פס"ד בעתירת אסיר להורות על ביטול המלצת וועדת אלימות במשפחה

רקע

1. עתירת אסיר להורות על ביטול המלצת וועדת אלימות במשפחה (להלן: "ועדת אלמ"ב" או "הוועדה") מיום 2.8.18. לטענת העותר, ההמלצה ניתנה בניגוד להוראותיה, ויש לתקן אותה בהתאם למציאות המשפחתית ובהתאם לחוות הדעת הפסיכולוגית.
2. העותר, אסיר עולם, אשר טרם נקצב עונשו, וזאת לאחר שהורשע בעבירת רצח. העותר מרצה את מאסרו מיום 7.5.00. מסווג לקטגוריה א', אלמ"ב.

טיעוני הצדדים

3. לטענת העותר, ועדת אלמ"ב בוחרת באופן שיטתי להתעלם לחלוטין מקביעות בתי המשפט בעניין העותר וילדיו וקובעת את מסוכנותו של העותר רק בשל מאבקו להוכחת חפותו, וזאת בניגוד גמור לחוות הדעת של הפסיכולוג, ד"ר נמרוד שני, ופסיכולוג השב"ס. כל זאת עושה הוועדה תוך התעלמות מהוראותיה ותוך שכתוב החוק כראות עיניה.

לטענת העותר הוא נושא בעונש מאסר עולם על לא עוול בכפו לאחר שהורשע ברצח אשתו ואם ילדיו. הוא מכחיש את ביצוע העבירה. לאור אופי הרשעתו, ובהתאם לפקודת השב"ס דנה הוועדה מעת לעת בעניינו של העותר וילדיו. לאחרונה דנה הועדה בבקשת העותר ליציאה לחופשה חריגה לרגל ראש השנה. הוועדה, כדרך קבע, מוצאת את העותר מסוכן ברמה הגבוהה ביותר עקב הכחשתו את העבירה בה הורשע לטענתו על לא עוול בכפו, וקובעת שהעותר פוגע בילדיו הבגירים ומתעלם מצרכיהם גם בכך שהוא מכחיש את ביצוע העבירה. זאת בניגוד להחלטות קודמות של בתי המשפט בעניינו של העותר, והתעלמות מעמדת ילדיו הבגירים של העותר.

לטענת העותר נאמר לו על-ידי עו"ס הכלא שחוות דעתה לוועדה הייתה חיובית. כך גם עו"ס הקהילה מסרה לבנו של העותר שתסייע להם, אך אלה לא השתתפו בדיון, וזאת בניגוד להוראות. סעיף 9.5.3 להוראות המסדירות את פעילות הוועדה (הוראה 37 לפרק 3 בתע"ס – 2012, להלן: "ההוראות") קובע כי חובת השתתפות בדיוני הוועדה המחוזית חלה על כל הגורמים המעורבים בטיפול. לכן, הוועדה שגתה בכך שדנה בעניינו של העותר ללא נוכחות עו"ס הכלא ועו"ס הקהילה, וקיבלה עמדה המנוגדת לעמדות גורמי הטיפול. הדיון בעניין העותר אינו נכנס בגדרם של הדיונים החריגים לפי סעיף 9.6.14 להוראות המאפשרים דיון בהרכב מצומצם. עוד טוען העותר כי אין הצדקה לחסות את החלק החסוי של הוועדה. כן טען העותר שעל פי סעיף 22 בחוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א-2001, יש לתת קדימות לעמדת ילדי נפגע העבירה (שהם גם ילדיו) על פני הורי ואחי נפגע העבירה. כך ששגתה הוועדה עת שהעדיפה את דעת משפחת אשתו המנוחה על פני דעת ילדיו. החלטת הוועדה בדבר מסוכנותו הגבוהה של המשיב עומדת בניגוד להחלטות בית המשפט בעניינו של העותר, וזאת רק בשל הכחשתו ומאבקו להוכחת חפותו. לטענת העותר לא ניתן להקיש מהכחשה ואי-הודאה בלבד, למסוכנות. הפסיכולוג ד"ר נמרוד שני העריך את מסוכנות העותר כנמוכה, תוך שקבע כי הכחשתו אינה מגבירה את מסוכנותו. כך גם פסיכולוג השב"ס קבע כי הסבירות להתפרצות אלימה של העותר היא נמוכה. לפיכך, הערכת הוועדה שגויה. בנוסף טוען העותר כי הועדה התייחסה בהמלצתה לאבחון פסיכולוגי שנערך בעניינו בשנת 2014 והתעלמה מאבחון נוסף שנערך בעניינו בשנת 2017 בו נקבעה מסוכנות נמוכה בכ- 30%. העותר הוסיף וטען כי תפקיד הועדה הוא להעריך את הסיכון כלפי ילדיו שהם נפגעי העבירה, כשהוועדה התעלמה מחוות דעת הפסיכולוג שמונה על ידי בית המשפט העליון ומפסיקות קודמות שנתנו בעתירותיו שלפיהן אינו מסוכן לילדיו וכי מסקנות הוועדה בדבר הנזק שעלול להיגרם להם, רחוקות מהמציאות. כן טען העותר כי הוועדה שגתה בכך שלא נתנה את המשקל הראוי לטיפולים נוספים שבהם השתלב ובכללם הורות מתקדמת של מכון אדלר, תרפיה עם בעלי חיים, ניהול קונפליקטים וקבוצת שינוי דפוסים. טיפולים שנמנעו ממנו תחילה על ידי שב"ס בשל הכחשתו את העבירה ובהמשך שולב בהם בעקבות עתירות שהגיש בעניין זה.

