פס"ד בקביעת המתווה הראוי ליישום בפועל של הוראות צוואת המנוח

עניינו של פסק דין זה בקביעת המתווה הראוי ליישום בפועל של הוראות צוואת המנוח **** **** ז"ל (להלן: "המנוח").

הצדדים חלוקים ביחס לפרשנות הנכונה שיש לתת להוראות הצוואה בהתאם לאומד דעתו של המנוח. ייאמר כבר כעת כי עיקר העיזבון הוא משק חקלאי ביישוב **** ומכסת הביצים הצמודה לו.

בבסיס ההכרעה יש לבחון האם התכוון המנוח להוריש את מלוא הזכויות בנחלה ובמכסת הביצים לנתבעים על דרך רישומם כבנים ממשיכים, או שמא רישומם נעשה באופן פורמלי בלבד ולמעשה התכוון המנוח לחלק את עזבונו לכל ארבעת ילדיו ולמנותם כשותפים שווים במשק ובמכסת הביצים.

הצדדים

1. המנוח **** **** ז"ל שנשא בחייו ת.ז. ***** הלך לבית עולמו ביום 05.02.2018. המנוח היה בעל זכויות במכסה לייצור ביצי מאכל מס' מגדל ****** הרשומה במועצה לענף הלול (להלן: "מכסת הביצים") וכן בעל זכויות של בר רשות בנחלה ***, המצויה במושב ****, יחד עם אשתו **** **** ז"ל שהלכה לעולמה לפניו. לאחר מות אשתו הועברו הזכויות בנחלה על שמו. (להלן: "המשק " או "הנחלה").

    

2. למנוח נולדו 4 ילדים, הם הצדדים לתובענה (להלן: "היורשים" או "האחים").

    

3. התובעים 1-3 הם שלושה מילדיו של המנוח, **** ****, **** **** ו**** **** (להלן: "התובעים". "התובע 1" יכונה ****, "התובעת 2" תכונה **** ו"התובע 3" יכונה ****) הנתבע, **** ****, הוא הבן הרביעי של המנוח, הצעיר מבין 4 האחים, אשר יחד עם אשתו **** ****, הם הנתבעים (להלן: "הנתבעים 1-2" . "הנתבע 1" יכונה **** ו"הנתבעת 2"תכונה ****). אליהם צורפו כנתבעים פורמליים, המועצה לענף הלול, רמ"י, הסוכנות היהודית והאגודה החקלאית ב****, בהיותם המוסדות המיישבים הרלבנטיים. בשל ריבוי הנתבעים והעובדה, כי המחלוקת העיקרית מצומצמת בין התובעים לבין הנתבעים 1-2, ועל-מנת למנוע בלבול, יכונו הנתבעים 1-2 "הנתבעים".

    

4. **** הוא בעל נחלה אחרת במושב **** בה הוא מתגורר, עוסק בייצור ביצי עופות למאכל על-פי מכסות המוקצות על-ידי מועצת הלול. עיסוקו מתנהל בלול שנבנה והוקם לפני 30 שנים, כאשר חלקו בנוי בשטח המשק וחלקו הורחב ובנוי בשטח ציבורי במושב החורג משטח הנחלה, סמוך לכביש השירות (להלן: "הלול הקטן").

    

5. **** מתגורר ב*****, משך כל חייו הבוגרים, מזה למעלה מ 20 שנים, מתפעל ומנהל את המשק בשטחו מצוי הלול שבחלקה ב' (להלן: "הלול הגדול"). בלול זה מגודלת המכסה שהיתה רשומה על שם האב המנוח וכיום רשומה על שמו של **** בהיותו בן ממשיך ובהתאם להוראות הצוואה.

    

6. **** ו**** מתגוררים ב***** מזה שנים רבות.

    

   רקע עובדתי

    

7. ביום 17.04.2005 ערך המנוח צוואה בעדים, במסגרתה החליט לצוות את המשק, כולל כל הזכויות הנלוות אליו, לרבות מכסת הביצים, לנתבעים כ"בנים ממשיכים" בכפוף לקיומן של הוראות המפורטות בסעיף 2.2.1 לצוואה. (להלן: "הצוואה").

    

8. ביום 30.11.2016 חתם המנוח על מסמכי המינוי של הנתבעים כ"בנים ממשיכים". ביום 07.02.2017 חתמה האגודה החקלאית ב**** על המלצתה למינוי, ביום 19.03.2017 אישרה הסוכנות היהודית את מינויים של הנתבעים כבנים ממשיכים, ביום 22.03.2017 נמסרה הודעת הסוכנות היהודית לרמ"י על קביעתם של הנתבעים כבנים ממשיכים, ביום 23.04.2017 הודיעה רמ"י לסוכנות היהודית על רישומם של הנתבעים כבנים ממשיכים בנחלה 8 ובכך הושלם מינוי הנתבעים כ"בנים ממשיכים" כדין.

    

9. המנוח נפטר כאמור ביום 05.02.2018. ביום 21.10.2018 הושלמה העברת הזכויות בנחלה על שמם של הנתבעים מתוקף מינויים כ"בנים ממשיכים". למחרת, ביום 22.10.2018 הגישו הנתבעים לרשם לענייני ירושות בנצרת בקשה לקיום הצוואה, כנגדה הוגש כתב התנגדות ביום 16.12.2018 על ידי התובעים (להלן: "ההתנגדות").

    

10. בכתב ההתנגדות נתבקש בין היתר להורות על ביטול הוראות סעיף 2.2.1 לצוואה על סעיפיו הקטנים ולקבוע תחתן כי הזכויות במשק ובמכסת הביצים תחולקנה בחלקים שווים בין ארבעת ילדיו של המנוח, הם היורשים על פי סעיף 1.ב לצוואה.

     

11. למחרת, ביום 17.12.2018 פתחו התובעים בהליך זה, ביסודו הוגשה תובענה בה עתרו התובעים לסעד הצהרתי המורה על ביטול מינוי הנתבעים כ"בנים ממשיכים", פירוק שיתוף בנחלה על פי סעיף 114 לחוק הירושה לטובת כל ילדיו של המנוח ולמתן צו מניעה האוסר דיספוזיציה בנחלה ובמכסת הביצים. צו המניעה נתקבל במעמד צד אחד ובדיון שנערך ביום 03.01.2019 בוטל בכפוף להסכמות הצדדים דלהלן:

     

    1. ביחס לנחלה - הנתבעים התחייבו שלא לעשות כל דיספוזיציה בנחלה עד להכרעה.

       1. ביחס למכסת הביצים – הוסכם כי המכסה תירשם במועצת הלול על שם הנתבעים ולאחריה תירשם הערה האוסרת דיספוזיציה על מכסת הביצים.

           

          בהמשך הופנו הצדדים להליך גישור אשר לא צלח.

           

12. אמנם, הדין ודברים בין הצדדים לא הבשיל לכדי הסכמות לגופה של מחלוקת, עם זאת הצדדים השכילו להגיע להסכמה דיונית על אופן בירור המחלוקות באמצעות פלוגתות מוסכמות. הסכמה זו קבלה תוקף של החלטה מיום 29.03.2021 בה ניתן צו לקיום צוואת המנוח מיום 17.04.2005 וכן נקבעה כאמור רשימה מצומצמת של הפלוגתאות שתעמודנה להכרעה. יצויין כי ברשימת הפלוגתאות נכלל גם עניינה של דירה בפתח תקווה, אך מחלוקת זו הגיעה לסיומה, לפיכך לא נדרשתי אליה. להלן הפלוגתאות המוסכמות:

     

     

     

    הוראות הצוואה ביחס למכסת הביצים

    • האם מעמדם של התובעים במכסת הביצים היא כשל שותפים ומכאן בעלי מעמד לתבוע את פירוק השיתוף, או שמעמד התובעים הוא בעלי זכות לחלוקת רווחים בלבד.

    • האם חלקם של התובעים ברווחי הלול, לרבות רווחים מיום פטירתו של המנוח, יחושב על ידי שמאי חקלאי או שיחושב על ידי מנהל החשבונות, רו"ח ********, שהינו רו"ח של משק המנוח מזה שנים רבות.

    • האם זכות התובעים ברווחי הלול, בין כשותפים במכסת הביצים ובין כבעלי זכות לקבלת רווחים בלבד, היא זכות אישית של התובעים או שהזכות ניתן להעברה/הורשה.

       

      הוראות הצוואה ביחס ל"לול הקטן"

       

    • האם מדובר בזכות אישית השייכת ל**** בלבד או בזכות הניתנת להעברה/הורשה.

    • האם זכות השימוש של **** בלול הקטן גוברת על כל זכות עתידית של הנתבעים ביחס לשימוש בנחלה ובכלל זה ניצול אחוזי בניה או כל זכות שימוש אחרת.

    • אחריותו של **** לענין קבלת היתר בניה ללול הקטן ומידת אחריותו כלפי הנתבעים ככל וזכותם לקבלת היתר בניה תיפגע כתוצאה מחריגת בניה שבוצעה בלול הקטן.

    • גורלו של הלול הקטן במקרה בו **** לא יורשה או לא יוכל להמשיך ולגדל בו עופות.

       

      תשלום פיצויים למטפלת

    • יש ליישב את המחלוקת בעניין תשלום הפיצויים למטפלת הזרה שטיפלה במנוח. האם תשלום הפיצויים בוצע מכספי עיזבון המנוח השייכים לכלל היורשים או שמא מחשבונם הפרטי של הנתבעים ועל התובעים להסדיר את חלקם באופן שווה.

       

13. ביום 16.06.2021 התקיים בפני דיון הוכחות בו נשמעו עדויותיהם של בעלי הדין למעט ****, אשר לא הגישה תצהיר ולא הגיעה לדיונים (להלן: "פרוטוקול הדיון").

     

14. לאחר שמיעת העדויות הגישו הצדדים סיכומים בכתב, ועתה, משנאספו אלה לתיק בית המשפט, הגיעה העת לדון ולהכריע בתובענה.

     

    הוראות הצוואה הרלוונטיות

     

15. כאמור, המחלוקת נסובה סביב פרשנות נכונה להוראות סעיף 2.2.1 לצוואה על סעיפיו הקטנים. משכך מצאתי כי נכון יהיה להביא הוראות אלה כלשונן. להלן הוראות סעיף 2.2.1:

     

    2.2.1 המשק כולל מכסת הביצים וכל הזכויות, יועבר ל**** כבן ממשיך, בכפוף למילוי הנאים הר"מ:

    2.2.1.1מגרש בהרחבה

    הזכות לקבלת המגרש בהרחבה תועבר ל**** או ****. מבין שניהם יזכה במגרש הראשון שיבוא להתגורר בארץ ויבקש זאת. אם למשק תהיינה זכויות לקבלת שני מגרשים בהרחבה – יוכלו שניהם לקבל מגרש. אם במועד האחרון לקבלת המגרש בהרחבה לא יהיו **** או **** בארץ – תועבר הזכות ל****.

    אם **** לא יוכל לממש את הזכות, בשל העובדה שהוא בעל נחלה – תועבר הזכות לקבלת המגרש על שם ***** ****, בנו של **** ****.

