פס"ד בעתירה של האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' הכנסת בעניין הסמכת השב"כ לסייע למשרד הבריאות, לצמצום התפשטות נגיף הקורונה

           עניינה של עתירה זו בהסמכה שהוסמך שירות הביטחון הכללי (להלן: השב"כ) לסייע בביצוע חקירות אפידמיולוגיות, תוך שימוש באמצעים הטכנולוגיים שברשותו וזאת מכוח חוק הסמכת שירות הביטחון הכללי לסייע במאמץ הלאומי לצמצום התפשטות נגיף הקורונה החדש וקידום השימוש בטכנולוגיה אזרחית לאיתור מי שהיו במגע קרוב עם חולים (הוראת שעה), התש"ף-2020 (להלן: חוק הסמכת השב"כ או החוק).

           העותרים – ארבעה ארגונים אזרחיים "הפועלים להגנה על זכויות אדם" – מבקשים כי בית המשפט יורה על בטלותו של חוק הסמכת השב"כ, ולחלופין על בטלותה של הכרזת הממשלה על הסמכת השב"כ מכוח החוק.

רקע הדברים

1. התפשטות מגפת הקורונה בראשית חודש מרץ 2020 הובילה את ממשלת ישראל לאמץ אמצעים חריגים ביותר במטרה לנסות ולקטוע את שרשראות ההדבקה. עם התפרצות המגיפה, נעשה שימוש במערך מתחקרים אפידמיולוגים מטעם משרד הבריאות. ואולם, כאשר האמיר מספר המאומתים לנגיף, הגיעה הממשלה למסקנה כי יש צורך בכלי טכנולוגי אשר יסייע להתחקות אחר מסלול תנועתם של חולים בנגיף ולאתר את מגעיהם עם אחרים. לצורך כך, החליטה הממשלה להסתייע באמצעים טכנולוגיים העומדים לרשות השב"כ לשם ביצוע חקירות אפידמיולוגיות (להלן: כלי השב"כ או הכלי).

           אופן הסמכת השב"כ פשט ולבש מספר צורות עד שנחקק החוק נושא עתירה זו. בתחילה, הוסמך השב"כ לבצע את הפעילות המתוארת באמצעות תקנות שעת חירום מכוח סעיף 39 לחוק-יסוד: הממשלה. בהמשך, לאחר השבעת הכנסת ה-23 והקמת ועדת החוץ והביטחון של הכנסת וועדת המשנה לענייני השירות של ועדת החוץ והביטחון (להלן בהתאמה: ועדת החוץ והביטחון ו-ועדת השירות), החליטה הממשלה לעשות שימוש בסעיף 7(ב)(6) לחוק שירות הביטחון הכללי, התשס"ב-2002 (להלן: חוק השב"כ), המאפשר לה להסמיך את השב"כ לבצע פעילות בתחום שאינו נמנה עם תחומי הליבה שבהם הוסמך הארגון לפעול, ובלבד שהדבר ייעשה עבור "אינטרסים ממלכתיים חיוניים לביטחון הלאומי של המדינה" ובאישור ועדת השירות (להלן: החלטת ההסמכה).

2. החלטת ההסמכה נדונה בבג"ץ 2109/20 בן מאיר נ' ראש הממשלה (4.2020) (להלן: עניין בן מאיר). בפסק הדין נקבע כי "יש לפרש את סעיף 7(ב)(6) לחוק השב"כ כהוראה המאפשרת לממשלה להסמיך את השב"כ גם בתחומים שאינם נוגעים לביטחון במובן הצר, אך המבחן שיש לאמץ ביחס לביטוי 'ביטחון לאומי' בהקשר זה הוא מבחן הסכנה החמורה והמיידית לאזרחי ותושבי המדינה או לסדרי המשטר שלה" (שם, בפסקה 23). מבחן זה, כך נקבע, מורכב משני מימדים: מימד מהותי הבוחן את עוצמת הסכנה לאזרחי המדינה ולתושביה; ומימד הזמן, שעיקרו בבחינת מיידיות הסכנה. על רקע זה נפסק כי בנסיבות הייחודיות והחריגות שנוצרו ובהינתן סד הזמנים שהוכתב נוכח התפשטותו המהירה של נגיף הקורונה, ההחלטה לפעול באמצעות סעיף 7(ב)(6) לחוק השב"כ ניתנה בסמכות. עם זאת, נקבע כי ההסדר הקבוע בהחלטת ההסמכה הינו הסדר ראשוני במהותו ולפיכך, ככל שיידרש המשך מעורבות השב"כ מעבר לתום תוקפה של החלטת ההסמכה (יום 30.4.2020), יהיה על הממשלה לפעול לעיגון סמכות זו בחקיקה ראשית (שם, בפסקה 34).

3. לאחר מתן פסק הדין בעניין בן מאיר נדונה אפשרות התנעתו של הליך חקיקה להסמכת השב"כ לסייע למשרד הבריאות בביצוע חקירות אפידמיולוגיות, ובמקביל הוארך תוקפה של החלטת ההסמכה מעת לעת עד להשלמת בחינת האפשרות האמורה. בסופו של דבר, עקב ירידה משמעותית ברמת התחלואה בתחילת חודש יוני 2020, הוחלט בדיון פנים-ממשלתי שלא לקדם באותו השלב את הצעת החוק. על כן ביום 10.6.2020 פקע תוקפה של החלטת ההסמכה. ואולם, לקראת סוף חודש יוני 2020 חלה שוב עלייה משמעותית בהיקף התחלואה בנגיף, ולפיכך החליטה הממשלה כי יש צורך לחדש את השימוש בכלי השב"כ והוחלט לשוב ולקדם את הצעת החוק בנושא. בהתאם, ביום 24.6.2020 הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק ממשלתית. בשלב הראשון התקבל בחוק הסדר זמני שאיפשר לממשלה להסתייע בשב"כ במשך שלושה שבועות, עד לסיום הליך החקיקה המלא. במהלך תקופה זו קיימה ועדת החוץ והביטחון שלוש ישיבות, פומביות ברובן, בהן דנה בהצעת החוק נושא העתירה ובאחת מהן נשמעו גם עמדותיהם של נציגי ציבור ואקדמיה.

           חוק הסמכת השב"כ אושר במליאת הכנסת בקריאה שנייה ושלישית ביום 20.7.2020, ברוב של 48 תומכים מול 23 מתנגדים. הוא פורסם ברשומות ביום 21.7.2020 ונכנס לתוקף באותו היום.