4. לטענת ב"כ המשיב, עו"ד מוזי יצחקי, לא נפל כל פגם בהתנהלות המשיב ובהתנהלות הוועדה ומכאן שדין העתירה להידחות. כלל טענותיו של העותר מקבלות התייחסות ומענה בחוות דעת ועדת אלמ"ב מיום 9.10.18. באשר לטענת העותר כי הוועדה פעלה שלא בסמכות עת ניהלה דיון מצומצם וללא גורמי הטיפול בשב"ס ובקהילה, הפנה המשיב לסעיף 10 לפקנ"צ 04.54.03 הקובע כי אסיר השפוט לתקופת מאסר שבין 6-18 חודשים, עניינו יידון בוועדה בפורום חברי ועדה קבועים ללא השתתפות גורמי הטיפול השונים באסיר ובבני המשפחה. סעיף 10ו' לפקודה מרחיב גם לאסירים השפוטים לתקופה ממושכת יותר וזאת לשיקול דעת חברי הועדה. לעניין טענת העותר כי המלצת הועדה התקבלה בניגוד להמלצת גורמי הטיפול בשב"ס, משיב כי ועדת אלמ"ב היא ועדה מקצועית של גורמי טיפול המשקללת את כלל חוות הדעת המובאות בפניה ומגבשת מענה מקצועי. כן הפנה המשיב לחלק החסוי של דוח הועדה. הועדה בחוות דעתה מייחסת חשיבות לעמדת כלל בני המשפחה ומסייעת להם בהתמודדות עם נזקי העבירה והשלכותיה. תפקיד הועדה הוא להעריך את מסוכנותו של האסיר כלפי נפגע העבירה והמשפחה, וכך עשתה במקרה זה. באשר לטענת העותר כי עמדת ילדיו אינה צריכה לחסות בחלק החסוי של דוח הועדה, טוען המשיב כי הועדה פועלת בהתאם להוראות סעיף 15 לפקודה, לפיו מטרת החלק החסוי של דוח הועדה היא לשמור ולהגן על פרטיותם ושלוותם של נפגעי העבירה, המשפחה וגורמי הטיפול וכי הוא כולל מידע הנוגע לדברים בעלי אופי אישי שנמסרו על ידי נפגעי העבירה, בני משפחתם, בני משפחת האסיר, גורם טיפולי וכד'. מכאן שאין כל נפקות לעניין מידת היכרותו של האסיר את תוכנו של החומר החסוי, המתעדכן מדיון לדיון. המשיב טען כי וועדת אלמ"ב היא גוף בעל הידע והמקצועיות הרלוונטיים להמלצותיו, אשר ייחסה לכלל השיקולים ולכלל הנתונים את המשקל הראוי בבואה לקבל המלצתה הסופית ולא ניתן לטעון כי המשיב שגה באמצו את המלצות הועדה.
5. לתגובת המשיב צורפה תגובת וועדת אלמ"ב אשר מוענה לקצין העתירות. הועדה הפנתה לכך שלאסיר אין זכות קנויה לצאת לחופשה וכי מדובר בפריבילגיה הנתונה לשיקול דעתם המקצועי של הגורמים המוסמכים בשב"ס. עוד ציינה הוועדה כי גם כיום העותר מכחיש באופן גורף את עבירתו שהנה ברף הגבוה של עבירות האלימות, אינו תופס עצמו כאדם אלים עם בעיה כלשהי, או כזקוק לטיפול בתחום האלימות. העותר נעדר תובנה להשלכות ביצוע הרצח על חייהם של משפחת הקורבן כמו גם על ילדיו, אשר גדלו בצל עמדתו כי אמם התאבדה וחשף אותם לאורח החיים הזוגי של הוריהם, התנהלות המחדדת את היעדר האמפתיה והיעדר הכבוד של העותר כלפי אשתו המנוחה – קורבן העבירה. התרשמות הוועדה היא שהשתתפותו