעת, אותן רכש ללא הסכמת התובעת באמצעות כספי המתנה. הנתבע ניאות להציג פרטים של מניה, רק בשל דרישת המגשרת במסגרת הליך גישור שהתנהל בין הצדדים (להלן: "הליך הגישור").

     

    התובעת לא מעוניינת בשיתוף במניה שנרכשה ללא ידיעתה, ללא הסכמתה ובניגוד לרצונה, אלא בהשבת הכספים שנטל הנתבע לשם רכישת המניה.

     

    חשבון הבנק

     

    בחשבון הבנק נוצרה יתרת חובה, כתוצאה משימוש הנתבע בכספים ללא ידיעתה והסכמתה של התובעת ובהיקף שאינו ידוע לה והיא אינה שותפה למלוא החוב, אלא לסך השווה להוצאות הבית השוטפות בלבד, בכפוף לבחינת ההוצאות.

     

    הצדדים נטלו הלוואה לצורך כיסוי יתרת החובה בחשבון הבנק והם מעבירים מדי חודש סכום כסף לכיסוי ההוצאות בחשבון הבנק וההלוואה. החזר ההלוואה עומד על סך של 7,000 ₪ לחודש (לא כולל תשלום חודשי בגין הלוואת המשכנתה).

     

    הנתבע הגביל את השימוש בחשבון הבנק לחתימות הדדיות בלבד ועל כן נאלצה התובעת לפתוח חשבון בנק על שמה, אליו מופקדת משכורתה. ע"ש התובעת חשבון בנק בבנק *** סניף ***, מס' חשבון ***.

     

    זכויות סוציאליות

     

    ע"ש כל אחד מהצדדים זכויות סוציאליות שצבר ממקום עבודתו ויש למנות מומחה לצורך איזון הזכויות בין הצדדים.

     

29. יש למנות שמאי מקרקעין לצורך הערכת שווי בית המגורים ולהורות על פירוק השיתוף בו.

     

30. יש להורות על חלוקה לא שיוונית בנכסי הצדדים לטובת התובעת.

     

31. יש לקבוע כי הנתבע אינו שותף לכספי המתנה וכי על הנתבע להשיבם לידי התובעת באמצעות חלקו בכספי התמורה שיתקבלו ממכירת בית המגורים.

     

32. יש ליתן את כל הצווים הדרושים לאיתור הרכוש, הכספים והזכויות שצבר הנתבע על שמו או יחד עם אחרים ואשר אינו ידוע לתובעת וכן להורות על איזונם.

     

33. יש לחייב את הנתבע בהשבת הכספים, אשר נטל מהתובעת ללא הסכמתה, לצורך רכישת מניות.

     

34. יש לקבוע כי התובעת אינה שותפה למלוא החוב בחשבון הבנק, אלא רק בהיקף השווה להוצאות השוטפות של בית המגורים, בכפוף לבחינת ההוצאות.

     

    עיקר טענות הנתבע

     

35. התובעת משתמשת בבית המגורים החל מחודש פברואר 2020 ועד היום, בהתאם להסדר נסטינג שנערך בהסכמת הצדדים, כחלק מהליך הגישור במהלך שנת 2020.

     

36. מדובר בניסיון שכל מטרתו לחלק את רכוש הצדדים, באופן המקפח את הנתבע.

     

37. התובעת קיבלה כספים ממשפחתה ובנספח 1 שצורף על ידה, בו מכונה התובעת "***" נכתב מפורשות כי הכספים ישמשו גם אותה וגם את הנתבע וכי השניים ישלמו את הלוואת המשכנתה.

     

38. הצדדים השקיעו את הכספים בהסכמה במספר מישורים, ביניהם תיק השקעות בחברת "***", רכישת יחידת מניה בנדל"ן ב***, הצפויה להניב רווח עתידי ובשיפוץ והשבחת בית המגורים.

     

39. התובעת חתמה על כל עמוד במסגרת תיק ההשקעות, עשרות חתימות בכתב ידה, לרבות ציון מפורש של סכומי ההשקעה המתאימים לסכומי הכספים שקיבלו הצדדים ממשפחתה.

     

40. הדבר נעשה בבית המגורים, באמצעות יועץ ההשקעות – מר ***, ביום 00.00.2013, קרי כחודשיים וחצי לאחר שנתקבל הכסף ממשפחתה של התובעת.

     

41. חשבון הבנק בו נוהל תיק ההשקעות (להלן: "חשבון ההשקעות") נרשם על שם הצדדים במשותף והדוחות התקופתיים המסכמים את מצב תיק ההשקעות נשלחו לצדדים והגיעו לבית המגורים. הכסף הועבר לחשבון הבנק המשותף ומעולם לא היה רשום על שם מי מיחידי הצדדים לבדו.

     

42. לעובדה כי הנתבע עבד באותם ימים ב*** אין משמעות, התיק נוהל ע"י מנהל השקעות בחברת ההשקעות "***".