    2.2.1.2.זכות המגורים במשק, ללא תמורה

    תהא ל**** ו/או ל****, וזאת – כל עוד לא נמכר המשק לצד שלישי.

    זכות זו אינה ניתנת להעברה לצדדים שלישיים ו/או ליורשי היורשים.

    2.2.1.3הלול הגדול המצוי בחלקה ב'

    רווחי הלול, לאחר קיזוז כל ההוצאות מההכנסות יחולקו בחלקים שווים בין ארבעת היורשים.

    הוצאה רעיונית בגין שכר עבודה למי שעובד בלול בפועל, תיחשב בין כל ההוצאות, וכחלק מהן לפי חלוקת הרווחים.

    האמור בסעיף זה תקף כל עוד לא הועבר המשק לצד שלישי כלשהו.

     

     

    2.2.1.4הלול הקטן המצוי בחלקה א'

    **** יאפשר ל**** **** להפעיל את הלול הקטן, לעצמו. כל ההוצאות וההכנסות יהיו של **** **** בלבד.

    האמור בסעיף זה תקף כל עוד המשק לא הועבר לצד שלישי כלשהו.

    בעת מכירת המשק הלול הקטן יעבור לקונה בתנאי שהלול הגדול עובר ל**** ****.

    2.2.1.5 במידה והמשק יימכר לצד שלישי 

    יועבר הלול הגדול המצוי בחלקה ב', לחזקתו של **** **** וישויך לנחלתו, ואז כל ההוצאות וההכנסות תהיינה של **** **** בלבד.

    2.2.1.6 במקרה של מכירת המשק לצד שלישי

    תחלוק תמורת המשק בין כל היורשים.

    בעת מכירת המשק, כולל מכסת הביצים, תהא ל**** **** הברירה לבחור בין קבלת 1/4 ממכסת הביצים בעין או את תמורת המיכסה, אם ניתן לחשב זאת.

    2.2.1.7 היות ומדובר בזכות בנחלה חקלאית שאינה ניתנת לחלוקה

    לא יהא יורש רשאי לבצע כל פעוה של העברה ו/או שעבוד על זכות בעזבון, אף לאחר רישום העברת הזכות על שם היורשים.

    2.2.1.8 מכירת המשק

    תיעשה בשלמותה על פי הסכמה של כל ארבעת היורשים, פה אחד.

    2.2.1.9 במידה ואחד היורשים ילך לעולמו קודם לקיום הצוואה

    תועברנה זכויותיו של היורש המנוח לבן זוגו.

    2.2.1.10 שינוי מהתנאים

    האמורים בסעיף זה ייעשו אך ורק בהסכמה פה אחד של כל ארבעת היורשים, שתיעשה במפורש בכתב.

     

     

    תמצית טענות התובעים

     

    ביחס לנחלה

     

16. לדידם של התובעים מלשון הצוואה ניתן ללמוד כי המנוח ראה בכל ארבעת היורשים כיורשי הנחלה באופן שווה. לשיטתם יש לקרוא את הוראות הצוואה בהתאם להגדרות הבאות –

     

    1. בסעיף 1.ב הוגדרו ארבעת ילדיו של המנוח כיורשים ללא יוצאים מן הכלל וללא הבחנה.

    2. בסעיף 2.2.1 ציווה המנוח כי המשק "יעבור" ל**** ולא השתמש בלשון "מוריש" או "מצווה".

    3. ההגבלות וההתניות המפורטות בסעיפים 2.2.1.1 - 2.2.1.10 לצוואה, יוצרות שותפות מלאה בין התובעים והנתבע ביחס לנחלה.

        

17. עוד לטענתם, מהוראת המנוח לפיה מכירת המשק תתאפשר רק בהסכמת כל ארבעת היורשים, ניתן להסיק כי המנוח העניק את זכות הבעלות לכל ארבעת היורשים, חרף רישום המשק על שם הנתבעים.

     

18. כוונת המנוח משתמעת בבירור מהוראות הצוואה והיא ביצוע רישום פורמלי בלבד של הנחלה על שם **** בדרך של מינויו כ"בן ממשיך", בעוד שהזכויות המהותיות במשק יועברו, הלכה למעשה, לכל ארבעת היורשים בחלקים שווים בהתאם לתנאים ולהגבלות שנקבעו בצוואה.

     

19. לשיטתם של התובעים, האב ידע כי הוראות רמ"י אינן מאפשרות פיצול של נחלה ולפיכך יצר מנגנון מורכב על פיו הנחלה לא תפוצל מחד, אך מאידך ימשיכו כל 4 ילדיו ליהנות מפירותיה, משל היו הבעלים בפועל.

     

    ביחס למכסת הביצים

     

20. התובעים גורסים כי לשון ההוראה המורה על חלוקת רווחי הלול באופן שווה בין ארבעת היורשים מלמדת כי מעמדם במכסת הביצים הוא של שותפים לכל דבר וענין וכי הנטל לסתור הוראה זו רובץ לפתחם של הנתבעים.

     

    האם הזכות אישית או ניתנת להעברה

     

21. על פי גרסת התובעים הוראת סעיף 2.2.1.9 לפיה במקרה של מות יורש קודם לקיום הצוואה, תעבור זכותו לבן זוגו, מלמדת על כוונת המנוח כי זכות השותפות במכסת הביצים תהא עבירה וניתנת להורשה. על כוונת המנוח ניתן ללמוד גם על דרך ההשוואה, כפי שציווה בסעיף 2.2.1.9

     

    שמאי חקלאי או רו"ח של המשק (****)

     

22. לדידם של התובעים, רו"ח **** אינו יכול לשלוט בהוצאות הלול, לקבוע האם הוצאה מסויימת הכרחית או נדרשת. כמו כן הוא רו"ח האישי של ****, לפיכך אינו מקובל עליהם כגורם ניטראלי בקביעת רווחי הלול. לשיטתם יש למנות שמאי חקלאי שיקבע סכום קבוע המשקף את רווחי מכסת הביצים מהלול הגדול, בהתאם לדמי השימוש המקובלים בשוק החופשי במגזר זה.

     

    הלול הקטן

     

23. לדידם של התובעים, זכות גידול מכסת הביצים בלול הקטן, היא אישית ומשותפת ל**** ולרעייתו ****. בלול הקטן מגודלת מכסתם האישית המשותפת המהווה את פרנסתם העיקרית משך 30 שנים.

     

24. על פי גרסתם, המנוח עצמו הסדיר מעין "תנאי רישיון" בלול הקטן, בהם קבע ל**** ואשתו זכות שימוש בלתי הדירה לצמיתות, שאינה מוגבלת בזמן, באופן הגובר על כל שימוש עתידי בנחלה, לרבות ניצול עתידי של זכויות בנייה על ידי הנתבעים.

     

25. לעניין האחריות לקבלת היתר בניה ללול הקטן, לטענת התובעים הטלת האחריות לקבלת היתר בניה אינה ברת קיום. לשיטתם אין אפשרות לקבל היתר בניה ללולים קיימים בתוך המושב עד שיוצאו כל הלולים מתחומי הישוב, במסגרת יישום תנאי הרפורמה העתידית בענף ההטלה. עוד נטען כי לא ניתן להטיל על **** אחריות זו, שעה שאין כל הוראה כזו בצוואה.

     

26. ביחס לטענה בדבר חריגת הבניה של הלול הקטן, נטען כי הרחבת הלול נעשתה לפני 25 שנים, לפיכך אין כל "חריגה" חדשה שלא היתה ידועה למנוח בעת עריכת הצוואה. לשיטתם, המפה אשר צורפה כנספח 12 לתצהיר הנתבעים, ללא חתימת מודד וללא חוות דעת, אינה מהווה ראיה להוכחת חריגה.

     

27. בהקשר זה ייאמר כי מוסכם על **** ורעייתו, כבעלי זכות השימוש, כי במידה ולא ניתן יהיה לגדל את העופות בלול הקטן עקב יישום תנאי הרפורמה, תופסק רשות השימוש שלהם בלול הקטן.

     

    התשלום למטפלת

     

28. לטענת התובעים, התשלום למטפלת שולם מחשבון הבנק של המנוח, המשותף לכל ארבעת היורשים. ולפיכך אין כל מקום להורות על חיוב כלשהו.

     

    תמצית טענות הנתבעים

     

29. לטענת הנתבעים, הוראות הצוואה ברורות וחד משמעיות, לפיהן התובעים אינם שותפים במשק ובמכסת הביצים ועל כן אינם יכולים לתבוע פירוק שיתוף בנכסים אלו. עוד נטען כי ניכר שהמנוח השקיע מחשבה רבה בכתיבת הצוואה, המשקפת את רצונו ואין מקום ליתן פרשנות חיצונית כלשהי, אשר יהיה בה כדי לסטות מרצונו. כמו כן צויין כי **** מתחייב למלא אחר כל הוראות הצוואה ככתבן וכלשונן.

     

    ביחס למכסת הביצים

     

30. לדידם של הנתבעים, התובעים אינם שותפים במכסה לייצור ביצים. המנוח קבע מפורשות בצוואתו הוראות ברורות וחד משמעיות המשקפות את אומד דעתו, לפיהן היורשים זכאים לחלקם ברווחי הלול בלבד, כאשר חלוקת הרווחים תיעשה לאחר קיזוז ההוצאות כולל הוצאה רעיונית בגין שכר עבודה למי שעובד בלול בפועל .

     

31. עוד נטען בהקשר זה כי המדובר בשיתוף ברווחים, מבלי שיידרשו הנתבעים לשיתוף של שאר היורשים (התובעים) בניהולו ותפעולו של הלול. הלכה למעשה **** מתפעל את המשק והלול שנים רבות באופן עצמאי, וזאת עוד קודם למינויו כבן ממשיך. שכר העבודה הרעיוני הוא למעשה שכרו של **** כמי שמתפעל את הלול בפועל אך כבעלים אינו מושך לעצמו משכורת.

     

32. הנתבעים טוענים כי לתובעים אין מעמד של שותפים ומעולם לא ניתן להם מעמד שכזה על ידי המנוח. זכותם על פי הצוואה, היא לחלקם ברווחים בלבד, תוך שלאופן חישוב הרווחים ניתנו הוראות מדוייקות. לשיטתם, טענת התובעים לפיה יש לחלק את המכסה לייצור ביצי המאכל בין כל היורשים בחלקים שווים עומדת בניגוד להוראות הצוואה.

     

     

    שמאי חקלאי או רו"ח של המשק (****)

     

33. הנתבעים גורסים כי יש להעדיף את רו"ח **** שהוא היעיל והזול ביותר לכל הצדדים. לטענתם רו"ח **** אמון על שני הצדדים. הן על האב המנוח והן על **** באשר הוא משמש גם כרו"ח שלו, ושל מחצית מבעלי הלולים במושב. כמו כן לרו"ח **** ששימש משך שנים ארוכות כרו"ח של המשק עוד במהלך חיי המנוח ולאחר מותו, יש את הכלים והידע אודות ההוצאות וההכנסות של המשק, בעוד שלכל בעל מקצוע חיצוני יידרש זמן רב ללימוד הנתונים אודות המשק.

