התובענה:
בנדון הכרעה בתביעה לביטול מזונות שהגיש התובע (להלן: "התובע ו/או האב") כנגד הנתבעת (להלן" האם ו/או הנתבעת") בעניין בנם הקטין, **.
רקע הנצרך לעניין:
- הצדדים הינם בני זוג לשעבר, גרושים מזה מספר שנים, והורים לקטין **, יליד
**, כיום כבן 8.5 שנים (להלן: "** או הקטין"). ** הינו בנו היחיד של התובע. הנתבעת הינה אם יחידנית לקטינה נוספת בת כ-4 שנים.
- הצדדים נהלו מספר רב של הליכים בפני מותב זה:
- בשנת 2009 אישרו הסכם ממון.
- בשנת 2011 הגישה האם תביעות למזונות ומשמורת, תביעות אשר הגיעו לסיומן בהסכם גירושין כולל שקיבל תוקף של פסק דין בשנת ההסכם כלל הוראות בנוגע לחלוקת רכוש, משמורת, סדרי שהות וכן מזונות. ( להלן: " הסכם הגירושין").
- בחודש 10/13 הגיש האב תביעה להרחבת סדרי ראיה. ביום 18/08/2014 נתנה החלטה המורה על הרחבתם.
- בחודש 1/15 הגיש האב שוב תביעה והפעם למשמורת משותפת. ביום 28/1/17 ניתן פס"ד המורה על הרחבה נוספת תוך קביעת משמורת משותפת.
- בחודש 5/15 הגיש האב תביעה להפחתת מזונות אשר נמחקה לבקשתו ביום 10/8/16 תוך חיובו בהוצאות בסכום נמוך.
- בחודש 1/18 הוגשה תביעה זו, לביטול מזונות. ביום 8/5/12
ביחס למזונות נקבע בהסכם הגירושין כי האב ישלם מזונות בסכום של 3,000 ₪, כולל מדור. כן ישא הוא במחצית הוצאות חינוך ומחצית הוצאות רפואיות חריגות.
טענות האב:
- 3. האב טוען כי מאז אישור ההסכם התרחשו מספר שינוים מהותיים, חלקם בלתי צפויים, המצדיקים את ביטול המזונות ולחלופין הפחתה משמעותית.
כך, הורחבו זמני השהות וכיום שוהה הקטין 7 לילות מתוך 14 עם כל אחד מהוריו ונקבעה משמורת משותפת.
- 4. עוד טוען האב כי לאם נולדה בת בשנת 2014 ומשכך יש להקטין את חלקו של הקטין
במדור ואחזקתו.
- 5. כן טוען האב כי הסכום היה מופרז מלכתחילה, והוא נאלץ להסכים לו שכן האם איימה כי באם לא תיכנע לתכתיביו – לא תיתן לו להתראות עם בנו.
- 6. עוד טוען האב כי הסכום לא מנוצל עבור הקטין והאם חוסכת אותו, מה גם שהוא מוציא הוצאות רבות עבור הקטין עת הוא מצוי עימו כך שהאם אינה נדרשת לכך. האב מעריך את הוצאות הקטין בסכום כולל של 1,500 ₪, כך שלטענתו, כל הורה אמור לשלם סכום של 750 ₪ ישירות מכיסו.
- 7. עוד טוען האב כי הלכת 919 שנתה את חיוב האב כלפי ילדיו במצב של משמורת משותפת וגם לאור כך יש להיעתר לתביעה.
טענות האם:
- 8. האם טוענת כי מדובר באב המגיש תביעות לעיתים קרובות ללא כל עילה. כעת מתברר כי תביעותיו בנושא הרחבת סדרי השהות נועדו על מנת לבטל המזונות, וכאשר לא הוכח שינוי נסיבות.
- 9. האם טוענת כי הוספת יומיים בחודש אינה מהווה שינוי נסיבות מהותי במיוחד לאור
הפער העצום בהכנסות, כאשר היא משתכרת כ- 6,500 ₪ נטו והאב כ- 20,000 ₪ נטו ולו תנאים סוציאליים נוספים.