     

43. במהלך שנות הנישואין גם הורי הנתבע העבירו לצדדים מתנות בסך של מאות אלפי שקלים. לגרסתה של התובעת כספים אלו כן כספים משותפים ומדובר בחוסר תום לב ובצע כסף.

     

44. הורי הנתבע שילמו עבור דירתם הראשונה של הצדדים סך של כ-350,000 ₪, העבירו לרשותה של התובעת את רכבם מסוג *** ולאחר מכן, בשנת 2005, שדרגו עבורה את הרכב לרכב חדש מסוג ***, העבירו לצדדים במהלך שנות נישואיהם הראשונות סך של כ- 3,000 ₪ מדי חודש, עת הנתבע עבד בשירות צבאי כ*** והתובעת לא עבדה כלל באופן מסודר.

     

45. לאורך השנים רכשו הורי הנתבע מתנות רבות לתובעת – תכשיטים, כלי כסף, ביגוד לה ולילדים ותמכו כלכלית בצדדים. גם לאחר פרוץ המשבר, קנו הורי הנתבע לתובעת מתנות בסך של כ-70,000 ₪ רק במהלך שנת 2019 והמשיכו לתמוך כלכלית בצדדים כחלק מניסיון למנוע את פירוק התא המשפחתי.

     

46. חלק ניכר מהמתנות שהעניק הנתבע לתובעת הועברו אליה לאחר המשבר הזוגי, כגון: טבעת יהלום, עגילים יקרים וחנוכיית כסף. הנתבע ניסה בכל מאודו לפייס את התובעת. מדובר במתנות על תנאי, כאשר התנאי הוא שלום בית בין הצדדים והדבר היה ברור, אולם התובעת ממשיכה בפירוק התא המשפחתי ועליה להשיב את המתנות, שכן התנאי הופר בחוסר תום לב מובהק.

     

47. לאורך השנים, משנת 2017 עד למועד הקרע ותוך כדי ניהול רומן, נטלה התובעת כספים משותפים לצורך טיסות לחו"ל, בילויים, מסעדות יוקרה, בתי מלון בישראל וכו'.

     

48. יש להורות בעת חלוקת הרכוש כי סך של 100,000 ₪ (אומדן הוצאות) יוחזר ראשית לנתבע ורק לאחר מכן תעשה חלוקה מכוח סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון.

     

49. הוריה ואחיה של התובעת אכן מנעו העברת כספים נזילים לידי בעלה של אחות התובעת - הגב' *** (להלן: "האחות"), מתוך חשש שמא ישתמש בכספים אלו למטרות לא ראויות (הימורים), כעולה מנספח 1 לתביעה. באשר לתובעת, וכעולה מנספח 1, דווקא היה רצון של המשפחה מלכתחילה לשתף את הנתבע ואכן כך נעשה.

     

50. לא היה כל תנאי לקבלת כספי המתנה. ניתנה לתובעת עצה לשתף את הנתבע בכל הסכום, התובעת אכן נשמעה לעצה זו ושיתפה אותו כבר בשנת 2013.

     

51. לא הייתה התחייבות לביצוע הפעולות המנויות בנספח 1. מדובר בתוכנית הנתונה לשינויים, ובוודאי שהדבר לא היווה תנאי לקבלת הכספים. ולראיה, האחות אכן קיבלה את חלקה בכספים בדרכים אחרות, על מנת לא לשתף את בעלה בכסף.

     

52. הצדדים בחרו להשקיע סכום כסף משמעותי לשם שיפוץ בית המגורים והשבחתו. הורי התובעת ביקרו בבית המגורים במהלך השיפוץ, ידעו והבינו כי השיפוץ נעשה באמצעות כספי המתנה ואף הביעו את שביעות רצונם מצעד זה.

     

53. התובעת פגשה את הקבלן שביצע את השיפוץ עשרות פעמים והייתה מעורבת מאוד בשיפוץ.

     

54. כספי המתנה הועברו לחשבון הבנק המשותף כיוון שהיוו כספים משותפים מן היום הראשון. לו רצתה התובעת להפריד את הכספים הייתה פותחת חשבון בנק נפרד.

     

55. כספי המתנה הועברו לאחר מכן לחשבון השקעות שגם הוא משותף.

     

56. מדובר בכספים שהועברו לפני למעלה משבע שנים והושקעו בחשבון בנק משותף, בדירה משותפת, בחשבון השקעות חדש ומשותף. הכסף אף שימש את המשפחה במשותף, לרבות את הילדים ולא ניתן לטעון כעת כי לא הייתה כוונת שיתוף.

     

57. הנתבע מעולם לא עשה שימוש בכסף זה או בכספים אחרים לטובתו האישית בלבד, והכנסותיו לרבות כספים אלו שימשו תמיד את צורכי המשפחה כולה.

     

58. ביום 12.12.2013, העבירו הצדדים מחשבון הבנק המשותף סך של 410,000 ₪ לחשבון ההשקעות. בנוסף העבירו הצדדים לחשבון ההשקעות סך של 220,000 דולר.

