פס"ד בתביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים

מבוא

1. תביעה נגררת להרשעה בפלילים, על פי סעיף 77 בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984 (להלן- "חוק בתי המשפט"), אשר הוגשה על ידי התובע, יליד x.x.95, לאחר הרשעתו של הנתבע.
2. על פי האמור בגזר הדין שניתן בתפ"ח 35048-04-17 (להלן- "ההליך הפלילי"), הועמד הנתבע לדין בשל שורה של עבירות אלימות כלפי גברים ממוצא ערבי, שבוצעו על רקע קשרים של אותם גברים עם נשים יהודיות. במסגרת הסדר טיעון הורשע הנתבע בעובדות כתב האישום המתוקן, על פי הודאתו. על פי המפורט בחלק הכללי בכתב האישום המתוקן, אשר אחז ארבעה אישומים שרקעם דומה, החליט הנתבע, עובר ליום 21.2.17, לפגוע בגברים ערבים השוהים בחברת נשים יהודיות, כדי לעורר בקרבן פחד ולמנוע קשרים אישיים בין הערבים ליהודיות.
3. על פי עובדות האישום הראשון, שהוא הרלוונטי לתביעתו של התובע, ביום 2.17 לפנות בוקר, שהו התובע ואישה ששמה א', במכוניתו של התובע, בחניה בבאר שבע. הנתבע הגיע למקום עם קבוצת אנשים, ניגש למכונית וביקש מא' מצית. כאשר הצית סיגריה, בחן את פני השניים, ומשהסיק שמדובר בערבי וביהודייה, התרחק מעט, הוציא סכין, חזר למכונית, ודקר את התובע בגבו, באזור הצלעות, הבטן והיד, כדי לגרום לו חבלה חמורה. דקירה אחת פגעה בכליה השמאלית של התובע, וגרמה לו לקרע ולדימום. המעשה נעשה בשל מניע גזעני, משום היותו של התובע ערבי ששהה בחברת אישה יהודייה.
4. בעקבות הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, הורשע הנתבע, באישום הראשון, בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות מתוך מניע גזעני לפי סעיף 333 ו- 335(א)(1) בחוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן- "חוק העונשין"), בצירוף סעיף 144 ו' (א) בחוק העונשין, ובהחזקת סכין מתוך מניע גזעני לפי סעיף 186(א) בצירוף סעיף 144 ו(א) בחוק העונשין.
5. ביום 5.11.18 נגזר דינו של הנתבע כדלקמן:

• מאסר בפועל למשך 5.5 שנים (חמש וחצי שנות מאסר), בניכוי ימי מעצרו;
• מאסר על תנאי למשך 9 חודשים לשלוש שנים מיום השחרור, על כל עבירה מאלה שהורשע עליהן בהליך הפלילי, או כל עבירת אלימות אחרת, שהיא פשע.

6. בעקבות הרשעתו של הנתבע הוגשה כאמור התביעה שלפני, כתביעה נגררת להרשעה בפלילים. אין בין הצדדים מחלוקת על כך שהסוגייה היחידה שבה יש לדון במסגרת ההליך שלפני היא שאלת הנזקים שנגרמו לתובע בעקבות המעשים שבהם הורשע הנתבע.

הנזק

7. בתצהיר עדותו הראשית הצהיר התובע כי בשעה שהותקף ונדקר בידי הנתבע הרגיש "שרוצים להרוג אותי כי אני ערבי, הם לא באו לשדוד אותי באו לרצוח אותי הייתי בטוח שאני הולך למות הייתי מלא בדם והתעלפתי" (סעיף 13 בתצהיר עדותו הראשית של התובע).
8. מזירת האירוע פונה התובע באמצעות אמבולנס לבית החולים סורוקה, שם אושפז עד יום 2.3.2017.
9. התובע הגיש חוות דעת של הפסיכיאטר ד"ר נמרוד גריסרו, מיום 1.3.2020 (להלן- "המומחה"). בחוות דעתו פירט המומחה כי על פי מכתב השחרור מהמחלקה האורולוגית, הגיע התובע לבית החולים עם שני פצעי דקירה: האחד של כ – 8 ס"מ, באזור סקפולה שמאלית; והשני בגב, מתחת לבית השחי. הנזק שנגרם היה קרע בכלייה שמאלית, עם דימום פעיל, אשר נצפה בבדיקת . T. C . כן אובחן חשד לשבר בקצה הדיסטלי של צלע 11.
10. על יסוד מסמכים רפואיים שתיעדו את הטיפול בתחום הנפשי שקיבל התובע, וכן על יסוד ממצאי בדיקתו, פירט המומחה בחוות דעתו כי התובע תיאר בפניו פחד בלתי נשלט פן יפגעו בו פעם נוספת. צוין שהתובע סגור בבית הוריו מרבית שעות היום, נמנע מלהגיע לעיר באר שבע, ואינו מסוגל לחשוב על עבודה בסביבה יהודית. המומחה תיאר כי עובר לתאונה שקל התובע כ- 120 ק"ג, בעוד שבמועד הבדיקה שקל כ- 60 ק"ג, היינו בעקבות התאונה איבד התובע כמחצית ממשקל גופו. המומחה הוסיף וציין בחוות דעתו כי שנתו של התובע מופרעת, הוא אינו נרדם ללא נטילת כדורים, ובלילה סובל מסיוטים קשים, מתעורר בצעקות ומעיר את כל שוכני הבית. פורט כי התובע ניסה לחזור לעבודה בסופרמרקט שבו עבד לפני האירוע, אך לא הצליח להרגיע את החרדות והפחד מיהודים, לרבות ספקים המגיעים למקום באקראי. התובע תיאר בפני המומחה כי איבד סבלנות לשוחח עם אנשים, מתפרץ על אחייניו, פיתח רגישות לרעש, אינו מסוגל לווסת כעסים והתנהגותו השתנתה.
11. המומחה תיאר אפקט ירוד, מצב רוח ירוד, חוסר אפשרות לחוש שמחה או הנאה. ביטחון עצמי ירוד, ודימוי עצמי ירוד. התאבון פגום, ומכאן הירידה החריפה במשקל. סובל מפלשבקים של הצעקות שנצעקו לעברו במהלך האירוע, קיימת הימנעות קשה ממגע עם האוכלוסיה היהודית, והימנעות מוחלטת מלחזור לאזור האירוע.