- 10. האם טוענת כי לידת בתה לא מביאה להגדלה בהכנסותיה אלא דווקא לירידה שכן היא אם יחידנית. מה גם, שהיא פוטרה לאחר אישור ההסכם וכיום עובדת בשכר נמוך יותר ועם תנאים נלווים נחותים יותר ולמעשה חלה ירידה במצבה הכלכלי.
- האם טוענת כי הסכום שנקבע בהסכם אינו מופרז. מדובר בסכום שנקבע לאחר מו"מ ארוך וללא כפיה, בהתבסס על הכנסות האב דאז, שגדלו מאז אישורו.
- האם מכחישה כי סכום המזונות נחסך עבור הקטין (להבדיל מקצבת המל"ל). האב אינו יודע למה משמש סכום המזונות והיא אינה אמורה לדווח לו, מה גם שהוא לא משלם את כל התוספות כך שהיא נאלצה לפנות להוצל"פ לגבייתן.
דיון והכרעה:
- התובע טוען בכתב תביעתו לשינויי נסיבות מהותיים בעובדות שעקרם השוואת זמני שהות (הוספת שתי לינות) הפיכת המשמורת למשותפת, שינויים בהכנסות הנתבעת והילכת 919/15.
הדין החל:
- סכום המזונות, אותו מבקש האב להפחית, נקבע בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין. לעניין זה ראוי לציין את האמור בע"א 442/83 קם נ' קם, פ"ד לח(1) 767 נקבע :
"פסק-דין, שניתן בהסכמה, אין לפתחו אלא במקרים נדירים, וזאת בשל אופיו ההסכמי. ודאי שניתן לפתחו, אם הצדדים השאירו פתח לכך, במפורש או במשתמע....אך גם אם לא הייתה זו כוונת הצדדים, מכוחו של בית המשפט לקרוא תניה כזו לתוך ההסכם, וזאת מאחר שיש לראות את ההסכם כמכוון למערכת עובדות ונסיבות מסוימת, כפי שהייתה בעת כריתת החוזה".
- הפסיקה הכירה באפשרות שינוי פסק הדין למזונות רק בשל שינוי נסיבות מהותי.
ראה למשל בבע"מ 3418/07 פלונית נ' פלוני (מיום 13.6.07) [פורסם בנבו] קובע בית המשפט העליון:
"אכן, ניתן לדון מחדש בגובה מזונות בהתאם לשינוי הנסיבות:
פסק המזונות אינו יוצר מחסום סופי מפני חידוש ההתדיינות, וניתן לחזור ולפנות לבית המשפט בקשר לנושא המזונות, בכפוף להוכחת התנאי כי חל שינוי מהותי בנסיבות המצדיק את שינוי הקביעה המקורית. את המושג "שינוי נסיבות" בהקשר זה נהוג לפרש באורח דווקני, שאם לא כן עשוי להיות מופר האיזון בין המגמה להביא לסופיות הדיון לבין הצורך להתאים את גובה המזונות לצרכי חיים ולמצבי חיים משתנים בין של הצד הזכאי להם, ובין של הצד החייב בהם" (מ"א (ירושלים) 410/94 הלוי נ' הלוי (לא פורסם) - השופטת פרוקצ'יה; עמ' 49 לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה)".
ובבע"מ 1200/05 ה.א נ' ה.א (ניתן ביום 23.3.06) [פורסם בנבו] נקבע:
"הלכה פסוקה היא כי את המושג 'שינוי נסיבות מהותי', יש לפרש באופן צר ודווקני, וזאת לצורך האיזון הראוי, בין המגמה לסופיות הדיון, ומנגד התאמת סכומי המזונות לתנאי החיים המשתנים. שינוי הנסיבות הנטען הוא, כמובן, לעומת הנסיבות שהיו קיימות, משניתן פסק הדין."
- ההלכה הינה כי בתביעה להפחתה, כאמור, נבחנת רק שאלת השינוי בנסיבות ו"אין בודקים את היכולת של החייב או את הצרכים של הזכאי מן ההתחלה"
(ראה למשל: תמ"ש (ת"א-יפו) 52946/97 [פורסם בנבו], וכן ראה בעניין זה: ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה).
נקבע כי על השינוי הנטען להיווצר מאז מתן פסק הדין ועד לזמן הנוכחי למועד הגשת התביעה שאינו ולא היה ידוע לתובע בזמן שניתן פסק הדין..