     

59. הצדדים רכשו רכב משפחתי, אשר שימש בעיקרו את התובעת אך הבעלות עליו הינה משותפת. הרכב נרכש בסך של 180,000 ₪ וזה הוא בדיוק הפער בין הכספים שהופקדו בחשבון הבנק לבין אלו שהושקעו.

     

60. הדבר נכון גם לגבי הרכב אשר משמש את הנתבע והבעלות עליו משותפת לחלוטין.

     

61. מחשבון ההשקעות נמשכו כספים אך ורק לחשבון הבנק המשותף בלבד. הכספים שימשו את המשפחה למחייה שוטפת, לרבות שיפוצים והשבחת בית המגורים.

     

62. הנתבע עבד ב*** במשך כ-4 שנים. משנת 2015 עובד הנתבע ב***. ממועד נישואי הצדדים עובד הנתבע ברצף ללא הפסקה ומפרנס את משפחתו, למעט מספר חודשים בשנת 2015 בהם קיבל דמי אבטלה וחיפש עבודה.

     

63. מנגד התובעת לא עבדה עד לשנת 2014, עת התחילה לעבוד תחילה כ*** ובהמשך כ***.

     

64. הרכב מסוג יונדאי משמש את המשפחה, הוא נרכש בהסכמת הצדדים ולא מומן מכספי המתנה.

     

65. התובעת הייתה שותפה מלאה בניהול חשבון הבנק. מלוא מסמכי הבנק נשלחו לבית המגורים והתובעת הייתה חשופה תמיד לכל מידע.

     

66. למיטב ידיעת הנתבע, לא קיים תיק השקעות על שם הוריו כלל.

     

67. הצדדים ניהלו משק בית משותף ולאורך השנים הייתה כוונת שיתוף מובהקת.

     

68. יש להורות על חלוקה ואיזון משאבים באופן שווה ובהתאם לחוק. נראה כי התובעת מבקשת לעשות שימוש לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, ברם לא מבקשת להצביע כלל על נסיבות בהן ניתן לשקול בקשה שכזו.

     

69. הנתבע יעתור לקבלת חלקו בבית המגורים, בגובה השווה למחצית לפי ההצעה הגבוהה ביותר בשוק, קרי לכל המרבה במחיר.

     

70. הנתבע שואף לרכוש בעצמו את בית המגורים ולא ברור מדוע סבורה התובעת כי לה זכות קדימה. הדבר לא מעוגן בחוק, גם לא בסעיף אליו מפנה התובעת.

     

71. אין בידי הנתבע מניות כפי הנטען אלא מניות משותפות, כולל מניה שנרכשה בשנת 2017. מדובר במניה של חברת "***" שנרכשה מכספים משותפים בסך של 25,000$. המדובר בחברת השקעות נדל"ן ***. המניה הינה שותפות בהשבחת נכסים ב***, בחלק מפרויקט מגורים ב***. המניה נזילה אך קיימת ונראה כי שוויה עולה.

     

72. המניות ככלל הינן רכוש משותף לכל דבר והכספים הצפויים להיות נזילים יחולקו באופן שווה בין הצדדים, כפי שעולה מהודעת דוא"ל שצורפה לכתב התביעה כנספח 7 (להלן: "נספח 7"), בה ציין זאת הנתבע.

     

73. הצדדים פתחו חשבונות בנק נפרדים כמוסכם בהליך הגישור כחלק מהפרדת ההכנסות. הנתבע מנוע מלצרף ראיות מהליך הגישור. צירוף נספח 7 לכתב התביעה הינו פסול.

     

74. חשבון הבנק הוא חשבון משותף, הוצאות החשבון הינן לטובת הבית ועל כן ברור כי יש לחלקו באופן שווה.

     

75. הצדדים שכרו שירותי אקטוארית אשר ערכה דוח אקטוארי במסגרת הליך הגישור.

     

76. בהתאם להלכה הפסוקה, משברים בחיי נישואין אינם מהווים עילה לבטלות מתנות שניתנו מצדדים שלישיים לבני זוג במהלך חייהם המשותפים.

     

77. יש לדחות את הסעדים להם עתרה התובעת ולהורות על חלוקה ואיזון משאבים באופן שווה ובהתאם לחוק.

     

    תקופת השיתוף

     

78. בראש ובראשונה יש להגדיר את תקופת השיתוף.

     

79. הצדדים לא טענו בעניין זה ואולם אין בין הצדדים מחלוקת עובדתית כי הם נישאו ביום 00.00.2000 ראו: ס' 1 לכתב התביעה ו-ס' 1 לכתב ההגנה וכי התובעת הגישה בקשה ליישוב סכסוך ביום 17.6.2020 ראו: ס' 3 לכתב התביעה וס' 16 לכתב ההגנה.

     

80. בנסיבות אלה מועד הקרע הינו מועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך ראו: תלה"מ 36965-04-20 (8.6.2021) [פורסם בנבו] ותקופת השיתוף הינה מיום 00.00.2000 ועד ליום 17.6.2020 (להלן: "תקופת השיתוף").

