פס"ד בתביעה לסילוק על הסף עקב שימוש לרעה בהליכי משפט

1. לפני בקשה שהגישו הנתבעים לסילוק התביעה על הסף, מחמת התיישנות ו/או שיהוי ו/או היעדר יריבות ו/או בשל העובדה שהתביעה מהווה לטענתם שימוש לרעה בהליכי משפט והוגשה בחוסר תום לב על ידי התובע (להלן: "הבקשה"). הבקשה הוגשה במסגרת הליך שעניינו תביעה לסעדים שונים, ובהם, סעד הצהרתי, צו מניעה, צו עשה וסעד כספי בסך של 5 מיליון ש"ח, שהגיש התובע כנגד הנתבעים ביום 6.2.20. הנתבעים הגישו כתב הגנה, וכן את הבקשה המונחת לפני.

2. לטובת הרקע העובדתי אציין שהתובע, יליד XXXX, נשוי ואב ל-6 ילדים, ומתגורר בxxx. הנתבע 1 הינו אביו של התובע, הנתבעים 2-4 הינם אחיו ואחותו של התובע, והנתבעים 5-6 הינם בעלה ובנה של הנתבעת 4. עוד אציין שעיקר טענות התובע בכתב התביעה נשוא תיק זה הן שהנתבעים גזלו ממנו עסק (חנות) בבעלותו (להלן: "עסק החנות") והתעשרו שלא כדין על חשבונו. כן טען התובע בכתב התביעה שהחל משנת 1992 ועד שנת 2010 היה התובע תחת השפעת תרופות קשות וכי מצבו הנפשי מנע ממנו לנהל את ענייניו לרבות הגשת תביעות משפטיות.

א.        טענות הצדדים בתמצית

3. במסגרת הבקשה שלפני טענו הנתבעים, בין היתר, שהתביעה אשר הוגשה בתיק זה מהווה "כפל הליכים", זאת לטענתם נוכח הליכים נוספים שניהל התובע כנגד חלק מהנתבעים. הנתבעים הפנו בעניין זה לתמ"ש 38977-12-14 שנוהל לפני וכן לת"א XXXXX שנוהל ע"י התובע בבית משפט אחר (ר' הבקשה מיום 10.3.20, סעיף 5).

באשר לנתבעים שלא "נכללו" בהליכים הקודמים כאמור, טענו הנתבעים שהיה על התובע לצרפם להליך שנוהל בתמ"ש 38977-12-14 הנ"ל.

4. במועד הגשת התביעה שבכותרת טרם הוכרע ההליך בתמ"ש 38977-12-14, כך שבבקשה בכתב טענו הנתבעים שהפלוגתאות במסגרת הליך זה זהות לפלוגתאות המתבררות במסגרת התביעה בתמ"ש 38977-12-14 כך שדינן היה להיכלל בהליך התלוי ועומד. עוד טענו הנתבעים להיעדר יריבות בין התובע לבין הנתבעים 2-3, שכן לטענתם במסגרת התביעה לא נטען דבר לגביהם. לגוף הבקשה, הנתבעים טענו שבכתב התביעה טען התובע שעילת התביעה נודעה לו בשנת 2011 ומשכך התביעה אשר הוגשה על ידי התובע כיום, לאחר כ-9 שנים, התיישנה. הנתבעים הוסיפו וטענו גם לשיהוי רב מצד התובע אשר גרם להם נזק ראייתי וכלכלי.

5. מנגד טען התובע שיש להורות על דחיית הבקשה. לדבריו, עניינו של הליך זה תביעה בנוגע לחנות "שנגזלה" ממנו על ידי הנתבעים (ר' התגובה מיום 5.7.20, סעיף 7). התובע טען כי "טענות המשיב בנוגע למצבו הנפשי הן אותן טענות אשר נטענות על ידיו במסגרת ההליכים שמתנהלים בבית המשפט..." (ר' שם, סעיף 7). לגבי המועד בו "נודע" לתובע על עילת התביעה, טען התובע ש"המשיב טוען שנודע לו על עילת תביעתו נגד אבא ואחים על XXXX בתחילת 2011 שנגמל מהתרופות הפסיכיאטריות והשפעתן ושהתחיל לחקור מה היה לו ולעסקים שלו, אז אבא והאחים הודיעו לו שהם מכרו את החנות לנתבע 5, ורק בחודש 2 בשנת 2013 בעת דיון צו הגנה שהנתבע 5, הגיש כנגד המשיב ולהפתעתו נתבע 5, הכחיש שהחנות שהוא מחזיק שהיא הייתה למשיב ובכך נודע למשיב שהנתבע 5, שותף בגזלת העסקים שלו והשתלטותו על החנות שלא כדין ונולדה לו עילת התביעה" (הדגשה שלי – ו.ר.ר.).