עוד נקבע כי על התובע להוכיח נסיבות חדשות היורדות לשורשו של פסק הדין הקודם – זה של בית המשפט לענייני משפחה המאשר את הסכם הפשרה בתמ"א 957/93 פלונית נ' אלמוני פ"מ תשנ"ד(3) 133, 137.
מן הדין לנדון:
- יובהר כי התביעה הינה בגדר "העתק הדבק" של התביעה משנת 2015.
גם אז טען האב להולדת בת לאם, וגם כאן.
גם אז טען האב כי הסכום לא מנוצל, וגם כאן.
גם אז טען האב להרחבת סדרי שהות, וגם כאן.
גם אז טען האב לשינוי בדין, וגם כאן (ורק מדובר בשינוי אחר).
גם שם טען האב כי הוא נושא בפועל בחלק הארי של ההוצאות של הקטין, וגם כאן.
- לאותה עת בחר התובע לבקש למחוק את תביעתו לא לפני שהאם נאלצה להצטייד בייצוג משפטי להגיש כתב הגנה ולהתייצב לשני דיונים. בהחלטה מיום 10/08/2016 חויב האב רק ב-2,500 ₪ לטובת אוצר המדינה לא מן הנמנע כי הסכום הנמוך שנקבע הקל אל התובע לפתוח בהליך כולו מחדש. מצאתי כי אז מצא לנכון לכתוב בבקשתו למחוק את תביעתו להפחתת מזונות כך:
"לאחר ששקל בכובד ראש את טובת הקטין, סבור הוא כי יהא זה נכון למחוק את תביעת המזונות ובכך לצמצמם את גדר המחלוקת בין הצדדים לענייני המשמורת והוספת יום נוסף לזמני שהות הקטין עימו....טובת הקטין מחייבת את מחיקת התביעה על מנת שיפעלו הצדדים במשותף על מנת להעניק לבנם את כל צרכיו."
- הקורא התם יסבור כי אכן התכוון האב להצהרתו. אלא שהתנהלותו בהגשת אותה תביעה בדיוק לאחר כשנה מעלה את החשש כי היתל באם ובבית המשפט לחשוב כי כוונותיו טובות וחיוביות ועניינן טובת הקטין בלבד, לשהות עימו זמן נוסף.
היכן נעלמה אותה טובת קטין, נטענת, עתה, כאשר שוב סחף את אימו ואותו למערבולת התדיינויות נוספת, זהה לקודמת?
- גם לגופו של עניין וכפי שיפורט להלן לא מצאתי כי התובע הצליח להוכיח את שינוי הנסיבות המהותי הנדרש על פי הפסיקה.
- האב טוען לשינוי מהותי לאור קבלת משמורת משותפת והרחבת זמני שהות.
במסגרת הסכם הגירושין נקבעו הסדרי שהות לפיהן עד הגיע הקטין לגיל 5 יהיו סדרי השהות פעם בשבוע בלי לינה, פעם בשבוע עם לינה וכל סופ"ש שני עד מוצ"ש. עוד נקבע כבר בהסכם הגירושין כי בגיל 5 יהיו 2 לינות באמצע שבוע.
- במסגרת תביעת האב הורחבו (עוד טרם הגיע הקטין לגיל 5) סדרי השהות כך שיכללו לינה פעמיים בשבוע וכל סופ"ש שני עד יום א' (תמ"ש 5443-10-13).
בגין תביעה נוספת (תמ"ש 5454-01-15) הורחבו סדרי השהות כך שאחת לשבועיים ייכלל יום נוסף אמצע שבוע עם לינה (כאשר הבן אינו עם האב במוצ"ש).
- כיום חלוקת הזמנים היא שווה - 7 ימים לאב ו-7 ימים לאם.
מדובר אמנם בשינוי מסוים מהמצב שהיה קיים בעת ההסכם אולם אין מדובר בשנוי שלא נצפה או שלא ניתן היה לצפות אותו מראש, מה עוד שהשינוי איננו מהותי. כבר בהסכם לקחו הצדדים בחשבון אפשרות של לינה פעמיים בשבוע עת יגיע הקטין לגיל 5. מדובר למעשה בתוספת של 3 ימים בחודש (מוצ"ש פעמיים וכן לינה נוספת אחת לשבועיים).