     

    טענות שנטענו לראשונה בסיכומים והרחבת חזית

     

81. במסגרת הסיכומים ובשונה מכתב התביעה, העלתה התובעת טענה חדשה, לפיה הנתבע ניצל את השיפוץ לצורך הברחת נכסים ראו: בין היתר ס' 36 ו- 65 לסיכומי התובעת.

     

82. טענה זו נטענה לראשונה בסיכומים והיא בבחינת הרחבת חזית אסורה רע"א 496/89 סאלם סלאמה אל-קאלאב נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב פ"ד מה(4) 343 שאין להידרש לה ראו: ע"א 546/04 ‏עיריית ירושלים נ' שרותי בריאות כללית (20.8.2009) [פורסם בנבו]; עמ"ש 42104-02-21 ע' פ' נ' ג' מ' (1.6.2021) [פורסם בנבו].

     

    סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון

     

83. בטרם דיון והכרעה, טענה נוספת שדינה להידחות הינה הטענה לחלוקה בלתי שוויונית של כספי מכר הדירה על דרך קיזוז כספי המתנה ראו: ס' 50-51 התביעה, ס' 17 לסיכומי התובעת.

     

84. ראשית, הפסיקה הדגישה כי השימוש בס' 8(2) לחוק יחסי ממון צריך להיעשות במקרים מיוחדים ובמשורה, אחרת היוצא מן הכלל יהפוך לכלל והכלל יהפוך ליוצא מן הכלל ראו: ע"מ (ירושלים) 824/05 פלונית נ' פלוני (19.3.2006) [פורסם בנבו]; ע"מ (חיפה) 614/07 פלונית נ' פלוני (16.4.2008) [פורסם בנבו].

     

85. נטל ההוכחה מוטל על המבקש לסטות מחלוקה שוויונית והוא נטל כבד ראו: בג"צ 6037/18 פלונית נ' ביה"ד הרבני האזורי בת"א (18.2.2019) [פורסם בנבו]; תמ"ש (ב"ש) 25512-03-10 ו.ז נ' ר.ז (31.7.2011) [פורסם בנבו].

     

86. התובעת לא הבהירה מדוע יש מקום בנסיבות העניין לחרוג מהכלל של חלוקה שוויונית ומדוע מקרה זה מצדיק עשיית שימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון.

     

87. שנית, בפסיקה הובעה דעה כי השקעה כספית עודפת של מי מבני הזוג בדירת מגוריהם איננה מצדיקה חלוקה בלתי שוויונית בכספי מכר הדירה ראו: עמ"ש 38445-08-17 פלונית נ' אלמוני (5.10.2018) [פורסם בנבו].

     

88. לאור האמור, העתירה לחלוקה בלתי שוויונית בכספי מכר הדירה נדחית.

     

    דיון והכרעה

     

    כספי המתנה

     

89. המחלוקת המרכזית בין הצדדים נסובה סביב השאלה האם כספי המתנה הינם רכוש משותף של הצדדים, או שמא על הנתבע להשיב את כספי המתנה לתובעת ראו: ס' 84 ג' לכתב התביעה.

     

90. הצדדים נישאו בשנת 2000 ועל כן חל עליהם המשטר הרכושי הקובע את אופן איזון המשאבים בין הצדדים עם פקיעת הנישואים, בהתאם להוראות סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון, באופן שכל אחד מבני הזוג זכאי למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג.

     

91. סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון מבחין בין נכסים שנצברו במהלך הנישואים, הכלולים באיזון המשאבים והמכונים "נכסי המאמץ המשותף" לבין נכסים שהיו לצדדים לפני הנישואים, או מתנות וירושות שקיבלו הצדדים בתקופת הנישואים, שהם אינם בני איזון והם מכונים "נכסים חיצוניים". על פי סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון, נכסים שהתקבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואים, מוחרגים מהאיזון, שכן הם אינם תוצר של מאמץ משותף ולכן אין לראותם כתוצר של שותפות משפחתית, אלא כנכסים פרטיים, או חיצוניים.

     

92. יחד עם זאת, בשורה של פסקי דין, נקבע כי אין בהוראה זו כדי למנוע מבן הזוג האחר לטעון להכללתו של הנכס החיצוני במסגרת הנכסים בני האיזון ובלבד שיוכיח כוונת שיתוף ספציפית. כלומר, כוונת בן הזוג בעל הנכס, לשתף אותו ספציפית בנכס זה ראו: בע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי (13.8.1995) [פורסם בנבו]; רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי (27.8.2002) [פורסם בנבו]; ע"א 7687/04 ששון נ' ששון (16.2.2005) [פורסם בנבו]; בע"מ 10734/06 פלוני נ' פלונית (14.3.2007) [פורסם בנבו]; בע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני (26.12.2012) [פורסם בנבו].