     

34. באותו הקשר טענו הנתבעים כי לנוכח אישורו של **** בחקירתו הנגדית שרו"ח **** יחשב את רווחי הלול, הם הורו לרו"ח **** ליתן ל**** את כל המידע שיבקש בעניין זה, על כן לטענתם אין לקבל את חזרתו של ב"כ התובעים מהסכמה זו.

     

    האם הזכויות אישיות או ניתנות להעברה

     

35. לטענת הנתבעים, הוראות הצוואה ברורות ומלמדות על רצונו המפורש של המנוח, כי הזכות שניתנה ליורשים בצוואה היא זכות אישית ואינה ניתנת להעברה –

    1. סעיף 1.ב קובע כי היורשים הינם: התובעים ו****.

    2. סעיף 2.2.1.2 לצוואה קובע כי זכות המגורים במשק איננה ניתנת להעברה לצדדים שלישיים ו/או ליורשי היורשים.

    3. סעיף 2.2.1.7 לצוואה קובע כי יורש לא יהיה רשאי לבצע העברה או שעבוד זכותו בעזבון.

    4. סעיף 2.2.1.9 לצוואה קובע כי במידה ואחד היורשים ילך לעולמו קודם לקיום הצוואה – זכויותיו תועברנה לבן זוגו.

        

36. הוראות מפורשות אלה משמעותן כי כל הזכויות הניתנות ליורשים, כמו גם המגבלות שהוטלו על הבן הממשיך, עומדות בתוקפן בדור היורשים בלבד ולא משורשרות לדורות הבאים.

     

    הלול הקטן

     

37. לטענת הנתבעים המשק הועבר אליהם כיחידה שלמה, כאשר ל**** ניתנה זכות שימוש בלבד ואין מדובר בזכות קניינית. אין מחלוקת לעניין השימוש הבלעדי והאישי של ****.

     

38. לדידם של הנתבעים, לשון הצוואה ברורה ומלמדת כי זכות השימוש בלול הקטן ניתנה **** בלבד ולו אישית. הזכות אינה ניתנת להעברה אף לא לבת זוגו. מדובר בהוראה ספציפית הנוגדת את לשון ההוראה המופיעה בסעיף 2.2.1.9 הקובעת כי הזכויות יועברו לבן הזוג, ולפיכך גוברת עליה.

     

39. לעניין האחריות לקבלת היתר בניה ללול הקטן, לטענת הנתבעים הרחבת הלול על ידי **** ללא קבלת היתרי בניה כדין, תוך חריגה מגבולות הנחלה, גורעת מזכותם של הנתבעים לערוך שיפוץ בבית המגורים בנחלה. לפיכך, לשיטתם, יש לקבוע כי השימוש בחלקו המורחב של הלול (המהווה את החלק החורג), אינו גובר על זכותם של הנתבעים לבנות בנחלה ובכלל זה להרחיב ולשפץ את הבית. על כן יש להורות ל**** לפרק את החלק המורחב. מה גם שעם יישום תנאי הרפורמה בענף ההטלה, ממילא יידרש **** לפרק את התוספת שבנה לצורך העברת הלול אל מחוץ למושב.

     

40. בהקשר זה נטען כי במידה ולא ניתן יהיה ל**** להמשיך להפעיל את הלול ולגדל בו את מכסתו, יוחזר הלול הקטן לרשותם ולחזקתם של הנתבעים.

     

    תשלום למטפלת

     

41. לטענת הנתבעים, כספי הפיצויים למטפלת שטיפלה במנוח שולמו מחשבונם הפרטי ועל התובעים להסדיר את חלקם בחוב זה, בהיותו חוב של העיזבון. כתמיכה בטענתם צרפו צילום השיק בסך 30,000 ₪ ומסמכי גמר חשבון.

     

    תמצית טענות המינהל (רמ"י)

     

42. הרשות מכחישה טענות התביעה מחמת היעדר ידיעה.

     

43. ביחס להעברת הזכויות בנחלה 8 ובמכסת הביצים, אין לרשות כל עמדה והיא תכבד את החלטת בית המשפט בעניין ובלבד שהעברת הזכויות לא תגרור אחריה פיצול של הנחלה.

     

     

    תמצית טענות הסוכנות היהודית

     

44. הסוכנות הבהירה כי רישום בן ממשיך אינו יכול שיהיה בחזקת "רישום פורמלי", שכן ככלל מדובר בהתחייבות בלתי חוזרת להענקת זכויות קונסטיטוטיביות.

     

45. הסוכנות אינה נוטלת צד בסכסוך ותכבד כל החלטה של בית המשפט בסכסוך בין הצדדים לעניין רישום בעלי הזכויות במשק.

     

    דיון והכרעה:

     

46. לאחר עיון בלשון הצוואה, בטענות הצדדים ושמיעתם באופן בלתי אמצעי, שוכנעתי כי יש לדחות את עיקר טענות התובעים ואת הפרשנות בה הם אוחזים ללשון הצוואה וכוונת המנוח. לטעמי לשון הצוואה ברורה ואינה מותירה מקום לספק ביחס למעמד התובעים מזה והנתבעים מזה. הזכויות בנחלה ובמכסת הביצים הועברו ל**** בהיותו בן ממשיך. התובעים אינם יכולים להיות שותפים בזכויות אלה. הזכויות אינן ניתנות להעברה או להורשה זולת לבני זוג, וביחס לזכות מגורים במשק של **** ו**** הזכות אינה ניתנת להעברה גם לא לבני זוג. להלן הנימוקים שהביאו אותי לתוצאה זו.

     

    פרשנות צוואה: המסגרת הנורמטיבית:

     

47. בחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה"), עובר כחוט השני היסוד של קיום רצון המת, כמצוות חז"ל: "מצווה לקיים את דברי המת" [ע"א 869/75 בריל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד לב (1) 98 (1977)].

     

48. סעיף 54(א) לחוק הירושה קובע כי: "מפרשים צוואה לפי אומד דעתו של המצווה, כפי שהיא משתמעת מתוך הצוואה, ובמידה שאינה משתמעת מתוכה, כפי שהיא משתמעת מתוך הנסיבות".

     

49. בית המשפט העליון בהלכת קבע בע"א 239/89 רוזה (רוזליה) שרש נ' **** גלילי, פ"ד מו(1) 861, 866 (1992) הלכה לפיה יש לפרשת צוואות בגישת הפרשנות הדו-שלבית ביחס ליישום הוראת סעיף 54(א) לחוק הירושה:

     

    "הסעיף מבחין בין שתי בחינות פרשניות ואף מדרג ביניהן: הבחינה הראשונית היא "פנימית", באשר מטרתה לאמוד את דעתו של המצווה "כפי שהיא משתמעת מתוך הצוואה". הבחינה השנייה היא "חיצונית", בהיותה נזקקת לנסיבות שאין לעמוד עליהן מתוך הצוואה. היזקקות לנסיבות חיצוניות כמקור אפשרי לאומד דעתו של המצווה איננה מותרת אלא במקרים בהם אין לאמוד את דעת המצווה מתוך הצוואה" (ההדגשה אינה במקור).

     

50. בפסק הדין ע"א 1900/96 איזבל טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי, נג(2) 817 (1999)(להלן: "עניין טלמצ'יו") התערערו במידת מה יסודותיה של השיטה הדו-שלבית. כבוד הנשיא ברק הציע גישה פרשנית שונה, לפיה במקרים מסוימים הדין מאפשר הגשמת אומד דעתו של המצווה, גם אם לאומד דעת זה אין עיגון בלשון הצוואה, ונקבע:

     

    "אין ליתן, בדרך פרשנית, ללשון הצוואה משמעות המגשימה את אומד דעת המצווה אך שאינה ניתנת לעיגון במובנה הלשוני של הצוואה. עם זאת, הדין מכיר בדוקטרינות מספר (המהוות חלק מהפרשנות במובנה הרחב) המאפשרות לשופט להגשים את אומד דעת המצווה, וזאת מעבר למובן שאותו לשון הצוואה יכולה לשאת. ודוק: אין מצויה גישה כללית שלפיה השופט רשאי, בכל מקרה, להגשים את אומד דעת המצווה, תהא לשון הצוואה אשר תהיה. נהפוך הוא נקודת המוצא העקרונית הינה, שניתן להגשים את אומד דעת המצווה רק אם לשון הצוואה (הציבורית או הפרטית; המפורשת או המשתמעת) יכולה לשאת זאת. עם זאת, קיימים מצבים מיוחדים, אשר מאפשרים לשופט להגשים את אומד דעת המצווה, וזאת אף מעבר ללשונה של הצוואה. מצבים אלה מחייבים זהירות רבה. על השופט להשתכנע כי זהו אכן רצונו של המצווה" (שם, עמ' 834).

     

51. בע"א 7631/12 אמסטר נ' קרן קיימת לישראל [פורסם במאגרים] (12.8.2015)], נדונה סוגיית דרך פרשנות הצוואה על ידי השופטים דנציגר סולברג ופוגלמן–לפי סעיף 54 לחוק הירושה, מפרשים צוואה לפי אומד דעת המצווה כפי שהיא משתמעת מתוך הצוואה, ובמידה שאינה משתמעת מתוכה, כפי שהיא משתמעת מתוך הנסיבות. בפסיקה השתרשה הגישה הפרשנית, כפי שסוכמה בעניין שרש, לפיה בשלב ראשון על בימ"ש לבדוק אם ניתן לאתר את אומד דעת המצווה מתוך הצוואה, ורק אם בימ"ש מגיע למסקנה כי הדבר אינו אפשרי, יפנה לבחון את הנסיבות החיצוניות. בעניין טלמצ'יו, הציע הנשיא ברק לעבור בסוגיית פרשנות צוואה מגישת פרשנות דו-שלבית כאמור בעניין שרש, לגישת פרשנות חד-שלבית, שבה הלשון והנסיבות אינן קודמות זו לזו ושבה בימ"ש רשאי ללמוד על אומד דעתו של המצווה מכל מקור אמין. השופט דנציגר הסתייג מגישתו הפרשנית של הנשיא ברק בעניין טלמצ'יו וציין כי אין מדובר בהלכה מחייבת, ולעמדתו ההלכה המחייבת היא זו שסוכמה בעניין שרש, הדוגלת בפרשנות דו-שלבית. לעמדתו זו הצטרף השופט סולברג ואילו השופט פוגלמן סבר כי ההלכה המנחה בעניין פרשנות צוואה היא זו שנקבעה בעניין טלמצ'יו.

     

    מן הכלל אל הפרט

     

52. בענייננו טענות הצדדים תחומות לפלוגתאות המוסכמות בלבד.

     

    העובדות לגביהן אין מחלוקת

     

53. כאמור ניתן צו לקיום צוואת המנוח. אין עוררין בדבר כשרות הצוואה ולא הועלו טענות הנוגעות לכשרות המנוח להבין טיבה במועד חתימתה, אדרבה למנוח עומדת החזקה לפיה היה כשיר לערוך ולחתום על הצוואה, הבין תוכנה, משמעות הוראותיה ואת תוצאות בחירתו לצוות כפי שצווה.