לא מצאתי כי די בתוספת זו כדי להיחשב כשינוי מהותי כנדרש בפסיקה.
- לעניין טענות האב בדבר מצבה הכלכלי המשופר של האם, שחוסכת לכאורה את דמי
המזונות.
שכרו של האב במועד הגשת תביעת המזונות היה כ- 15,500 ₪ נטו.
שכרו של האב כיום הינו למעלה מ- 20,000 ₪ נטו לחודש. אחת לשנה מקבל הוא הבראה ושכרו באותו חודש הינו כפול. (אצל האם מדובר בתוספת של כ- 1,000 ₪ בלבד). במסגרת שכרו נכללת גם הוצאה בגין רכב ע"ס של כ 4,000 ₪. שכרו של האב הינו גבוה פי שלוש משכרה של האם.
במועד הגשת התביעה (בהתאם לתלוש שכר שצרפה האם) עמד שכרה על כ 4,500 ₪ נטו.
שכרה של האם הינו כ- 6,600 ₪ נטו לחודש.
במועד הדיון בחודש 6/18 אמרה האם כי שכרה במשך 20 שנה היה 8,800 ₪ וכיום פחת לכדי 6,500 ₪ ואין זה ברור האם השכר היה נמוך רק במועד הגשת התביעה, או גם קודם/אחרי.
- טענות הצדדים בדבר שכרם ו/או צרכי הקטין לא נבחנו לגופו של עניין שכן הצדדים הגיעו להסכם עוד טרם קיום דיון. חזקה עליהם כי ידעו היטב מהו שכרו של כל צד, לאור היותם זוג נשוי באותה עת. מה גם שהוכח כי נוהל מו"מ ארוך טרם ההגעה להסכם.
- על פניו שכרה של האם (ובשים לב כי אין מחלוקת כי היא פוטרה וכי היא אם יחידנית לבתה התינוקת) ירד. אולם גם אם נאמר כי שכרה עלה בניגוד לתקופה מסוימת, ממילא גם שכרו של האב עלה ולכן לא מדובר בשינוי מהותי. חזקה היא שאנשים מחליפים מקומות עבודה והיקף משרה ולא ניתן להגיש תביעה כל אימת שצד משפר את משכורתו.
- יתרה מכך, הטענה כאילו אם חוסכת כספים (שנטענה כבר לפני שלוש שנים) אינה טענה של שינוי נסיבות. האב ידע מה רמת חיים והוצאות הקטין עת נחתם ההסכם. לא הוכח כי הקטין לא נדרש לכלל הסכום. גם אם נאמר כי האם חוסכת סכום מסוים עבורו מדי חודש, אין בכך פסול. הדבר יכול להבטיח כי לקטין לא יהא חסך עת יפסקו דמי המזונות ו/או הוא יידרש להוצאה גבוהה כגון לימודים, בר מצווה וכו'.
- טענה נוספת שהעלה האב היא הולדת בת נוספת לאם, וטען כי הדבר מהווה שינוי בסוגית המדור. אולם אין מדובר בשינוי חדש. הבת נולדה בשנת 2014 והולדתה וסוגית המדור אוזכרה כבר בתביעה להפחתה משנת 2015.
- אמנם, דמי המזונות אינם מהנמוכים וגם בהתחשב בחלוקת הזמנים, אולם הסכומים נקבעו בהסכם ולא מדובר בתביעה ראשונית בה נבחנים הצרכים לראשונה אלא בתביעה להפחתה בה קיים נטל כבד. היינו, ביהמ"ש אינו בודק את צרכי הקטין מלכתחילה וכמה הוא צריך כיום ולעומת כמה צריך היה אז, אלא בודקים הוכחת שינוי נסיבות מהותי, שכאן אינו בנמצא.
- גם לאחר תשלום מזונות נותר בידי האב סכום של כ- 17,000 ₪ נטו. לא הוכח כי לו הוצאות מיוחדות.
האב אף התעלם מטענת האם כי מכר דירה ב** ולא הוצגו מסמכים ביחס לחסכונות.
