פס"ד בעתירה לסילוק על הסף של תביעה שכותרתה "אכיפת הסכם, הפרת זמני שהות, פיצוי כספי, חלוקת חגים וחופשות"

החלטה בעתירה לסילוק על הסף של תביעה שכותרתה  "אכיפת הסכם, הפרת זמני שהות, פיצוי כספי, חלוקת חגים וחופשות".

1. בדיון קדם משפט שהתקיים ביום 22.11.20 נשמעו טענות הצדדים בהרחבה. בהחלטתי שניתנה בתום הדיון כתבתי כי :

בפני תביעה שכותרתה "אכיפת הסכם, הפרת זמני שהות, פיצוי כספי, חלוקת חגים וחופשות". בסעדים נתבע כי בית המשפט יחייב את הנתבע בסך 350 ₪ לכל ביטול יום שהות – לעתיד ולעבר. ביחס לעבר, נתבע סך 2,100 ₪ על פי רשימה שפורטה בסעיפים 13-14 לתביעה. נוסף על כך, נדרש בית המשפט להורות לנתבע כי בערבי חג וחופשות ממערכת החינוך, יאסוף את הקטינה עד השעה 08:00 ואשר זמני השהות יחולקו בחלקים שווים. עוד נדרש בית המשפט להורות לנתבע לחלוק עם התובעת בחלקים שווים את ימי מחלת הקטינה ולשאת ברכיבים הכספיים על פי ההסכם שנחתם בין הצדדים בתאריך 18.04.2019 ואושר בבית המשפט באותו מועד.

התביעה הוגשה כ-"תובענה בעניין קטין". על כן, ובשים לב לתקנות החלות, אני מורה על מחיקת הסעדים הנתבעים בסעיפים 20ב+ה. המדובר בתביעה כספית שיש להגישה כתביעה נפרדת.

אשר לנתבע בסעיפים 20א, ג-ד: טוען הנתבע כי מדובר במקצה שיפורים להסכם. עוד נטען כי המחלוקת בעניין חיוב כספי בגין ביטול זמני שהות, הייתה חלק מהמשא ומתן בין הצדדים עובר לחתימה ההסכם והצדדים לא הסכימו על כך.

מקובלת עלי הטענה כי הסעיפים הנתבעים בסעיפים 20ג-ד הם תוספת להסכם מבלי שנטען כי התקיים שינוי נסיבות מהותי והמדובר, למעשה, בתובעת שזמן קצר לאחר חתימתה על הסכם היא מבקשת לשנותו לכאורה ללא עילה על פי דין. עיון בכתב התביעה מעלה כי לא נטען בכתב התביעה כי מתקיים שינוי נסיבות מהותי בשלו יש להרחיב את זמני השהות כפי שנקבע, ולמעשה כל שנטען בתביעה כי הנתבע לא מקיים את ההסכם. אשר לנתבע בסעיף 20א,  ניתן לראות גם בכך תוספת להסכם שאינה עילת תביעה כשלעצמה, במיוחד באם יש ממש בטענה כי גם סוגיה זו הייתה חלק מהמו"מ בין הצדדים.

על-מנת לנסות ולהפחית מהקונפליקט בין הצדדים, ומאחר ויש ממש בטענת התובעת כי תקופת הקורונה חידדה את הצורך במתן הוראה הנוגעת לשעות זמני השהות בימים בהם אין מסגרת חינוכית, וגם נוכח הוראת סעיף 4(ו) להסכם שם נקבע כי חלוקת החגים גוברת על חלוקת זמני השהות הרגילים, הרי שאני מורה כי בשלב הזה, בכל יום בו אין מתקיימת מסגרת חינוכית או הקטינה נעדרת מהמסגרת החינוכית בשל מחלה – ינהגו ההורים כאילו יש מסגרת חינוכית, היינו יאסוף האב את הקטינה בשעה בה אמורה הייתה להסתיים המסגרת וישיבה למחרת היום בשעה בה אמורה הייתה להסתיים המסגרת.

דומני כי די בהוראה זו כדי למצות את ההליך. ככל שהאם עותרת לסעד נוסף, תבהיר ותפרט מהו הסעד הנתבע וזאת בתוך 10 ימים. אם לא תוגש עמדה אחרת, דין החלטתי לעיל כדין פסק דין בהליך 8959-12-19, וזאת מבלי לגרוע מזכות התובעת, באם היא סבורה שעליה לעשות כן, להגיש תביעה כספית בגין הוצאותיה, אם נגרמו.

2. לשם ההבהרה אציין כי הסעדים שנותרו הם עתירת התובעת לחייב את הנתבע סך 350 ₪ בגין כל יום בו לא מתקיימים זמני השהות; שינוי שעות זמני השהות כך שבימים בהם מתקיימים זמני שהות אך אין מסגרת חינוכית האב יאסוף את הקטינה עד שעה 08:00 בבוקר וחלוקה שיוויונית של ימים בהם חו"ח הקטינה חולה כאשר התבקש שלמחרת יום מחלתה הקטינה תשהה עם ההורהעימו לא שהתה ביום הקודם.

3. האם לא הסתפקה בסעד שניתן בהחלטתי מיום 22.11.20. בעמדתה שהוגשה עתרה התובעת למתן שני סעדים. התובעת עתרה לחלוקה שווה של הימים בהם אין מתקיימת מסגרת חינוכית ובימים בהם הקטינה נעדרת מהמסגרת החינוכית בשל מחלה. עוד עתרה התובעת כי יקבע פיצוי יומי קבוע מראש בגין כל יום בו אין לקטינה מסגרת חינוכית והנתבע אינו שוהה עימה – עד למחצית הימים. עוד נכתב כי בניגוד לטענת הנתבע בדיון מיום 22.11.20 עובר להסכם לא עלתה במו"מ שאלת קביעת פיצוי יומי קבוע מראש עברו כל יום של הפרת זמני השהות.