     

54. אין מחלוקת בדבר מינוי הנתבעים כבנים ממשיכים והשלמת הרישום בגופים המיישבים כדין לרבות ברמ"י.

     

55. בין הצדדים מחלוקת מהותית בדבר יישום הוראות הצוואה. אבחן את כל אחת מהטענות שבמחלוקת בנפרד, וזאת, על רקע הוראות הצוואה והפירוש אותו יש לתת להן בנסיבות העניין.

     

56. התובעים טענו כי **** התחייב בפניהם, בין בעל פה ובין באמצעות מסרון ששלח ל**** כי נכסי העיזבון - הנחלה ומכסת הביצים יחולקו בין ארבעתם. יודגש כי אין עניינו של פסק דין זה בבחינת מחלוקות עובדתיות חיצוניות לצוואה לרבות ההתחייבות **** הנטענת, אלא כאמור בחינת פרשנות לשון הצוואה המשקפת את רצונו של המנוח, הא ותו לא.

     

57. סעיף 1.א.(1) לצוואה מגדיר את המושג משק– כ"נחלה חקלאית המוגדרת כמשק מס' **המצויה במושב ****, כולל כל הזכויות הנלוות אליו, לרבות מכסת ביצים, זכות לקבלת מגרש בשכונת ההרחבה במושב ****, לול גדול המצוי בחלקה ב' של הנחלה (כניסה ליישב, מחוץ לתחום הנחלה) לול קטן המצוי בחלקה א' של הנחלה, וכל זכות אחרת". על פי סעיף זה מכסת הביצים כלולה בהגדרה של המשק, יחד עם זאת מלשון הגדרת המשק עולה כי המנוח הבחין בין המשק לבין זכויות אחרות הנלוות אליו ובכללן מכסת הביצים. הנחת היסוד היא כי חלק מהוראות סעיפים קטנים 2.2.1.1.- 2.2.1.10 לצוואה מתייחסות לנכסים אלו בנפרד ועל בסיס הנחה זו ייפורשו.

     

58. לא בכדי חזר והדגיש המנוח בסעיף 2.2.1 כי המשק יועבר ל**** כולל מכסת הביצים.

59. לב ליבה של המחלוקת הוא היחס שבין סעיף כללי 2.2.1 לסעיפים קטנים 2.2.1.1-2.2.1.10 ובקביעה כי סעיפים אלו יכולים לדור זה עם זה, כאשר מחד קבע המנוח שכל הזכויות במשק תועברנה ל**** ומנגד הגביל וגרע מכוחו לנהוג במשק מנהג בעלים.

     

60. מלשון הצוואה ניכר כי המנוח נתן דעתו והשקיע מחשבה רבה בסעיפים קטנים 2.2.1.1-2.2.1.10 בהם פרט מנגנון דווקני ואי שוויוני בין היורשים באשר לאופן העברת הזכויות.

     

    מהי אפוא הדרך הראויה ליישב את היחס שבין סעיף 2.2.1 לצוואה לסעיפים קטנים 2.2.1.1-2.2.1.10?

     

61. לשם כך, נפנה אפוא לדון בפלוגתות העומדות להכרעה לפי סדרן –

     

    מעמדם של היורשים בנחלה ובמכסה

    הזכויות בנחלה

62. כאמור, בענייננו, ההכרעה העומדת בפני עוסקת בשאלה האם המנוח העביר את הזכויות במשק על שמם של הנתבעים על דרך מינויים כבנים ממשיכים נוכח רצונו כי הם בלבד יהיו הבעלים של המשק או שמא הרישום נעשה באופן "פורמלי" בלבד, והכוונה היא כל היורשים יהיו לבעלים.

     

63. סעיף 1.ב. לצוואה מגדיר את ארבעת ילדיו של המנוח כיורשים.

     

64. התובעים סומכים טענתם כי זכות הבעלות במשק ניתנה לכל ארבעת היורשים באופן שווה מכוח סעיף 2.2.1.8 הקובע כי מכירת המשק תיעשה בשלמותה על פי הסכמה של כל היורשים והרישא של סעיף 2.2.1.6 הקובע כי במקרה של מכירת המשק, תחולק תמורת המשק בין כל היורשים. לשיטתם, הגבלת מכירת המשק בכפוף להסכמת כל היורשים וחלוקת התמורה, במקרה של מכירה, באופן שווה בין ארבעתם, הן זכויות מהותיות המותירות את זכות הבעלות בידיהם, חרף הרישום הפורמלי של **** כבן ממשיך במשק.

     

65. לא מצאתי לקבל טענה זו. סעיפים ספציפיים אלו הקובעים את התנאים במקרה של מכירת המשק לצדדים שלישיים, כיצד תחולק התמורה ומי יכול להחליט על המכירה, אינם סותרים בהכרח את האמור בסעיף הכללי 2.2.1 ולפיו: "המשק כולל מכסת הביצים וכל הזכויות, יועבר ל**** כבן ממשיך, בכפוף למילוי התנאים הר"מ". דווקא הוראות סעיפים אלו, נוסחו באופן המתייחס לסעיף 2.2.1. רוצה לומר: בדרך בה ניסח המנוח הוראות ספציפיות אלו המתייחסות אך ורק לאופציה עתידית, אם וכאשר תימכר הנחלה, מותירה למעשה את ציווי סעיף 2.2.1 על כנו ואינה פוגעת כהוא זה בזכות הבעלות שניתנה ל**** באמצעות רישומו כבן ממשיך.

66. סעיפים קטנים 2.2.1.8 והרישא של סעיף 2.2.16 מלמדים כי המנוח הבחין היטב בין זכות הבעלות על המשק לבין הענקת הזכות להחליט על מכירת המשק לצד שלישי וחלוקת התמורה באופן שווה בין היורשים בלבד. לפיכך, בהתאם לתורת הפרשנות הדו-שלבית, לא היה מקום לפנות לראיות חיצוניות, כדי לעמוד על אומד דעתו של המנוח, וניתן לומר בפשטות כי חלוקת הנחלה לארבעת היורשים באופן שווה, להבדיל מחלוקת התמורה במקרה של מכירה, אינה עולה בקנה אחד עם אומד דעתו של המנוח כפי שהוא משתקף מלשון הצוואה.

     

67. לנוכח טענת התובעים לפיה רישום **** כבן ממשיך נעשה באופן פורמלי בלבד בעוד שרצונו האמיתי והאותנטי של המנוח היה לחלק את הנחלה ולרשום אותה על שם ארבעת היורשים, נשאלו בחקירתם מדוע אם כן אין הוראה מפורשות בצוואה על חלוקת הנחלה.

    כך העיד **** -

    ש.איפה הוא הורה לחלק את הנחלה לארבע

    ת.הוא אמר לנו את זה הרבה פעמים.

    ש.קודם אמרת שהצוואה הוא רצון של אבא

    ת.נכון

    ש.אז איפה הוא הורה בצוואה לחלק את הנחלה לארבע.

    ת.לא רשום פה..

    ש.תראה לי בצוואה.

    ת.אתה שואל אותי שאלה שהיא לא בתוך הצוואה. אבל זה רצונו של אבא שלי כל הזמן

    ש.איפה זה עולה מהצוואה.

    ת.זה לא רשום בצוואה.

     

    (עמ' 19 ש' 20-35, עמ' 20 ש' 1-7)

     

     

68. טענת התובעים הנשענת על ראיות חיצוניות של "כולם ידעו" ו"זה היה רצונו של המנוח", לא הוכחה ואין לה כל ביסוס. אין מדובר במקרה בו לא ניתן לאמוד את דעתו של המנוח מתוך הצוואה. לטעמי, לשונה הברורה והמפורשת של הצוואה אינה מצדיקה גישה לראיות חיצוניות, בהתאם לפרשנות הדו שלבית, מקום בו אומד דעתו של המצווה משתמע במפורש ובאופן חד משמעי מתוך לשון הצוואה. קריאת סעיף 2.2.1 לצוואה מגלה לנו באופן בהיר ונהיר כי המנוח לא ביקש להעניק לתובעים את הזכויות בנחלה. הנחת היסוד היא כי לו רצה המנוח לחלק הנחלה בחלקים שווים בין היורשים, הרי שהיה רושם זאת במפורש. מסקנה זו מסתברת גם מעדותו של **** –

    ש.אבא כתב משהו שלא התכוון אליו

    ת.לא. הוא לא רשם.

    ש.מה לא רשם

    ת.הוא רשם בדיוק מה שרשום בצוואה. מה שהוא רצה בדיוק הוא כתב בצוואה. (ההדגשה שלי ר.א.) (עמ' 20 ש' 16-19).

     

     

69. הפערים במניע להענקת הזכות ליורשים בעת מכירת המשק לעומת הזכות לבעלות, הם אלו שלשיטתי יש ליישם בפרשנות הוראות סעיפים קטנים 2.2.1.8 ו- 2.2.16 ביחס לסעיף כללי 2.2.1 ובמילים פשוטות, המניע העיקרי להענקת הזכות במכירת המשק לרבות התנאי הקובע כי לא ניתן למכור את המשק אלא בהסכמת כל היורשים, מלמד על הרצון הברור והמובהק של המנוח לשמור את הנחלה בגדרי המשפחה. כוונה זו עולה ומתיישבת בקנה אחד עם רישום הנתבעים כבנים ממשיכים ביודעין, על כל המשתמע מכך.

     

70. רצונם של התובעים בתביעה זו הוא הפוך בדיוק לרצון האב. התובעים מבקשים כי תינתן להם הזכות לתבוע פירוק שיתוף בנחלה ובמכסת הביצים ולמעשה להביא למכירתה מחוץ למשפחה. האב ידע היטב כי אי מינוי בן ממשיך, משמעו כי הנחלה לא תישאר בידי בן משפחה. **** הוא בעל נחלה בעצמו ועל כן לא יכולה נחלה נוספת להירשם על שמו, שני התובעים האחרים מתגוררים עשרות שנים בחו"ל ובוודאי שלא ניתן היה להעביר אליהם את הנחלה, ואילו הבן ****, הבן הממשיך, אלמלא היה ממונה כבן ממשיך היה צריך לפצות את יתר אחיו בהתאם לסעיף 114 לחוק הירושה, וככל וידו לא הייתה משגת, הייתה הנחלה עומדת למכירה לצדדים שלישיים. את זאת בדיוק ביקש האב למנוע, ובשל כך הגביל גם את הבן הממשיך עצמו מהאפשרות למכור את המשק לצדדים שלישיים ללא קבלת הסכמת כל יתר היורשים.

     

71. לטענת התובעים רישום **** כבן ממשיך נעשה בלית ברירה. במישור העובדתי העלו התובעים טענות עובדתיות חלופיות שאינן מתיישבות אלו עם אלו בכל הנוגע לאומד דעת המנוח ביחס למינוי **** כבן ממשיך.