- לאם יש, לאחר קבלת המזונות, סכום של כ- 9,600 ₪ שממנו היא מכלכלת אותה,
את הקטין ואת בתה.
האב כמובן אינו צריך לשאת בהוצאות הבת הנוספת אולם הדבר משפיע במובן זה שיש לבחון את המצב הכלכלי בשני הבתים בהם חי הקטין על מנת למנוע קיומו של בית עשיר ובית עני.
- כב' השופט פוגלמן, במסגרת הלכת 919/15 הבהיר כי אין צורך בנוסחאות לצורך חישוב מזונות:
"אין מדובר בקביעת נוסחאות אריתמטיות נוקשות הקושרות בין הכנסות ההורים והיקף המשמורת הפיזית המסורה לכל אחד מהם לבין שיעור המזונות. פסיקת המזונות לעולם לא תסמוך אך על "המספרים היבשים" – אם לעניין נתוני ההשתכרות של ההורים, אם לעניין יחס השהייה אצל כל אחד מהם. בטרם יפסוק באופן סופי את סכום המזונות על בית המשפט להוסיף ולהתבונן היטב על התא המשפחתי שלפניו ועל נסיבותיו הפרטניות, ולהבטיח את חלוקת הנטל ההולמת ביותר תנאים אלה. הקביעה תהיה נטועה תמיד במכלול נסיבות העניין, כששיקול העל המנחה אותה הוא טובת הילד ורווחתו בבתי שני ההורים".
וכן קבע כב' השופט מ' מזוז באותו פסק דין:
"לדעתי עלינו להותיר שיקול דעת לבית המשפט לחתור ליעד של שוויון מגדרי מהותי בין ההורים בנשיאה בהוצאות הילדים, על ידי כך שלא יהיה מחויב לנוסחאות אריתמטיות נוקשות אלא יוכל לשקול שיקולים שונים העולים ממכלול הנסיבות המשפחתיות לשם השגת היעד האמור. כך בין היתר יוכל בית המשפט לקחת בחשבון לא רק את ימי המשמורת של כל הורה אלא גם את הנטל הריאלי בטיפול בילדים בתוך פרק זמן זה, היינו - כמה מתוך המטלות והצרכים של הילדים מטופלים הלכה למעשה על ידי כל אחד מההורים, וכמה מתוך הזמן שהילד במשמורת ההורה מוקדש בפועל לטיפול בילדים. .... שיקול נוסף הוא שיש להימנע במידת האפשר בחלוקת נטל המזונות מיצירת "בית עשיר" ו"בית עני", דבר שיש לו השלכות לא פשוטות מעבר להיבט החומרי-כלכלי, הן על "ההורה העני" והן על הילדים. כל אלה שיקולים העשויים להצדיק סטייה מחלוקה אריתמטית יחסית שווה של הנטל. "
- גם חברי, כב' סגן הנשיאה השופט נחשון פישר התייחס במסגרת החלטתו בתלה"מ
7531-03-17 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, ניתן ביום 14/11/17) לסוגית הפער בין
הבתים ולחשיבות צמצומו, סוגיה שהינה רלוונטית לאור פערי ההכנסות שדמי המזונות
מצמצמים במידה מסוימת:
"לדידי, לא חישוב מתמטי ומדויק, ולא נוסחאות שונות ומשונות של זמן חלקי הכנסה צריכות להוביל לסכום המזונות הנדרש ולדרך חלוקתו, אלא צורכי הקטינים ויכולת הוריהם, הכל מתוך מגמה ברורה ליצור לקטינים בתים ומסגרות מאוזנות, ככל הניתן במסגרת יכולתם הכלכלית, מסגרות בהן כל אחד מההורים יוכל להקדיש משאבי זמן ומשאבים כלכליים ורגשיים לטובת רווחתם הפיזית, הכלכלית והנפשית של הקטינים.
- 34. לאור כל המפורט לעיל לא מצאתי כי התובע עמד בנטל המוגבר המוטל עליו
בפסיקה ולא הוכיח את שינוי הנסיבות המהותי הנדרש בפסיקה הנטען .
