פס"ד בערעור של בעלים של בית דפוס בתובענה כספית לפי חוק איסור הפלייה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים

זהו ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בבאר- שבע ( כב' השופטת אורית ליפשיץ), אשר ניתן ביום 20/04/20, בת"א 56315-02-17.

בית המשפט הכריע בתביעה כספית, שהגישה המשיבה- האגודה לשמירת זכויות הפרט, כנגד המערערים, לפי חוק איסור הפלייה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א- 2000 ( להלן: "החוק" וגם " חוק איסור הפליה").

המשיבה היא אגודה, שמטרתה המוצהרת- סיפוק מענה מתאים לצורכי קהילת הלהט"ב, השגת שוויון הזדמנויות עבור הקהילה, וקידום השוויון בישראל. האגודה פועלת תחת השם "אגודת הלהט"ב" ( כמוגדר בכתב התביעה- אגודת ההומואים, הלסביות, הביסקסואלים והטרנסג'נדרס בישראל).  המערערים הם בעלים של בית דפוס בבאר שבע, ששמו "צבע הקשת".

לאחר השתלשלות דיונית, שאינה רלוונטית כעת, התמקדה התובענה באירוע מיום 26/10/16.  במועד זה, פנתה האגודה, ע"י גב' אסנת גליקשטיין, מאוניברסיטת בן -גוריון, אל מספר בתי דפוס, באמצעות דוא"ל, ע"מ לקבל הצעות מחיר לייצור "פליירים", סיכות ד"ש ומדבקות. המייל לא כלל אזכור תכנים כלשהם של המוצרים. המזמין הוגדר בתור "האחווה הגאה אוניברסיטת בן גוריון". הגב' גליקשטיין חתמה בתור "ראש האחווה הגאה באוניברסיטת בן גוריון".

במייל תשובה, של בית הדפוס, נכתב כי "איננו עוסקים בחומרי תועבה, יהודים אנחנו!".

האגודה תבעה מבעלי בית הדפוס פיצוי, ללא הוכחת נזק, בגובה 50,000 ₪, בשל הפליה, על רקע נטיה מינית, בניגוד לאיסור ההפליה שבחוק, ומשההפליה כאמור היא עוולה אזרחית, לפי הוראת סעיף 5 של החוק הנ"ל.

בית משפט השלום קיבל את התביעה, פסק שהמערערים הפלו המשיבה, בניגוד לחוק, ושהם לא ביססו הגנה מאלה הנקובות בו. המערערים חויבו בפיצוי המשיבה בסכום הסטטוטורי המרבי, שללא הוכחת נזק- 50,000 ש"ח, וכן בהוצאות משפט בסך 7,000 ₪.

על פסק הדין הוגש הערעור שלפני, ובליבתו- התפיסה, שלפיה, לא מדובר בהפליה, אלא בהתנגדות אידיאולוגית לבצע עבודה עבור ארגון אידיאולוגי, וכי, בפועל, פסק הדין כופה על בעלים של עסק פרטי, לעבור על איסורי דתם, במסגרת התקשרות פרטית, ולכך, כנטען, אין מקום.

במסגרת ההתדיינות שבפני בימ"ש השלום, נדונו טענות, הנוגעות להתקיימות ההגדרות והנסיבות הנקובות בחוק, ושביסוסן מקנה עילת תביעה בגין הפליה אסורה, וכן, ההגנות העקרוניות, שהמערערים טענו להן, מתחומי חופש ההתקשרות וחופש הדת, האיסור ההלכתי על פעילות להט"ב, וההצדק, לשיטתם, לסרוב להדפיס מוצרים עבור ארגון כזה.