     

72. על פי גרסת **** כוונתו המקורית של המנוח היתה למנות אותו, את ****, כבן ממשיך ואף פנה למשרדי עוה"ד ***** לצורך ביצוע הרישום. ברם בשעת אמת הובהר למנוח כי לא ניתן יהיה לרשום את הנחלה על שמו של **** לנוכח העובדה שהוא בעלים של נחלה אחרת. על כן נאלץ לרשום את המשק על שם **** (עמ' 23 ש' 26-35).

     

73. מאידך **** העיד בחקירתו כי כוונתו המקורית של המנוח היתה למנות אותו, את ****, כבן ממשיך, אולם בנסיבות בהן היה מנוע מלחזור לארץ ולממש את זכותו, נאלץ המנוח למנות את **** כבן ממשיך באופן פורמלי בלבד –

     

    ש.היכן בצוואת אביך כתוב שארבעת הילדים יורשים בחלקים שווים את כל רכושו.

    ת.זה לא רשום בצוואה אבל היה הסכם בין כל האחים שתהיה חלוקה שווה. הצורך שהוא מונה בצורה פורמלי היה רק פורמלית כי לי לא הייתה אפשרות לחזור ולגור פה אז לצורך פורמלי בלבד עם רשומים במשק. הוא יודע שהחלוקה היא שווה בין ארבעה, כולל הכל

    ש.מי מינה אותך בן ממשיך

    ת.זה ממונה אוטומטית שהבן הצעיר הוא הבן שממשיך וזה ידוע לכולם.

    ש.גם הבת הקטנה היא בת ממשיכה

    ת.במושב.. ידוע לנו במשפחה או במושב שאני הבן הממשיך, אני הבן שתמך במשק הזה כל הזמן

    ש. איפה זה נרשם

    ת.זה לא נרשם. זו הדרך שהיה נהוג להיות

    ***

    ש.מפנה לסעיף 6 לתצהירך. מה שכתוב בצוואה לא משקף את רצונו של אביך

    ת.כן, זה הרצון של אבא שלי שזה יתחלק בן ארבעה ילדים. זה לא מפורש בדיוק בצוואה כי שוב אני אומר שזה הגיע ממצב שלצורך העניין היינו חייבים לשים מישהו שהמשק יהיה רשום עליו. אני לא יכולתי לחזור ולעשות זאת אז נתנו ל**** את האפשרות באופן פורמלי בלבד.

    (עמ' 31 ש' 4-13 וש' 25-28, ראה גם עמ' 33 ש' 20-28 ועמ' 34 ש' 19-21)

     

74. אני מתרשם כי לנוכח הפער בין מועד עריכת הצוואה עוד בשנת 2005 לבין מועד רישום הבן הממשיך בשנת 2016, משך 11 שנים בהן יכול היה המנוח לשנות את צוואתו, אך לא פעל לעשות כן, מסתברת יותר האפשרות, שלא מניעת אפשרות רישום **** כבן ממשיך בשל היותו בעל נחלה אחרת או מניעת אפשרות הבן **** לשוב לארץ הן שתרמו למינוי **** כבן ממשיך, אלא רצונו המובהק של האב כי הנחלה תישאר בידי בן משפחה שאף הוא עצמו יוגבל בהעברת הזכויות בה.

     

75. בנוסף טענו התובעים, בעניין מינויו של **** כבן ממשיך, כי **** אינו עומד בתנאי בן ממשיך משלא בנה ביתו בנחלה. מנגד טען **** כי אין באפשרותו לגור בנחלה כל עוד לא ניתן לקבל היתרי בנייה, לשפץ את בית המגורים ולהתאימו לצרכיו (עמ' 48 ש' 8-21, ש' 31-33 ועמ' 49 ש' 1-5). גם אם נניח כי לא היתה קיימת מגבלה כלשהי המונעת מ**** לבנות ביתו במשק, אין בעובדה זו כדי לפגום בכשירותו לשמש כבן ממשיך. בעבר נהוג היה לראות ב"בן הממשיך" כמי שאכן מחוייב במגורים בשטח הנחלה של ההורים ומעבד את המשק, כתנאי מכללא למינוי בן ממשיך, אולם גישה זו הלכה והתגמשה עם השנים. בפועל הדרישות "מהבן הממשיך" כה התגמשו, עד כי גם תושב חוץ בהווה יוכל להתמנות בעתיד "כבן ממשיך" (ראה דבריו של כב' השופט א. זגורי ב תמש (טב') 34371-08-11 א.א נ' ש.א).

     

76. התובעים טענו כי קיים סיכום בין התובעים לבין **** לפיו הנחלה תירשם על שמו באופן פורמלי בלבד. **** אף הצהיר בסעיף 23 לתצהירו כי סעיף 2.2.1.7 לצוואה, האוסר על ביצוע כל פעולה של העברה או שיעבוד הזכויות בנחלה, מעיד כי רישום **** בוצע באופן פורמלי ונועד למנוע הברחה של הנכסים בידי היורש שנרשם פורמלית כבעל הזכויות. ברם, משנשאל **** מה זה רישום פורמלי השיב, כי הטענה בדבר הרישום הפורמלי מתייחסת למכסת הביצים בלבד בנפרד מהנחלה –

     

    ש.כשאתה אומר בשורה אחרונה ש"יירשם פורמלית כבעל הזכויות" למה כוונתך

    ת.אני מתכוון שהוא פורמלי כבעל זכויות.

    ש.מה זה פורמלי.

    ת.זה אומר כאילו על המכסה יש ארבעה שותפים רשומים עליה.

    ש.שותפים ברווחים ולא במכסה.

    ת.ברווחים.

    ש.ובנחלה, מה זה פורמלי כבעל הזכויות

    ת.היום ברגע שהוא רשום שם.

    ש.הוא רשום שם

    ת.בנחלה כן.

    ש.במינהל הם רשומים הוא ******

    ת.כן

    ש.מלאים

    ת.כן. הפורמלי מתייחס למכסת הביצים.

    (עמ' 18 ש' 20-33)

     

77. בהקשר זה, אישר **** בהמשך חקירתו כי בהתאם להוראת סעיף 2.2.1.5 לצוואה, ההחלטה על מכירת המשק לצד שלישי מסורה לנתבעים בלבד ואינה כפופה להסכמת כלל היורשים -

     

    ש.מפנה אותך לסעיף 2.2.1.5 לצוואה, להבנתך כאשר אבא ציווה "במידה והמשק יימכר לצד שלישי" כשהמשק רשום על שם **** ו****, רק הם יכולים להחליט למכור, נכון

    ת.כן.

    (עמ' 19 ש' 10-12).

     

78. בנדון דידן הגעתי למסקנה, כי מהות הזכות להגבלת מכירת המשק, בהסכמתם של כלל היורשים, נועדה ביסודה לשמר את הנחלה בתוך המשפחה. מגמתו של המנוח להנציח את הבעלות בנחלה לדורות הבאים אחריו בולטת והיא המניע העיקרי להענקת זכות זו באמצעותה הציב המנוח מחסום השולל מניעת העברת המשק לצד שלישי. מסקנה זו גם עולה מעדותם של ****, לדבריו "אני קיבלתי את זה מאבא שלי בידיעה שזה לא יועמד למכירה בכלל. אבא רצה להנציח את זה לדורי דורות, זה היה מפעל חייו" (עמ' 39 ש' 29-30) כך גם העיד **** משנשאל בחקירתו מדוע לא הורה המנוח על מכירת המשק וחלוקת התמורה לו רצה בכך -

     

    ש.למה אבא לא הורה שהמשק יימכר והתמורה תתחלק בין ארבע

    ת.רשום כי אם המשק יימכר בעתיד זה יתחלק לארבע. הוא רצה לשמור על המשק ואי אפשר להעביר אותו לארבע אלא רק לאחד אבל כולם ידעו שזה מתחלק לארבע.

    (עמ' 20 ש' 11-13)

     

79. פועל יוצא מכך הוא כי חרף העובדה שסעיפים 2.2.1.8 ו- 2.2.1.6 מקנים לתובעים זכות השפעה הנוגעת במישרין בתנאי מכירת הנחלה, בפועל סעיפים אלו אופציונליים בלבד, ואין כל קשר בין אותה זכות אופציונלית עתידית לבין זכות הבעלות, מלבד אמצעי לשימור ועיגון הנחלה כנכס משפחתי. כל פרשנות אחרת תרוקן את הוראות סעיף 2.2.1 מתוכן. כך משנשאל **** האם יש לתובעים זכויות בנחלה, בכולה או מקצתה, הבהיר -

     

    ש.זכויות בנחלה אמרת כעת שיהיו רק במקרה של מכר, נכון

    ת.מכר או העברה לצד שלישי.

    ש.אז היום אין לך זכויות בנחלה של **** ו****.

    ת.לא.

    (עמ' 22 ש' 12-15)

     

    סיכום ביניים ביחס לזכויות במשק

     

80. לאור האמור לעיל אני קובע כי הזכויות בנחלה הן זכויות שהועברו על פי דין לנתבעים באמצעות מינויים לבנים ממשיכים. הרישום הושלם והבעלות הועברה ואין כל הוראה בצוואה המורה כי הרישום הוא "פורמלי" בלבד או כי ליתר היורשים זכות בעלות באותה נחלה.

     

    מכסת הביצים

81. הצדדים חלוקים ביניהם בדבר מעמדם של התובעים במכסת הביצים בהתאם לצוואה. האם התכוון המנוח לצוות לתובעים אך ורק תמורה כספית מהרווחים שיוותרו לאחר קיזוז ההוצאות מההכנסות של הלול, או שמא כוונתו היתה לצוות לתובעים מעמד של שותפים לכל דבר ועניין.

82. לטענת התובעים, ציווי המנוח כי רווחי הלול יחולקו בחלקים שווים בין ארבעת היורשים, מהווה ראיה לכאורה כי מעמד היורשים הוא של שותפים לכל דבר ועניין במכסת הביצים.

     

    כך העיד **** בחקירתו -

    ש.תאשר לי מההוראה של אביך לגבי חלוקת הרווחים אתה מבין שאתה שותף במכסה, נכון

    ת.ברור

    ש.מה הורה אביך לגבי חלוקת הרווחים אתה מבין שאתה שותף בלול

    ת.כן, מהחלוקה של הרווחים.

    (עמ' 15 ש' 29-32)

    ***

    ש.להבנתך זה עושה אותך שותף היום

    ת.ברגע שאני שותף ברווחים אני שותף שם.

    (עמ' 16 ש' 10-11)

     

    ש.מפנה לסעיף 29 לתצהירך. באיזה הוראה בצוואה אביך עשה אותך שותף במכסה

    ת.ברגע שאני שותף ברווחים אז אני אמור להיות שותף גם בהכנסות ובהוצאות. זה מה שהוא התכוון.

    ***

    ש.תראה לי את ההוראה בצוואה של אבא שבה כתוב שהוא מצווה לך ומורה כי תהיה שותף במכסת הביצים. יש כזה דבר.

    ת.מה שיש בצוואה זה חלוקת רווחים שלדעתי זה שותפות מלאה. ברגע שיש דברים .. זה עסק לכל דבר. הרווחים נובעים מהגידול.

