פס"ד בערעורים הנוגעים להכרעות חוב של מפרק של שתי חברות

1. לפניי שבעה ערעורים נגד הכרעות חוב של עו"ד יוסף ניר (להלן: "המפרק") המנהל המיוחד והמפרק של ביו דיזל ב.ש. בע"מ בפירוק (להלן: "החברה"  או "ביו-דיזל") ושל רם-אל מיחזור מעלה אפריים בע"מ (להלן: "רם אל"). חלק מן הערעורים נשמעו במאוחד וחלקם נשמעו בנפרד. לאור זהות וחפיפה בין הנושאים והדמויות בתיקי הערעור הוחלט ליתן פסק מרכז אחד בכל הערעורים.

רקע

2. החברה שבפירוק הוקמה בשנת 2007 וכך גם המפעל שהיה בבעלותה. המפעל שימש בעבר לייצור ביו-דיזל מחומר אורגני שמקורו בשומן עופות. יצור הביו דיזל הופסק כעבור מספר שנים והמפעל עבר לייצר שמן עוף וקמח עוף עבור מכוני תערובת המייצרים מזון לבעלי חיים.
3. במהלך השנים צבר המפעל חובות בשיעורים נכבדים.
4. החברה הוחזקה עד לתחילת שנת 2015 על ידי יהודה אסייג, יוסי יצחקי וסופרה שיווק בע"מ.
5. ביום 29.1.2015 נחתם בין אילן אילוז ועובד אבוטבול מצד אחד ויהודה אסייג, יוסי יצחקי וסופרה שיווק בע"מ, ביו דיזל תעשיות מחזור (נכסים) ש.ק. בע"מ (להלן: "ביו דיזל מחזור") והחברה מצד שני הסכם שכונה בפי הצדדים "הסכם עקרונות מחייב". בהסכם העקרונות התחייבו אילוז ואבוטבול "לרכוש בהקצאה" 50% מהון המניות המונפק של ביו-דיזל וביו-דיזל מחזור במחיר של ערכן הנקוב של המניות של אותן חברות. באותו הסכם הוצהר שלחברות ביו-דיזל וביו-דיזל מחזור חובות בסך כולל של כ- 12 מיליון ₪. אילוז ואבוטבול מצדם התחייבו בהסכם "להעמיד לחברה בין על ידי הלוואות בנקאיות, בין על ידי הלוואות חוץ בנקאיות, בין על ידי מימון עצמי ובין על ידי כל מקור מימון אחר כפי שיראו הרוכשים לנכון סך כולל של 5,500,000 ₪, למטרת פירעון חלקי של סך החובות המוסכם".
6. כערובה להחזר ההלוואות הועמדו מספר בטוחות. יהודה אסייג התחייב לרשום משכון על זכויותיו בנכס מקרקעין לטובת אילוז ואבוטבול. סופרה שיווק בע"מ ויהודה אסייג העבירו את מניותיהם בביו דיזל וביו דיזל מחזור לאילוז ואבוטבול על מנת שיוחזקו על ידם בנאמנות. כמו כן, הומחו הזכויות של ביו דיזל וביו דיזל מחזור לקבלת כספים מהחברות "תדמיר ניהול והפעלה 2006 בע"מ" ו"צמח תערובת" לאילוז ואבוטבול.
7. הון המניות המונפק והנפרע של החברה היה מורכב (עובר להסכם) מ- 1000 מניות רגילות. בחודש ינואר 2015 הועבר מלוא הון המניות של החברה לאילוז.  
8. ביום 23.6.2015 נחתם בין החברה ובין תכלת הים בע"מ (להלן: "תכלת הים"), שבבעלות חיים אלקובי, הסכם לפיו העבירה תכלת הים לחברה סך של 3 מיליון ₪. ביום 6.7.2015 הקצתה החברה 500 מניות לתכלת הים בתמורה ל- 500 ₪. בהחלטתי בפר"ק (מחוזי י-ם) 9880-09-18 תכלת הים בע״מ נ' עו"ד יוסף ניר, מפרק ביו דיזל פ.ש. בע׳׳מ(11.05.2020) כי מהות העסקה בין תכלת הים וביו-דיזל היא עסקה של רכישת מניות בחברה, זאת בניגוד לטענה של תכלת הים שמהות העסקה היא רכישת הציוד והמכונות של המפעל.
9. בחודש 8/2015 הקים אילן אילוז את רם-אל. בהמשך, מבנה הבעלות של חברה זו הפך להיות דומה למבנה הבעלות של החברה: שני שלישים ממניותיה הוחזקו על ידי האחים אילוז איטום, בידוד ועבודות גובה בע"מ (להלן: "האחים אילוז") שבבעלות אילן אילוז והשליש הנותר הוחזקו בידי תכלת הים.
10. ביום 21.1.2016 ניתן צו פירוק לביו-דיזל ועו"ד יוסי ניר מונה כמפרקה.
11. בהמשך הגיש המפרק בקשה למינוי מפרק זמני לחברה רם-אל בשל הברחת פעילות החברה שבפירוק אליה. בית המשפט נעתר לבקשה (פר"ק 54702-01-16). רם-אל הגישה בקשה לביטול ההחלטה למנות מפרק זמני. בהחלטה מיום 9.2.2016 דחה בית המשפט (כבוד השופט עודד שחם) את הבקשה תוך שהוא קובע שהטענה של המפרק לפיה רם-אל הוקמה לצורך העתקת פעילות החברה וריקונה מכל תוכן ממשי, היא טענה ראויה לבירור אשר הונחה לה תשתית לא מבוטלת. בית המשפט הפנה למספר אינדיקציה המצביעות על העתקת הפעילות: מבנה הבעלות בחברות, הזהות בפעילות החברות והשימוש שעשתה רם-אל בתעודות משלוח של החברה. המפרק טען שהוצאת צו הפירוק לחברת רם-אל, מהווה אישוש לקביעות אלה בסופו של דבר באופן חלוט על ידי בית המשפט.
12. לאחר שקיבל חוות דעת שמאית לפיה השווי של הציוד והמכונות של החברה עומד על 5.5 מליון ₪, הגיש המפרק לבית המשפט בקשה לאישור הצעת רכש לפעילות החברה, לרבות הציוד שלה ומכונותיה, אישור היצור והמכירה שהיא מחזיקה והפסדיה הצבורים בתמורה לסך של 7.5 מליון ש"ח. הנושים התנגדו להצעת הרכש, אך משכו בהמשך את התנגדותם. ביום 14.3.2016 נתן בית המשפט (כבוד השופט עודד שחם) בפר"ק 11355-11-15) החלטה מנומקת המאשרת את הצעת הרכש.
13. ביום 5.5.2016 ניתן צו פירוק לרם-אל ועו"ד יוסי ניר מונה כמפרקה.

סוגיית הדחיית החובות  

14. בטרם אדון בערעורים לגופם, אציין שסוגיית הדחיית החובות היא סוגיה מרכזית שעלתה במרבית הערעורים הנדונים בפסק דין זה. סוגיית הדחיית החובות בענייננו עולה בהקשרם של שני סעיפי חוק: סעיף 6(ג) לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") וסעיף 248 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות"). בטרם אדון בערעורים לגופם, אסקור בקצרה את הדין בהקשרם של שני סעיפים אלה.
15. סעיף 6(ג) לחוק החברות: סעיף זה מעניק לבית המשפט סמכות להשעות את זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מהחברה עד לאחר שהחברה פרעה את התחייבויותיה כלפי נושים אחרים. לשון הסעיף קובעת: "בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א)"