של העותר בקבוצות במהלך מאסרו, לא תרמה לו לפתח הבנה למאפייני דפוסיו האלימים והנוקשים ועמדותיו נותרו בעיניהן. הערכת הוועדה בשל האמור ובהתייחס לאבחון פסיכולוגי עדכני, היא שמסוכנותו של האסיר נותרה בעינה. נוכח הערכה זו, הועדה לא המליצה על יציאת העותר לחופשות חריגות. ביחס לטענתו של העותר באשר לאי השתתפות של גורמי הטיפול בשב"ס בוועדה, הפנתה הוועדה לסעיף 10ה' הקובע קיום ועדה בפורום מצומצם על פי שיקול דעת חברי הועדה. בעניינו של העותר התקיימה ועדה בפורום מצומצם, והוועדה התכנסה לצורך מתן מענה לבקשה ליציאה לחופשה חריגה. הוועדה קבלה לידיה טרם הדיון את חוות הדעת של עו"ס הכלא. הוועדה שקללה את כלל חוות הדעת לשם גיבוש עמדתה. בעניין זה הפנתה לחלק החסוי של דוח הוועדה. באשר לטענת העותר כי התרשמות הוועדה מקיומו של מסוכנות היא על רקע הכחשתו את העבירה, השיבה הוועדה כי הכחשת העותר את ביצוע העבירה אינה פרמטר העומד בפני עצמו בבחינת מסוכנותו, כשהערכת המסוכנות מתייחסת לפרמטרים מגבירי סיכון נוספים כלפי נפגע העבירה והמשפחה. במקרה דנן ההתייחסות היא לילדי הקורבן, להוריה ולאחיה. הועדה לא התרשמה ממסוכנות פיזית של העותר כלפי ילדיו, אלא התרשמה כי העותר משתמש בילדיו לצרכיו האישיים והתועלתניים, מבלי להתחשב בנזק הנפשי הבלתי הפיך שסביר כי נגרם להם. כן התרשמה הועדה כי תמיכתם של ילדיו בו, היא תוצר של תהליך ממושך והדרגתי של הסתה, התעלמות מהתמודדותם עם רצח אמם, חשיפתם לעמדתו שאמם התאבדה ולמערכת היחסים הזוגית שהתקיימה בינו לבין הקורבן והיעדר כבוד של העותר כלפי הקורבן ומשפחתה. הוועדה התייחסה במכלול שיקוליה למתואר לעיל כמו גם למשפחת הקורבן. באשר לטענה כי הוועדה התבססה על אבחון פסיכולוגי ישן, השיבה הוועדה כי לדיון הוועדה בעקבות העתירה, הונח האבחון החדש, ומעיון בו עלה כי לא חל שינוי בהערכה, לפיה: "הפרוגנוזה להתרמות משמעותית מטיפול אינה גבוהה וכי המסוכנות לאלימות עתידית נותרה בינונית". ביחס לטענת העותר כי אין מקום לחסות את עמדת ילדיו, השיבה הוועדה כי פעלה מכוח סעיף 15א' לפקודת נציבות שב"ס (04.54.03) וכי טענתו כי הוא מודע לדברי בני המשפחה אינה רלוונטית ולא יכולה להשפיע על חובת הוועדה לפעול על פי דין. באשר לטענת העותר כי הועדה פעלה בניגוד לחוק זכויות נפגעי עבירה, השיבה הוועדה כי תפקיד הוועדה להתייחס לכלל בני המשפחה, וכי סדר הקדימויות שאותו הציג העותר אינו סותר או פוגע בחוות דעת הוועדה ובהמלצותיה. ביחס לטענת העותר כי המלצות הועדה הן בניגוד לפסיקת בית המשפט, השיבה הוועדה כי הנה וועדה מקצועית, המגישה המלצות מקצועיות לגורמי שב"ס האמונים על קבלת ההחלטות.