    (עמ' 21 ש' 12-14 וש' 21-25 וראה עדותו של התובע 3 בעמ' 34 ש' 29-34).

     

83. אינני רואה כיצד ניתן ללמוד מההוראה האמורה את שטוענים לו התובעים. דווקא את מכסת הביצים (בניגוד לנחלה) ניתן להוריש בנפרד וחלוקתה לא תחייב מכירת הנחלה לצד שלישי. מכסת הביצים היא נכס עזבוני נפרד (בניגוד לנחלה שאינה נכס עזבוני והעברת הזכויות בה נעשית בהתאם להוראות ההסכם המשולש). לפיכך, לו רצה המנוח כי המכסה תחולק בפועל יכול היה לצוות כך ולא היה כל צורך במנגנון "בן ממשיך" או ב"רישום פורמלי". אלא שהמנוח רצה אחרת.

     

84. **** ניהל את הלול משך 20 שנים, ובצוואה שערך המנוח בשנת 2005 הורה להעביר את מכסת הביצים ל**** ולהטיל עליו חיוב בחלוקת הרווחים. לו רצה המנוח לצוות את זכויותיו במכסת הביצים לכל ארבעת ילדיו חזקה עליו כי היה כותב זאת במפורש בצוואתו. משלא עשה כן אין לקרוא לתוך הצוואה הוראות שלא נכתבו בה.

     

85. הנה כי כן במקרה שלפנינו כאשר לשון הצוואה ברורה ומובהקת, התוצאה אליה הגיעו התובעים, לפיה ביקש המנוח למנותם כשותפים במכסה לכל דבר ועניין, אינה יכולה לעמוד, בין אם פרשנות הצוואה תהיה באופן דו שלבי (הלכת שרש נ' גלילי), ובין אם תהיה באופן חד שלבי (הלכת טלמצ'יו).

     

86. כתמיכה נוספת בטענתם, הצהיר **** בסעיף 23 לתצהירו כי סעיף 2.2.1.6 לצוואה לפיו בעת פירוק השיתוף במשק על דרך של מכירה לצד שלישי, תהא ל**** זכות לקבל רבע ממכסת הביצים בין בעין בין בתמורה מהמכירה, מהווה אינדיקציה לכוונת המנוח להעניק לתובעים, או לפחות ל****, זכויות מהותיות של שותפות במכסת הביצים ולא רק זכות בקבלת רווחים. משנשאל בחקירה, כיצד הבין מסעיף זה כי המדובר במעמד של שותפות ולא רק בזכות לקבלת רווחים, השיב –

     

    ש.תסביר לי, מפנה לסעיף 21 לתצהירך, איך הבנת שהסעיף הזה מצביע בברור שאבא התכוון להעניק לכם זכויות מהותיות של שותפים לכל דבר ועניין ולא רק זכות לקבל רווחים מהגידול, היכן זה רשום בסעיף זה.

    ת.ברגע שיש לך עסק שאתה שותף בו אז יש לך עניין לדעת כל דבר שקורה שם.

    (עמ' 17 ש' 30)

     

    לא מצאתי כל בסיס לפרשנות מרחיבה זו, אשר לטעמי חותרת תחת כוונת המצווה. אין מדובר במקרה שבו לא ניתן לאמוד את דעתו של המנוח מתוך הצוואה. המנוח ביקש בסעיף זה לאפשר ל****, במקרה של מכירת המשק, את זכות הבחירה לקבל רבע ממכסת הביצים בין בעין ובין בתמורה כספית, לפי הערך הגבוה מביניהם, בשל התנודות הכלכליות בענף זה. ודוק: מגבלה זו ביחס ל**** אל מול הזכות שניתנה ל**** תכליתה אחת, לייצר מוטיבציה שלא למכור את הנחלה ואת מכסת הביצים ולהותירם שלמים בתוך המשפחה.

     

87. משנשאל **** בחקירה - במה הוא שותף, השיב "ברווחים" (עמ' 17 ש' 31-32), היינו כי **** הבין היטב את לשון הצוואה לפיה אין המדובר בשותפות מלאה לכל דבר ועניין כנטען, אלא בשותפות ברווחים בלבד, ביתר דיוק משנשאל **** מתי המכסה מתחלקת לארבע, השיב:

     

    ש.מתי המכסה מתחלקת לארבע

    ת.בזמן שיש רווחים ובזמן מכירה.

    (עמ' 18 ש' 2-3)

     

88. **** הצהיר בחקירה כי ההכנסות והרווחים הם היינו הך –

     

    ש.שותף מלא במה

    ת.בהכנסות.

    ש.בהכנסות או ברווחים

    ת.זה אותו הדבר.

    ש.אין הוצאות

    ת.ברור שזה אחרי הוצאות.

    (עמ' 18 ש' 6-11)

     

    הוראות סעיף 2.2.1.3 לצוואה המגדיר מהם רווחי הלול קובעות כהאי לישנא: "רווחי הלול, לאחר קיזוז כל ההוצאות מההכנסות יחולקו בחלקים שווים בין ארבעת היורשים. הוצאה רעיונית בין שכר עבודה למי שעובד בלול בפועל, תיחשב בין כל ההוצאות וכחלק מהן לפני חלוקת הרווחים", ברי מלשון הסעיף כי יש לקרוא את הרווחים בנפרד מההכנסות. אילו המנוח התכוון לצוות על חלוקת זכויותיו במכסת הביצים לכל ארבעת היורשים, הרי שלא היה טורח להפריד בהוראות צוואתו בין ההוראה בדבר הרווחים לבין ההוראה בדבר ההוצאות. הוראת הסעיף ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים.

     

89. אני סבור כי המרת הזכות לקבל רווחים במעמד של שותפות במכסת הביצים נוגדת את לשון הצוואה, אין זיקה בין חוסר השוויון שבהוראות הצוואה לבין הפרשנות אליה חותרים התובעים. יש להדגיש כי זכותם של התובעים במכסת הביצים מסתכמת בחלוקת הרווחים באופן שווה, ככל ויהיו רווחים, ובחלוקת התמורה במקרה של מכירה, הא ותו לא.אמנם התובעים זכאים להנות מרווחי הלול כבר כעת, אולם מכאן ועד המסקנה כי המנוח רצה להקנות להם זכות לשותפות מלאה, הדרך רחוקה וארוכה ובעיקר מנוגדת ללשון הצוואה כפשוטה.

     

90. התובעים טוענים כי כפועל יוצא ממעמדם כשותפים במכסת הביצים, הם זכאים לקבל דיווחים שוטפים של ההכנסות וההוצאות ולהיות שותפים בקבלת ההחלטות והשיקולים הנדרשים אודות ההשקעות הכלכליות בלול. בעניין זה נטען כי מאז פטירת המנוח לא קיבלו התובעים דוח מסודר בעניין ההכנסות וההוצאות של הלול. אולם מהחקירה מתברר כי התובעים כלל לא פנו בבקשה לקבלת דוח בנדון-

     

    ש.ביקשת דיווחים

    ת.אין לי ממי לבקש. אין קשר.

    (עמ' 28 ש' 15-16 וראה עדותו של התובע 3 בעמ' 36 ש' 4-7).

     

    **** אישר בחקירתו כי לא הוגש דיווח בשל הסכסוך בין הצדדים ובירור המחלוקות במסגרת בהליך זה (עמ' 40 ש' 19-26) ברם, הבהיר כי על מנת שלא לפגוע בזכותם של התובעים ברווחים המופקים מהלול, פתח לאחר פטירת המנוח חשבון בנק נפרד מחשבון המשק, אליו מופקדים כל הכספים המתקבלים עבור הלול (עמ' 41 ש' 4-6).

     

91. **** אישר בחקירתו כי אין כל הוראה בצוואה הגבילה את שקול דעתו של **** בקבלת החלטות בתפעול הלול, אולם לשיטתו אי קבלת דיווח אודות ההכנסות וההוצאות פוגעת בזכות השותפות ברווחים, לה זכאים התובעים מכוח סעיף 2.2.1.3. לצוואה (ראה עמ' 24 ש' 21-26). כך למשל **** העלה חשש כי לאור יישום תנאי הרפורמה, יפעל **** לבניית לול חדש מחוץ למושב וההשקעה בבניית הלול החדש תמומן מרווחי הלול הקיים, דבר שישפיע באופן ישיר ויגרע מהרווחים של הלול וכתוצאה מכך תיפגע זכותם–

     

    ש.מי יממן את ההוצאה.

    ת.של בניית הלול? זו הבעיה פה. מי יממן את זה.

    ש.אז זה יקטין את הרווחים

    ת.אני אומר שזו הבעיה בכל הסיפור הזה. היום אתה הולך להשקיע מיליון שקל על מנת לצאת החוצה עם הלול, השאלה מי ישקיע את זה.

    ש.אז הרווחים צפויים לרדת נכון

    ת.אני עדיין לא יודע מה היו ההלוואות וההשקעות. השאלה היא עד לאן להמשיך את זה.

    (עמ' 29 ש' 22-28)

     

92. לא מצאתי ממש בטענה זו לנוכח התחייבותו המפורשת של **** בחקירה כי ההוצאה לבניית הלול החדש לא תנוכה מהרווחים של הלול, אלא מהרווחים שלו בלבד –

     

    ש.תסכים שהוצאה כספית לבניית לול חדש כזה מסתמכת במאות אלפי שקלים אם לא מיליונים.

    ת.נכון

    ש.ואתה רוצה לכפות על אחים שלך את ההוצאה הזו

    ת.הם לא שותפים איתי בלול. אני בונה את הלול והם שותפים איתי ברווחים שלו. את ההוצאה הזו אני אקזז. הם צריכים להיות מעורבים איתי?

    ש.תסכים איתי שנים ארוכות לא יהיה להם רווח מהמכסה.

    ת.יהיה מה שיהיה שם רווחים.

    ש.אבל אם תקוזז ההוצאה הגדולה הזו אז המשמעות היא שלא יהיו הרבה שנים רווחים

    ת.הם לא שותפים איתי בלול. מדובר בהשקעה שלי שם. הוצאה זו לא תנוכה מהרווחים של הלול, זה יוצא מהרווחים שלי בלבד. יבוא היום והם יאמרו שהם רוצים גם להיות במבנה אני אשקול את העניין הזה אבל זה לא יקרה. אין פה שותפות ביננו כעת.

    (עמ' 44 ש' 30-35 ועמ' 45 ש' 3-6)

     

93. עוד נטען כי אין הוראה מפורשת בצוואה לפיה **** הוא שיעבוד בלול, על כן יש לפרש את הוראת סעיף 2.2.1.3 באופן בו כוונת המנוח היתה כי כל אחד מהיורשים יכול להיות זה שיעבוד וינהל את הלול. לנוכח העובדה כי **** ניהל ותפעל את המשק והלול משך למעלה מ 20 שנים, ההכנסות היו רשומות על שם המנוח בלבד, בשנותיו האחרונות כלל לא הגיע המנוח למשק וללול והביע אמונו ב**** שימלא את תפקידו (ראה עמ' 45 ש' 7-19), אני מוצא שיהיה זה אך טבעי כי רצונו של המנוח ש**** ימשיך לתפעל ולנהל את הלול הגדול. כוונה זו משתמעת ומתיישבת עם נסיבות העניין.