     

93. סממן מובהק לכוונה לשתף את בן הזוג בכספי מתנה הינו הפקדת כספי המתנה לחשבון בנק משותף או הטמעתם ברכוש המשותף. בתוך כך נקבע במסגרת תמ"ש 4717-11-15 (26.1.2021) [פורסם בנבו] כי:

     

    "אמנם בהתאם להוראת סעיף 5(א)(1) הנ"ל, כספי מתנה וירושה שמקבל כל אחד מבני הזוג במהלך חיי הנישואין אינם מהווים נכס בר איזון, אולם בהתאם להלכה הפסוקה, כספי מתנה וירושה שמוזגו והוטמעו ברכוש המשותף, הינם משותפים. במצב של עירוב ומיזוג נכסים של בני זוג, לרבות נכסים שמקורם במתנה או בירושה שקיבל אחד מבני הזוג, אשר מוטמעים בנכסים משותפים או בחשבון בנק משותף, כספים אלה הופכים להיות משותפים, ואין עוד מקום להתחקות אחר מקורם, שכן ההנחה היא שבני זוג התכוונו לאיזון ולשוויון, וכל תרומת יתר של צד אחד היא בגדר ויתור (ראו: תמש (טב') 8972-05-16 ד.מ נ' א.מ (פורסם בנבו, מיום 25.10.2018)"

     

    במסגרת תלה"מ 36965-04-20 (8.6.2021) [פורסם בנבו] נקבע כי:

     

    "כספי ירושה או מתנה אשר עורבבו בנכסי הצדדים, למשל על דרך הזרמתם לחשבון משותף, משותפים הם (וראה: בע"מ 1581/06 פלוני נ' פלוני [פורסם בנבו] {פמ"מ – 25.04.2006})"

     

    במסגרת תמ"ש 39538-02-13 (29.1.2016) [פורסם בנבו] נקבע כי:

     

    "חזקה היא שכספים המצויים בחשבון בנק משותף שייכים לשני בעלי החשבון, בחלקים שווים, והטוען אחרת – עליו נטל הראיה (ע"א 1967/90 גיברשטיין נ' גיברשטיין, פ"ד מו(5) 661, 667; בע"מ 5710/09 פלונית נ' פלונית (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 10.8.09)"

     

94. במקרה שלפניי, אין מחלוקת עובדתית כי כספי המתנה הופקדו לחשבון הבנק המשותף של הצדדים ראו: ס' 19-20 לכתב התביעה, ס' 48 לכתב ההגנה, פרוט' עמ' 10 ש' 6-7, עמ' 20 ש' 27-28, על אף שלא הייתה כל מניעה כי התובעת תפתח חשבון בנק חדש לצורך הפקדת כספי המתנה ראו: פרוט' עמ' 20 ש' 29-30, עמ' 24 ש' 13-17.

     

95. למעשה, די בכך שכספי המתנה הופקדו לחשבון הבנק המשותף של הצדדים כדי לקבוע כי לתובעת הייתה כוונה לשתף את הנתבע בכספי המתנה וכי כספי המתנה הם רכוש משותף.

     

96. ואולם לא זו בלבד שכספי המתנה הופקדו לחשבון הבנק המשותף של הצדדים, אלא שהם אף הוטמעו ברכוש משותף נוסף של הצדדים.

     

97. כספי המתנה הושקעו בתיק השקעות, אשר נפתח על שם שני הצדדים ראו: נספח א' לתיק המוצגים של הנתבע.

     

98. גרסת התובעת כי כספי המתנה הושקעו בתיק ההשקעות ללא ידיעתה והסכמתה ראו: ס' 28 לכתב התביעה, קרסה במהלך החקירה הנגדית של התובעת, בה העידה כי ידעה על השקעת הכספים בתיק ההשקעות ראו: פרוט' עמ' 10 ש' 9-18, ש' 33-34; ראו גם: עדות הנתבע פרוט' עמ' 25 ש' 1-10, עמ' 29 ש' 24-25, עמ' 30 ש' 16-23, 31-35.

     

99. התובעת נכחה בבית הצדדים במעמד פתיחת תיק ההשקעות וחתמה על כל הטפסים הנדרשים לצורך פתיחתו ראו: פרוט' עמ' 10 ש' 22-27 ולצורך העברת כספי המתנה מחשבון הבנק המשותף של הצדדים לתיק ההשקעות ראו: פרוט עמ' 11 ש' 2-3.

     

100. כספי המתנה הושקעו בכלי רכב משפחתיים.

      

101. גרסת התובעת כי רכב התובעת נרכש עבורה בלבד ראו: ס' 23 לכתב התביעה והנתבע אינו שותף בו ראו: ס' 65 לכתב התביעה, קרסה במהלך החקירה הנגדית עת העידה התובעת כי רכב התובעת שימש ושירת את התא המשפחתי ראו: פרוט' עמ' 12 ש' 22-23.

      

102. גרסת התובעת כי רכב הנתבע נרכש בחלקו מכספי המתנה, חרף התנגדות התובעת ראו: ס' 24 וס' 66 לכתב התביעה לא הוכחה בדרך כלשהי. התובעת התלוותה לנתבע לחברת "***" ב*** ונכחה במעמד רכישת הרכב ראו: פרוט' עמ' 11 ש' 17-21 והדעת נותנת כי ידעה, או כי היה עליה לדעת, או למצער לא נמנע ממנה לברר, באמצעות איזה כספים נרכש רכב הנתבע.