הטענות לעניין הילכת 919 והיותה שינוי הנסיבות המהותי הנדרש בפסיקה
- עמדת הרוב בפסיקה שהתפרסמה לאחר הלכת 919 ביחס לשינוי מזונות לאחר שכבר ניתן פס"ד (במסגרת הסכם ו/או פסק דין), בשים לב כי חלפה בקושי שנה מאז הלכת 919, הינה כי על פניו, הלכת 919 אינה מהווה שינוי נסיבות מהותי אשר יש בה, ובה בלבד, על מנת להפחית מזונות. עדיין יש להוכיח שינוי נסיבות מאז מתן פס"ד המקורי ועד להגשת התביעה.
כך למשל, בתלה"מ 13751-02-17 ל.כ. נ' ב.ה (פורסם בנבו 14/1/18).
כך בתמ"ש 29329-07-16 ג' ואח' נ' ג' (פורסם בנבו, 9/11/17) כי:
"הלכה פסוקה היא שאין לראות הבדל בין פסק-דין שניתן על ידי בית- המשפט בסיומו של הליך משפטי, לבין פסק-דין שאישר הסכם מזונות בנוגע לסוגיה דנן. בשני המקרים לא תהא הלכת 919/15 כשלעצמה עילה לטענה בדבר שינוי נסיבות או עילה להגשת "תביעה עצמאית".
כך בתמ"ש (חיפה) 29972-07-16 מיום 28/03/2018 ( פורסם בנבו) ובתלה"מ
19775-08-17 מיום 08/05/2018 (פורסם בנבו).
עמדה דומה הובאה גם במסגרת תמ"ש 38034-09-17 פלוני נ' פלונית (כב' השופטת סנונית פורר, פורסם בנבו, 11/3/18) במסגרתו נמחקה תביעה שהתבססה על הלכת 919, ללא שנטען לשינוי נסיבות. שם נקבע כי ייתכן שתינתן פרשנות מקלה יותר לעניין הדרישות לשינוי נסיבות מהותי אך שינוי נסיבות עדיין נדרש.
- בתי המשפט המחוזיים בעמ"ש 33549-04-16 מיום 2/11/17 ( פורסם בנבו), עמ"ש
14612-10-16 מיום 20/12/2017 ( פורסם בנבו) קבעו שהילכת 919 תחול על תיקים שהיו תלויים ועומדים ביום מתן פסק הדין.
בעמ"ש 5823-11-17 מיום 19/06/2018 ( פורסם בנבו) נאמר: " ספק אם החיוב יחול רטרואקטיבית על התקופה שקדמה להגשת התביעה. יודגש כאן כי מזונות הקטינים נקבעו בפסק דין כשאחרון, פסק דין 2 ניתן ביום 26/12/12".
- ולעניינן של אותן נוסחאות ומחשבונים שהתובע חזר ודיבר עליהן חשוב להביא את עמדת בית המשפט בפסק דין שניתן ממש לאחרונה ( לאחר הילכת 919) על ידי ערכאת הערעור על בימ"ש זה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בעמ"ש 11623-07-17 ביום 24/06/2018 (פורסם בנבו) :
"ודוק איננו סבורים שיש לעשות תחשיב מתמטי דקדקני ודווקני כפי שנוקטות רבות מהערכאות ואף חלק ממאמרי המלומדים שפורסמו מיד ובסמוך אחר פרסום בע"מ 919/15, אלא יש מקום, לטעמנו, לתחושתו של השופט באשר לזהות ההורה עליו מוטל עיקר הנטל בגידול הילדים ומתוך כך – לאו דווקא מתמטי מדויק- של הפרמטרים הנזכרים.....הכל כמובן תלוי בנסיבות"
- משכך, הריני לדחות את התביעה להפחתת מזונות לאור אי הוכחת שינוי נסיבות מהותי, כנדרש.
- לאור התוצאה אליה הגעתי אף כי הצדדים אינם מיוצגים, אולם לאור התנהלות התובע כפי שפורטה לעיל הריני לחייב התובע בהוצאות הנתבעת בסכום של 7,500 ₪ כולל מע"מ שישולם לאם תוך 45 יום, וישא ריבית והצמדה ככל שלא ישולם במועד.
ניתן היום, ז' אב תשע"ח, 19 יולי 2018, בהעדר הצדדים.