חוות דעת ועדת אלמ"ב

6. חוות דעת וועדת אלמ"ב, בחלק הגלוי שלה, מציינת כי העותר כבן 50, אב לשני ילדים, מרצה מאסר עולם בגין רצח רעייתו ז"ל. בוגר 12 שנות לימוד, שירת שירות צבאי כקצין. טרם מאסרו היה לדבריו בעל עסק של יבוא ויצוא רהיטים. מהחומר המשפטי עולה כי לאחר שהתגלע סכסוך בין העותר למנוחה, עם צאתה מחדר האמבטיה, כיוון העותר את אקדחו לעבר ראשה, ולחץ על ההדק בכוונה לגרום למותה. עד כה התקיימו דיונים רבים בעניינו של העותר. זהו הדיון ה- 19 במספר. גורמי הטיפול התרשמו כי האסיר תופס עצמו כאדם נורמטיבי, ומסרב לאורך כל מאסרו להכיר בפגיעה באשתו ז"ל, אם ילדיו, אינו לוקח אחריות על מעשיו. בדיונים סביב בקשותיו סברה הוועדה כי טרם בשלו התנאים לחופשות, ואף לא לחופשות חריגות, וזאת לאור העובדה שהאסיר המשיך בהתנהלותו ולא עבר תהליך משמעותי במסגרת טיפולית ממושכת ומעמיקה בעניין העבירה הקשה שביצע, ולא לקח אחריות על העבירה. הוועדה ציינה את המאפיינים שהינם מגבירי מסוכנות, על פי הכלים להערכת מסוכנות. להתרשמות הוועדה העותר "משתמש" בילדיו לצרכיו האישיים והתועלתניים, מבלי להתחשב בנזק הנפשי הבלתי הפיך שסביר שנגרם להם, כתוצאה מהתנהלותו לאורך השנים. בתאריך 31.5.15 בית המשפט הורה על יציאת העותר לחופשה חריגה, וב- 10.5.16 יצא העותר לחופשה חריגה לצורך השתתפות בטקס הצבאי של בתו. לעותר נערך אבחון פסיכולוגי ביום 16.3.14 שממצאיו העלו אינדיקציות לקווים של הפרעת אישיות, בעיקר במישור הבינאישי, עם נטייה לדפוסי חשיבה אנטי סוציאליים. הפרופיל שהציג הנבדק מאפיין נבדקים הנוטים להימנע מלקיחת אחריות על מעשיהם. מבחינת המסוכנות, הערכת מסוכנות שבוצעה על ידי אותה מאבחנת הצביעה על פוטנציאל בינוני למסוכנות עתידית.

העותר השתלב בקבוצה העוסקת בהעלאת המוטיבציה לצורך בטיפול בהנחיית עו"ס ויועצת רש"א מתאריך 16.1.14 וסיים השתתפות לאחר שמונה מפגשים. השתתף בכל המפגשים, אך ציין כי אינו תופס עצמו כאדם אלים. התקשה לגלות את הצורך בטיפול. בדיון האחרון גורמי הטיפול דיווחו כי לא חל שינוי בעניינו של האסיר מבחינת הכחשתו את העבירה, ואינו רואה את עצמו כאדם אלים. להתרשמותם, ישנו קושי לשלבו בטיפול בתחום עבירתו לנוכח עמדתו המתכחשת. הוועדה שבה וציינה כי ישנם פרמטרים מגבירי מסוכנות בעניינו של העותר, כגון: הכחשתו את העבירה הנמצאת ברף הגבוה של התנהגות אלימה, חוסר האמפטיה מצדו לנפגעת העבירה, אשתו ואם ילדיו, חוסר הבנת השלכות ביצוע הרצח, ו"השימוש" בילדיו לצרכיו האישיים והתועלתניים מבלי לקחת בחשבון ולהפנים את השלכות מעשיו אלו עליהם. מסך כל המידע שהובא בפני הוועדה, הוועדה שבה והתרשמה כי מסוכנותו של העותר לא פחתה.

