פס"ד בתביעה לדמי שימוש בגין שימוש אסור במקרקעין המיועדים לחקלאות

מונחת לפניי בקשת התובעת שכנגד, מדינת ישראל – משטרת ישראל ורשות מקרקעי ישראל למתן פסק דין כנגד הנתבעים שכנגד, ה"ה ניסים אברג'יל ויהודה אברג'יל, נוכח אי התייצבותם לדיוני בית המשפט ואי הגשת ראיות מטעמם.

1. תמצית העובדות הרלבנטיות
2. ביום 12.5.13 הגיש מר חיים אברג'יל תביעה כנגד רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י") בגין נזקיו עקב פינויו שלא כדין מהמקרקעין הידועים כגוש 6010 חלקה 77 באזור (להלן: "המקרקעין") ופגיעה בקניינו. בהמשך הוגשו הודעות לצדדים שלישיים, הודעות לצדדים רביעיים, וכן תביעה שכנגד על סך של 1,250,550.32 ₪, אשר הוגשה ביום 16.9.13 על ידי רמ"י ומשטרת ישראל (להלן: "המדינה") כנגד ה"ה חיים, ניסים ויהודה אברג'יל. התביעה שכנגד מבוססת על עילת תביעה נטענת של רמ"י בדבר זכותה לקבל מהנתבעים שכנגד דמי שימוש ראויים בגין שימוש שעשו במקרקעין אליהם פלשו. בנוסף לכך נתבעים הנתבעים שכנגד להשיב למדינה הוצאות שנגרמו לה בקשר לפינוים של הנתבעים שכנגד מהמקרקעין.
3. ביום 13.11.14 ניתן פסק דין חלקי בגדרו נמחקו התביעה העיקרית וכן ההודעות לצדדים השלישיים ולצדדים הרביעיים. באשר לתביעה שכנגד – נקבע כי תביעה זו תמשיך להתנהל כנגד ה"ה ניסים ויהודה אברג'יל, בעוד שמר חיים אברג'יל יימחק ממנה.
4. ביום 15.2.16 הגישה התובעת תצהירי עדות ראשית מטעמה, אליהם צורפו אסמכתאות וחוות דעת מומחים. הנתבעים שכנגד, מאידך, לא הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם בתיק זה, הגם שחלף המועד להגשתם.
5. ביום 17.2.16, בהתאם להחלטת בית המשפט בבקשת בא כוחם דאז של הנתבעים שכנגד – הוחלף ב"כ הנתבעים שכנגד, ומען משרדו של עו"ד זמיר עזריה נקבע לשמש כמען להמצאת כתבי בי-דין עבור הנתבעים שכנגד.
6. ביום 30.6.16 נערכה ישיבת קדם משפט, אליה נמנע הנתבע שכנגד 1, מר ניסים אברג'יל, מלהתייצב, בעוד שהנתבע שכנגד 2, מר יהודה אברג'יל, התייצב לדיון.
7. ביום 18.9.16 נערכה ישיבת קדם משפט נוספת, אליה לא התייצבו שני הנתבעים שכנגד גם יחד. במסגרת הדיון ציין ב"כ המדינה כי "עקב תקלה, התובעת שכנגד לא ביצעה מסירה של הזימון לישיבת היום לידי הנתבע 1 שכנגד. שוחחתי עכשיו טלפונית עם הנתבע שכנגד 2 שהודיע כי סבר שיש להמתין להחלטת בית המשפט לגבי המשך ההליך כנגדו וכי הוא לא קיבל גם כן זימון לישיבת היום אך באפשרותו להתייצב תוך 30 דקות" (ע' 16, ש' 12-10). בהחלטתו, הורה בית המשפט לב"כ המדינה "לבצע מסירה אישית של החלטה זו לידי הנתבעים שכנגד 1 ו- 2, ובאשר לנתבע שכנגד 1 – גם באמצעות עו"ד שמשרדו אמור לשמש כמען להמצאת כתבי בי-דין עבורו" (ע' 16, ש' 25-23).
8. המדינה המציאה לנתבעים שכנגד את החלטת בית המשפט מיום 18.9.16 (בגדרה זומנו הצדדים לישיבת קדם המשפט שנקבעה ליום 1.12.16) וזאת – בהתאם להוראות בית המשפט אשר פורטו בהחלטה הנ"ל (המדינה צירפה את האסמכתאות בעניין זה כנספחים 5-1 לבקשה דנן). על אף האמור, ביום 1.12.16 לא התייצבו התובעים שכנגד לישיבת קדם המשפט שנקבעה למועד זה.
9. ביום 2.1.17 הגישה המדינה את הבקשה דנן למתן פסק דין בתביעה שכנגד. הנתבע שכנגד 2 הגיב לבקשה והמדינה השיבה לתגובה זו.
10. יוער כי ביום 29.1.17 דחה בית המשפט את בקשתו של הנתבע שכנגד 2 להורות על מחיקתו מההליכים דנן בשל הליכי פש"ר המתנהלים כנגדו. בהחלטה שניתנה בעניין זה התבסס בית המשפט על ההלכה הפסוקה לפיה "מאחר שעיכוב הליכים תלויים ועומדים ואיסור על פתיחת הליכים חדשים לאחר צו כינוס מתייחסים רק לחובות בני-תביעה, אין מניעה כי תובע יגיש תביעת נזיקין כנגד פושט רגל בהיות תביעה זו מוצאת מגדר ההגדרה של חוב בר-תביעה" [ע"א 1516-99 לוי נ' חיג'אזי, פ"ד נה (4) 730, 742 (2001)].

1. טענות הצדדים

• טענות המדינה

10. לטענת המדינה, המצאת ההחלטה מיום 18.9.16 בוצעה על ידה בהתאם להוראת תקנה 475א' בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סד"א").
11. לטענת המדינה, נוכח אי התייצבות הנתבעים שכנגד לדיונים שנקבעו על ידי בית המשפט בתביעה שכנגד, חלה תקנה 157(2) בתקנות סד"א לפיה "רשאי התובע להוכיח את תביעתו עד כמה שחובת הראיה עליו, ואז יהא זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר".
12. לטענת המדינה, עלה בידה להוכיח את התביעה שכנגד באמצעות תצהירי העדות הראשית וחוות דעת המומחים מטעמה, אשר הוגשו על ידה לבית המשפט בצירוף האסמכתאות הנדרשות.