     

94. אמת הדבר כי ייתכן ובעתיד, ואפילו בעתיד הקרוב, יידרשו השקעות משמעותיות בלול בשל הרפורמה בענף ההטלה. השקעות אלה עלולות לפגוע בנתח הרווחים שיופקו מהלול. ברם, אין בכך דבר כדי ללמד שהצוואה מגבילה את **** מלנהל את הלול ולקבל החלטות עסקיות לגביו. אילו היה האב סבור כי יש לתת את זכות הניהול לצד שלישי או לארבעת היורשים הוא היה כותב זאת במפורש בצוואתו. משלא נכתב הדבר מפורשות, התוצאה ברורה והיא אחת: הזכות לנהל ולתפעל את הלול היא זכותו הבלעדית של בעליו של הלול, דהיינו, ****. זכותם של יתר היורשים הינה זכות לחלוקת רווחים בלבד, ככל ויהיו כאלה.

     

95. בדבר חישוב חלקם של התובעים ברווחי הלול, עלתה מחלוקת נוספת בין הצדדים אותה נדרשתי ליישב. האם יש למנות שמאי חקלאי שיקבע סכום קבוע שיגלם את רווחי מכסת הביצים, ביחס דומה לדמי השימוש הנהוגים בשוק החופשי של מכסת הביצים, כטענת התובעים, או שמא יש למנות את רו"ח ****, כמי ששימש כרו"ח של המשק משך שנים רבות, עוד בחייו של המנוח ולאחר מותו, שיערוך את החישובים בדבר רווחי הלול וימסור על כך דיווח לצדדים. בעניין זה מצאתי כי הדרך הנכונה, היעילה, הזולה ואף הצודקת היא למנות את רו"ח ****. ברי כי לאור ניסיונו המוכח כמי שמשמש כרו"ח של מרבית המשקים במושב ****, לרבות המשק של **** ולנוכח בקיאותו בנתוני המשק, הוא יוכל להעריך נכונה את החלטותיו של **** בדבר הוצאות הלול ולחשב את רווחי הלול מיום פטירתו של המנוח ומעתה ואילך. בנוסף, **** עצמו הסכים למינוי זה בחקירתו –

     

    ש.אתה מסכים שרואה חשבון **** יערוך את הרווחים מידי שנה לפי צוואת האב.

    ת.כן.

    (עמ' 28 ש' 23-24)

     

96. לסיכום פרק זה, לפרשנות שניתנה על ידי התובעים לפיה הם זכאים למעמד של שותפים לכל דבר וענין במכסת הביצים, אין כל בסיס בלשונה הברורה והמפורשת של הצוואה. זכות התובעים במכסת הביצים מסתכמת בחלוקת הרווחים ובחלוקת התמורה במקרה של מכירת המכסה. אין להם מעמד של שותפים או כל זכות אחרת הנובעת ממנה, אלא רק תמורה כספית. בשום מצב המנוח לא ביקש להקנות לתובעים מעמד של שותפים במכסה ואין לייחס להם זכות קנויה של שותפות השווה לזכותו של ****. פרשנות זו תואמת הן את הוראת סעיף 54(א) לחוק הירושה לפיה יש להעדיף את האומד דעת המצווה כפי שמשתמעת מלשון הצוואה והן את רוח הפסיקה, לפיה יש לפרש דבר חיקוק המגביל זכויות יסוד של מאן דהוא באופן מצומצם, כך יש לפרש באופן מצמצם עבירות של זכות רכושית מכל סוג, הפוגעת בזכות יסוד של בעל הזכות לעשות בזכותו כרצונו. (ראה בע"מ 4937/11 ניסים עמרם נ' משה עמרם [פורסם במאגרים] (02.07.2012) (להלן: "עניין עמרם").

     

    האם הזכות אישית או ניתנת להעברה

     

97. להקלה על הקורא אבהיר כי הוראות סעיף 2.2.1.9 מתייחסות לכל הזכויות וההגבלות שנקבעו ביחס לנחלה ולמכסת הביצים למעט זכות המגורים שניתנה ל**** ו**** בלבד, אותה החריג המנוח והתייחס אליה בסעיף נפרד. סעיף 2.2.1.9 קובע מה יהיה דינן של הזכויות במשק ובנחלה במקרה של מות היורש עובר לקיום הצוואה: "במידה ואחד היורשים ילך לעולמו קודם לקיום הצוואה". במקרה שכזה "תועברנה זכויותיו של היורש המנוח לבן זוגו". המסקנה המתבקשת למקרא סעיף זה היא כי המנוח כיוון לכך שאם חלילה ילך אחד היורשים לעולמו, בטרם קוימה הצוואה אזי כל הזכויות וההגבלות שנקבעו בצוואה (לרבות חלוקת הרווחים של הלול, מכירת הנחלה בכפוף להסכמת כלל היורשים, איסור שיעבוד ומתן זכות השימוש בלול הקטן) יועברו לבן זוגו ולו בלבד (ככל ויש בן זוג וככל והוא בחיים). מכלל ההן נשמע הלאו. באין בן זוג בחיים, או באין בן זוג בכלל, הזכויות המוענקות לכל יורש לא יועברו לדור הבא או ליורשיו. אומנם סעיף זה כוון למקרה ספציפי בו מת יורש לפני קיום הצוואה, אך אני סבור כי הפירוש הנכון לסעיף, מבחינת המהות, הוא הותרת הזכות לבן הזוג בלבד גם אם היורש הלך לעולמו לאחר קיום הצוואה. ברם, כאמור, זכות לבן הזוג ולא לילדיו.

     

     

     

     

    הגבלת שעבוד הזכויות בנחלה 

     

98. סעיף 2.2.1.7 מטיל הגבלה על העברה או שעבוד של הנחלה: "היות ומדובר בזכות בנחלה חקלאית שאינה ניתנת לחלוקה, לא יהא יורש רשאי לבצע כל פעולה של העברה ו/או שעבוד על זכותו בעזבון". הגבלה זו מוטלת על מי שהזכות בנחלה נרשמה על שמם ומשכך רק הם יכולים לשעבד את כל מה שקשור לנחלה ולמכסת הביצים: "אף לאחר רישום העברת הזכות על שם היורשים", קרי **** ורעייתו .. סעיף זה מגביל את **** ורעייתו לנהוג בזכותם בנחלה כבתוך שלהם. במילים אחרות **** ורעייתו אינם רשאים להעביר ו/או לשעבד את הנכסים שירשו כאוות נפשם. הגבלת שעבוד המשק נועדה לשמור על נכסי הנחלה ולמנוע מ**** לרוקן את הנחלה מנכסיה בעודו בחיים מכוח זכות הבעלות.

     

    חלוקת הרווחים ומכירת הנחלה

     

99. זכות זו הוענקה כאמור לכל ארבעת היורשים. אמנם לא נרשם האם זכות זו כוללת את בני הזוג של היורשים, ברם לטעמי, וכפי שצוין לעיל, מהיקש האמור בסעיף 2.1.1.19, זכות זו כוללת אפשרות העברתה לבני הזוג. יחד עם זאת הזכות אינה ניתנת להעברה לדורות הבאים. פועל יוצא מכך הוא כי מדובר בזכות אישית הקיימת כל עוד בעל הזכות בחיים, עם פטירתו פוקעת הזכות, זולת עם הותיר אחריו בן/בת זוג, שאז תועבר הזכות לבן הזוג. עם פטירת בן הזוג תפקע הזכות כליל.

     

    זכות המגורים במשק – אינה כוללת בני זוג

     

100. סעיף 2.2.1.2. לצוואה מקנה ל**** ול**** זכות מגורים במשק לצמיתות ללא הגבלת זמן, אולם על זכות זו הוטלה מגבלה חד משמעית בזו הלשון: "זכות זו אינה ניתנת להעברה לצדדים שלישיים ו/או ליורשי היורשים". נראה כי יהיה זה מובן מאליו לומר כי לשון הסעיף מפורשת וברורה לפיה במקרה בו יממשו **** ו/או **** את זכותם לגור במשק, זכות זו אינה עבירה לאחר פטירתם לצדדים שלישיים, ו/או יורשיהם ובמקרה ספציפי זה הזכות גם לא ניתנת להעברה לבני זוג.

      

      

101. לסיכום פרק זה ייאמר כי לא רק שאין בצוואה כל הוראה המלמדת כי הזכויות וההגבלות המפורטות בסעיפים 2.2.1.1 עד 2.2.1.10 אמורות לעבור לדורות הבאים, יש באותם סעיפים הוראות מפורשות ביחס להעברת הזכויות והמגבלות לדור הבנים בלבד (בניו ובתו של המנוח) ובמקרים מסוימים לבני זוגם.

      

102. לו ביקש המנוח להצמיד את ההגבלות על זכות הבעלות, כפי שהיו בעת פטירתו, יכול היה לציין בפשטות בצוואתו כי הזכות במשק, של כל יורש, תעבור לדורות הבאים אחריו. המנוח נמנע מעשות כן, ובחר להצמיד את הזכות או ההגבלה ליורשים בחייהם ולכל היותר העברת הזכות לבני הזוג בלבד. העובדה שהמנוח נקב במפורש בבן זוג כיורש פוטנציאלי ובחר שלא לציין את יורשיו, אינו מאפשר אימוץ פרשנות מרחיבה המצמידה את הזכות בנחלה לדורות הבאים.

      

103. עוד יאמר כי הפרשנות על פיה הזכויות והמגבלות אמורים לעבור לדורות הבאים היא נטולת כל הגיון מעשי. דור הנכדים והדורות הבאים אחריו יימנו, מן הסתם, עשרות יורשים וחלוקת רווחים מהלול לעשרות, ואולי יותר, נהנים, תגרום לכך שבעל הנחלה לא יוכל להתפרנס ולהחזיק בה. גם המחשבה כי מכירת הנחלה או שעבודה תיעשה רק בהסכמת עשרות רבות של יורשי יורשים אינה מעשית ואין לי כל ספק כי זו לא הייתה כוונת המנוח, מה גם, שכאמור, אין כל זכר להוראה כזו בצוואה.

      

104. הגעתי לידי מסקנה כי צפיית האפשרות שיורש ילך לבית עולמו בטרם קיום הצוואה והאופן בו ביקש המנוח ליצור מנגנון שמטרתו להצמיד את הזכות לבן הזוג בלבד במקרה שכזה, מלמדת כי המנוח ראה בזכות שהוענקה ליורשים זכות אישית שאינה ניתנת להעברה הלאה לדורות הבאים, זולת כאמור בן או בת הזוג.

      

      

     זכות השימוש בלול הקטן האם רק ל**** או גם לרעייתו ?