      

103. כספי המתנה הושקעו בשיפוץ בית המגורים.

      

104. השיפוץ שנערך הינו שיפוץ מסיבי של 7 חדרים, אשר כלל, בין היתר: הקמת גרם מדרגות, הרחבת המטבח והקמת גרם מדרגות נוסף, בניית עלייה לגג ובניית קומת גג מפוארת הכוללת יחידת הורים, יחידת ארונות מאובזרת, רכישת ציוד, ריהוט, כלי תאורה וכו' ראו: פרוט' עמ' 34 ש' 8-13.

      

105. השיפוץ נמשך מספר חודשים ראו: פרוט' עמ' 25 ש' 24-25 ובמהלכם הצדדים התגוררו בבית המגורים ראו: פרוט' עמ' 25 ש' 27-28.

      

106. גרסת התובעת כי כספי המתנה נמשכו לטובת שיפוץ בית המגורים בניגוד לרצונה ראו: ס' 26 לכתב התביעה, קרסה במהלך החקירה הנגדית של התובעת, עת העידה כי השתתפה באופן חלקי בשיפוץ ראו: פרוט' עמ' 11 ש' 27-28 ואף בחרה שלל פריטים לצורך ביצועו ראו: פרוט' עמ' 11 ש' 30-31 ראו גם עדות הנתבע בפרוט' עמ' 25 ש' 22-28.

      

107. כספי המתנה הושקעו בחגיגת בת מצווה אחת ושתי חגיגות בר מצווה ושולמו תמורתם כספים בסך של 150,000 ₪ ראו: פרוט' עמ' 16 ש' 10-13.

      

108. לאור כל האמור לעיל והתנהלות הצדדים בכספי המתנה, המסקנה היחידה המתבקשת היא כי כספי המתנה היו כספים משותפים לצדדים והנתבע אינו חייב להשיב לתובעת סך כלשהו מכספי המתנה. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף לנוכח האמור בסיכומי התובעת כי הנתבע הטמין את כספי המתנה ברכוש המשותף ראו: ס' 24 ו-47 לסיכומי התובעת.

      

109. התובעת טענה כי כספי המתנה ניתנו לה בלבד ראו: ס' 12 לכתב התביעה. גרסה זו נסתרה באמצעות עדות אם התובעת, אשר העידה כי הכספים יועדו לתוכניות משותפות של ילדיה ביחד עם בני זוגם ראו: פרוט' עמ' 18 ש' 24-25, עמ' 20 ש' 4-5, ש' 15-16.

      

110. התובעת טענה כי כספי המתנה ניתנו לה בתנאי שיעשה בהם שימוש בהתאם להתחייבותה ראו: ס' 9 לכתב התביעה, ס' 3 לסיכומי התובעת וכי התחייבות זו כללה רכישת דירה על שם התובעת, או הפקדת כספים עבור ילדיה, רכישת רכב והחזר מלא או חלקי של כספי הלוואת המשכנתה ראו: ס' 15 לכתב התביעה. טענה זו לא הוכחה על ידי התובעת.

      

111.  באופן עקרוני אין מניעה ליתן מתנה על תנאי.

      

112. יחד עם זאת, במסגרת ע"א 343/87 פרי נ' פרי (8.4.1990) [פורסם בנבו] נקבע: "מי שמבקש להתנות מתנה בתנאי מפסיק או מי שמבקש להצמיד חיוב למתנה אשר אותה העניק, צריך לעשות זאת בצורה ברורה הניתנת לזיהוי... בהיעדר ראיות - אין מקום לטעון לקיומו של תנאי ואין ליצור חיוב שלא גובש מעיקרו בעת מתן המתנה". עוד נקבע כי: " אין באירועו של משבר בחיי הנישואין כדי לגלגל אחורה כל שנעשה וניתן, וכדי להפוך את המתנות שהוחלפו במשך חיי הנישואים לבטלות" ראו גם: תלה"מ 13933-04-17 מ' נ' י' (23.10.2018) [פורסם בנבו]; תמ"ש 33826-04-12 (20.9.2015) [פורסם בנבו].

      

113. עיון בתשתית הראייתית מוביל למסקנה כי לא נקבע כל תנאי מפורש למתן כספי המתנה. התובעת העידה כי "התנאי לא נכתב" ראו: פרוט' עמ' 13 ש' 3-4. אם התובעת העידה כי התנאי לקבלת כספי המתנה היה הצהרת ילדיה לגבי מה בכוונתם לעשות עם כספי המתנה ראו: פרוט' עמ' 17 ש' 12-14.

      

114. מאליו מובן כי תוכן ההצהרה לגבי השימוש שבכוונת ילדי אם התובעת לעשות בכספי המתנה, אינו תנאי מפורש לקבלתם. הדבר נלמד מגרסת האם, שהעידה כי מפאת עיסוקיה, כלל לא ידעה מה נעשה עם כספי המתנה ראו: פרוט' עמ' 19 ש' 33-35 ומעדות התובעת כי מעולם לא נתבקש דיווח על השימוש שנעשה בכספי המתנה ראו: פרוט' עמ' 13 ש' 6-7.

