רקע עובדתי
1.המערער מונה בחודש מאי 2012 למנהל עיזבון המנוח פלוני ז"ל (להלן: המנוח) שהמשיבים הם יורשיו.
2.נכסי העיזבון כוללים בניין ברח' ---- ב---- (להלן: הבניין) ששוויו הוערך בסכום של 52 מיליון ₪ וכן קרקע ב---- (להלן: הקרקע) שנמכרה בסך של 5,320,000 ₪.
3.ביום 22.12.13 נפסק לבקשת המערער שכר טרחת ביניים בשיעור של 1.75% משווי הבניין, דהיינו סך של 910,000 ₪ בתוספת מע"מ וכן 3% בתוספת מע"מ משווי הקרקע שנמכרה ע"י המערער בסך של 5,320,000 ₪, דהיינו סך של 159,600 ש"ח. סה"כ שולם למערער שכ"ט ביניים בסך של 1,069,600 ₪ בתוספת מע"מ.
4.בנוסף, נפסק למערער שכר טרחה מיוחד בגין ניהול הליכים משפטיים של העיזבון וייצוג העיזבון. ביום 4.2.15 נפסק סך של 73,680 ₪ וביום 24.3.15 נפסק סך של 278,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין השירותים המקצועיים המיוחדים הנ"ל.
5.המערער לא הצליח במהלך כל השנים שפעל כמנהל עיזבון לממש את הבניין למרות ניסיונותיו הרבים וביום 8.8.18 הוא שוחרר מתפקידו ובמקומו מונו כונסי נכסים למכירת הבניין. לאחרונה, הצליחו כונסי הנכסים למכור את הבניין בסך של 70,000,000 ₪.
6.המערער הגיש לביהמ"ש קמא ביום 5.11.18 בקשה לפסיקת שכר טרחה סופי שבמסגרתה ביקש לקבל 6% משווי העיזבון בתוספת מע"מ. המערער עתר לפסיקת שכר טרחה כולל בסך של 4.2 מיליון ₪, בהתחשב בכך שהבניין נמכר בסופו של דבר בסך של 70 מיליון ₪. המערער טען שהושקעו על ידו אלפי שעות עבודה ולאור המחלוקות הרבות בין המשיבים, מלאכתו הצריכה מאמץ רב במיוחד, המזכה אותו לשכר מקסימאלי.
7.חלק מהמשיבים התנגדו נחרצות לבקשה והעלו טענות קשות כנגד תפקודו של המערער. ביהמ"ש קמא דחה את הבקשה (להלן: ההחלטה) וקבע שהמערער לא זכאי לכל תוספת לשכר טרחתו מעבר לסכומים שכבר נפסקו לו. בין היתר נקבע בהחלטה, שהמערער לא השלים את חלוקת העיזבון, הוצאות היורשים לא תמו ולאור הסכומים "הבלתי מבוטלים" שנפסקו לו, אין מקום לכל תוספת שכר. ביהמ"ש קבע שהעובדה שהבניין נמכר בסופו של דבר בסכום של 70 מיליון ₪, אינה תוצאה של פעילות מנהל העיזבון אלא תוצאה של פעילות ומאמץ כונסי הנכסים.