      

105. אין עוררין בדבר זכות השימוש שהוענקה ל**** בלול הקטן מכוח סעיף 2.2.1.4 לצוואה. זו לשון הסעיף: "**** יאפשר ל**** **** להפעיל את הלול הקטן, לעצמו. כל ההוצאות וההכנסות יהיו של **** **** בלבד. האמור בסעיף זה תקף כל עוד המשק לא הועבר לצד שלישי כשלהו. בעת מכירת המשק הלול הקטן יעבור לקונה בתנאי שהלול הגדול עובר ל**** ****". כך גם אישר **** בחקירה ובסיכומים (ראה עמ' 43 ש' 4-6, סעיף 54 לסיכומים).

      

106. הצדדים חלוקים ביניהם בדבר פרשנות הסעיף, האם זכות השימוש היא אישית השייכת ל**** בלבד או זכות הניתנת להעברה. **** טוען כי לפי לשון הצוואה זכות השימוש ניתנה ל**** ולו בלבד מכאן כי הזכות אישית ואינה ניתנת להעברה, אף לא לבת זוגו (עמ' 43 ש' 7-9). מנגד טענו התובעים, כי אין ציון בלשון הסעיף המסייגת את העברת הזכות, לו רצה המנוח להגביל זכות זו היה מציין זאת במפורש כשם שהגביל כאמור את זכות המגורים בסעיף 2.2.1.2. לטענתם ניתן ללמוד מהסיפא של הסעיף על כוונת המנוח להבטיח ל**** את מקור פרנסתו ללא הגבלה, גם במקרה של מכירת המשק –

      

     ש.כשאבא רצה להגדיל שזכות מסוימת של יורש לא תעבור למישהו אחר או ליורשים שלו אז הוא כתב את זה בפירוש. לדוגמא, בסעיף 2.2.1.2 אבא כותב כי זכות זו אינה ניתנת להעברה לצדדים שלישיים או לילדי היורשים. אבל ל***** בסעיף שלו הוא לא כתב כזו הוראה אלא ההיפך הוא כתב כי כל עוד המשק לא עובד לצד שלישי זה שלו

     ת.מצטער אבל אני לא מבין את זה כמוך.

     ש.אתן לך עוד דוגמא לכך, הוא אפילו קבע כי גם אם מוכרים את המשק יש לו זכות בלול הגדול כי הוא הבין ש**** ומשפחתו צריכים לגדל את המכסה באיזה מקום ורצה לתת לו את הזכות הזו בהמשכיות ואתם לא תעצרו אותו. ואני שואל, אפשר ללמוד מהצוואה שאביך רצה שהזכות של ****** תהיה כל עוד המשק לא נמכר וגם אם יימכר יהיה לו את הלול הגדול במקום. הוא רצה לתת לו את זה ללא הגבלה.

     ת.זו לא זכות ללא הגבלה, רשום לעצמו בלבד. אני לא רואה פה ללא הגבלה.

     (עמ' 43 ש' 17-27)

      

107. אין עוררין כי מלשון הסעיף עולה בבירור כי זכות השימוש בלול הקטן ניתנה ל**** בלבד.

      

108. סעיף 2.2.1.5 לצוואה קובע "במידה והמשק יימכר לצד שלישי, יועבר הלול הגדול המצוי בחלקה ב' לחזקתו של **** **** וישויך לנחלתו, ואז כל ההוצאות וההכנסות תהיינה של **** **** בלבד". מהאמור בסעיף 2.2.1.5 עולה כי תכלית קיום הוראות הצוואה היתה להבטיח את פרנסת **** מהלול למשך כל חייו ללא הגבלה, בין אם מהלול הקטן ובין אם מהלול הגדול במקרה מכירת המשק.

      

109. לטעמי לשון סעיף 2.2.1.4 צריכה להיות מפורשת לאורו של סעיף 2.2.1.9. רוצה לומר: זכות שימוש בלול הקטן ניתנה ל**** ולרעייתו, כיחידה כלכלית אחת. זכות השימוש ניתנה להם לצמיתות, ללא כל מגבלה, גם במקרה של מכירת המשק, אז זכות השימוש תועבר ללול הגדול. ברם, ברור ומובהק כי הזכות אינה ניתנת להעברה ליורשיהם. פרשנות זו עולה בקנה אחד עם רצון המנוח ומשקפת את תכלית הוראות הסעיף בצוואה - הבטחת עתידו הכלכלי של ****, שלו ושל רעייתו.

      

110. אינני מקבל את פרשנות הנתבעים על פיה העובדה כי נרשם שמו של **** בלבד כבעל הזכות להפעיל את הלול הקטן, משמעה כי מדובר בזכות אישית שלא ניתנת להעברה גם לא לרעייתו. מדובר בפרשנות בלתי סבירה. האב המנוח היה מודע לכך כי בנו **** מפעיל את הלול הקטן במשך שנים רבות והוא מהווה את מטה לחמו ומטה לחמה של אשתו. לטעמי הכוונה בהותרת הזכות להפעלת הלול הקטן היא ל**** ואשתו ולא רק ל**** עצמו, כך שבמקרה של פטירה חלילה של **** אשתו תוכל להמשיך ולהתפרנס מהלול ולא למצוא עצמה בגיל מבוגר ללא אמצעי קיום.

      

111. מחלוקת נוספת אותה יש ליישב בהקשר זה, קשורה בקבלת היתרי בניה בגין ההרחבה שביצע **** בלול הקטן. לטענת הנתבעים הרחבת הלול ללא היתר פוגעת בזכותם לעשות שימוש בנחלה ומונעת מהם לערוך שיפוץ בבית המגורים בנחלה והתאמתו לצרכיהם, על כן עתרו להורות על פירוק ההרחבה של הלול. מנגד טוענים התובעים כי ההרחבה נבנתה לפני למעלה מ - 23 שנים, ולנוכח תנאי הרפורמה בענף ההטלה לא ניתן לקבל היתרי בניה והסדרת לגליזציה ללולים הקיימים בתוך תחום המושב. אשר על כן, טענו התובעים כי זכות השימוש בלול הקטן גוברת על זכויות הנתבעים, לרבות ניצול זכויות בנייה עתידיות. **** אישר בחקירתו כי לא פנה לרשויות לקבלת היתרי בניה להרחבת הלול בעת בניית ההרחבה לפני 23 שנים (עמ' 27 ש' 4-17).

      

112. במועד עריכת הצוואה הרחבת הלול היתה כבר בנויה וידועה לכל ואין כל הוראה בצוואה המורה ל**** להסדיר את היתר הבניה בחלק המורחב של הלול הקטן. מכאן כי אין להטיל אחריות זו על **** משלא ציווה אותה המנוח. יתרה מכך, גם הריסתו של החלק המורחב לא תועיל לנתבעים, שכן, כיום לא ניתן לקבל היתרי בניה כלל ללולים הבנויים בתוך שטחי המושב (בין שהורחבו ובין שלא). לפיכך הריסתו של חלק מהלול תפגע קשה בפרנסתו של **** מחד ומאידך לא תאפשר קבלת היתר בניה לנתבעים. מדובר בתוצאה בלתי סבירה שאין בידי לקבלה, מה גם שאין לה זכר בהוראות הצוואה.

      

113. לאור האמור אינני מקבל את טענת הנתבעים בענין הריסת החלק המורחב בלול הקטן והתניית המשך השימוש בו בקבלת היתר בניה. המנוח ציווה את שציווה ביודעו כי הלול הקטן מצוי בשטח הנחלה וביודעו כי הרחבת הלול קיימת ובנויה וחורגת מתחום הנחלה. חרף זאת לא התנה את רשות השימוש בלול הקטן בהכשרתו בקבלת היתר בניה עבורו.

      

114. יחד עם זאת מובהר, ועל כך הצדדים אינם חלוקים, כי במקרה בו לא ניתן יהיה לגדל עופות בלול הקטן כי אז יושב הלול הקטן לידיהם של הנתבעים בהיותו חלק מנחלתם. עוד מצאתי להבהיר, ולצורך מניעת מחלוקות עתידיות, כי במקרה בו לא ניתן יהיה לגדל עופות בלול הקטן הוא יושב לנתבעים ללא כל צורך בתשלום פיצוי כלשהו ל**** ומשפחתו, שכן הזכות שניתנה היא זכות שימוש בלבד.

      

      

      

     פיצויים לעובדת הזרה

      

115. בעניין תשלום הפיצויים, טען **** כי את התשלום בסך 30,000 ₪ לעובדת הזרה שילם מחשבונם הפרטי שלו ושל זוגתו. כראייה צירף את צילום השיק ומסמכי גמר חשבון. משנשאל בחקירה האם שילם את התשלום מהחשבון אליו מופקדים רווחי הלול, הסביר כי לחשבון זה מופקדים כספים בגין הכנסות מהמטעים ובנוסף הכנסות מהלול. ברם, ההכנסות מהלול מופרדות מההכנסות מהמטעים (עמ' 45 ש' 25-34). עוד ציין כי החשבון היה למעשה ביתרת חובה והוא העביר לחשבון זה כספים על מנת לשלם הוראות קבע. נוכח העובדה כי הכספים בחשבון זה כוללים גם את רווחי הלול שאמורים ממילא להתחלק בין כל 4 היורשים אני מורה כי התשלומים ששולמו לעובדת הזרה יקוזזו מרווחי הלול ויתרת הרווחים תחולק בין היורשים בחלקים שווים.

      

     סוף דבר

     • מן המקובץ לעיל עולה כי דין התובענה על מרבית חלקיה להידחות.

     • יש לקיים את הצוואה ככתבה ולפעול בהתאם להוראותיה. 

     • התובעים זכאים לחלוקת התמורה במקרה של מכירת הנחלה ו/או מכסת הביצים.

     • התובעים זכאים לחלוקת הרווחים מהלול הגדול החל מיום פטירתו של המנוח בניכוי הוצאות ששולמו לעובדת הזרה. את התחשיב יערוך רו"ח ****, שיהיה גם אמון על חלוקת רווחי הלול בין היורשים. חלוקת הרווחים תעשה אחת לשנה במועד מתאים שייקבע על ידי רו"ח ****.

     • כל הזכויות שניתנו לכל אחד מהיורשים, וכל ההגבלות שהוטלו על בעלי הזכויות בנחלה, אינן ניתנות להעברה לדור הבא והן נותרות בתוקפן כל עוד היורשים או בני זוגם בין החיים.

     • יש להותיר ל**** ולרעייתו את זכות השימוש בלול הקטן ללא הגבלה ואין הוא מחויב בהריסת החלק המורחב או בהוצאת היתר בנייה. זכות שימוש זו תישאר לבת הזוג במקרה ש**** ילך לעולמו לפניה.

     • בכל מקרה בו לא ניתן יהיה לגדל עופות בלול הקטן אם מפאת יישום הרפורמה בענף ההטלה או מכל טעם אחר, יוחזר הלול לבעלות הנתבעים ללא כל צורך בתשלום פיצוי.

     • לאור התוצאה אליה הגעתי, על פיה מרבית מרכיבי התביעה נדחו, אני מורה כי התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות ושכ"ט בסך 20,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

     • המזכירות תמציא לצדדים ותסגור את התיק.

       פסק הדין מותר לפרסום בהעדר פרטים מזהים.

        

       ניתן היום, ה' טבת תשפ"ב, 09 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.