      

115. גם אחיה של התובעת העיד כי בסך הכל התבקש לייעץ לאחיו לגבי השימוש בכספי המתנה ראו: פרוט' עמ' 21 ש' 26-28 וכי לא נערך כל הסכם מפורט הכולל תנאי לקבלת כספי המתנה ראו: פרוט' עמ' 23 ש' 26-32.

      

116. טענת התובעת כי הנתבע ידע על אודות קיומו של התנאי בשל התכתבויות בדוא"ל ראו: ס' 16 לכתב התביעה, ס' 6 לסיכומי התובעת לא הוכחה. הנתבע טען כי ההודעה נשלחה בדוא"ל מאחיה של התובעת לאם התובעת ומשעה שהנתבע לא היה מכותב להודעה זו, הוא לא ידע על קיומה עד למועד הגשת תביעה מושא הליך זה ראו: פרוט' עמ' 26 ש' 8-10 ואכן מעיון בנספחים 1-2 לתיק המוצגים של התובעת, ההתכתבות שנערכה בעניין כספי המתנה לא נשלחה לנתבע.

      

117. אין בהודעה אשר שלח הנתבע באמצעות דוא"ל לאחיה של התובעת כדי לסייע לתובעת. במסגרת הודעה זו כתב הנתבע כדלהלן:

      

     "הי ***,

     התוכניות שלנו הן:

     1. החזר מלא של / רוב המשכנתא

     2. קניית רכב משפחתי שייתן מענה לצרכים של המשפחה המורחבת (ומכירת רכבים ישנים)

     3. יתרת הסכום תשמש להשקעה – במידת האפשר דירה להשכרה ובמידה ואי אפשר – חסכונות / פקדונות עבור הילדים.

         

        פלוני ופלונית".

         

         

         

118. ראשית, הלוואת המשכנתה אליה התכוון הנתבע בהודעה, הינה הלוואת משכנתה משותפת ראו: פרוט' עמ' 12 ש' 19-21 וההודעה אשר נשלחה באמצעות הדוא"ל מחזקת את המסקנה כי כספי המתנה ניתנו לצרכים המשותפים של הצדדים ולמימוש תכניות משותפות של הצדדים.

      

119. שנית, מדובר בתוכנית בלבד ולא בהתחייבות לעשות שימוש בכספי המתנה דווקא למטרות אלו.

      

120. בתוך כך, לא הוכח קיומו של תנאי במסגרת הענקת כספי המתנה ו"ככלל לא יקרא אל תוך חוזה מתנה, תנאי שאין בו (ראה: ע"א 384/88 זיסרמן נ' זיסרמן, מג(3) 205" ראו: תמ"ש 35418-03-17 ק. ל. נ' ק. (13.6.2019) [פורסם בנבו].

      

121. בנוסף עם הקניית כספי המתנה, המתנה הושלמה ראו: תמ"ש 4717-11-15 (26.1.2021) [פורסם בנבו]. במילים אחרות התובעת או הצדדים היו רשאים לעשות בכספי המתנה כל שימוש ולא בכדי העידה אם התובעת כי "הכסף כבר היה אצלם מה אני יכולה לעשות אם הם לא עשו את מה שאישרתי מה יכולתי לעשות?" ראו: פרוט' עמ' 20 ש' 22.

      

122. על יסוד כל אלה אני קובע כי לא הוכח לפניי כי כספי המתנה ניתנו על תנאי ודין טענה זו להידחות.

      

123. על אף שהטענות המרכזיות של התובעת נדחו והמשמעות המעשית הינה דחיית עתירת התובעת לקבוע כי כספי המתנה הינם כספים נפרדים של התובעת ועל הנתבע להשיבם לתובעת, בבחינת למעלה מן הצורך, אתייחס לחלק מהטענות הנוספות של התובעת בסיכומים.

      

124. טענה התובעת בס' 27 לסיכומים כי נפלה סתירה בין גרסאות הנתבע ביחס לעלות השיפוץ, שכן נטען על ידו בס' 63 לכתב ההגנה כי עלות השיפוץ הסתכמה בסך של כ-500,000 ₪, בעוד שבדיון העיד כי עלות השיפוץ הסתכמה בסך של כ-700,000 ₪.

      

125. גם אם יש ממש בטענה זו של התובעת ואיני קובע כך, שכן בס' 63 לכתב ההגנה טען הנתבע כי "המדובר בשיפוץ מאסיבי מאוד בסכום מוערך של כחצי מיליון ₪", הרי שהתובעת "עשתה סדר" עת העידה כי הנתבע "היה אומר שזה 700,000 ₪" ראו: פרוט' עמ' 11 ש' 24-26, כך שאין כל משמעות לסתירה בין האמור בכתב ההגנה לבין האמור בעדות הנתבע.