מאז הדיון הקודם, העותר ממשיך לשהות בבית הסוהר איילון, באגף אסירי עבודה, מועסק במפעל הנגרייה, ללא עבירת משמעת, מוסר בדיקות שתן ללא ממצאי סמים. לאחרונה נמצא בקשר מעקבי עם עו"ס האגף. בשיחות משתף על הרקע שקדם לאירוע שהביא בסופו של יום למותה של אשתו. בין ינואר לאפריל 2016 השתתף העותר בקבוצה קצרת מועד בנושא ויסות כעסים. מחוות דעת מנחי הקבוצה עולה כי במהלך המפגשים הציג העותר פסאדה חיובית ונראה כי נתרם באופן מצומצם מההליך הקבוצתי, אך לא חל שינוי בתפיסתו את עצמו כאדם בלתי אלים. בין אוגוסט 2017 ועד פברואר 2018 שולב בקבוצה קצרת מועד בנושא "שינוי דפוסים". על פי חוות דעת מנחי הקבוצה, העותר לקח בה חלק פעיל. העותר צפוי להשתלב בקבוצה בנושא "אלימות אינטימית" שמטרתה העלאת מודעות לדפוסים אלימים ולצורך בטיפול. גורמי הטיפול מתרשמים כי העותר המכחיש את ביצוע הרצח, החל בשיחות עם העו"ס לשתף בתפיסותיו את הנסיבות האישיות והבינאישיות שקדמו לאירוע בגינו נאסר.

בהתייחסותו לעבירה, העותר ממשיך לטעון לחפותו ולהכחיש את ביצועה, ממשיך וטוען כי קורבן העבירה התאבדה על רקע רצונו לעזוב את הבית. לדבריו ראה אותה מכוונת אקדח לראשה, ניסה לעצור אותה, קפץ עליה כדי לחטוף ממנה את האקדח, אך נפלט כדור והיא נורתה בראשה ומתה.

לסיכום קבעה הוועדה כי למרות שעונשו טרם נקצב, הוועדה דנה בעניינו במשך שנים רבות, בעקבות בקשות רבות שלו. התנהלות זו דורשת מגורמי הטיפול בכלא ובקהילה התארגנות מיוחדת, בעוד העותר עצמו עדיין מסרב להכיר בפגיעה באשתו ז"ל.

גם כיום העותר מכחיש באופן גורף את עבירתו שהינה ברף הגבוה של עבירות האלימות, אינו תופס עצמו כאדם אלים, או כזקוק לטיפול. העותר ממשיך ומחזק את חוסר לקיחת אחריותו על רצח אשתו. כמו כן, העותר נעדר תובנה להשלכות ביצוע הרצח על חייהם של משפחת קורבן העבירה וגם על ילדיו שגדלו בצל עמדתו כי אמם התאבדה. הוועדה מתרשמת כי הקבוצות בהן העותר לקח חלק במאסר לא תרמו לו לפתח הבנה למאפייני דפוסיו האלימים במצבי עימות, ודפוסיו הנוקשים נותרו בעינם. לאור האמור לעיל, הוועדה מתרשמת כי לא חל כל שינוי במצבו ועמדותיו על העותר ומסוכנותו נותרה בעינה, ומכאן שאינה ממליצה על יציאת האסיר לחופשות חריגות, לרבות לחופשה חריגה לרגל ראש השנה.

דיון ומסקנות

7. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, סבורני כי בשלב זה העתירה הפכה לתיאורטית, ומכאן דינה להידחות. המלצת ועדת אלמ"ב ניתנה בנוגע לבקשת העותר לצאת לחופשה מיוחדת לרגל ראש השנה. מועד זה חלף זה מכבר עוד טרם קיום הדיון במעמד הצדדים, ובשלב זה, לא מונחת החלטה מנהלית רלוונטית אשר דרושה בחינה. עם זאת, ראוי להידרש לשאלות אשר העתירה מעוררת, אשר יש להניח שתועלנה בעתיד בעניינו של העותר.