      

126. התובעת טענה בס' 29, 32 ו-56 לסיכומיה כי הנתבע לא צירף אסמכתאות בתמיכה לעלות השיפוץ. לא ניתן לייחס משמעות ממשית לטענה זו.

      

127. ראשית, עלות השיפוץ לא הייתה גדר המחלוקת במסגרת כתב התביעה ולא פלא כי במסגרת כתב ההגנה לא צורפו אסמכתאות בתמיכה לעלות השיפוץ.

      

128. שנית, איש לא מנע מהתובעת לבקש צו גילוי מסמכים על מנת להוכיח את טענותיה ובית המשפט הפנה את תשומת ליבה לכך במהלך דיון ההוכחות ראו: פרוט' עמ' 37 ש' 11.

      

129. התובעת טענה בס' 30 לסיכומים כי גרסתו של הנתבע לא הייתה עקבית והוא טען תחילה כי ההלוואות נלקחו לצורך הניהול השותף של משק הבית ולאחר מכן שינה את גרסתו עת טען כי ההלוואות נלקחו לצורך ביצוע שיפוץ. לא ניתן לקבל טענה זו. הנתבע העיד כי נלקחו 3 הלוואות במהלך השנים 2014 – 2019 והלוואה אחת בלבד בסך של 200,000 ₪ נלקחה לצורך ניהול משק הבית ראו: פרוט' עמ' 33 ש' 5-7.

      

130. התובעת טענה בס' 37 לסיכומיה כי הנתבע הסתיר את שם הקבלן. לא זו בלבד שהנתבע נקב בשם הקבלן במפורש – *** ראו: פרוט' עמ' 36 ש' 13-14 – והשימוש בשם הקבלן נעשה על ידי ב"כ התובעת בחקירה הנגדית ראו: פרוט' עמ' 35 ש' 32, אלא שהתובעת איתרה את הקבלן "על פי השם שמסר הנתבע במהלך הדיון" ראו: ס' 40 לסיכומי התובעת.

      

131. התובעת טענה בס' 42 לסיכומיה כי הנתבע לא זימן את הקבלן להעיד מטעמו ויש לזקוף מחדל זה לחובתו. לא ניתן לקבל טענה זו. הטענה כי הנתבע הבריח את הכספים הינה טענת התובעת ונטל ההוכחה מוטל עליה, שכן על בעל דין להוכיח טענה שמקדמת את עניינו ראו: ת"א (מח' חי') 426/02 בני בנימין לקרץ בע"מ נ' דקל הכרמל מהנדסים יועצים בע"מ, (14.2.2006) [פורסם בנבו]; ת"א 23333-03-10 ברון נ' עו"ד סמי זחאלקה (15.2.2014) [פורסם בנבו].

      

     פירוק השיתוף

      

132. התובעת עתרה לפירוק השיתוף בבית המגורים. הנתבע הסכים עם סעד זה.

      

133. על יסוד הסכמת הצדדים, ניתן בזאת צו לפירוק השיתוף בבית המגורים וכל אחד מהצדדים רשאי להגיש פסיקתה בנוסח מוסכם לחתימתי, בתוך 10 ימים.

      

134. שני הצדדים ביקשו למצות זכות קדימה ביחס לרכישת הזכויות בבית המגורים. זכות זו נתונה לכל אחד מיחידי הצדדים מכוח ס' 101 לחוק המקרקעין וכל צד רשאי למצות את זכויותיו בהתאם להוראת סעיף זה.

      

     טענות שנזנחו בסיכומים

      

135. התובעת זנחה בסיכומיה את כל העתירות מושא ס' 68 – 84 לכתב התביעה. בתוך כך, נזנחו הטענות הנוגעות לפירוק שיתוף בבית ולזכות הקדימה, לחשבונות הבנק לזכויות סוציאליות של הצדדים וכו'.

      

136. ניתן היה לבוא ולומר כי מדובר בטענות שנזנחו בסיכומים ודינן להידחות ראו: ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מ"ז (1), 311; תלה"מ 56475-10-18 פלונית נ' אלמוני [פורסם בנבו].

      

137. יחד עם זאת ובהתאם לעיקרון שנקבע בתקנה 2 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה, תשפ"א – 2020 "הקוראת" ל"צמצום ההתדיינות השיפוטית בין בעלי דין שהם בני משפחה", אני קובע כי כל הזכויות והחובות שנצברו בתקופת השיתוף הינם זכויות וחובות משותפים לשני הצדדים וכל צד רשאי למצות את זכויותיו במסגרת הליך משפטי מתאים, ככל שיפתח על ידו מכוח ס' 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה – 1995.

      

138. לאור התוצאה, משעה שעתירתה העיקרית של התובעת נדחתה, אני מחייב את התובעת בהוצאות משפט בסך של 30,000 ₪, סך זה ישולם בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה ממועד החיוב ועד למועד ביצוע התשלום בפועל.

      

139. המזכירות תסגור את התיק.

      

     אני מתיר את פרסום פסק הדין לאחר השמטת פרטים מזהים.

      

     ניתן היום, א' שבט תשפ"ב, 03 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.